האדישות והעייפות הביסו את החילוניות האזרחית - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדישות והעייפות הביסו את החילוניות האזרחית

השביתה וההזדהות הציבורית ריגשו, אבל על מה בדיוק היתה התמיהה? על כך שראש הממשלה שוב הפר הבטחה בתוך יממה? על זה שאין כאן שוויון? ואף מלה על עליונות העם הנבחר, עליונות שהיא עכשיו חוק מדינה

תגובות
מפגין בכיכר רבין, אמש
מוטי מילרוד

עשרות אלפי אזרחים נעדרו אתמול ממקומות העבודה שלהם, כמה אלפים הפגינו ברחובות, חסמו כבישים ופקקו צירי צנועה מרכזיים ומאות אלפים הביעו תמיכה ומחאה ברשתות החברתיות. בהחלט אקט מרשים של מחאה אזרחית ברשות ובסמכות, ובשורה של מקרים אפילו בעידוד המעסיקים. המחאה האותנטית פרצה על רקע הדרת והחרגת הומואים (להלן הכינוי המכובס: "אבות יחידניים") מהתיקון לחוק הפונדקאות. ומה פתאום קפצה לה המחאה הזו ותפסה כל כך מהר וכל-כך חזק? כי ראש המשלה הבטיח שיעשה ככה ובסוף עשה בדיוק להיפך. נו באמת. פתאום אנחנו מאמינים לו? תחשבו על זה: אם היתה פורצת כאן שביתה כללית בכל פעם שהאיש הזה היה אומר א' ועושה ב' או לא עושה דבר, לא היינו עובדים כאן אפילו יום אחד.

נכון שבנימין נתניהו עלה על המוקד הזה הפעם ובצדק, אבל הוא לא הראשון ולא היחיד וכנראה שגם לא הפוליטיקאי הבכיר האחרון שנכנע ללא תנאי לכל גחמה ותכתיב דתי-פוליטי. בצדק או בצביעות, הנחת היסוד של הפוליטיקה הישראלית היא שהערכים הדתיים, הדתיים-לאומיים-לאומנים וגם אלה החרדיים, גוברים על כל ערך אחר. שהם הבסיס היחיד והקשיח ביותר לכל קואליציה. זה כמובן שקר מוחלט. שקר שלא מבוסס על עובדות. אבל זה שקר שעובד כי הוא נוח לכולם. ובשם האילוצים הפוליטיים לכאורה, מקיימת החברה הישראלית שגרה של אי שוויון בכל תחומי החיים, בכל חתכי האוכלוסיות. כל קבוצה שנהנית מיתרון - ולו הזעיר ביותר - בעצם רוכבת על גבה של הקבוצה החלשה ממנה. גג רעפים חברתי. או, אם תרצו, פירמידה של כוח, שליטה וקיפוח.


החילונים הם רוב מוצק בחברה הישראלית. אז מה

בניגוד לדעה הרווחת, הזרם החילוני-ליברלי בישראל דווקא כן מהווה רוב באוכלוסייה. בזו היהודית וכנראה שגם בכללית. הוא בוודאי משותף למחצית מכלל האוכלוסייה לפחות. מאחר שקשה לספור כל אדם ואדם ולשקלל את דעותיו בכל נושא ונושא, מספיק ללכת למדגם הקיים והזמין לכולנו: בית הנבחרים. ספירת ראשים פשוטה מראה שיש בו רוב חילוני יציב וגם מייצג של האוכלוסייה בישראל. ובפועל, בהתחשב בשיעורי ודפוסי ההצבעה, הרוב החילוני מובהק הרבה יותר.

אבל אם זה המצב והרוב החילוני-ליברלי-שפוי, הרוב האזרחי המתון של המדינה הוא אכן חילוני, דמוקרטי וליברלי - איך זה שהוא מאפשר את אי השוויון הבוטה? הקיפוח? ההדרה? איך זה שהוא מקבל בשוויון נפש את שלטון הדת על המדינה? את מונופול הרבנות? את התעמרות מוסדות הדת בחיי האישות הכי פרטיים של כולנו? איך הרוב החילוני-ליברלי המובהק מאפשר למפלגות דתיות עם כובד שולי יחסית (כל המפלגות הדתיות במצורף מייצגות בקושי 16 אחוזים מכלל נבחרי הציבור ובפועל הרבה פחות מזה) לשלוט באורחות חייו? וגם אם נצרף אליהם את הדתיים לייט מכל שאר המפלגות לא נגיע אפילו לרבע מכלל חברי הכנסת שמייצגים את האוכלוסייה.

אז איך זה שאנחנו מוכנים לקבל את מונופול הרבנות על הולדתנו, על גורל העורלה שלנו, על הנישואין שלנו, על הגירושין שלנו וגם על הקבורה שלנו, לא עלינו? איך זה שאנחנו מוכנים שפקידי שלטון מושחתים יחטטו לנו בצלחת על בסיס יומיומי? איך זה שאנחנו מוכנים לכך שכל המזון שאנו צורכים - מכוס משקה ועד ללק האחרון של הקינוח - יהיו מפוקחים על-ידי גוף שבמקרה הטוב שייך לימי הביניים ובמקרה הרע הוא סתם גוף יקר, מסואב ומושחת?

איך אנחנו מסכימים לשלם פי שניים ולפעמים הרבה יותר מזה על מזון ומשקה ומיני מוצרים רק כי היצרנים נאלצים לממן גופי פיקוח דתיים מיותרים וכשרויות דרקוניות וחסרות פשר? איך זה שאנחנו מוכנים לשלם בכל בית מלון, מסעדה, מזנון או מכונה אוטומטית פי שניים ויותר מבכל מדינה נורמלית אחרת על בקבוק משקה, סנדוויץ' או שלגון, רק כי המערכת מתעקשת לממן מאות ואלפי גופים ואנשים לא יצרניים, שפשוט סוחטים את היצרנים והמשווקים?

איך זה שאנחנו מוכנים לחיות במדינה שמונעת ממיליוני אזרחים תנועה ציבורית חופשית במשך יום וחצי מדי שבוע? וכך גם פעילותה של חברת התעופה שהייתה פעם לאומית. מילא כשהייתה באמת לאומית - אבל עכשיו? כשהיא לגמרי פרטית?

איך זה שאנחנו מוכנים לשרת בצבא (ולשלוח אליו את בנינו ובנותינו ומתישהו גם נכדינו) שלא מאפשר לחמם עבורם ארוחה או משקה חם בסופי שבוע? או להפעיל מכונת מים קרים. או להשתמש במים חמים במקלחת. או סתם לבשל ארוחה הגונה למי שסיים סיור בקו הגבול, פעולה מעבר לגבול את סתם משמרת על המגדל.

מחאת הלהט"ב במוקדים שונים בארץ, אתמולYnet

ועוד לא אמרנו מלה על הקיפוח, אי השוויון, ההדפה הגורפת וההתנשאות מובנית - עכשיו גם בחוק - של קבוצה אתנית אחת על פני קבוצה אתנית אחרת. על עצם הגדרת המדינה כ"מדינה יהודית". על השיוך הדרקוני, הנעוץ, שבין הדת ללאום. על מחיקת הלאום הישראלי והפיכתו ליהודי בלבד. ועוד לא אמרנו מלה על חוק הלאום הבזוי.


החילונים הרימו ידיים ונכנעו עוד בטרם נורתה יריית הפתיחה

הרוב החילוני-ליברלי מאפשר למיעוט קיצוני ואינטרסנטי להתעמר בו. שולט בנו מיעוט שכל מטרתו הוא לשמר את עצמו. את פרנסתו המפוקפקת. את עצם קיומו. נכון, אנחנו יודעים שהכל פוליטיקה. שזה אולי התחיל עוד בימי בן-גוריון ומאז כובל את כל הקואליציות כולן. יודעים מה? בסדר. נניח שכל זה נכון לפוליטיקאים ולמרכיבי קואליציות. נניח שכל ראש ממשלה ימני או מרכזי חייב להעניק את האתנן הזה בשביל להבטיח את שלטונו (זה שקר מוסכם אבל נניח לו כרגע). אבל איפה אנחנו? איפה אנחנו כבודדים? כאזרחים? מילא המאקרו, הוא לא ממש בידינו - איפה אנחנו במיקרו?

התשובה פשוטה ומדכאת: אנחנו מביאים את זה על עצמנו. אנחנו לא מענישים את מי שמייסר אותנו. אנחנו בהמונינו ממשיכים להתחתן דרך הרבנות ורבים מאיתנו נאלצים גם להתגרש דרך אותו המוסד. מישהו מכריח אותנו לעשות את זה? ממש לא. ובכל זאת, על-פי סקר שנערך לפני כשנה, קרוב ל-90% מהיהודים שנישאו בישראל עשו זאת באמצעות הרבנות. זה אומר שרוב מסיבי מבין המתחתנים דרך הרבנות הם חילונים גמורים. למה? מישהו הכריח אותם? מישהו אילץ אותם? ממש לא. בכל סקר שהוא, כ-80 אחוזים מכלל היהודים שנשאלו, גם טענו שהם מאמינים באלוהים. שיש אלוהים. 80 אחוזים. כנראה שאפילו יותר. גם חילונים וגם מאמינים. לך תבין.

חברי קואליציה לאחר ההצבעה על חוק הלאום בכנסת
אוליבייה פיטוסי

אנחנו תורמים לדיכוי שלנו במו ידינו. אנחנו ברובנו הגדול לא ממש טורחים להתנגד. לא משקיעים גרם של אנרגיה בשביל לשנות את תנאי חיינו. אנחנו נישאים דרך הרבנות, אנחנו נקברים באמצעות חברה קדישא, אנחנו מלים את בנינו וברוב המקרים מאפשרים למוהלים מוסמכי רבנות לבצע את האקט הזה. אנחנו מתארחים בבתי מלון שלא יטגנו לנו חביתה בשבת בבוקר ולא ירתיחו לנו ספל אספרסו. כולנו נמשיך לקנות בסופרמרקטים שכפופים לתכתיבי הרבנות, לרכוש במחירים מופקעים מוצרים שעולים לנו הון רק בגלל שהיצרניות שלהם נכנעות לכללי הרבנות. נאכל במסעדות שבעליהן משלמים שוחד בשביל שיוכלו לתלות על הקיר תעודה מטעם הרבנות. נמשיך לטוס בחברה הלאומית בדימוס במחירים מוגזמים ובשירות מזעזע, למרות שגם היא נכנעת לאותם התכתיבים בדיוק. אנחנו מוכנים גם לאכול את הדגים המעופשים וגם להיות מגורשים מהעיר.

ראש הממשלה הבטיח? הצחקתם אותו

אז מה אנחנו מתפלאים על כך שראש הממשלה מבטיח דבר אחד בפה ומקיים דבר שני ביד? למה אנחנו נדהמים מכך שהקואליציה מנציחה קיפוח ואי שוויון של אוכלוסיות שלמות? מה יש לנו להשתומם מזה שאין כאן תחבורה ציבורית יום וחצי מדי שבוע? שהיא מחוקקת חוקים שמחריגים את זכויותיהן של אוכלוסיות שלמות רק כי בא להם?

אנחנו ממשיכים לקבל את זה כי אנחנו מוכנים לקבל את זה. כל מי שנישא היום דרך הרבנות, מקיים טקס ברית מילה באמצעות מוהל שהוסמך ברבנות, מוכן לאכול במסעדה בחסות הרבנות, לטוס בחברה שנכנעת לרבנות וכל מה שהוזכר לעיל, לצרוך שירותים ומוצרים מידי חברות וגופים שמפלים אוכלוסיות על בסיס דתי או גזעי - אחראי ושותף לכל מה שקרה בבית המחוקקים. כל זמן שהנבחרים לא משלמים שום מחיר על ההתעמרות שלהם בנו, האזרחים - הם לא יחדלו מכך. וכל מי שמוכן לקבל את זה שהוא חלק מאיזה עם נבחר, גזע עליון - והוא שווה יותר מזולתו - מקבל את מה שמגיע לו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#