פחדני נתניהו - אני יודע מה עשיתם בעשור האחרון - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פחדני נתניהו - אני יודע מה עשיתם בעשור האחרון

בעתיד הקרוב נתניהו ייפלט מהציבוריות הישראלית, ואיתו מרבית מקורביו, יועציו, דובריו, פרקליטיו ועושי דברו. מי שיישאר אחרי לכתו הם אלה שבפחדנותם, בשתיקתם, ברפיסותם וגם בשיתוף הפעולה שלהם, אפשרו לו להשתלט על חיינו ולחרב את החברה שלנו

תגובות

נתניהו סיים את דרכו בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית. גם הוא יודע את זה. זה יכול להיגמר כהרף עין מחר-מחרתיים, בעוד שבוע או שבועיים, בהסדר סגירה-פרישה, סיכום-טיעון כלשהו או סתם בהתפטרות (לפחות מראשות הממשלה); זה גם עלול  להימשך ולהיגרר חודשים ארוכים ולהיות ארוך ומכוער. אבל זה ייגמר. הוא הגיע לסוף דרכו, ורק אם יהיה מספיק פיקח ונחוש מול אתם יודעים מי, אולי ייצא מזה בנס בלי שלל אישומים קשים ופוטנציאל לכמה וכמה שנים בכלא.

נתניהו במרכז וחברי כנסת אחרים מסביבו
אוליבייה פיטוסי, מוטי מילרוד, ג'ים הולנדר / אי-פי

נתניהו יילך מתישהו ויחד איתו ייעלמו מהנוף שלנו רבים מהחבורה שהקיפה אותו ורדו בנו במשך שנות דור. רבים מהם כבר התאדו. היועצים והמשרתים, הדוברים ועורכי הדין, המוציאים והמביאים, המנכ"לים ועוזריהם, אנשי הלשכה והכוורת, הקרפיונים של האקווריום והכרישים של הים הפתוח שמאחורי הקלעים. וגם הגברת. גם ממנה ניפרד ללא געגוע. ממנה ומהחבורה הססגונית שמקיפה אותה.

אבל כל האחרים יישארו איתנו. כל אלה שאיפשרו את ההשתוללות הזו במשך שנים. אלה שהאכילו את המפלצת. שלא ידעו לעצור אותה בשום תחנה. וזה נמשך הרבה שנים, שלושה עשורים כמעט. בצר לנו, אנחנו תובעים שהשותפים הקואליציוניים של נתניהו והליכוד יעשו מעשה. שיגידו עד כאן. שיפרקו את הקואליציה. שיהיה להם עמוד שדרה. יושרה. שמץ של מוסריות. שיגידו שהם לא מוכנים לעבוד עוד עם האיש הזה וסביבתו. שיגידו לליכוד: לא מתאים לכם בחירות? גם לנו לא. אין בעיה. תבקשו ממר נתניהו שיפרוש מתפקידו. מצידנו הוא יכול להמשיך להיות חבר כנסת מן השורה עד שענייניו יתבררו. ואתם תחליטו על מועמד אחר מטעמכם שירכיב את הממשלה. המפלגה שלכם היא הגדולה בכנסת - לא ראש הממשלה. לא הוא נבחר, אתם נבחרתם. לא מתאים לכם בחירות? אז בלי בחירות. אין בעיה.

אבל הם לא עושים את זה למרות שהם יודעים מי הוא. הם יודעים במי מדובר, מה הוא עשה, מי ומי בחבורה שמקיפה אותו, בסביבתו הקרובה, במשפחתו. נפתלי בנט ואיילת שקד היו שם. קרובים קרובים. מי כמו שניהם יודע. גם משה כחלון יודע. הוא הרי ברח מהליכוד של נתניהו אחרי שלא היה מוכן לסבול אותו עוד. גם אביגדור ליברמן מכיר. גם אריה דרעי מכיר אותו, אבל למה כבר אפשר לצפות ממנו ומהמפלגות החרדיות. כולם יודעים וכולם שותקים.

שר האוצר משה כחלון
אמיל סלמן

ולא רק השותפים מבחוץ - גם חברי מפלגתו, שריו, שותפיו לסיעת הליכוד בכנסת, חברי מרכז המפלגה שלו. בכירים וזוטרים כאחד. הם יודעים בדיוק מי הוא ומה הוא. הם פוחדים ממנו. הם משותקים מפניו. הם חטפו ממנו ומסביבתו - המקצועית והמשפחתית - וגם הם שותקים.

ונניח לרגע לגברות רגב ובוקר וברקו, לאדונים אמסלם וזוהר, קיש וקרא. אין מה לצפות מהם. דווקא אורן חזן הפרוע והמושמץ משמיע הפעם, לא בפעם הראשונה, דברי הגיון. אבל הוא נשאר אורן חזן. אני כן מדבר על היורשים בפוטנציה, לפחות בעיני עצמם. על האחדים שלפחות מנסים לייצר לעצמם מידה של לגיטימיות. של עצמאות. של אינטגריטי. של מנהיגות.

נתניהו במליאת הכנסת
אוליבייה פיטוסי

אז נכון שכל אלה הן מילים גדולות על אושיות כיובל שטייניץ, צחי הנגבי, גלעד ארדן, ישראל כץ, יריב לוין, זאב אלקין ואפילו החשוד בפלילים חיים כץ. הם הרי יודעים טוב כמונו - הרבה יותר טוב מאיתנו - מה היה ואיך היה, ובעיקר מבינים היטב שהכל הולך להיגמר. והם לא מתביישים לשבת בפינה ולשתוק. הם לא מסמיקים כשהם משמשים שותפים לדבר עבירה. לפחות לכאורה. איך, איך הם ישנים בלילה. איך הם מתעוררים בבוקר. איך הם מסוגלים לראות את דמותם במראה.

ולא רק הם אחראים - גם השותפים החיצוניים שלו לאורך כל השנים, ולאו דווקא אלה שיושבים סביבו היום. כל אלה שידעו מי הוא ומהי סביבתו ומה מעסיק אותו ומי מעסיק(ה) אותו ועד כמה הוא בלתי קביל ולא לגיטימי. גם הם אחראים. כל מי שהסכים לשבת איתו באינספור ממשלותיו. אהוד ברק ויצחק הרצוג, אבי גבאי וציפי לבני, יאיר לפיד וחבורתו, כולם. מפלגות העבודה ויש עתיד וקדימה ז"ל. כולם ידעו מי הוא ומה הוא. הם הבינו מוקדם מאיתנו את ממדי ההרס שהוא הביא ויביא עלינו, אבל נכנעו לפיתוי וישבו איתו. וגם כשהיו בחוץ, התחננו לזחול פנימה. הם נושאים באחריות למה שיש לנו היום לא פחות מהאנשים שלו. הם היו המטריה שלו. הם העניקו לו את הלגיטימיות. הם שימשו לו שכפ"צ.

אבל בניגוד לחברי המעגל הקרוב, לאנשי הכוורת הקרובה, ליועצים והדוברים ועורכי הדין, למנהלי הלשכה והמשרד וכל מי שמסתובב סביבם, וגם כמובן המשפחה הקרובה - הבובות הפוליטיות יישארו איתנו גם אחרי שהוא יילך. בבוקר שאחרי לכתו, נישאר איתם. ואז יתחילו לצאת הסיפורים מסמרי השיער על מה שהיה שם באמת. על הזעזוע שהם חוו, על ההשפלות, על הבושות, על הזוועות. הם יבקשו מאיתנו שנרחם עליהם. שנבין אותם. הם יגידו שלא הייתה להם ברירה. שלא יכלו לעשות דבר. שהיו שבויים. שהכוחות שעמדו מולם היו חזקים מדי. אלימים מדי. חסרי רחמים. הם יתחננו שנשכח את מה שהם עשו לנו. יבקשו להתחיל מחדש כאילו הוא לא היה מעולם. 

ולא רק הם. כל מי שהיה והגן, כל מי ששתק וחיפה, כל מי ששמע והדחיק. חברי כנסת וחברי מרכז, שרים וסגני שרים, יו"רי ועדות ופקידים, יועצים משפטיים וראשי ועדות, כתבים ועורכים, מו"לים ובעלי שליטה, מנהלי חברות ומשקיעים, אנשי תקשורת ותרבות ומשק וכלכלה ובורסה ובנייה ובנקאות. כל משתפי הפעולה יחכו לנו ביום שאחריו - כאילו כלום. כאילו נולדו מחדש. הם ינסו לשכנע אותנו שהם זה לא הוא. שהם אחרים. שהם חפים מכל קשר אליו. שהוא היה תקלה. תאונה. שהם לא יכלו לעשות דבר. שמה אתם יודעים - הם סבלו יותר.

אבל לא תהיה להם מחילה. לא לעיתונאים המתלקקים, לא לכותבי הטורים הנלעגים, לא לעורכים הכנועים, לא לכתבים המתרפסים. לא לח"כים הצייתנים, השרים המשת"פים, השותפים הקואליציוניים. לא לפקידים, לא לשומרי הסף, לא ליועצים והדוברים ועורכי הדין. כולם יהיו חייבים לתת את הדין על החיפוי, על השתיקה, על ההשתקה. ואנחנו נהיה חייבים להזכיר להם את זה בוקר, צהריים וערב.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#