נתניהו, תהיה גבר - זרוק את הפנס לים של עזה - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו, תהיה גבר - זרוק את הפנס לים של עזה

ראש ממשלת ישראל מבין, כמונו, שתגובה צבאית לטרור העפיפונים תיגרר למבצע שיתדרדר למלחמה - שלא תכבה את האש. מצד שני, הוא יודע טוב מאיתנו שמו"מ והסדר עם החמאס יסכנו אותו פוליטית. אז הוא מעדיף את הרע במיעוטו: שיישרפו השדות, שיאוכלו המטעים. לפחות עד החורף

תגובות
בנימין נתניהו
מארק ישראל סלם

משעשע לעקוב אחרי דרישות הקהל שבנימין נתניהו יעשה משהו בעניין הדרום הבוער. עיתונאים, בעלי טורים, צייצנים ואפילו פוליטיקאים מהאופוזיציה משחקים איתו במשחק הלוקס ההוא, משל פנס הלוקס מילקוט הכזבים. נראה אותך זורק את הלוקס לכנרת, הם מתגרים בו - נראה אותך גבר. הנה, אתה לא גבר, אתה לא זורק את הלוקס לים. והם, כמוהו, יודעים שרגע אחרי שהוא יזרוק את פנס הלוקס לים, הם ישתו לו את הדם בקשית: איזה מין גבר אתה. אין לך אופי. תראה כמה קל להשפיע עליך. זרקת את הפנס למים רק בגלל שאמרו עליך שאתה לא גבר.

אז ככה מעשיו ובעצם אי מעשיו של נתניהו (וממשלתו) בנוגע למתקפת עפיפוני ובלוני התבערה שהפכו את הדרום האדום לדרום שחור. אנשים נוטים לשכוח את זה, אבל כל מי שעוקב אחרי בנימין נתניהו יודע שיש רק דבר אחד שמעסיק את ראש ממשלת ישראל: הישרדותו האישית והפוליטית. זה הדבר היחיד שמעניין אותו ומעסיק אותו. מעט מאוד גורמים מסכנים אותו באמת, ולהם הוא מקדיש את כל זמנו ומרצו.

מבחינת נתניהו וממשלתו, עפיפוני ובלוני האש הם ממש לא מחדל - הם ברירת המחדל. לנתניהו שתי אופציות דיכוטומיות - שחור או לבן, אפס או אחד - ליציאה מהכאוס הבוער בדרום (ומקונפליקט עזה בכלל): משא ומתן גלוי (גם אם באמצעות מתווכים) עם החמאס והגעה להסדר כלשהו, שמשמעותו הכרה בחמאס ונסיגה מכל העקרונות השקריים והקווים האדומים (עאלק) שהוא עצמו מפר על בסיס יומיומי (ממשלת ישראל בכל מקרה כל הזמן מקיימת קשר עם חמאס), מה שיעלה את חמתם של השותפים הימנים בקואליציה שלו ושל מקהלת הלאומנים המתלהמים במפלגה שלו; או מבצע צבאי חדש שבוודאי יתדרדר למלחמה קטנה שבסופה נתייצב כולנו בדיוק במקום שבו אנחנו עומדים עכשיו. מינוס אלה שימותו, כמובן.

הוא, שאיכשהו שרד את צוק איתן - הוא הראשון שיודע שאין יותר מדי ראשי ממשלה ששרדו שני סבבים מדממים.

אז כל זמן שמדובר רק בנזק סביבתי עקיף שממש לא מלכך את שולי גלימתו, כולה שריפות בשטח פתוח שמכלות את השדות של הקיבוצניקים והמושבניקים בדרום ומוציאות מדעתם כמה עשרות אלפי אנשים שברובם ממילא לא מצביעים עבורו - הוא חי עם זה בשלום. אין לו בעיה עם זה כי המצב הזה לא מסכן אותו. זו גם הסיבה שהוא גם לא שולח אל השדות העשנים את גדודי המעודדות  והמעודדים שלו. הוא לא רוצה שהם יחרחרו לו מלחמה שלא מתאימה לו כרגע (ולא, אין לו שום חשש שמישהו מהם יפצח בזמירות שלום פתאום). הוא שומר את האנרגיות הבלתי נגמרות שלהם לצורכי שמירה על מחוזות הבחירה החשובים לו: שכונות מבקשי המקלט בדרום תל-אביב, פרנסי ההתנחלויות בירושלים ובשטח, וכמובן - שומרי החותם ומחרפי הנפש בהגנה על קודשי המשפחה.

כבאים מכבים שריפה כתוצאה מבלוני הצתה שהועפו מרצועת עזה אל עבר המועצה האזורית אשכול
אליהו הרשקוביץ

ומכאן, כל זמן שלא אזרחים ולא חיילים משלמים בחייהם באש שמכלה את השדות והמטעים - נתניהו מעדיף לא לעשות דבר (ואני יודע שאתם לא מתרשמים מהספין של סגירת מעבר כרם שלום). ובדיוק כמו בענייניו האישיים: הוא בונה על זה שהזמן יעשה את שלו. הקיץ יחלוף מתישהו, מזג האוויר יצטנן, הרעב והצימאון יתישו את הצעירים העזתים וגם הגשם יגיע לקראת סוף השנה. וממילא עד אז כבר לא יישאר שום דבר שיוכל להישרף.

ההתקפה הכי טובה של נתניהו היא ההגנה

בניגוד לתיאוריות שונות ומגוונות, נתניהו לא באמת חושש מתוצאות המעשים הפליליים (לכאורה) שלו, לא מהחקירות, לא מהמשטרה, בטח לא מהיועץ המשפטי לממשלה, בוודאי שלא מהאין אופוזיציה. אפילו לא מהמחאה החברתית המבעבעת בשטח (צר לי לא להסכים עם הקולגה איריס לעאל). ואני גם מפקפק מאוד בתיאורים בדיעבד של הפאניקה שאחזה בו בימי מחאת האוהלים ב-2011. זה הבעית אולי את נוני מוזס, נוחי דנקנר, יצחק תשובה, לב לבייב. על נתניהו זה עשה פחות רושם. הרבה פחות. כל זמן שהוא ראה בשדרה בעיקר אוהלים עם היפסטרים שמאלנים ולא פעילי שכונות ומתנחלים - הוא ישן בשקט. וכך גם מחירי הדיור, הקוטג' והמילקי. הוא יודע מה עושים בזמן סערה: מתכופפים מעט, מהדקים את הדבק לראש, מזמינים שוב את הפניסט הצמוד, הסערה חולפת ושוככת והמצב חוזר לקדמותו. ולא שכחנו: תמיד היתה ותהיה לו איראן.

שלושה גורמים עלולים לסכן את בריאותו, שלטונו ושרידותו האישית והפוליטית של בנימין נתניהו: בנות ובני ביתו, שבכל רגע נתון הופכים את חייו לגיהנום; ואנחנו יודעים כמה אנרגיה, כסף ובריאות הוא מקדיש לתחזוקת הבית הזה, על יושביו ויושבותיו. הגורם השני הוא הבייס העירוני הרחב שלו -  זה שלא משנה מה הליכוד יעשה, תמיד יחזור לפתק ההוא: מחל מחל מחל. זה בסיס המנדטים היציב והקשיח שלו ושל מפלגתו מזה שנות דור, ואותו הוא משמר באמצעות השיסוי בערבים (הנוהרים), הדמוניזציה של מבקשי המקלט (הנסיגה הפדחנית והשערורייתית מהסכם הפליטים הנדיב), השנאת האקדמיה ("אליטה"), השמאל ("בוגדים"), מערכת המשפט (...), שלטון החוק (!). ואחרונים וכה חביבים: המתנחלים. אותו בסיס בוחרים אחיד, שממנו ומהמפלגה שלו הוא קטף - בסוף יום הבחירות ממש - את המנדטים העודפים שהבטיחו לו את השלטון. אותם הוא קונה שומר קרוב לחזה באמצעות טרפוד כל סיכוי לשביב דיבור על הסכם או הסדר שייגע בשערה משערות ההתנחלויות שלהם.

כל שאר העיסוקים שלו - איראן, סוריה, מורשת השואה, אי השוויון בנטל, הבחירות המוניציפאליות, ההשתוללות של שרת התרבות שלו, מחדלי התחבורה הציבורית, הפרקת מערכת הבריאות, משבר הדיור, יוקר המחיה - הכל שטויות מבחינתו. עלי שלכת ברוח. הסחות דעת מבורכות.

הכל מתחיל ונגמר בשמירה ותחזוקה של הבייס האישי והפוליטי

אז אחרי שאנחנו מבינים למה האש בדרום לא ממש מעסיקה אותו, הנה תשובות לכל שאר ההתעלמויות: למה הוא לא מטפח את ניצולי השואה? תספרו כמה מהם נשארו - והם וקרוביהם ובני המשפחות הרחוקים שלהם - ותבינו כמה אפס מנדטים הם שווים לו. הם לא האלקרטורט שלו, אז למי אכפת. למה הוא לא מוצא פתרון למתווה הכותל? לסוגיות הגיור? לשוויון בין היהודים? למה הוא מדכא עד עפר את כל זרמי היהדות שאינם חרדים-אורתודוכסיים ו/או דתיים-לאומיים? כי הרפורמים, הקונסרבטיבים, הליברלים והחילונים בכלל הם לא המצביעים שלו. גם אם רוב רובה של יהדות העולם (בעיקר ארה"ב) הם רפורמים-ליברלים - הם לא מצביעים כאן. אז שיילכו לעזאזל.

למה לא שומעים ממנו יותר על התקשורת? מה קרה פתאום? זה ממש פשוט: הוא הבין שהיא חוסלה. שהיא לא במשחק. שהיא לא מסכנת אותו יותר. ולמה הוא מאפשר לשרת התרבות שהוא מינה לחרב את התרבות, האמנות, הקולנוע, הספרות וכל השאר? התשובה כל כך קלה: הם לא מסכנים אותו. כולם ביחד זה לא יותר משברי מנדטים שממילא מעולם לא היו ולא יהיו שלו. וחוץ מזה, כל רעש ובלגן שהיא עושה - מרחיקים ממנו את האש לעוד כמה ימים. שבוע. חודש. מה רע. וחוץ מזה, הם אליטה. וכמה שהוא שונא אליטה (למרות שהוא לגמרי חלק ממנה. כך לפחות הוא חושב על עצמו).

תשאלו למה לא שומעים ממנו יותר על המשטרה? על הפרקליטות? על התביעה הכללית? גם זה פשוט: הוא קלט שגם אם הם לא יצליחו להשמיד ולאייד את כל מה שנאסף עליו, הם יגררו את הרגליים עד שהכל יתאדה וייעלם. אז מבחינתו חבל להוציא עליהם אנרגיה. הזמן עובר ויש מי שדואג לכך.

תשאלו בשביל היה צריך להיגרר לפארסה הנוראית מול החוק הפולני וספיחיו? התשובה פשוטה: המורשת הזו לא מעניינת אותו. השואה היא נרטיב ששייך לדורות קודמים שממילא נעלמים מן העולם. היא עבורו היא רק עוד כלי פוליטי - חשוב ותמיד זמין - להישרדותו האישית והפוליטית. קודם זה היה המופתי הירושלמי ששיכנע את היטלר, אחר-כך התוכניות האדריכליות של אושוויץ שבהן נופף בעצרת האו"ם, אחר-כך איזה אייאתולה איראני תורן שהוא הוא ההיטלר המודרני ועכשיו זה ראש ממשלה פולני שעושה לו נעים בגב המאבק באיחוד האירופי הנודניק.

הקואליציה הימנית המקומית היא שלו. עכשיו הוא עובד על הבינלאומית

עבורו השואה היא רק עוד מטבע פוליטי, ולא בהכרח הכי חשוב מבחינתו. פולין היא חלק משמעותי מהקואליציה הבינלאומית היחידה שנשארה לו. מצד אחד הממשל המוטרף של טראמפ, שגם אם יניחו לו על השולחן עוגה בצורת מחנה ריכוז הוא לא יזהה מה יש לו בצלחת; מצד שני פוטין, שבעצמו שותף לכמה חיסולים זעירים ברחבי העולם בכלל ובלונדון בפרט וגם כמה ג'נוסיידים מודרניים, ככה בקטנה, על הדרך. ולמה הם חשובים לו? כי הם לא מקשים עליו. הם לא שואלים אותו שאלות קשות. בעצם, לא שואלים אותו בכלל. מבחינתם אין בעיה פלסטינית וכיבוש הוא אפילו לא רע הכרחי. הוא פשוט עוד כלי על לוח המשחק של השליטה והדיכוי.

תשאלו מה לו ולנאצים והנאו-נאצים החדשים והמתחדשים ברחבי היבשת הישנה וגם רחוק יותר? בשתי מילים: אינטרס משותף. הפולנים וההונגרים והאוסטרים וגם כמה וכמה מפלגות ימין פשיסטיות במדינות מערביות שטרם נכבשו בידי הימין, וגם החברים החדשים שלו ממרכז ודרום אמריקה ועכשיו גם בורמה (מיאנמר) הם משקולת הנגד שלו מול האיחוד האירופי שלא סובל אותו וממרר את חייו. והחברים החדשים בקואליציה שלו לא שואלים שאלות קשות על הכיבוש (שהם יגנו פגיעה בזכויות אזרח? ייצאו נגד אפליה? הדרה? גזענות? דיכוי?), לא מאלצים אותו להודות בכך שיש כאן בעיה קטנה ששמה עם פלסטיני ובעצם פוטרים אותו מלכתחילה מהעיסוק בעניינים המיותרים האלה.

בדיוק כמו טראמפ, בדיוק כמו פוטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#