מחולל הכאוס האולטימטיבי - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחולל הכאוס האולטימטיבי

המדינאי הענק בעיני עצמו, בנו של ההיסטוריון הדגול, זה שתמיד מזהה ראשון ותמיד חזק, הוא מאחז העיניים הפוליטי הגדול של זמננו

תגובות
נתניהו בישיבת ממשלה שבועית ביוני האחרון
יונתן זינדל / פלאש90

הימים חולפים, הקדנציות נערמות, העשורים מתקדמים והמקיאווליזם של נתניהו שובר את כל השיאים. מילא שהוא עסוק בהישרדות, בלעבור עוד יום, עוד שבוע, עוד שנה, עוד נסיעה, עוד קדנציה, עוד מערכת בחירות. זה לא חדש. למרות שאנחנו יודעים את זה ורגילים לזה, שוב ושוב אנחנו עומדים נדהמים: מאיפה לכל הרוחות הוא מביא את סדר היום הזה, שמשרת אותו כה טוב. מהיכן נולדים המשברים שהוא ממציא ושוקע בהם ומשקיע אותנו על בסיס יומי. איך קורה שפתאום כולנו מוצאים את עצמנו בוטשים בבוץ טובעני שרגע קודם בכלל לא ידענו שקיים.

נתניהו הוא מחולל הכאוס האולטימטיבי. גאון הדור ביצירת מסה רעילה יש מאין. בכל רגע נתון הוא מייצר מהאוויר קטסטרופה מזדמנת, מנפח אותה עד לפיצוץ הבלתי נמנע ומיד נפנה לניפוח הבלון הבא. שתמיד מופיע. כמו שעון. הוא לעולם יגדיר את סדר היום שלו - אבל במהופך. מכירים את הסיסמה "תמיד כן"? אז נתניהו הוא "תמיד לא". לא לחלוקת הארץ, לא למדינה פלסטינית, לא לפינוי התנחלויות, לא להסדר מדיני, לא למשא ומתן לשלום, לא לשיתוף פעולה עם השכנים, לא לשילוב בין בני ואזרחי הארץ, לא לחופש, לא לשוויון, לא לחמלה, לא לרווחה, לא לקליטת פליטים, לא ליושר, לא לשקיפות, לא לצניעות.

כמה צחקנו עוד אז, לפני הרבה שנים, כשהוא נהג לענות לכל שאלה ברפליקה הקבועה: זו לא השאלה. אז אצל נתניהו זו אף פעם לא השאלה. ואם במקרה זו כן השאלה, גם אז הוא ישלוף את הטריק הנושן שלו, שתמיד עובד: זו לא השאלה.

בכל פעם שעניין כלשהו - אמיתי או מדומיין - מאיים עליו לכאורה, הוא יקים מהומה קטנה או גדולה בנושא מופרך כלשהו, מהומה שחיש קל תשכיח את הטרדה התורנית. וגם אם נכון שהוא פוני של טריק אחד, לטריק שלו יש אלף פרצופים. רבין הבוגד והשמאל ששכח להיות יהודי ומנהרות הכותל שהן סלע קיומנו וחמסטאן על הגדרות והגדרות של אושוויץ והטרור כאיום קיומי ואיראן קמה עלינו לכלותינו ורק הוא יהיה החזק מול החמאס והחזק מול איראן והחזק מול חיזבאללה והחזק מול סוריה והחזק מול רבין, מול פרס, מול שרון, מול אולמרט, מול לבני, מול פרץ והרצוג וגבאי והאו"ם והאיחוד האירופי והקרן החדשה וג'ורג' סורוס ואובמה וקלינטון. הוא היה הכי חזק נגד השידור הציבורי. והכי חזק נגד השידור המסחרי. לא היה חזק ממנו מול המנהרות והראשון לזהות את השריפות. הוא היה הוגה הגדר ומגרש המסתננים ואביר המשחתות ואלוף הצוללות. הוא והוא ורק הוא ושוב הוא.

נתניהו בישיבה של סיעת הליכוד בכנסת
אמיל סלמן


מאחז העיניים הגדול מכולם

נתניהו הוא הקוסם האחרון. לא היה מאחז עיניים כמוהו, ספק אם יהיה. מעיף באוויר עוד ועוד קונוסים, ובמקום שהם יפלו ויביכו אותו - ודווקא אנחנו כושלים עליהם ומתרסקים אל רצפת הבטון. מדי יום הוא מייצר סדר יום מכלום וכולנו רוקדים לצלילי חלילו. לא משנה כמה אנחנו יודעים שהנה זה בא - אנחנו אוכלים אותה בכל פעם מחדש. נופלים ברשת שלו, מסתבכים בה ונופלים שדודים.

האיש הזה נחוש לחסל את הסיכוי הקלוש שחשבנו, קיווינו, שאולי עוד נשאר לנו כאן. אלה ממש לא שותפיו ולא נגרריו ואפילו לא משפחתו. אלה אפילו לא החקירות והחשדות נגדו. זה רק הוא. זה רק מה שקורה בתוך הראש שלו. אין אף אחד אחר. האיש הזה חתום על הרס המפעל השברירי שלנו. וכמה שהמפעל הזה שברירי. בעצם, הוא כבר שבור. מנופץ. מרוסק.

קחו למשל את חוק הלאום. נראה לכם שזה באמת מעניין אותו? שהוא היה חושב עליו לבדו? שהיה יוזם אותו ומקדם אותו? שהיה בכלל מתעסק איתו? הוא הרי לא הגה אותו - תמיד יש לו כאלה שיעשו עבורו את העבודה. הוא אפילו לא צריך להנחות אותם, הם פועלים כרובוטים. צייתנים למפרע. הם מנחשים אותו ונפתחים לפניו מעצמם. הם אפילו לא צריכים הוראות הפעלה. כמו שדחפו את החוק הצרפתי. כמו שדחפו את חוק ההמלצות. כמו שדחפו ודוחפים את חוקי הג'ובים. ואת רמיסת תקנות היועצים המשפטיים. ואת העלאת השכר האישי שלו. וחוקי המתנות שלו. והמינויים האישיים המופרכים שלו. והפטור מהמיסים שלו. ומתווה הכותל המרוסק. והשפלת הליברלים האמריקאים.  ורמיסת הנשים. והרס האקדמיה. וכתישת המערכת המשפטית. וההדתה-שמדתה. הוא הרשעים שמלאכתם נעשית בידי אחרים.

נתניהו בחנוכת תחנת הרכבת ברעננה
עופר וקנין

אז ככה בא לעולם חוק הלאום ואיתו גם ההזדמנות לזכות בנקודות קלות. בעוד כמה נקודות המסית המתמיד מול הלאומן היהודי הלעומתי, הנמסיס שלו. וראה איזה פלא: פתאום כולם שקועים בחוויה הדרוזית. אתם יודעים, כמו הפינה ההיא על הגשר של דיזנגוף סנטר: פיתה דקיקה וחמימה, חופן מג'דרה, קצת לבאנה, צלוחית סינייה ואחלה ובאחלה. כי מה רע? שבוע-שבועיים של כתישת הדרוזים, כמה קשקושים על שותפות דמים וברית אחים ודמעות תנין - הם בדיוק שבוע-שבועיים שאף אחד לא ידבר על שום דבר אחר. והדרוזים, אנחנו יודעים והוא יודע הרבה יותר טוב מאיתנו - הדרוזים היו כאן לפנינו וישרדו גם אותנו. אז הם מגירים זיעה. סוחטים את מעט המיץ מהלימון היבש הזה. ממש לא נורא. בסוף זה הרי ייגמר באיזו תוכנית שיפוץ / שיוף / שיפוי, איזו ועדה מכובסת, מילים גבוהות ואפס כסף, טיפה כבוד לנכבדים ויאללה, נקסט: לספין הבא.

והנה מגיעה עוד נסיעה מיותרת למרכז אמריקה. וראש השנה והחגים כבר כאן. וממש בקרוב, מעבר לסיבוב, מתישהו בחורף, ניכנס לבחירות מוקדמות. ואיזה כיף זה בחירות. הבחירות הרי עוצרות הכל. ומה רע בעוד חצי שנה של דשדוש מבורך.

רק תנו לו לסיים את הקדנציה הזו ואולי לאחוז בזנבה של עוד אחת, ואבן על אבן לא תישאר כאן. אפילו את האדמה החרוכה לא נזהה עוד.
 

לא ינוח עד שישלים את ההריסה

אנחנו מדברים על המדען האולטימטיבי. גדול האלכימאים של הזמן החדש. הסוס הכי זקן שלעולם לא ידחה טריק חדש. המדען העירום, הנפוח, שלא ישקוט ולא ינוח עד שלא תישאר לו אבן אחת להפוך.

בכישרון אין קץ וברוע מכוון הוא מצליח לבקע את כל האטומים. המאמינים מול הכופרים, המזרחים מהמערביים, הימין מהשמאל, הפריפריה מהאליטה, ההשכלה מהבורות, הימין מהיותר ימין, האדוקים מהליברלים, המודרנים מהאורתודוקסים, החרדים מהלאומיים, הלאומיים מהלאומנים, השמאל הלאומי מהשמאל הקיצוני, הצבא מהעם, המדינה מהארץ, הפליטים ממהגרי העבודה. הכל בכל מכל כל.

מדובר בקבלן הריסות שטורח 24 שעות ביממה על ניפוץ כל מוסד וכל ערך - שריר וקיים וגם את זה שמתרוצץ במוחו הקודח. יזם הרס, איש זדון, שמקדיש את כל זמנו ומרצו וכספנו והמשאבים שלנו וחיינו ועתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו - ולא ינוח ולא ישקוט עד שיפיל את הבסיס הרעוע שעליו איכשהו שרדנו ויפער תהום במקום הקרקע שממילא רועדת תחת רגלינו.

אנחנו מדברים על האיש שבמו ידיו מחרב את כל תשתיות חיינו כאן: מערכות השלטון, החקיקה, הפיקוח, הניהול, החקירה, אכיפת החוק, המשפט, החינוך, האקדמיה, ההשכלה, ההגות, האמנות, התרבות, החמלה, הרווחה, השוויון, ההגינות, התקשורת, העיתונות, חופש המידע, השקיפות.

ובסוף, כשהוא יילך הביתה, יימוג וייעלם מעבר לאופק הפוליטי ואנחנו נישאר לבדנו לבכות על תל ההריסות שנשאר כאן אחריו, נוכל להבחין בבירור בכתובת האבנים שתישאר אחריו: השמאל אשם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#