על ארבעה ספינים ומיתוס מופרך אחד - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על ארבעה ספינים ומיתוס מופרך אחד

בעשרות השנים האחרונות הצליח בנימין נתניהו לשכנע ציבורים רחבים באמיתות הכתרים השקריים שקשר לעצמו: מהביטחון לדיפלומטיה, מהמדינאות לפוליטיקה, מהעיתונות לרומנטיקה. ככל שהספינים מתרבים, המיתוס מתפורר

תגובות
נתניהו נושא דברים במהלך ביקורה בווילנה בשבוע שעבר
אינץ קלנינס / רויטרס

1.

לשכה שהיא סוכנות נסיעות קדחתנית

טיסות לחו"ל זה לא עניין כזה גדול היום. רובנו נוסעים, חלקנו גם חוזרים. העיסוק בחו"ל, בנסיעות, באיזה בתי מלון שוהים, באיזה מסעדות סועדים וכל השאר, הוא עיסוק די קרתני. ובעיקר הוא מסיט את תשומת הלב מהעיקר.

לראש ממשלה, בעיקר ראש ממשלה ישראלי, יש אינספור סיבות לצאת לחו"ל. נדמה שלא צריך לפרט מדוע. אבל בשעה שיש כאלה שצריכים לבלות חלק ניכר מזמנם בנסיעות - שר חוץ למשל? - ראש ממשלה צריך בעיקר לנהל את מה שקורה בארצו שלו. מדי פעם הוא צריך וחייב לצאת, אבל במקרה שלו, חלק ניכר מהנסיעות מיותרות לחלוטין. שר חוץ מוכשר וחרוץ היה מטפל בהן בעיניים עצומות וידיים קשורות. לפעמים גם שיחת טלפון פשוטה או שיחת וידאו היו עושות את אותה העבודה.

נתניהו יוצא לביקור בפולין ב-2013
קובי גדעון / לע"מ

אז למה משרד ראש הממשלה מתפקד בעיקר כסוכנות נסיעות פעלתנית? כי ראש הממשלה החליט שהוא חייב להיות לא רק ראש הממשלה העסוק ביותר בעולם אלא גם שר החוץ הכי עסוק בעולם. ולמה הוא גם שר החוץ? התשובה כמובן פוליטית: בשביל שאף אחד אחר לא יצמח תחתיו ויגדל לעצמו כנפיים. הנסיעות הן רק הבונוס.

חלק ניכר מהנסיעות שלו מיותרות או שהיו יכולות להתבצע על ידי אנשים שזה תפקידם המוגדר (פקידים בכירים, שרים ייעודיים, מנכ"לי משרדים, נציגי צבא, דיפלומטים). אבל בגלל שהוא מחליט שרק הוא נוסע - התוצאה היא מפלצת עלויות. נסיעה של שר מן השורה, עם 3-2  עוזרים בטיסה מסחרית רגילה, עולה אולי פרומיל מהאופרציה המטורפת של כל נסיעה זניחה של ראש הממשלה בעידן הנוכחי. מטוסים מיוחדים, פמליה עצומה, הוצאות בטחון מטורפות, צוותים מוטסים ומקומיים, כלי רכב משוריינים ואחרים, קומות שלמות שנסגרות בבתי מלון שנהפכים סטריליים, הוצאות מזון חריגות ומה לא. ויש עוד אלמנט דרמטי בנסיעות של ראש הממשלה הזה, אבל בו נטפל בהמשך.

ראש ממשלה צריך לנסוע - אבל לאן שצריך ומתי שצריך. לא לכל מקום, בטח לא שוב ושוב לאותם המקומות; בוודאי שלא למקומות שבהם ביקוריו לא תורמים, לא תרמו ולא יתרמו דבר לרווחתה, בטחונה וכלכלתה של המדינה.

2.

חשוב שהרעיה תצטרף, בשביל השקט הנפשי של כולם

אז אם העיסוק בנסיעות עצמן הוא קטנוני וטרחני, מה נגיד על החיטוט ביחסים שבינו לבינה? נגיד רק שאנחנו מסירים את הכובע ומברכים את האנשים הנדירים האלה, שכה מאוהבים בעשור השביעי לחייהם. מחמם את הלב לראות בני זוג לא ממש צעירים, שלא רק שלא נפרדים לרגע ולא רק שלא עושים שום דבר בלי בן/בת הזוג - כולל מבחני מיון וראיונות עבודה משותפים לכל תפקיד בכיר במדינה - כל-כך מאוהבים ומסורים זה לזו ולהיפך.

בני הזוג נתניהו בטאג' מאהל במסגרת ביקורם בהודו
אי-אף-פי

אבל מאחר שאנו נטפלים למיתוסים ראוי שנבחן את הקביעה: "מקובל שדיפלומטים נוסעים בעולם בלוויית נשותיהם". הבעיה היחידה עם הקביעה הזו היא שזה פשוט לא נכון. דיווחים וצילומים מביקורי ראשי ממשלות, שרי חוץ וגם נשיאים ברחבי העולם לא ממש תומכים בקביעה הזו. מר מרקל מעולם לא נראה בחברת רעייתו הקנצלרית; מיסטר מיי ממש לא צולם בחברת רעייתו, ראש ממשלת בריטניה, ראשי האיחוד האירופי, הכינוסים הכלכליים הבינלאומיים ועוד והרשימה ארוכה. ראשי המדינות יוצאים לנסיעות עבודה ומגיעים בגפם. לא שזה לא קורה, אבל זה די נדיר ושמור לנסיבות ואירועים מיוחדים. וגם נוכחותן של נשות מנהיגים שמגיעים לכאן או שמארחים את ראש ממשלתנו אצלם, נובעת מכך שהם יודעים שקבלת הפנים כאן תהיה זוגית וגם האורח שמגיע אליהם לא יגיע בגפו.

גם המיתוס "זה לא חדש וכולם עשו את זה קודם" מופרך מיסודו. נכון, לאה היתה די מעורבבת בענייניו של בעלה יצחק ומרים אשכול ניהלה את ראש הממשלה אשכול - אבל יד ביד? כל הזמן? בכל מקרה ובכל פוטו-אופ? ובכל נסיעה? תמיד? ובכל תנאי? נסו למצוא עדויות על התנהגות מהסוג הזה אצל אולמרט, פרס, ברק, שמיר, רבין, אשכול ואפילו בגין. פה ושם - כן. בהיקף הנוכחי? נו באמת.

ראוי גם להזכיר שהגברת לא מצטרפת לכל נסיעה - רק לנסיעות שכוללות אובר-נייט. אין לילה בתוכנית הנסיעה? היא נשארת בארץ (לא לדאוג, זה נדיר ביותר וליעדים ממש לא אטרקטיביים). אבל אם הנסיעה כוללת לילה - הרעיה מצטרפת. זה מנדטורי. אין סמכות ערעור. למה? התשובה אולי טמונה בכספת מסוימת.

וגם הילדים. כמה ממנהיגי העולם - צעירים או מבוגרים - גוררים או גררו איתם את הילדים שלהם לאינספור נסיעות כמתואר להלן? כשהילדים היו קטנים התירוץ היה שהם קטנים ורכים ואסור להשאירם לבד. ואם האימא חייבת (!) לנסוע - אז כמובן שהילדים נוסעים איתה. שזה אומר מטפלות צמודות, אמצעי בידור, מתקני מנוחה ושינה, מזון שמותאם לצרכיהם, עוד חדרי מלון, תגבור מחייב של צוותי האבטחה, התאמת תוכניות הביקור ועוד.

וכשהאשה מצטרפת, צריך לדאוג לה שלא תשתעמם. אז בכל אתר נחיתה מתארגנת מבעוד מועד מערכה שלמה של מארגני מסעות תיירות, סיבובי קניות, גיחות תרבותיות וכמובן - מבחר אירועים שמתועדים בשלל תחקירים, דו"חות מבקר ועדויות של בעלי תפקידים: ספרים ומעצבי שיער, מאפרות ומאפרים, עוזרות ועוזרים, צוותים מקומיים של מאבטחים, נהגים, טבחים, עוזרות ועוזרים. את הכביסה לא ראינו בעיניים, אבל בשביל זה קיימים תחקירנים מעולים, גופי ביקורת ולעתים גם חוקרי משטרה. וכך גם הוצאות  דמיוניות על מיני-בר, עיצוב שיער, נהגים צמודים, ארוחות מיוחדות ועוד ועוד. חשבים וסמנכ"לים שנדרשו לאשר את החשבונות המטורפים נדהמו ממה שהגיע לידיהם. ולא, זה ממש לא דומה לשום ראש ממשלה ושום רעייתו שהיו כאן קודם.

גם סופי השבוע אינם מקריים. כמובן שראש הממשלה לא יכול לקיים פגישות עבודה במהלך השבת (ובגלל המארחים, ברוב המקרים גם לא בימי ראשון). אז מה עושים? מתזמנים נסיעות לימים רביעי או חמישי, מסדרים פגישות לפני השבת ואחרי השבת, כך שהביקור נופל גם על סוף השבוע. אחלה סידור. ואז השבת מוקדשת למנוחה וטיול "אינטימי" במרחק הליכה מהמלון, בלבוש קז'ואל די קבוע. העניין הוא שגדודי המאבטחים לא נחים בשבת וכך גם מעצבי השיער וכל שאר העובדים הנוכחים הנסתרים בפמליה. וכך נולדים להם צילומים "לא רשמיים" בשלל "פוזיציות  מקריות" ומיני "רגעים ספונטניים". ותראו תראו איך כולם מזהים אותם וכמה שהם אהובים ואהודים. כל כך מרגש.

3.

למה לסקר ולצטט ראש ממשלה שמסרב להתראיין?

ראש הממשלה הנוכחי (הוא לא הראשון ולא היחיד אבל אצלו זה בולט ובוטה) משוכנע שהעיתונות עובדת אצלו וכך הוא מנהל את חייו התקשורתיים. זה די מייגע לחזור לעקרונות הבסיסיים של דמוקרטיה והחשיבות העליונה של העיתונות בחברה דמוקרטית, אבל כנראה שאין מנוס.

נתניהו מתראיין לערוץ 20 באוגוסט 2017

* "מסיבת עיתונאים" בלי שאלות וגם תשובות היא לא מסיבת עיתונאים. היא נאום במעמד צד אחד בלבד. ועיתונאים שמוכנים לשתף פעולה עם סוג כזה של אירוע הם לא עיתונאים. אז מה עושים? לא משתפים פעולה. לא מקליטים, לא משדרים, לא מדווחים.

* "ראיונות מותנים בתנאים מוקדמים" ו/או שאלות שנמסרות מראש הם לא ראיונות עיתונאיים.

* שאלות ותשובות בעמידה במטוס הרועש והצפוף הן ממש לא עיתונות. הן לגיטימיות רק כאשר הן התוספת. התבלין. הן לא יכולות להיות המנה העיקרית או היחידה.

* גם תדרוכים לא לציטוט ולא לייחוס הם לא פרקטיקה שעומדת בפני עצמה. גם הם מוצר משלים. אם בעל התפקיד אכן משתף פעולה עם אלה שמסקרים אותו על בסיס שגרתי, עונה לשאלות, לא מעמיד תנאים ועונה גם לציטוט וגם לייחוס - הוא מוזמן להשלים את העברת המסרים שלו באמצעים נוספים. ואותו הדין חל גם מידע והדלפות מ"מקור בכיר".

סרטון יוטיוב שהועלה לחשבון ראש הממשלה בדצמבר 2017. מסרים חד-צדדיים הם לא עיתונות

* הרשת החברתית היא לא תחליף לעיתונות. מסרים חד-צדדיים הם לא עיתונות. והיוטיוב הוא חטא על פשע: הוא ממדר את העיתונות והעיתונאים, לא מתראיין ולא עונה לשאלות קשות - ובמקביל מפיק סרטונים עצמאיים ברשת. ביוטיוב אף אחד לא מקשה עליו, לא שואל ולא מבקר. הפתרון? לא לשדר ולא להפיץ.

4.

האם נתניהו הוא באמת "דיפלומט מצוין"?

מדהים כמה תפס המיתוס הזה, שמלווה אותו לאורך כל חייו הציבוריים של נתניהו - מיתוס שהוא ולהקת מעודדיו טורחים לשמר ולקדם למרות שהוא רחוק מאוד מהמציאות.

נתניהו הוא פוליטיקאי מקומי ערמומי, פוליטיקאי פרנואידי, ציני וקר. אבל מדינאי דגול? דיפלומט מזהיר? מה, זה שהוא מדבר אנגלית שגם אמריקאים לא תמיד מבינים? תשאלו את ראשי האיחוד האירופי. את הגרמנים, את הצרפתים. הבריטים. את אנשי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. את הרפורמים. הליברלים. תשאלו את העיתונאים האמריקאים שאינם רשת פוקס.

נתניהו הוא דיפלומט מביך. רוב עמיתיו ברוב מדינות העולם לא סובלים את נוכחותו. מספיק להיזכר בשיחה שהוקלטה בטעות בין סרקוזי ואובמה, שיחה שבה הם מרכלים על נתניהו וקובעים שהוא שקרן. ההצגות שהדיפלומט נתניהו עורך מדי תקופה באו"ם בניו יורק ובמליאת הקונגרס בוושינגטון הן מופת של מופעי נוכלות ושרלטנות, עם כל השטיקים והטריקים. קוסם מיושן שבכל פעם מחדש שולף את אותו השפן מאותו הכובע: איראן-אושוויץ, איראן-היטלר, איראן-ערפאת, איראן-חמאס, איראן-עיראק. ושוב איראן. והמופתי גם.

ונתניהו המדינאי? נתניהו המדינאי של שתי מדינות לשני עמים (נאום בר-אילן) או נתניהו המדינאי של אף שעל (אין פרטנר)? נתניהו של אמריקה בת בריתנו הנצחית או נתניהו של פוטין ידידי הקרוב? נתניהו המדינאי שהצליח לחרב הסכם גרעין שעשה בדיוק את מה שהוא הטיף לו - בשביל לקבל בדיוק את מה שהוא מתנגד לו?

וסוריה. ואיראן. עשרות נסיעות למוסקבה, מאות שיחות עם פוטין, מטרה אחת מוצהרת שמלווה באיומים ראוותניים - והנה התוצאה: אסד משלים את כיבוש דרום סוריה והוא אוטוטו על הגדרות של קונייטרה. הרוסים חוזרים למזרח התיכון עם מגפיים על האדמה ומטוסים באוויר ועל הדרך גם מספקים גם לסורים וגם לאיראנים נשק מתקדם. והאיראנים? הם לא הולכים לשום מקום ולרוסים אין שום תוכנית, רצון או כוונה להדוף אותם מכאן.

אה, ולא נשכח: נחשו איזה מדינאי בחסד עליון עושה עסקים עם אותו חמאס שאך לפני כמה שנים נשבע לחסל לנצח נצחים? כן כן, הוא. הדיפלומט המזהיר, המדינאי הדגול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#