מנדלבליט פשוט מחכה שמשהו יקרה - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנדלבליט פשוט מחכה שמשהו יקרה

היועץ המשפטי לממשלה יודע שסיפור שרה נתניהו ייגמר בלא כלום. כי כמו בבדיחה ההיא, העיקרון כבר ידוע - מה שנשאר עכשיו זה רק להסתדר על המחיר. ובנוגע לבעלה של הגברת, מנדלבליט מבין שלא יהיה מנוס מהכרעה, אז הוא משחק על זמן ומנהל מלחמת התשה. דוחה את הקץ. כי בסוף משהו יקרה

תגובות
מנדלבליט ונתניהו בישיבת ממשלה, בחודש שעבר
אמיל סלמן

אחרי כל החודשים הארוכים האלה, מה חודשים - כבר שנים - התמונה מתחילה להתבהר. זה לא שלא היה כלום, זה רק שלא יהיה כלום. היועץ המשפטי לממשלה מבין שעומס העדויות, הראיות, העדים, המסמכים, הנסיבות - כל מה שנאסף ותוחקר ונשאל על פני השנתיים האחרונות לפחות מוביל למסקנה אחת ולפעולה בלתי נמנעת: הוא ייאלץ להעמיד את בנימין נתניהו לדין. כנראה לא באשמת שוחד, לזה הוא לא מסוגל (כבר אמרנו ואמרו אחרים), אבל במשהו. בדברים אחרים. לפחות לכאורה. כי מילא שהוא לא יוכל להסביר סגירה בלתי סבירה של כל התיקים, איך בדיוק הוא ינמק את שורת עדי המדינה שהיו מוערבים עד צוואר בשלל הפרשיות, חתמו על הסכמים שהוציאו אותם בלי כלום - ובסוף גם לא ייעשה שימוש בחומרים שהם סיפקו? זו הולכת להיות חתיכת משימה. גדולה אפילו עליו.

אבל עוד לפני זה, כמה מילים על הגברת. הרעיה. יש סיכוי יותר מסביר שהיא לא תואשם; ואם תואשם, לא תעמוד לדין; ואם בכל זאת יוגש כתב אישום - כנראה לא תשב על ספסל הנאשמים. הוא לא מסוגל לעשות לה את זה. הוא לא רוצה לעשות לה את זה. וכשמנתחים את מהלכיו בעניינה, זה שקוף לגמרי. הוא סגר את התיקים שבהם היו לו ביד ראיות ממשיות, קבלות וחשבוניות, מוצרים ושירותים - והשאיר על כנה את הפרשה היחידה שלגביה אפשר להציג נסיבות מקילות ופרשנויות משפטיות מורכבות. הוא סגר את תיקי רהיטי הגן שנרכשו בכסף ציבורי והועברו למעון הפרטי, שירותי החשמלאי המשפחתי שהושתו לכאורה על המדינה (חשבונית יום כיפור) אות פרשת השתת הוצאות אחזקת המטפלת/מטפלות באביה הנוטה למות - והשאיר על כנו רק את תיק האוכל.

נשארנו רק עם תיק האוכל

ואוכל, אתם יודעים, זה מוצר מתכלה. זה כולה אוכל. מוצר יסוד. כזה שאי אפשר בלעדיו. ובסופו של דבר, נאהב את זה או לא, מדובר בראש ממשלה ובאורחים חשובים שלו. ואולי המבשלות במעון הן אכן לא בשלניות מי יודע מה. ובכלל, מישהו הרי אישר את ההזמנות האלה. זה לא שהיא חלילה שילמה מכיסה את שכר השפים והפרודוקטים היקרים. ובשביל שהמדינה תשלם, מישהו צריך לחתום. ומישהו אכן חתם - וזו לא היתה היא. ואף אחד לא הכריח אותם לחתום. איש לא אילץ את סמנכ"ל האמרכלות ולא את היועצת המשפטית ולא את החשב. הם חתמו והמדינה שילמה. ובכלל, מה היא יודעת? היא רק הרעיה. דיירת משנה. ככה נראה לה שנכון לדרוש, אז היא דרשה. וזהו. זה שאף אחד לא עצר אותה, זה לא באשמתה. וגם לגבי הטענה לזיופים וההונאות לכאורה: על אוכל מעמידים לדין פלילי? ואיפה היו בזמן אמת שומרי הסף ובעלי זכות החתימה? למה שתקו? למה חתמו? שהם יועמדו לדין, לא היא. היא סתם אזרחית נטולת סמכויות. ועובדה שגם הם לא הואשמו. לגבי אחד עומד תלוי כתב אישום, התבצע שימוע  ובכל זאת עניינו טרם הוכרע. והוא ממשיך להיות עובד מדינה בכיר למדי. כבר שלוש שנים. בשכר מלא.

הסיפור איתה ייסגר בהסדר כלשהו. אשפי התביעה כללית ימצאו את הדרך. הסכומים יופחתו דרמטית, סעיפי האישום ירוככו ובג"ץ לא יתערב. הוא לא מתערב בשיקולי יועץ משפטי לממשלה. למה? ככה. ומה עם מבחן בוזלגו? שינוח בשלום על משכבו. ומה עם ערך השוויון? חפשו אותו במקום אחר.

שרה נתניהו ופרקליטה יוסי כהן בבית הדין האזורי בירושלים, ב-2015
אמיל סלמן

למשוך את הזמן עד שגם הוא ייגמר

אחרי שסיכמנו לגבי האשה נחזור לבעלה. כאן, בתמצית, הסיפור הוא מלחמת התשה. היועץ יודע שלא יהיה מנוס, אז הוא פשוט מושך זמן. אין תשובות אוטומטיות ושגורות יותר מ"נדרשות השלמות חקירה", "עושים את כל המאמצים להגיע לחקר האמת" או "המהירות חשובה אבל היסודיות חשובה יותר" וגם "לא נהסס להפוך כל אבן בדרך אל האמת". ואנחנו הרי יודעים שהאויב האמיתי של ה"טוב" הוא ה"טוב מאוד", ומה שהורס את ה"טוב מאוד" הוא ה"מצוין". אז חותרים ל"מושלם", שהוא כידוע גם הבלתי אפשרי. הבלתי מושג.

היועץ המשפטי לממשלה מושך זמן בתקווה ובידיעה שמשהו יקרה. ושהמשהו הזה יפטור אותו מקבלת ההחלטה הקשה והבלתי אפשרית של חייו. והוא גם יודע שבמקום שבו אנחנו חיים משהו תמיד קורה. דבר אחד הוא יודע בוודאות שיקרה: בחירות. כרגע הבנץ'-מרק של המערכת - בניכוי בלת"מים - הוא נובמבר 2019, מועד הבחירות הנקוב. אם הן לא יוקדמו כמובן. על המועד הזה הוא בונה וסביב המועד הזה הוא מכלכל את מעשיו. הוא מציג מצג שווא של העמקת חקירה, בעוד שבפועל הוא סופר את ימי ההכרעה לאחור. ועל הבסיס הזה גם מתוזמנות ההדלפות האחרונות בנוגע למועדי המפתח בחקירת הפרשיות השונות: ההחלטה לאחד את התיקים לגיבוש כתב אישום אחד (דקה אחרי שפורסם שיש כוונה להכריע בתיק 1000 בנפרד ושנייה אחרי שפורסם שעניינו של נתניהו יופרד מענייניו של שאול אלוביץ' בתיק בזק), החזרת עד המדינה ניר חפץ מחופשתו המפנקת בחו"ל לצורך "השלמות חקירה", חקירות נוספות בעקבות עדויות ו/או הקלטות חדשות שהוא (חפץ) העביר באחרונה בפרשיות 1000, 2000 וגם 4000, חקירות וחיקורי דין נוספים מעבר לים ועוד קשקושים מהסוג הזה.

ובמקביל מוזזים קדימה גם תאריכי המפתח: בגלל התפתחות החקירות והעדויות החדשות, איחוד התיקים וכל השאר, הסיכומים של הפרקליטים המלווים יידחו בחודשיים-שלושה. זאת אומרת: עד לסוף הקיץ. אחר-כך שוב מגיעים חגי תשרי ובחגים כידוע אסור להעציב את הנוגעים בדבר. ואז ייקח לפרקליט המדינה לפחות חודשיים שלושה להחליט מה הוא ממליץ. ומשם ליועץ עצמו. כך שאנחנו מדברים על פברואר-מרץ 2019 - לכל המוקדם - כמסגרת זמן להחלטת והודעת היועץ. וזה עוד לפני שימוע. קחו עוד כמה חודשים נוספים לשלל השימועים -  והנה אנחנו בתוך מערכת הבחירות. ואז לך תדע. לתקופת בחירות, כידוע, יש חוקים משלה.

יאיר נתניהו
THOMAS COEX / אי־אף־פי

שנה במזרח התיכון זה נצח. הכל יכול לקרות

אז יש לנו עוד שנה לפחות ושנה במזרח התיכון זה בערך נצח בכל מקום אחר. יש גזרה צפונית-איראנית-סורית-רוסית-חיזבאללית ויש גזרה דרומית-חמאסית-גא"פית-מצרית ויש את אבו מאזן החולה ואולי ימיו קצרים ויש הסכם גרעין שבוטל ואולי יהיה אחר או שהכלים יישברו ויש פסגה שבוטלה ואולי לא בוטלה בין אמריקה לצפון קוריאה ויש נשיא אמריקני קפריזי שאולי ישים על השולחן את הדיל הגדול שלו ואולי החקירות שלו יבלמו אותו ואולי הוא בכלל יודח.

או שהפריץ ימות. או שהכלב ימות. או שראש הרשות ימות. או שהשלום ימות. או שתהיה מלחמה ורבים ימותו. ואולי יפרוץ איזה תהליך שלום, שלא נדע וגם אז רבים ימותו, כי ככה זה כאן בשלום. וזה לא חלילה שהיועץ מייחל למלחמה או למותם של אנשים או אישים, אבל היי - משהו כאן תמיד קורה. וכשמשהו קורה כאן הוא תמיד דוחה הכל.

ויותר מהכל, היועץ המשפטי לממשלה מייחל לכך שלקראת הבחירות שיבואו, עדיף במועדן - מי שיוציא עבורו את הערמונים מהאש יהיה דווקא ראש הממשלה עצמו. שבדרך כלשהי יודיע שנבצר ממנו, שמלאכתו הושלמה, שהוא ניצח את כולם והוא מחליט לפרוש בשיא. לא להתמודד שוב. ללכת הביתה בשביל לעשות לביתו, לעשות לרעייתו, לעשות לילדיו. וואט-אבר. כי גם היועץ יודע שכאשר נגיע ליום הזה, הוא יתפוס אותנו מותשים. זוחלים על גחוננו. כולנו נהיה כל-כך מותשים שכבר לא יהיה אכפת לנו אם נתניהו יועמד לדין או לא. רק שיילך.

ונראה שעל זה הוא בונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#