מציעים לך ארגזים של אוכל כשר בחינם, לא תיקח?

ידוע שבארה"ב, מופת הקפיטליזם החזירי, אף אחד לא מחלק חינם שום דבר. לכן, מערך חלוקת מזון לילדים שנתקעו בלי קפיטריה בביה"ס הוא הזדמנות לקבל הטבה נדירה, וגם כאב בטן מוסרי

צח יוקד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אחד הקרטונים שנחתו בבית משפחת יוקד
אחד הקרטונים שנחתו בבית משפחת יוקדקרדיט: צח יוקד

נניח לרגע שלרגל היציאה מהבידוד והחזרה לשגרה היתה מודיעה עיריית תל-אביב על כניסה חינם לכל בתי הקולנוע - הייתם קופצים לאיזה סרט או שניים? ואם מדובר היה בשוברי הנחה של 50% לעשרות מסעדות - מה הסיכוי  שהייתם חולפים על פני דוכן חלוקת השוברים כאילו כלום? ומה לגבי שני כרטיסי ילדים חינם לאחד ממשחקי הבית של הפועל או מכבי תל-אביב בכדורגל - חוטפים מיד או מתעקשים להגיע לקופות באיצטדיון ולרכוש במחיר מלא?

בארה"ב אף אחד לא מחלק כרטיסים חינם לכדורגל, למסעדות או לקולנוע. בכל זאת, אתם יודעים, מדובר במדינה שלא פעם זוכה בזלזול לתואר "מופת של קפיטליזם חזירי". אלא שמאז תחילתה שנת הלימודים הנוכחית, מיליוני תלמידים אמריקאים חוזרים הביתה עם ארוחות צהריים חינם. שתי סיבות עיקריות עומדות ברקע לפרץ הנדיבות הזה: האחת, הרצון להקל על משפחות שספגו מכה כלכלית כתוצאה מהמגפה. והשנייה, מציאות שבה כבר שנה שלמה הקפיטריות בבתי הספר סגורות בגלל ההנחיות למיזעור סכנת ההידבקות ההמונית בנגיף. אלה אותן קפיטריות שעשרות מיליוני הורים רואים בהן, בימים כתיקונם, כפיתרון אידאלי במחיר סמלי להתחמקות מהכנת הסנדוויצ'ים על הבוקר.

כך זה בניו-ג'רזי, שבה אני מתגורר, כך זה בניו-יורק וכך בעוד עשרות מדינות אחרות. שקית ובה סנדוויץ', מיץ תפוזים, תפוח, גזרים קטנים, עוגיות, מיני-מאפה ולא פעם גם מארז קטן של חומוס. הבן הקטן שלי לומד כעת בימים מקוצרים שמסתיימים ב-12:30 במקום ב-15:00. באים, לומדים וחוזרים לאכול צהריים בבית. כבר כמה שבועות שהוא אוכל את הסנדוויץ', מחסל את העוגיות, שותה את המיץ ולא נוגע בגזר או בתפוח.

בנוסף לכך, לא מעט מדינות, כולל בניו-ג'רזי, מפעילות כבר כמה חודשים מערך שלם של שלוש ארוחות ביום חינם לכל ילד, כולל ארוחת ערב חמה. את המנות ניתן לאסוף על בסיס יומי בכל מיני תחנות חלוקה. אך בשונה מהשקית, את המנות החמות, שבעירייה לא מפסיקים לפרסם בכל הזדמנות, לא חשבנו לקחת. גם בגלל שמדובר במנות לא כשרות וגם בגלל שלא ראינו צורך אמיתי בקבלת סיוע נוסף. לשמחתי, מצבנו הכלכלי כמעט לא נפגע כתוצאה מהקורונה.

והנה, לפני כמה שבועות הוחלט להרחיב את היוזמה גם לשומרי כשרות. פעם בשבוע, באחד הערבים, במגרש חנייה מקומי, מתקיימת חלוקה מרוכזת של ארוחות צהריים כשרות לחמישה ימים לכל תלמיד. אלא שהכריכים הכשרים הארוזים בשקית קטנה, או לפחות כך חשבנו, התבררו כשתי קופסאות קרטון מלאות (קופסה לכל ילד) של דגני בוקר, לחמניות, פירות וירקות, פסטה, כדורי בשר, מרק, חלב, חטיפי עוף, מקלות דגים, מיץ תפוזים, קופסאות שימורים. אהה, ואיך אפשר לשכוח: יש גם מארז של קילו סלק ארוז - מאכל שאני לא מכיר ילד אחד שיהיה מוכן להכניס לפה גם במחיר של ויתור על ארוחת צהריים.

במשך כמה ימים לא ידעתי איך לאכול את שתי הקופסאות שמתנדבי העירייה הניחו לי בתא המטען. העובדה שמדובר בכמות חסרת פרופורציות של אוכל גרמה לי בעיקר למועקה גדולה. תחושה לא נעימה כאילו נהגתי באופן לא הוגן. לא מוסרי. כאילו הפקתי רווח אישי ממצוקתם של אחרים. שנהגתי בחזירות, שניצלתי הטבה לא לי.

"אני לא חוזר לשם יותר", הצהרתי בפני המשפחה עוד באותו ערב בנחישות מהולה בלא מעט בושה, רק כדי לחזור לעמדת חלוקה שבוע לאחר מכן. לא אשקר, האפשרות לקבל חינם שני ארגזי מזון כשר במדינה שבה עלותו גבוהה פי שניים ממקבילו הטרף בהחלט קרצה לי. אבל היה בזה גם משהו מעבר: כשם שהחשש הראשוני שמא אני מנצל הטבה לא לי הסב לי חוסר נחת, כך חשתי חוסר נחת לנוכח האפשרות שקרטונים שלמים של אוכל כשר יזרקו לפח, כפי שהסבירו לי מתנדבי העירייה. שלקחת אוכל בחינם זה אולי לא בסדר, אבל להשאיר אותו ללא כתובת זה עקום לא פחות. באותו אופן, הרי לא הייתי מצפה מאף אחד לחלוף על פני שטר של 20 שקל זרוק על המדרכה ולא להרים אותו רק מתוך שיקולי גאווה או מצב כלכלי...

העובדה שמאחורי היוזמה עומדת מדינת ניו-ג'רזי ולא ארגון פרטי, אותה מדינה שגובה מתושביה את שיעור המסים הגבוה ביותר בארה"ב, הקלה גם היא על ההחלטה. בואו נודה על האמת, אם אותה מדינה היתה מחלקת כרטיסים חינם לסרט או לפארק שעשועים, ולא קרטוני מזון המקושרים מיד למסכנות, נזקקות וגמילות חסדים, אף אחד לא היה חושב פעמיים לפני שהיה קופץ על ההזדמנות. 

ומה אם כולם היו נותנים לבושה להכריע אותם? הרהרתי באפשרות הזו. מה אם כולם היו נשארים בבית עד שמטעמים של חוסר היענות היו מפסיקים יוזמה שבאה במידה רבה לאזן על מציאות שבה כבר כמעט שנה משפחות יהודיות מקומיות לא יכולות ליהנות מהטבה שניתנת למיליוני תושבים אחרים? 

בשבוע שחלף עד הפעם הבאה שהתייצבתי לקבל את קרטוני המזון, רק חשש אחד לא הפסיק לנקר בי: שהמנות שאקח יבואו על חשבונם של אנשים שזקוקים להן יותר ממני. מצאתי לכך פיתרון: השבוע התייצבתי שם ב-7:55, חמש דקות בדיוק לפני שקיפלו את הכל. הארגזים הגדולים עדיין היו מונחים שם.

"כמה ילדים?" שאל אחד המתנדבים. "שניים", עניתי. הוא הניח אתי קופסאות בתא מטען שלי ושאל אם אני רוצה אחת נוספת. "אף אחד כבר לא יבוא יותר", אמר. הרהרתי בזה לרגע. בסוף החלטתי שלא.

צח יוקד

צח יוקד | צח ואדום

בדייט השני אמרתי לאשתי האמריקאית שלארה"ב אני לא עובר. אחרי שנתיים עברנו ביחד לניו-ג'רזי, אבל רק לשלוש שנים כפי שהבהרתי לה. מאז עברו 12 שנים ואני עדיין מתכוון לחזור לארץ תוך שלוש שנים. אבא ישראלי ואשה אמריקאית מנסים לגדל יחד שני ילדים. משעמם זה לא הולך להיות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ