מה מחכה לנו ביום שאחריו

הוא ילך בסוף, זו רק שאלה של זמן. אך האם ניתן יהיה לשקם את מה שיישאר? אם יישאר? דעתי היא שלא. ההרס שגרם לחברה הישראלית הוא מוחלט, טוטאלי, סופני

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
27 באוקטובר 2019 - נתניהו בישיבת הממשלה השבועית עם ספרה של ברברה טוכמן "המגדל הגאה"
27 באוקטובר 2019 - נתניהו בישיבת הממשלה השבועית עם ספרה של ברברה טוכמן "המגדל הגאה"קרדיט: אוהד צויגנברג
טובי פולק
טובי פולק

בצעדים מדודים אבל בטוחים אנחנו מתקרבים ליום שאחרי. גם אם יתמהמה, בוא יבוא. אבל מה בדיוק מחכה לנו מעבר לפינה? איזה עולם הוא ישאיר לנו? איזו מדינה? איזו חברה? מה יישאר כאן אחרי שיסיים את מלאכת ההרס והחורבן? מה נזכור מהדברים שלתוכם נולדנו, בגרנו וחלקנו אף זקנו?

היו כאן זמנים אחרים. תקופות אחרות. וגם אם לא היינו מאושרים - לא כולנו ולא כל הזמן - כל מרכיבי החיים שלנו כאן היו שלנו. אלה היינו אנחנו. החינוך, התרבות, העיתונות, התיאטרון, הקולנוע, תנועות הנוער, הצבא, האקדמיה, המשטרה, מערכת המשפט, מערכות הבריאות והרווחה, גמלאות הזקנה, הפנסיות, השירותים החברתיים. לא היינו חברה מושלמת כי אין דבר כזה. דברים לא תמיד עבדו כמו שצריך, בטח לא כל הזמן. תמיד היתה ביורוקרטיה, סחבת, קשורים ומקושרים. תמיד היו פרוטקציונרים וגוזרי קופונים. תמיד היו גונבי תורים ושחיתויות. תמיד היו כאלה שהשתינו בבריכה, מעטים ונדירים עשו זאת מהמקפצה.

ובאמת, מה צריכה חברה אנושית כדי לשרוד? שני דברים בסיסיים שמהם נגזר כל השאר: יציבות והוגנות. אין אמת מוחלטת, אין צדק אבסולוטי, השוויון הוא יחסי, ולכן אלה שנבחרים להנהיג מחויבים בעיקר להוגנות ושמירה על יציבות. חברה אנושית היא אורגניזם שבנוי על הסכמות ופשרות, וחברה דמוקרטית בנויה על עקרון החלת הכללים שמתאימים לרוב, ובמקביל, ולא פחות חשוב מכך - שמירה על זכויות המיעוט.

עוד לא נולד האזרח שיצהיר כי הוא מאושר מכל מה שמציעה לו החברה שבה הוא חי. אף אחד לא אוהב לשלם מס הכנסה; אין אדם שמאוהב במשטרה; איש לא מתלהב מהגבלת המהירות בכביש המהיר; כולנו שונאים את רושמי הדו"חות, את פקחי החניה, גובי המסים. אבל אלה הכללים שקיבלנו על עצמנו ואיתם אנחנו חיים בדרך כלל בשלום. כך פועלת חברה אנושית. אנחנו סומכים על הכללים והם שומרים עלינו. לפעמים הם לטובתנו, לעתים פחות. אבל הרעיון הוא שהם שווים לכל וחלים על כולנו: אזרחים מן השורה ונבחרי ציבור, אמנים צעירים ופקידים בכירים, שועי הארץ ופשוטי העם, אלמונים ומפורסמים, עשירים ועניים, ספורטאים ובטטות כורסה, בריאים וחולים.

הבקע ממתין במקום שבו הכללים מתרסקים במפגש עם המציאות. כשהוא מגיע - הכל נשבר והמבנה קורס. לכן, מלת המפתח היא "אמון", לאו דווקא "אמונה". זו מלה גדולה בעלת משמעות בסיסית וראשונית. אמון בכך שיש טוב ורע, נכון ולא נכון, ידע ובורות, חמלה ואכזריות, ובעיקר: אמת ושקר. וכשמתבטל הבידול בין אמת לשקר - כל אמת היא רק אמת לשעתה; כל שקר, מופרך, מגוחך וחצוף ככל שיהיה - לגיטימי לשעתו. הכללים מתנפצים, האמון נשבר, והפרטים שמרכיבים את החברה לא מקבלים עוד את היסודות שמחזיקים אותה.

זה המקום שאליו הביא אותנו האיש הזה. ברוע, ציניות, אכזריות ואנוכיות חסרת גבולות, הוא ריסק בכוונה תחילה את כל מה שחוסה תחת ענף האמון במערכת. הוא השפיל ומעך את כל שהוא הדלק, המים, הגריז והמיסבים של החברה. הוא לא רק סירס וחיסל את שומרי הסף, הוא גם עוסק בלוודא שלא תהיה להם תקומה. אוסף השבטים הפראי שהוא אנחנו מתפקד בלי מפכ"ל, ללא פרקליט מדינה, תביעה מורתעת ומסורסת, מבקר מדינה שהוא משת"פ עלוב, מערכת משפט מאוימת, משרדי ממשלה משותקים, רגולטורים מנותקים.

ועכשיו, הוא עסוק והם עסוקים בריסוק מוסדות הכנסת (ע"ע הקמפיין נגד היועץ המשפטי לכנסת בעניין הדיון בבקשת החסינות). המערכת הפוליטית מושחתת, מערכת בריאות קורסת, מערכת חינוך מתחרדת, רמת התשתיות מזעזעת, התחבורה הציבורית לא קיימת, השירות הציבורי מקרטע, מערכות הרווחה עניות וציניות, האמנות גוססת, האקדמיה מושפלת, התעשייה מדומיינת והעיתונות מחוסלת. אבן על אבן לא נשארה כאן. אפילו אדמה חרוכה לא תהיה פה אחריו.

הוא ילך בסוף, זו רק שאלה של זמן. אך האם ניתן יהיה לשקם את מה שיישאר? אם יישאר? דעתי היא שלא. אין מה לשקם עוד. ההרס הוא מוחלט, טוטאלי, סופני. המשטרה לא תקום מעפרה, גם לא הפרקליטות או הכנסת. איש לא ישקם את מערכת הבריאות, אף אחד לא יחזיר לנו את החינוך, התרבות, התיאטרון והקולנוע. לא תהיה עוד עיתונות. חושבים שזה מוגזם? שלכל דבר יש תקומה? הביטו ביורשים, ובעיקר הביטו בעם עצמו, בבוחרים. הביטו בהם ותענו: מה בדיוק מחכה לנו ביום שאחריו?

טובי פולק

טובי פולק | |אמרתי לכם

אומר כמעט כל מה שהוא חושב, כותב כמו שמדבר, מדבר כמו שכותב.

על חברה אחרת, על פוליטיקה ממארת, על חמלה שאבדה, על נתיבי בריחה.

עיתונאי, כותב, עורך וחושב מאז תחילת שנות ה-80 של המאה שעברה.

איש חדשות, אקטואליה, ספורט וכל מה שמחבר ביניהם.  

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ