פצצת הכיבוש מחכה גם לבני גנץ - אמרתי לכם - הבלוג של טובי פולק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פצצת הכיבוש מחכה גם לבני גנץ

אם תוציאו את ההתנחלויות מהדיון הציבורי תגלו שהקונפליקט בין ימין לשמאל נעלם. בינתיים זו אבן נגף שמפילה כל מנהיג. את מה שנתניהו וחבורתו שכחו מזמן, גנץ ילמד מהר מאוד

תגובות
בני גנץ בקמפיין בחירות בראשון לציון, החודש
THOMAS COEX / AFP

בשעה טובה ובמזל טוב יש לנו בשורה חדשה: מועמד ראוי, שפוי. איש טוב שרוצה לעשות טוב. מועמד שכולו נורמליות, יושר במידה, צניעות סבירה, שפתו רכה וכוונותיו טובות. הוא מגיע בשיאה של תקופת חושך, של שלטון שהושחת בידי אנשים מושחתים, בידי משפחה בלתי נסבלת, שלטון שכל סיאובו מתמצה באדם אחד שכולם - כולל בכירי מפלגתו - רוצים שיילך כבר.

ואז, המועמד הסביר מתחיל לדבר. להגיד דברים. לגבש כיוון. להציג איזושהי השקפת עולם, גם אם לפי שעה מגומגמת. משהו על שינוי בסדרי העדיפויות, על רווחה, חמלה וכמובן: על ביטחון וביטחון וביטחון. והוא גם מתחיל לאסוף סביבו חבורת אנשים. רובם סבירים, אחרים ממש טובים ויש גם כאלה שבאמצע. והכל נראה סביר ומבטיח, עד לאותו רגע שבו הכל תמיד מתפוצץ. הרגע שבו מישהו לא זהיר מעז לגעת בפצצה המתקתקת, הפצצה הגרעינית, פצצת הסירחון שעליה אנחנו יושבים כבר יותר מ-50 שנה. פצצה שברגע שמישהו נוגע בה - מחריבה אותו.

תוציאו ממשוואת חיינו את הפצצה המתקתקת המכונה "התנחלויות", "מתנחלים", "כיבוש", את השקר המכונה "ירושלים רבתי" - והכל כאן ייראה אחרת. הפצצה הזו החריבה את כולם. מרבין ופרס לברק, ממצנע ליחימוביץ', מפרץ לפואד לבורג להרצוג ללבני, לשרון, לאולמרט ועד לאבי גבאי - הכל מתחיל ונגמר כאן בשטחים הכבושים, בכיבוש, בהתנחלויות ובמתנחלים.

ועכשיו הגיע תורו של בני גנץ. הוא יכול להיות הכי ימני, הכי לוחמני, הכי ביטחוני והכי גנרל; לדבר על העוול שבשליטה על אנשים אחרים, על עם אחר; על גושי התיישבות ועל התנחלויות מבודדות ומאחזים; הוא יכול לאסוף סביבו את אנשי החברה הכי ישרים והכי טובים והכי מסורים; אפילו את הימנים הכי ימניים שיש; לא משנה מה יעשה, מה יגיד ובמי יבחר - הפצצה תחכה לו. מתקתקת. מאיימת להתפוצץ ולהחריב את הבית. תהיה הכי ישר וצנוע וכנוע; תהיה הכי לוחמני וניצי ומיליטריסטי; תהיה הכי חברתי וחומל ורחום וחנון - דבר לא יציל אותך. ההתנחלויות והמתנחלים ישיגו אותך באשר תלך.

קבוצת מיעוט של כמה מאות אלפים במעגל הרחב ואולי 20 אלף במעגל הצר (מסך כולל של יותר מתשעה מיליון אזרחים) לקחה בשבי מדינה שלמה. נהפכנו לחברה מדוכאת וחלשה שנסחטת בידי מיעוט אלים, שלוח רסן וחסר מעצורים. חברה עלובה ומתמסרת שלא עושה דבר בשביל להשתחרר ממאסר העולם שהושת עליה. והחברה העלובה הזו, חברה של מיליוני אנשים, נשים וגברים, יהודים ושאינם יהודים, בעלי השקפות עולם מגוונות בכל תחומי החיים היא חברה נסחטת שלא מסוגלת וכנראה שגם לא רוצה להתקומם.

החברה הישראלית איבדה את היכולת להתרומם, להזדקף על שתי רגליה ולהגיד: זהו. עד כאן. לא עוד. רוצים לקפוץ ראש ממצדה? בבקשה - לכו על זה. אבל עשו זאת לבדכם. בלעדינו. אין לנו עניין בכם, בטירוף שלכם, בטרלול שלכם, באמונות שלכם, בשנאה שלכם. רוצים להתאבד? אין בעיה. רק הניחו לנו. אנחנו לא בעניין. אנחנו חפצי חיים.

מתנחלים עם דגל
אוליבייה פיטוסי

אבל אנחנו שותקים. מתגייסים לצבא הכיבוש, עוצרים אזרחים באישון לילה, מתעמרים בהם במחסומים, גוזלים את אדמותיהם, משפילים אותם ולעתים קרובות גם הורגים בהם. ולא תמיד כהגנה עצמית. ממש לא תמיד. אנחנו לובשים מדים ועומדים מנגד מול הגזל, ההרס, הגניבה, השמדת היבולים, שריפת השדות, עקירת עצי הזית. נעשינו קהים - קהים לסבלם של הנכבשים, קהים להיותנו הכובשים, קהים מול העוולות, הסבל, אי הצדק. מסוממים. קונים ללא הרהור ובלי ערעור את האקסיומות המופרכות והמנטרות השקריות על האדמה הקדושה, הקברים המקודשים, הציונות החדשה, השליחות וההקרבה לכאורה.

כמה מאיתנו מבינים שהכל על חשבוננו. שכל קילומטר של כביש עוקף רחב, מוגן ומואר בשטחים הכבושים, הוא על חשבון 10 קילומטרים סלולים או מחודשים שהיו מקלים על חיינו. חוסכים מי יודע כמה הרוגים בכבישים, פקקים, בזבוז זמן. כמה מהמיליונים האלה היו יכולים ללכת על שיפור התחבורה הציבורית העלובה? כמה מאיתנו יודעים לחשב כמה עולה קילומטר כביש, גדר ביטחון, מערכות התראה והגנה, פטרולים, הסעה וליווי של קמצוץ המתנחלים שהחליטו להתיישב על אדמות גזולות בתוך תוכו של עם זר? מי יידע לחשב כמה אנחנו משלמים על הביטחון הזה שלהם?

ויותר מכל, אנחנו משלמים על הגחמות שלהם בדם. בדמנו שלנו ובדמם שלהם. אבל בעוד שהם היו אלה שבחרו להיות שם - אותנו איש לא שואל. אנחנו מקבלים פקודה והולכים. כמה מאיתנו הלכו לצבא בשביל להגן על גבולות המדינה (אני יכול להעיד מגוף ראשון) ומצאו עצמם מגינים בגופם על פורעי חוק? על גזלנים? ולא קמנו, לא התקוממנו, לא אמרנו "לא עוד". הם יודעים שאנחנו שבויים. צייתנים. שגם אם כמה מאיתנו יסרבו, יהיו מספיק שישתפו פעולה. בגלל פחד, האדישות, שטיפת המוח האידיאולגית הקלאסית שכמוה ראינו לכל אורך ההיסטוריה האנושית העקובה מדם. ולא רק אותנו הם לקחו בשבי - גם את מערכת אכיפת החוק, המערכת הפוליטית, המערכת המשפטית, המשטרה והצבא.

אז עכשיו יש שם חדש שבמקרה קוראים לו בני. בני גנץ. וכרגיל, לא משנה מה יעשה, מה יגיד, במה יאמין ומי יילך איתו - מה שהיכה בכל המנהיגים ב-50 השנים האחרונות יכניע גם אותו. עם יעלון, האוזר והנדל, עם לפיד ואורלי לוי וגבי אשכנזי. וגם בלעדיהם. הכל מתחיל ונגמר במתנחלים. כולם יודעים את זה. ואת מה שנתניהו וחבורתו שכחו מזמן, גנץ ילמד מהר מאוד. ושם הוא גם יתרסק. כי בסוף כל משפט שאנחנו אומרים בעברית, ערבית ואנגלית, יושב מתנחל עם עוזי, דובון וטלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#