במקום להיות מארח, תנו לשבת שבעה ולבכות בשקט

במשך שנים שמעתי על יתרונות השבעה. לפני שבועיים היא הגיעה גם אלי, אז נהגתי בה לפי הספר. הספירה לאחור החלה ברגע שרחוקי המשפחה ואנשים שמעולם לא שמעתי את שמם זרמו פנימה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן ציון יוקד. בטח היה פורש למטבח
בן ציון יוקד. בטח היה פורש למטבחקרדיט: באדיבות המשפחה
צח יוקד
צח יוקד

לפני שבועיים ישבתי שבעה על אבי, בן ציון יוקד, שמת מסיבוך רפואי שאיש אינו יודע להסביר. על ספה מונמכת בלי כרית, מוקף במראות מכוסות סדינים, קיבלתי את פני המנחמים שנכנסו ויצאו מבעד לדלת הפתוחה. קרובי משפחה מדרגה רחוקה ומכרים ותיקים של אבי לחצו את ידיי בחום, ואני חייכתי באיפוק מתבקש וספרתי את הדקות שיעזבו את הדירה.

כן, כמו כולם גם אני שמעתי במשך שנים על יתרונות השבעה. על כך שמדובר בסוג של בולם זעזועים, רשת תמיכה חברתית, תרפיה קבוצתית שאמורה לרכך במשהו את עוצמת הטראומה הגדולה שטמונה בשכול, את חוסר האונים המצמית לנוכח תחושת האובדן המוחלט ששום דבר בחיים לא מכין אותך לקראתו.

רק שבמקום להתאבל ולעכל, מצאתי את עצמי על תקן מארח במשך שבוע. אנשים שלא פגשתי מימיי, שלא ידעו את שמי, ושאני עד היום לא בטוח איך הם בדיוק קשורים לאבי, ישבו בסלון, אכלו עוגיות, שתו מיץ קר ולא הפסיקו לדבר. לפי כללי הטקס, כולם מתחילים עם זכרון קצר מאבי המנוח, מאיזה ביקור שערכו בתור ילדים בבית הוריו בפתח תקוה, ומשם זורמים הלאה.

"אז איפה אמרת שאתה גר בארה"ב?" שאל מכר של אבי וסיפר על הטיול האחרון שלו בניו יורק לפני 20 שנה. "נו, מה אתה חושב? יש לטראמפ סיכוי לנצח?" התעניין קרוב משפחה שמעולם לא פגשתי והקפיץ מישהו בצד השני של הסלון שטען כי טראמפ הרבה יותר חכם מכפי שכולם סוברים. "עוד לא היה נשיא אמריקאי טוב כמוהו למדינת ישראל", הוסיף בנחרצות. "ישראל לא מעניינת לו את קצה הזרת. אם אתה שואל אותי, הבנאדם בכלל אנטישמי", השיב לו קרוב המשפחה. "ברק אובמה יותר טוב?" תהה ההוא מקצה הסלון, ואני חשבתי שאם אבא שלי היה שם הוא בטח היה מצטט איזו אמרה חכמה מספר קהלת על כך שהכל הבל הבלים ופורש למטבח כדי להאזין לתוכנית חזנות ברדיו או לקרוא את מוסף הכלכלה של אחד העיתונים.

מכרים ותיקים שלא ידעו שום דבר על מסכת הייסורים שעבר אבי בחצי השנה האחרונה, התעניינו לפתע ממה הוא מת ועברו לדבר על הצרות הרפואיות של עצמם. אחד סיפר על הדיאטה החדשה שאימץ אחרי הצנתור והתפאר בהרגלי אכילה נוקשים "כמו של נאצי". "מאז הצנתור לא נגעתי פעם אחת בבשר בקר", התגאה ותפח לעצמו על הבטן השטוחה. אבי נהג לומר: "כל מה שטעים - לא בריא, וכל מה שבריא - לא טעים". הוא התנזר כל חייו ממשקאות מוגזים, אוכל מעובד ודברי מתיקה, רק כדי למות מסיבה לא ברורה בגיל 78.

ואני ישבתי מולם, מנסה לחבר שמות לפרצופים, מוטרד אם יש מספיק כוסות חד-פעמיות ומים קרים לאורחים, עד שלא נותר לי כמעט זמן או פנאי לחשוב על אבי. והרי זאת בדיוק המטרה של השבעה לימדו אותנו כל השנים. לתמוך, לחזק ובעיקר להסיח את הדעת. רק שאם כבר להדחיק אז עדיף ללכת לחדר כושר, לצאת להליכה בים או אפילו לחזור לעבודה אחרי כמה ימים. זה עדיף על לשבת עם בן דוד מדרגה שנייה שמעולם לא פגשת ולשמוע ממנו על הג'יפ החדש שקנה.

שבוע ישבתי שבעה לפי הספר. בלי מקלחת, בלי טלוויזיה ועם אותם בגדים מסריחים מהלוויה. חייכתי, התפללתי, אירחתי, צחקתי, והפעם הראשונה שבה עיכלתי היתה בטיסה חזרה לארה"ב. התפרקתי במטוס מחוסר אונים, געגוע ועצבים על שבוע שלם של שיחות תפלות עם אנשים שרגע אחרי שהציגו את עצמם כבר הספקתי לשכוח את שמם. שבוע של הכחשה, הדחקה והעמדת פנים רק כדי לקבל את הפטיש בראש ביום השמיני.

אז אולי במקום פגישת מחזור משפחתית שנמתחת על פני שבוע, תנו לבכות בשקט כמה ימים ולהמשיך הלאה. החברים הטובים והקולגות מהעבודה יהיו שם בכל מקרה לנחם, לחזק ולתמוך כשצריך. ומה עם בני הדודים מדרגה שנייה? הם כבר ימצאו דרכים אחרות לעדכן אחד את השני בטיול הארבע על ארבע שעשו במדבר יהודה.

צח יוקד

צח יוקד | |צח ואדום

בדייט השני אמרתי לאשתי האמריקאית שלארה"ב אני לא עובר. אחרי שנתיים עברנו ביחד לניו-ג'רזי, אבל רק לשלוש שנים כפי שהבהרתי לה. מאז עברו 12 שנים ואני עדיין מתכוון לחזור לארץ תוך שלוש שנים. אבא ישראלי ואשה אמריקאית מנסים לגדל יחד שני ילדים. משעמם זה לא הולך להיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ