ממשלה של חלק מבוחריה - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממשלה של חלק מבוחריה

בכירי מפלגות הקואליציה, השרים ובראשם ראש הממשלה, לא סופרים את הציבור שבחר בהם ועל רווחתו הם אמונים. הם דואגים רק לעצמם, למקורביהם, לכיסיהם, למקומם בהיסטוריה. ומילא שהם לא משרתים את המיעוט - הם פוגעים גם ובעיקר ברוב. ברוב האזרחים שכן בחרו בהם

תגובות
כרזות בחירות של נתניהו וברק ימים לפני בחירות 2009
סבסטיאן שיינר / אי-פי

זוכרים את הבוקר שהיה לרגע שחר של יום חדש? ואת ההבטחה של האיש של השחר החדש להיות ראש הממשלה של כוווווולם? אז מילא השחר, לפחות תסכימו שההבטחה להיות ראש הממשלה של כולם הייתה סבירה. לא שהוא הספיק לעשות עם זה משהו, אבל זה בדיוק מה שראש ממשלה אמור להיות: ראש ממשלה של כולם. האזרחים הולכים לבחירות, נבחר מי שנבחר, מוקמת הקואליציה שהמועמד מצליח לקמבן ומרגע הקמת הממשלה - הוא ראש הממשלה של כולם וכך גם הממשלה שהוא מקים. נכון, יש שאלות של מדיניות, של השקפת עולם, של חברה, רווחה, ביטחון. אבל בסוף בסוף: כמו שיש כאן מדינה אחת (טוב, לא בדיוק) - חייבת להיות ממשלה אחת שפועלת למען האינטרס הכולל של המדינה ותושביה. כל תושביה.

מסתבר שבנימין נתניהו, מפלגתו ומפלגות הקואליציה שלו לא שמעו על העיקרון הזה. וכך גם תומכיו. מבחינתם העסק די פשוט: מרגע שנבחרו והצליחו לקושש לעצמם קואליציה שמאפשרת להם לשלוט, הם ורק הם קיימים בעולם. זכויות מיעוט? שוויון בפני החוק? סדרי שלטון וממשל? שקיפות? הוגנות? התחשבות? חמלה? אנושיות? הצחקתם אותם. איך אמר יו"ר הקואליציה המעודן? כאן קוצצים סלט ודופקים שניצלים. ואתם אל תפריעו.

מערכת שלמה של חקיקת חוקים שונים ומשונים, התקנת תקנות, תיקונים לחוקים ויוזמות חקיקה ואכיפה דרקוניות נוגעת אך רק למפלגות והאישים שמרכיבים את הקואליציה. אז גם אם זו השיטה וזו הדרך שבה אמור לפעול ממשל מרכזי תקין במדינה דמוקרטית, בדורסנות השלטונית שלהם הם מתעלמים מהצד השני של המשוואה: טובת האינטרס הציבורי. טובת הכלל. זכויות המיעוט כמובן - אבל גם זכויותיו וצרכיו של הרוב. החקיקה והאכיפה הן מטלות שלטוניות שחייבות לתת מענה לכלל האוכלוסייה, על צרכיה השונים והמגוונים, ולא רק מה שמתאים לאינטרסים הפוליטיים הספציפיים האגואיסטיים של מרכיבי הקואליציות המזדמנות.

אז מה היה לנו שם? מה לא. החוק הצרפתי הי"ד (לפחות נכון לעכשיו), שנועד חד וחלק למנוע את חקירתו הפלילית של ראש ממשלה מסוים. ומיד אחריו חוק המלצות הידוע לשמצה, שנועד להציל את עורו של אותו הראש או לפחות לדחות עבורו את הקץ, אבל עד הדרך גם לסייע לשורה שלמה של סייענים שלו לחמוק מאימת הדין. הקואליציה הנוכחית היא המודל האולטימטיבי של הון ושלטון. והאינטרס השלטוני הוא חיזוק מוקדי הכוח, הנגשת הדרך לכסף הגדול, סלילת אוטוסטראדה לשחיתות. ואז עבר גם חוק המרכולים, שאין בו שום ערך וצורך (ויש מצב שישיג תוצאה הפוכה) פרט לביצור כוחם המפלגתי של עסקים חרדים - ספרדים כאשכנזים. וזה בבירור בניגוד לאינטרס של רוב הציבור ורוב הבוחרים, ביניהם גם רוב בוחרי מפלגות השלטון. אבל למה שנציגיהם ישמרו על האינטרסים האזרחיים שלהם?  וכך גם חוקי הכשרותחוקי הסדרת המאחזים הבלתי חוקיים, מונופול הרבנות על אינספור עניינים אישיים שלא נוגעים למדינה ולרוב האזרחים, החוק המגוחך שמונע הצגת חמץ בפסח, הנבירה בתיקי מבקרים בבתי החולים ובמוסדות ציבור בחיפוש אחרי חמץ או טרף בחג ומועד ונופל. ועוד לא אמרנו כלום על חוקי הנישואין והגירושין – מהלידה וברית המילה ועד הגדרת המוות ואופי הקבורה.


הדתת החינוך, הרס המערכת המשפטית

ובזמן שאנחנו מתעסקים בחוקי עזר עירוניים שיביא אולי לקנסות וכמה קטטות עירוניות, מובילה שרת המשפטים - בעצמה נבחרת ציבור שמייצגת בקושי מיעוט של 6 אחוזים מכלל הבוחרים - שורה של מהפכות על גבול הפשיזם בתחומים שעליהם הוא מופקדת. מעקרונות בחירת השופטים בבתי הדין לתעבורה ומשפחה ועד לבית המשפט העליון, דרך פוליטיזציה, הדתה וסירוס מערכת המשפט בכלל ובג"ץ בפרט; השחתת המערכת באמצעות הכנסת אלמנטים של דת, אמונה, מוצא, הסתמכות על משפט עברי קדום - בניגוד בוטה וחפוף לאינטרס הציבורי הכללי.

שרת המשפטים איילת שקד
רמי שלוש

ובמקביל אליה ראש מפלגתה, שזכה גם הוא לאותו שיעור תמיכה זעום בדיוק, מוביל מהלכים היסטוריים ובלתי הפיכים של הדתה, לאומיות ולאומנות לתכני מערכת החינוך שעליה הוא מופקד, תומך פוליטית וכלכלית בעשרות רבנים, ישיבות, מכינות צבאיות ואולפנות, גופים ומוסדות שבאופן מעשי חותרים תחת אושיות המדינה הליברלית, המודרנית, החופשית. והוא, הקליל והמודרני לכאורה, עוצם עין ואף מעודד תופעות של הדרת ואפליית נשים ומשתף פעולה עם תקנות של חומרה תורנית מגוחכת וצבועה שמקרבות את הציונות הדתית הקלאסית, המתונה, המכילה של פעם - למחוזות החרדיות הקיצונית האלימה. ולמה? כי זו החצר האחורית שלו. רק היא מעניינת אותו. ועוד לא אמרנו כלום על ההשקעות והבזבוזים המטורפים בשטחים הכבושים - בזבוז משווע ופושע של כוח אדם, זמן וכסף והרבה הרבה דם. וגם כאן מדובר בציבור שהוא מיעוט מובהק, אשר חוגג בלי בושה על חשבון הרוב המוחלט הדומם.

מפלגות השלטון, שהצליחו לקושש רוב פוליטי, פורטות אותו בלי בושה למזומנים וכוח. הן עושות רק למען עצמן, למען האינטרסים שלהן, למען האנשים שלהם, למען ביתן שלהן. מילא שהנבחרים והממונים לא סופרים את האופוזיציה, בעניין הזה כבר הרמנו ידיים. העניין הוא שגם את הציבור הכללי, את רוב ציבור הבוחרים שלהם עצמם, הם לא רואים ממטר. ממדיניות הרווחה הקורסת, הפקרת החולים, המוגבלים, העניים והנכים, דרך ההשקעות העלובות במערכות להסעת המונים, ההפקרות הפושעת בטיפול במוקדי סכנת חיים בכבישים, במחדלי הרכבות התחתיות והעירוניות, השירותים הציבוריים, הסעד, הרווחה, ההשקעה האפסית בדיור בר השגה, שימור יוקר המחייה והדיור. ובכל המקרים האלה הם ממש לא מתעלמים רק מהמיעוטים, מהאופוזיציה - הם יורקים בפרצופו של הציבור כולו, כולל בוחריהם. הם לא סופרים אף אחד כי הם יודעים שלא ישלמו מחיר. הם יודעים שהקהל שלהם הוא קהל שבוי, שוטה ומשוטה. קהל מכור, קהל מסוונר, קהל מסומא. הם יודעים שהבוחרים שלהם יישארו איתם באש שתשרוף אותם ובמים שיטביעו אותם. למה? ככה. כי השמאל. כי הביטחון. כי מפא"י. כי הערבים שנוהרים. כי האליטה. כי הפרופסורים. כי המערך. כי פרס.


מהות של טראמפ ויומרה של צ'רצ'יל

ואחרי כל אלה, מה נגיד על הראש? על ראש הממשלה? בפראפרזה על הביטוי ההוא - הוא ממש לא ראש הממשלה של כווווולם. הוא ראש הממשלה רק של עצמו. כל מהותו ממוקדת כולה במשימה הקוסמית שלו, להפוך לסוג של אלוהים. באנגלית המצוחצחת והדוחה שלו הוא מלטש את קורות חייו למען הדורות הבאים. הוא לא מדבר אלינו, הילידים העלובים - הוא מדבר גבוה מעל הראש שלנו. בנסיעותיו התכופות סביב העולם הוא לא עוסק בייצוג נאות שלנו, בקידום האינטרסים שלנו, של הדור שלנו ושל הדורות הבאים. ממש לא. הוא לא משקיע בשיפור רמת חיינו וגם לא מטפח את המצוינות שלנו. הוא עוסק רק בעצמו. בביצור מעמדו שלו. את מעט הראיונות המתוזמרים והמתואמים מראש הוא מעניק רק באנגלית ורק לזרים. הוא מתראיין בגובה 20,000 רגל גם כשהוא על פני הקרקע. בפניו המאופרות בכבדות, בשיערו הצבוע והמתוח והמודבק - הוא בדיוק טראמפ; בעיני עצמו וההיסטוריה המדומיינת שלו - הוא מנסה לשדר יומרה צ'רצ'יליאנית. וככה זה בדיוק נראה.

גם מול המראיינות והמראיינים הבקיאים והמהוקצעים ביותר הוא מעמיד פני אל. אורטור. מורה לחיים. מטיף. הוא הגורו - הם תינוקות שנשבו. הוא ילמד אותם את מה שהם לא מבינים. הוא יסביר. הוא ירצה. הוא ישלוף את השטיקים שלו מול הכתב התורן מזוגג העיניים והמנהנהן של ערוץ 20 - כמו גם מול פניהם המשתאות של נשיאי ארצות הברית (הקודמים) וכל שאר מנהיגי העולם. עבורם הוא אסטרטג מבריק בנו של היסטוריון דגול. הוא מנהיג עצום של אנשים קטנים. קטנים ממנו, קטנים עליו. הוא מנהיג מסדר גודל היסטורי, אייקוני - בעוד שקהל המעריצים שלו הוא לא יותר מעדר כבשים תועה בשדות הבור.

הוא עצמו הדוניסט חילוני שכופר בקיומו של אלוהים כלשהו (על-פי עדויות רבות) - אבל כל מעשיו מחזקים את נוכחות הדת והאלוהים והכפייה. וזה ממש לא אכפת לו. הוא מחזיק מעצמו מר ביטחון, כאשר בפועל כל תחזית גיאו-פוליטית שלו מתרסקת מול פני המציאות. ובכל הימור אסטרטגי הוא נופל על הפרצוף. הוא לא הצליח לשמור אמונים לשלל נשותיו, אבל מעודד את הקהל שלו למצוא ולסקול בוגדים תורנים בכל סמטה. הוא מתעקש לשדר משפחתיות מושלמת - אבא-אמא-ילד-ילד-כלבה-שיק-ואופנה - כאשר בפועל הוא תקוע במשפחה הכי בלתי מתפקדת שאפשר להעלות על הדעת. מהאשה לבן הבכור, מהגיס לכלבה, מפרשיות המעונות ועד לסיור בתי הזונות והחשפניות. העיקר שהזוג המלבב ממלא את התקשורת בצילומי יאמי-מאמי מבוימים ומאוהבים לכאורה משבעת פלאי עולם. מה שבעה - שבעים. כמה שזה משכנע. כמה שהנתינים השוטים אוהבים את זה.

אבל זה בסדר מבחינתו, כי הוא הרי לא עוסק בנו וגם לא במציאות חיינו. והרי ברור בעליל שלא באמת אכפת לו מאיתנו. אנחנו לא קיימים עבורו. לתמונות האהבה המבוימות יש תפקיד, לאחיזת הידיים יש סיבה, כמו לאספקת הטבק והאלכוהול, כמו לתכשיטים היקרים בהזמנה מחברים, כמו הניקול התורנית, כמו הסוויטה הזוגית במטוס, כמו ארוחות השף. מבשלת קשת-יום זה למזללה של פועלים - להם מגיע שף צמוד. כל מאניירה שלו מתוכננת היטב. דבר אינו מקרי. הוא זה הוא - אנחנו זה אנחנו. אנחנו מכאן, נניח מנוגה - הוא לגמרי מהמאדים. הוא לא חושב שיש קשר בינו לבינינו, ובמבחן המציאות הוא צודק. הוא לא משלנו, הוא לא אחד מאיתנו. מעולם לא היה, לעולם לא יהיה.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#