בלוגים

שעת אולפן / הבלוג של אורי פז

הרכבת היא המסר: על המוסיקה השחורה ורכבות

לשחורים בארצות הברית היתה מערכת יחסים מורכבת עם רכבות: חלקם הקימו בעבודות כפייה את המסילות, חלקם ראו בפסי הרכבת אזור חיץ בינם ובין הלבנים, ואחרים ראו ברכבת אמצעי מיסטי שייקח אותם אל החופש

ריצ'רד פנימן היה בן למשפחה מרובת ילדים. אביו היה מטיף נוצרי והם התגוררו במייקון, ג'ורג'יה. אחד הדברים שהשפיעו הכי הרבה על ילדותו היה מסילת הרכבת שחלפה צמוד לביתו: "בלילה הרכבת היתה מזעזעת את הבית שמול הפסים וכולם קמו מהמיטה, הם לא יכלו לישון. הרכבת השמיעה קולות רמים: צ'אק צ'אק צ'אק ... באוזני זה היה קצב, ממש כמו שיר". את ריצ'רד פנימן כולנו מכירים בתור "ריצ'רד הקטן". בעוד שאר בני המשפחה שמעו רק רעש, בראשו התנגנו קצב ומלודיה והוא גם הצליח לתרגם אותם לשפה מוסיקלית שלמה, שעליה ביסס את האמנות שלו. כל התשתית הקצבית של השיר נשמעת בדיוק כמו פעולת מנוע של רכבת.

כשצפיתי בריצ'רד הקטן מספר את הסיפור הזה מיד חיברתי אותו לחוקר המדיה מרשל מקלוהן ולגישת הדטרמיניזם הטכנולוגי שלו. מקלוהן טוען שהשינויים בטכנולוגיה משפיעים על החברה ומשנים אותה. בעולם היומיומי שלי (תוכן ושיווק באינטרנט) אני רואה את השינויים האלה בזמן אמת. לדוגמה: בתחילת דרכו של יוטיוב, הסרטונים שעלו באתר היו מוגבלים לאורך של 10 דקות. יצרני התוכן יישרו קו עם הסטנדרט החדש והתחילו להפיק סרטונים באורך מותאם. השינויים האלה השפיעו על תסריטים, על הנכונות שלנו לצפות בסרטונים ארוכים ועל כמות הווידיאו שאנחנו צורכים. בעולם הטלוויזיה המעבר לאיכות שידור ב-Full HD הציף את הפגמים בפניהם של השחקנים והשחקניות והגביר את מספר הניתוחים פלסטיים והטיפולים שהם עוברים. במקרה של ריצ'רד הקטן, צליל הרכבות שחלפו ליד ביתו הפך למרכיב מכריע בשפה האמנותית שהוא פיתח.

קטר של רכבת קיטור בקנטקי
בלומברג
להמשך הפוסט

מה עושה וינה בלהיט הסבנטיז של בילי ג'ואל?

המלחמה הקרה, האקורדיון, קורט וייל והסרט "האדם השלישי" - כולם נשזרו יחד לאחד השירים המופלאים ביותר שכתב ג'ואל ובו הוא מסכם את הנתק והמפגש המחודש עם אביו

בעשיריה הפותחת של השירים שאני הכי אוהב בעולם נמצא השיר Vienna של בילי ג'ואל. השיר הזה הוא מעין ליטוף מתמשך על ראשו של אדם צעיר המנסה לבלוע את העולם, ומזכיר לכולנו שלפעמים מותר ואפילו רצוי לעצור את מרוץ החיים ולהיעלם קצת. השיר מופיע באלבום המופתי של ג'ואל The stranger, שיצא אחרי האלבום Turnstiles אשר זכה להצלחה חלקית. ג'ואל ידע שהוא חייב להפגיז, אחרת הקריירה שלו תהיה בסכנה: הוא פנה לג'ורג' מרטין שהפיק את הביטלס וביקש ממנו להפיק את האלבום, אך זה סירב. הוא לא התייאש ופנה לפיל רמון, שכבר הפיק כמה אלבומי מופת לפול סיימון, וזה הסכים והפיק עבורו את אחד האלבומים היפים והמיוחדים של שנות השבעים.

אז מי כותב שיר על עיר בירה אירופית באמצע אלבום רוק, ועוד מכניס פנימה סולו אקורדיון? לבחירה האמנותית הזו יש סיבה שנעוצה בסיפורו האישי: ג'ואל הוא בנו של הלמוט ג'ואל, פסנתרן קלאסי יליד גרמניה שברח ממנה בתקופת מלחמת העולם השנייה והגיע בסופו של דבר לארה"ב. הוא נישא לרוזלינד והשתקע ברובע הברונקס שבניו יורק. הנישואין לא החזיקו מעמד וב-1957 חזר הלמוט לגור באירופה. בילי נשאר עם אימו, שלמרות הדוחק הכלכלי התעקשה על השכלתו המוזיקלית. בתקופת נעוריו הצליח בילי להגיע להישגים מוזיקליים, אך נשר מהלימודים התיכוניים ואפילו התנסה באיגרוף מקצועי (עד ששבר את אפו באחת התחרויות).

בילי ג'ואל בהופעה בקונטיקט במאי 2008
AP
להמשך הפוסט

הלהיט על הזוג שפסע בדרך רצופת זהב עד לסופו הטראגי

"חפש רעיונות לשירים בכותרות העיתונים", האיץ מנהל להקת Fastball בטוני סקלזו. עצת הזהב הזו הולידה את אחד השירים הגדולים של הניינטיז, על נסיעתם האחרונה של לילה וריימונד הווארד

טוני סקלזו התיישב לארוחת הבוקר. הוא החזיק ספל קפה ביד אחת וקרא בעיתון. הכותרת בישרה על נעדרים: "זוג מסלאדו (עיר בטקסס) נעלם בטיול לשום מקום - הזוג יצא לפסטיבל מוסיקה ולא שב, בני המשפחה דואגים, משלחות חיפוש יצאו לחיפושים..." הכותרת צדה את עינו של סקלזו והוא התחיל לעקוב אחרי הסיפור באובססיביות.

כמה ימים אחר כך התפרסמה בעיתון כותרת נוספת: "בני המשפחה עדיין מבולבלים מההיעלמות". נכדתם של בני הזוג אמרה: "הדבר הכי קשה הוא המחשבה שהם סובלים או זקוקים לנו ואיננו יכולים לסייע להם". נכד אחר הציע פרס בסך 1,000 דולר לכל מי שיביא מידע שיסייע לאתר את מקום הימצאם. 

לילה וריימונד הווארד
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

האל בליין - סיפורו של תוף בודד המכה בעיר

הוא החל את דרכו כבן מהגרים שהולך בימי ראשון לתיאטרון כדי לשנן כל התפקידים המוזיקליים והגיע למעמד של אחד המתופפים הגדולים בהיסטוריה של הרוקנרול עם לא פחות מ-35 אלף קטעים מוזיקליים

האל בליין נכנס אל האולפן ומתיישב ליד סט התופים. בטנו גדולה ונפוחה, על ראשו כובע מצחיה ואת עיניו מכסים משקפי שמש רחבים. הוא כבר לא צעיר, השנה יחגוג 89 ובכל זאת, למרות שעברו כל כך הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שניגן באולפן, כשהוא מכה את המכה הראשונה, זה נשמע כאילו מעולם לא הפסיק.

הרגע הזה לא נולד בקלות. דון רנדי, חברו של האל משכבר הימים, התחנן שיבוא להקליט. "הדימוי העצמי שלו ואיך שהוא רואה את עצמו לא קשור למציאות. למרות מה שהוא חושב על עצמו, ברגע שהוא תופס את מקלות התופים ומתחיל לנגן זה נשמע בדיוק אותו דבר", בדיוק כמו אז.

האל בליין באולפני "רקורד פלנט" בקליפורניה, 1995
Howard Thompson / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

הפסנתרן הלבן שהעביר את המוזיקה הקלאסית השחורה מטמורפוזה

לכאורה, ג'ורג' שרינג ונט קינג קול הם זרים השייכים לעולמות אחרים. בפועל, המפגש ביניהם ב-1961 וטכניקת "הידיים הנעולות" של הראשון, העניקו לזמר המהולל ממד מגניב וחדשני

המנצח והמעבד נלסון רידל סיפר כי לפעמים פרנק סינטרה היה שואל אותו "מדוע אתה לא מעבד עבורי כמו שאתה מעבד לנט קינג קול?". רידל השיב לו כי לכל זמר מתאים משהו אחר והעיבודים שמתאימים לקול לאו דווקא מתאימים לו.

ואכן, נט קינג קול היה שונה ומיוחד מכל זמר אחר. נינה סימון אמרה פעם ש"ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה" ואני חושב שההגדרה הזאת מתאימה מאוד גם לקול, שהצליח ליצור מוזיקה מגוונת ובעלת טווח דינאמי עשיר (בדומה למוזיקה קלאסית). בשיריו, לכל כלי נגינה תפקיד מהותי ומיוחד: התזמורת לא משמשת "שטיח אווירתי" והעיבוד מצליח ליצור בידול מובחן בין השירים.

ג'ורג' שרינג
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

להחליף את הלהיט של סינטרה בלהיט של סיגר

חייו של אוו אובזיאן, מלחין ופסנתרן לבנוני ממוצא ארמני, סובבים סביב קשר ייחודי עם השאה האיראני ויצירה מוזיקלית מרגשת אחת (כולכם מכירים) שהסתיימה במפח נפש גדול

"השאה ואשתו ניסו לרקוד את הג'יטרבאג (כינוי לריקוד של מוסיקת סווינג). ניגשתי אליהם ואמרתי 'אתם עושים את זה לא נכון, אני אלמד אתכם איך רוקדים'. ידעתי לדבר פרסית וזה בהחלט עזר לשבור את הקרח. אחרי אותו ערב הם הזמינו אותנו לנגן עבורם עוד כמה פעמים, אחר כך כבר הפכתי להיות הפסנתרן הקבוע של השאה".

הדובר הוא אוו אובזיאן שנולד בלבנון ב-1926. אובזיאן היה מלחין ממוצא ארמני, בן למנצח ולזמרת. בתחילת דרכו ניגן בהרכב "נערי לבנון" וזה החל להופיע בבית מלון בבגדאד ומשם המשיך לאיראן. אותו ערב גורלי שבו הכיר את השאה שינה כאמור את מסלול חייו. השליט הפרסי סייע לו להתקבל לבית הספר ג'וליארד בניו יורק ושם למד נגינה קלאסית בפסנתר והלחנה. במלחמת קוריאה גוייס לצבא האמריקאי ושימש נגן פסנתר. ב-1952 שוחרר כחייל מצטיין.          

אוו אובזיאן ב-2011
nabilsabbah / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"נער הטבע" שהלך מלב היער אל לב המיינסטרים האמריקאי

עדן אהבז נחשב אבטיפוס של ההיפים בארה"ב. הוא התפרנס כנגן פסנתר אך חי גר ביערות קליפורניה וניזון מאוכל טבעוני. שיר שכתב (או שלא) לנט קינג קול הפך למנגינה של תקופה

זה בקלות היה יכול לשמש כפתיח של סדרת טלוויזיה. קרנות יער קוראות בקול ומתוך סבך כלי הנשיפה מתגלה גיבור העלילה בדמותו של חליל צד ונדמה כאילו הוא משתלשל אלינו על חבל מהצמרות. ואז, נט קינג קול מפליא בקולו הזך והברור: "היה היה נער, נער קסום ומוזר, אומרים שהוא נדד הרחק הרחק, מעבר יבשה וים...". השיר נקרא "נער טבע".

שמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה כילד וישר התחברתי אליו. המסר היה פשוט ואוניברסלי וקול ממש מספר לך אותו כמו סיפור ילדים לפני השינה. כשבגרתי, חזרתי אל השיר הזה במטרה להבין מיהו האיש שעומד מאחוריו. שמו של הכותב והמלחין הוא עדן אהבז.  

עדן אחבז בסנטרל פארק בניו יורק, 1948
ג'יי-די קולינס / אי-פי
להמשך הפוסט

"הצד השני של הקיץ"

בלהיט המתוק מריר של אלביס קוסטלו משתתף כלי נגינה חריג ומיוחד שכמעט ועבר מן העולם. והיום, פוסט לכבוד המעבר מצד א' של אוגוסט לצד ב'

זה מתחיל בבס עוקצני ומיד אחר כך מתנגן שיר קסום שזורק אותך אל יריד שעשועים או קרקס ביום קיץ חם. לאוזן בלתי מזויינת "The Other Side of Summer", שיר הפתיחה באלבום Mighty Like a Rose" (1991)" של אלביס קוסטלו נשמע כמו ממתק קיץ חביב. השיר יצא סמוך לפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה וקוסטלו הכין לנו גלולת מרמור מיוחדת לחופש הגדול כשהוא סוקר את כל הרע שיש לעולם להציע לנו, בין השאר הוא אפילו זורק עקיצה לעבר ג'ון לנון ולחזון האוטופי שלו ("היה פעם מיליונר שאמר לנו דמיינו עולם ללא רכוש").

האלבום הוקלט בקליפורניה והשיר הופק כמחווה לסאונד של הביץ' בויז ופיל ספקטור בשיטת "חומת הצליל". עקרון השיטה הוא להקליט במקביל את אותו סוג כלי באמצעות מספר נגנים במטרה ליצור צליל ענק ועוצמתי. בשיר הוקלדו 14 קלידים, שני בסים, שתי גיטרות ואפילו כלי הקצב הוקלטו בשתי שכבות. אחד הפסנתרנים באלבום היה לארי קנצ'ל, האיש שניגן את הפסנתר ב-"Bridge over Troubled Water" של סיימון וגרפונקל.

אלביס קוסטלו מבצע את "The Other Side Of Summer" מ-1991
להמשך הפוסט

עץ יולי: חזרה לשיר שמבטא יותר מכל את סיפורה של נינה סימון

כשהאזנתי לראשונה לאלבום המופתי מ-1969, השיר "July Tree" תפס אותי ולא הרפה. ההגשה של נינה סימון לשיר והעיבוד הנפלא שלו עבדו - ועדיין עובדים - בצורה מכשפת

באלבום המופתי I Put a Spell on You מ-1965 יש הרבה שירים מוצלחים. אפילו אפשר להגיד שכל השירים בו טובים מאוד. השירים עוסקים באובדן, באהבה, במין ובכעס, אבל שני שירים באלבום הזה חריגים במיוחד: האחד "Beautiful land" והשני "July Tree". כשהאזנתי לאלבום הזה בפעם הראשונה July Tree פשוט תפס אותי ולא הרפה. הוא היה תמים וטהור וההגשה של סימון עם העיבוד הנפלא של האל מוני חיברו אותו לאדמה ולטבע בצורה מכשפת.

השיר מספר על זרע של אהבת אמת שנזרע בסתיו, הזרע מחזיק מעמד באדמה הקרה והמושלגת של החורף, צומח לניצנים באביב ובסוף מתגלה כעץ גדול ונאה בקיץ. קסמה לי הפשטות של השיר וניגשתי לבדוק מי כתב אותו. הכותבת היא איב מרים (Eve Merriam) שהיתה משוררת וסופרת אמריקאית.

נינה סימון ב-1968
Michael Ochs Archives / Getty Images
להמשך הפוסט

פלייליסט פרידה מפול סיימון

טור פרידה מ-Tour פרידה

כשהייתי ילד היה לי שכן בבניין שקראו לו דני לנג, המשפחה שלו חיה אתנו בבניין במשך כמה שנים ואז הם היגרו לארץ אחרת ולא שמעתי מהם. לקראת גיל הנעורים הם חזרו מארצות הברית והבית שלהם היה אחת מתחנות התרבות המשמעותיות ביותר בחיים שלי: כל הבית היה מלא בדיסקים ותקליטים ואני בהתקף מאנץ' מוזיקה מטורף ניסיתי לבלוע כל מה שיכולתי. בכל יום הייתי לוקח מהם ערימת דיסקים ומעתיק אותם לקלטות: ביטלס, קינקס, ניל דיאמונד, ברוס ספרינגסטין, כמויות אדירות של מוזיקה משובחת.

אחד האלבומים שהכי התחברתי אליהם היה Negotiations and Love Songs. אוסף של פול סיימון שהכיל את מיטב השירים של קריירת הסולו שלו מהאלבום הראשון ועד Graceland. כל שיר היווה צוהר אל אלבום אחר של סיימון וכמובן שלכולם התחברתי. סוד קסמו של פול סיימון בנוי ממרכיבים רבים: הוא אנטי גיבור: הבן נמוך הקומה של השכנים, הוא כותב טקסטים מעמיקים ומעניינים, הוא מלחין בחסד, הוא מוזיקאי מעולה: תמיד תפקידי כלי הנגינה באלבומים שלו מורכבים ומאתגרים ויש לו עוד תכונה אחת שאני אוהב במיוחד ואני קורא לה "מגלה ארצות". כמו מרקו פולו הוא תמיד נכון לעלות על הסיפון, להפליג אל יעד מעניין וחדש, לחזור ולספר מה שגילה.

פול סיימון בהופעה בגלסטונברי ב-2011
גרהאם טרוט / רקס
להמשך הפוסט

למה בחרו גדולי המוזיקאים השחורים ביצירות של מוזיקאי לבן?

קרמייקל, הוגי קרמייקל. כך הפך אחד מגדולי המלחינים של המאה ה-20 ללגיטימי בעיני ענקי מוזיקה כריי צ'ארלס, נט קינג קול, אריתה פרנקלין, אלה פיצג'רלד ונינה סימון

הכל התחיל באלבום של אנני לנוקס שנקרא "נוסטלגיה". האלבום נפתח בשיר יפה ומיוחד שנקרא Memphis in June, לא הכרתי את השיר וניגשתי אל המקורות לחפש מי כתב אותו. השם היה הוגי קרמייקל, במרוצת חיי שמעתי פה ושם את השם אבל מעולם לא התעמקתי בפועלו. מסתבר שגם את השיר הבא באותו אלבום הוא כתב ואותו אתם בטח מכירים, הוא נקרא Georgia On My Mind, הלהיט זוכה הגראמי של ריי צ'ארלס משנת 1960.

שני השירים מדברים על ערים בדרום ארצות הברית, שניהם משקפים את האווירה ברזולוציה נהדרת, אם מדובר ב"אור הירח המבצבץ מבעד עצי האורן" בג'ורג'יה או ב"הרדוף הנחלים המתקתק שמדיף ריח בושם לכל עבר" בממפיס. אולי בגלל ה"דרומיות" של הערים, אולי בגלל ביצוע אינטימי ומיוחד של נינה סימון ל-Memphis in June שני השירים נצרבו לפחות אצלי בתודעה כשירים שחורים, אך מסתבר שהמקור שלהם אינו שחור כלל וכלל.שימו לב למרחק האדיר בין האופי של "ג'ורג'יה במחשבתי" של קרמייקל ל"ממפיס ביוני" של נינה סימון, שמיים וארץ.

הוגי קרמייקל מצולם באולפן הרדיו של CBS ב-1947
אי-פי
להמשך הפוסט

הרכבת היא המסר: על המוסיקה השחורה ורכבות

לשחורים בארצות הברית היתה מערכת יחסים מורכבת עם רכבות: חלקם הקימו בעבודות כפייה את המסילות, חלקם ראו בפסי הרכבת אזור חיץ בינם ובין הלבנים, ואחרים ראו ברכבת אמצעי מיסטי שייקח אותם אל החופש

ריצ'רד פנימן היה בן למשפחה מרובת ילדים. אביו היה מטיף נוצרי והם התגוררו במייקון, ג'ורג'יה. אחד הדברים שהשפיעו הכי הרבה על ילדותו היה מסילת הרכבת שחלפה צמוד לביתו: "בלילה הרכבת היתה מזעזעת את הבית שמול הפסים וכולם קמו מהמיטה, הם לא יכלו לישון. הרכבת השמיעה קולות רמים: צ'אק צ'אק צ'אק ... באוזני זה היה קצב, ממש כמו שיר". את ריצ'רד פנימן כולנו מכירים בתור "ריצ'רד הקטן". בעוד שאר בני המשפחה שמעו רק רעש, בראשו התנגנו קצב ומלודיה והוא גם הצליח לתרגם אותם לשפה מוסיקלית שלמה, שעליה ביסס את האמנות שלו. כל התשתית הקצבית של השיר נשמעת בדיוק כמו פעולת מנוע של רכבת.

כשצפיתי בריצ'רד הקטן מספר את הסיפור הזה מיד חיברתי אותו לחוקר המדיה מרשל מקלוהן ולגישת הדטרמיניזם הטכנולוגי שלו. מקלוהן טוען שהשינויים בטכנולוגיה משפיעים על החברה ומשנים אותה. בעולם היומיומי שלי (תוכן ושיווק באינטרנט) אני רואה את השינויים האלה בזמן אמת. לדוגמה: בתחילת דרכו של יוטיוב, הסרטונים שעלו באתר היו מוגבלים לאורך של 10 דקות. יצרני התוכן יישרו קו עם הסטנדרט החדש והתחילו להפיק סרטונים באורך מותאם. השינויים האלה השפיעו על תסריטים, על הנכונות שלנו לצפות בסרטונים ארוכים ועל כמות הווידיאו שאנחנו צורכים. בעולם הטלוויזיה המעבר לאיכות שידור ב-Full HD הציף את הפגמים בפניהם של השחקנים והשחקניות והגביר את מספר הניתוחים פלסטיים והטיפולים שהם עוברים. במקרה של ריצ'רד הקטן, צליל הרכבות שחלפו ליד ביתו הפך למרכיב מכריע בשפה האמנותית שהוא פיתח.

קטר של רכבת קיטור בקנטקי
בלומברג
להמשך הפוסט

מה עושה וינה בלהיט הסבנטיז של בילי ג'ואל?

המלחמה הקרה, האקורדיון, קורט וייל והסרט "האדם השלישי" - כולם נשזרו יחד לאחד השירים המופלאים ביותר שכתב ג'ואל ובו הוא מסכם את הנתק והמפגש המחודש עם אביו

בעשיריה הפותחת של השירים שאני הכי אוהב בעולם נמצא השיר Vienna של בילי ג'ואל. השיר הזה הוא מעין ליטוף מתמשך על ראשו של אדם צעיר המנסה לבלוע את העולם, ומזכיר לכולנו שלפעמים מותר ואפילו רצוי לעצור את מרוץ החיים ולהיעלם קצת. השיר מופיע באלבום המופתי של ג'ואל The stranger, שיצא אחרי האלבום Turnstiles אשר זכה להצלחה חלקית. ג'ואל ידע שהוא חייב להפגיז, אחרת הקריירה שלו תהיה בסכנה: הוא פנה לג'ורג' מרטין שהפיק את הביטלס וביקש ממנו להפיק את האלבום, אך זה סירב. הוא לא התייאש ופנה לפיל רמון, שכבר הפיק כמה אלבומי מופת לפול סיימון, וזה הסכים והפיק עבורו את אחד האלבומים היפים והמיוחדים של שנות השבעים.

אז מי כותב שיר על עיר בירה אירופית באמצע אלבום רוק, ועוד מכניס פנימה סולו אקורדיון? לבחירה האמנותית הזו יש סיבה שנעוצה בסיפורו האישי: ג'ואל הוא בנו של הלמוט ג'ואל, פסנתרן קלאסי יליד גרמניה שברח ממנה בתקופת מלחמת העולם השנייה והגיע בסופו של דבר לארה"ב. הוא נישא לרוזלינד והשתקע ברובע הברונקס שבניו יורק. הנישואין לא החזיקו מעמד וב-1957 חזר הלמוט לגור באירופה. בילי נשאר עם אימו, שלמרות הדוחק הכלכלי התעקשה על השכלתו המוזיקלית. בתקופת נעוריו הצליח בילי להגיע להישגים מוזיקליים, אך נשר מהלימודים התיכוניים ואפילו התנסה באיגרוף מקצועי (עד ששבר את אפו באחת התחרויות).

בילי ג'ואל בהופעה בקונטיקט במאי 2008
AP
להמשך הפוסט

הלהיט על הזוג שפסע בדרך רצופת זהב עד לסופו הטראגי

"חפש רעיונות לשירים בכותרות העיתונים", האיץ מנהל להקת Fastball בטוני סקלזו. עצת הזהב הזו הולידה את אחד השירים הגדולים של הניינטיז, על נסיעתם האחרונה של לילה וריימונד הווארד

טוני סקלזו התיישב לארוחת הבוקר. הוא החזיק ספל קפה ביד אחת וקרא בעיתון. הכותרת בישרה על נעדרים: "זוג מסלאדו (עיר בטקסס) נעלם בטיול לשום מקום - הזוג יצא לפסטיבל מוסיקה ולא שב, בני המשפחה דואגים, משלחות חיפוש יצאו לחיפושים..." הכותרת צדה את עינו של סקלזו והוא התחיל לעקוב אחרי הסיפור באובססיביות.

כמה ימים אחר כך התפרסמה בעיתון כותרת נוספת: "בני המשפחה עדיין מבולבלים מההיעלמות". נכדתם של בני הזוג אמרה: "הדבר הכי קשה הוא המחשבה שהם סובלים או זקוקים לנו ואיננו יכולים לסייע להם". נכד אחר הציע פרס בסך 1,000 דולר לכל מי שיביא מידע שיסייע לאתר את מקום הימצאם. 

לילה וריימונד הווארד
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

האל בליין - סיפורו של תוף בודד המכה בעיר

הוא החל את דרכו כבן מהגרים שהולך בימי ראשון לתיאטרון כדי לשנן כל התפקידים המוזיקליים והגיע למעמד של אחד המתופפים הגדולים בהיסטוריה של הרוקנרול עם לא פחות מ-35 אלף קטעים מוזיקליים

האל בליין נכנס אל האולפן ומתיישב ליד סט התופים. בטנו גדולה ונפוחה, על ראשו כובע מצחיה ואת עיניו מכסים משקפי שמש רחבים. הוא כבר לא צעיר, השנה יחגוג 89 ובכל זאת, למרות שעברו כל כך הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שניגן באולפן, כשהוא מכה את המכה הראשונה, זה נשמע כאילו מעולם לא הפסיק.

הרגע הזה לא נולד בקלות. דון רנדי, חברו של האל משכבר הימים, התחנן שיבוא להקליט. "הדימוי העצמי שלו ואיך שהוא רואה את עצמו לא קשור למציאות. למרות מה שהוא חושב על עצמו, ברגע שהוא תופס את מקלות התופים ומתחיל לנגן זה נשמע בדיוק אותו דבר", בדיוק כמו אז.

האל בליין באולפני "רקורד פלנט" בקליפורניה, 1995
Howard Thompson / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

הפסנתרן הלבן שהעביר את המוזיקה הקלאסית השחורה מטמורפוזה

לכאורה, ג'ורג' שרינג ונט קינג קול הם זרים השייכים לעולמות אחרים. בפועל, המפגש ביניהם ב-1961 וטכניקת "הידיים הנעולות" של הראשון, העניקו לזמר המהולל ממד מגניב וחדשני

המנצח והמעבד נלסון רידל סיפר כי לפעמים פרנק סינטרה היה שואל אותו "מדוע אתה לא מעבד עבורי כמו שאתה מעבד לנט קינג קול?". רידל השיב לו כי לכל זמר מתאים משהו אחר והעיבודים שמתאימים לקול לאו דווקא מתאימים לו.

ואכן, נט קינג קול היה שונה ומיוחד מכל זמר אחר. נינה סימון אמרה פעם ש"ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה" ואני חושב שההגדרה הזאת מתאימה מאוד גם לקול, שהצליח ליצור מוזיקה מגוונת ובעלת טווח דינאמי עשיר (בדומה למוזיקה קלאסית). בשיריו, לכל כלי נגינה תפקיד מהותי ומיוחד: התזמורת לא משמשת "שטיח אווירתי" והעיבוד מצליח ליצור בידול מובחן בין השירים.

ג'ורג' שרינג
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

להחליף את הלהיט של סינטרה בלהיט של סיגר

חייו של אוו אובזיאן, מלחין ופסנתרן לבנוני ממוצא ארמני, סובבים סביב קשר ייחודי עם השאה האיראני ויצירה מוזיקלית מרגשת אחת (כולכם מכירים) שהסתיימה במפח נפש גדול

"השאה ואשתו ניסו לרקוד את הג'יטרבאג (כינוי לריקוד של מוסיקת סווינג). ניגשתי אליהם ואמרתי 'אתם עושים את זה לא נכון, אני אלמד אתכם איך רוקדים'. ידעתי לדבר פרסית וזה בהחלט עזר לשבור את הקרח. אחרי אותו ערב הם הזמינו אותנו לנגן עבורם עוד כמה פעמים, אחר כך כבר הפכתי להיות הפסנתרן הקבוע של השאה".

הדובר הוא אוו אובזיאן שנולד בלבנון ב-1926. אובזיאן היה מלחין ממוצא ארמני, בן למנצח ולזמרת. בתחילת דרכו ניגן בהרכב "נערי לבנון" וזה החל להופיע בבית מלון בבגדאד ומשם המשיך לאיראן. אותו ערב גורלי שבו הכיר את השאה שינה כאמור את מסלול חייו. השליט הפרסי סייע לו להתקבל לבית הספר ג'וליארד בניו יורק ושם למד נגינה קלאסית בפסנתר והלחנה. במלחמת קוריאה גוייס לצבא האמריקאי ושימש נגן פסנתר. ב-1952 שוחרר כחייל מצטיין.          

אוו אובזיאן ב-2011
nabilsabbah / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"נער הטבע" שהלך מלב היער אל לב המיינסטרים האמריקאי

עדן אהבז נחשב אבטיפוס של ההיפים בארה"ב. הוא התפרנס כנגן פסנתר אך חי גר ביערות קליפורניה וניזון מאוכל טבעוני. שיר שכתב (או שלא) לנט קינג קול הפך למנגינה של תקופה

זה בקלות היה יכול לשמש כפתיח של סדרת טלוויזיה. קרנות יער קוראות בקול ומתוך סבך כלי הנשיפה מתגלה גיבור העלילה בדמותו של חליל צד ונדמה כאילו הוא משתלשל אלינו על חבל מהצמרות. ואז, נט קינג קול מפליא בקולו הזך והברור: "היה היה נער, נער קסום ומוזר, אומרים שהוא נדד הרחק הרחק, מעבר יבשה וים...". השיר נקרא "נער טבע".

שמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה כילד וישר התחברתי אליו. המסר היה פשוט ואוניברסלי וקול ממש מספר לך אותו כמו סיפור ילדים לפני השינה. כשבגרתי, חזרתי אל השיר הזה במטרה להבין מיהו האיש שעומד מאחוריו. שמו של הכותב והמלחין הוא עדן אהבז.  

עדן אחבז בסנטרל פארק בניו יורק, 1948
ג'יי-די קולינס / אי-פי
להמשך הפוסט

"הצד השני של הקיץ"

בלהיט המתוק מריר של אלביס קוסטלו משתתף כלי נגינה חריג ומיוחד שכמעט ועבר מן העולם. והיום, פוסט לכבוד המעבר מצד א' של אוגוסט לצד ב'

זה מתחיל בבס עוקצני ומיד אחר כך מתנגן שיר קסום שזורק אותך אל יריד שעשועים או קרקס ביום קיץ חם. לאוזן בלתי מזויינת "The Other Side of Summer", שיר הפתיחה באלבום Mighty Like a Rose" (1991)" של אלביס קוסטלו נשמע כמו ממתק קיץ חביב. השיר יצא סמוך לפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה וקוסטלו הכין לנו גלולת מרמור מיוחדת לחופש הגדול כשהוא סוקר את כל הרע שיש לעולם להציע לנו, בין השאר הוא אפילו זורק עקיצה לעבר ג'ון לנון ולחזון האוטופי שלו ("היה פעם מיליונר שאמר לנו דמיינו עולם ללא רכוש").

האלבום הוקלט בקליפורניה והשיר הופק כמחווה לסאונד של הביץ' בויז ופיל ספקטור בשיטת "חומת הצליל". עקרון השיטה הוא להקליט במקביל את אותו סוג כלי באמצעות מספר נגנים במטרה ליצור צליל ענק ועוצמתי. בשיר הוקלדו 14 קלידים, שני בסים, שתי גיטרות ואפילו כלי הקצב הוקלטו בשתי שכבות. אחד הפסנתרנים באלבום היה לארי קנצ'ל, האיש שניגן את הפסנתר ב-"Bridge over Troubled Water" של סיימון וגרפונקל.

אלביס קוסטלו מבצע את "The Other Side Of Summer" מ-1991
להמשך הפוסט

עץ יולי: חזרה לשיר שמבטא יותר מכל את סיפורה של נינה סימון

כשהאזנתי לראשונה לאלבום המופתי מ-1969, השיר "July Tree" תפס אותי ולא הרפה. ההגשה של נינה סימון לשיר והעיבוד הנפלא שלו עבדו - ועדיין עובדים - בצורה מכשפת

באלבום המופתי I Put a Spell on You מ-1965 יש הרבה שירים מוצלחים. אפילו אפשר להגיד שכל השירים בו טובים מאוד. השירים עוסקים באובדן, באהבה, במין ובכעס, אבל שני שירים באלבום הזה חריגים במיוחד: האחד "Beautiful land" והשני "July Tree". כשהאזנתי לאלבום הזה בפעם הראשונה July Tree פשוט תפס אותי ולא הרפה. הוא היה תמים וטהור וההגשה של סימון עם העיבוד הנפלא של האל מוני חיברו אותו לאדמה ולטבע בצורה מכשפת.

השיר מספר על זרע של אהבת אמת שנזרע בסתיו, הזרע מחזיק מעמד באדמה הקרה והמושלגת של החורף, צומח לניצנים באביב ובסוף מתגלה כעץ גדול ונאה בקיץ. קסמה לי הפשטות של השיר וניגשתי לבדוק מי כתב אותו. הכותבת היא איב מרים (Eve Merriam) שהיתה משוררת וסופרת אמריקאית.

נינה סימון ב-1968
Michael Ochs Archives / Getty Images
להמשך הפוסט

פלייליסט פרידה מפול סיימון

טור פרידה מ-Tour פרידה

כשהייתי ילד היה לי שכן בבניין שקראו לו דני לנג, המשפחה שלו חיה אתנו בבניין במשך כמה שנים ואז הם היגרו לארץ אחרת ולא שמעתי מהם. לקראת גיל הנעורים הם חזרו מארצות הברית והבית שלהם היה אחת מתחנות התרבות המשמעותיות ביותר בחיים שלי: כל הבית היה מלא בדיסקים ותקליטים ואני בהתקף מאנץ' מוזיקה מטורף ניסיתי לבלוע כל מה שיכולתי. בכל יום הייתי לוקח מהם ערימת דיסקים ומעתיק אותם לקלטות: ביטלס, קינקס, ניל דיאמונד, ברוס ספרינגסטין, כמויות אדירות של מוזיקה משובחת.

אחד האלבומים שהכי התחברתי אליהם היה Negotiations and Love Songs. אוסף של פול סיימון שהכיל את מיטב השירים של קריירת הסולו שלו מהאלבום הראשון ועד Graceland. כל שיר היווה צוהר אל אלבום אחר של סיימון וכמובן שלכולם התחברתי. סוד קסמו של פול סיימון בנוי ממרכיבים רבים: הוא אנטי גיבור: הבן נמוך הקומה של השכנים, הוא כותב טקסטים מעמיקים ומעניינים, הוא מלחין בחסד, הוא מוזיקאי מעולה: תמיד תפקידי כלי הנגינה באלבומים שלו מורכבים ומאתגרים ויש לו עוד תכונה אחת שאני אוהב במיוחד ואני קורא לה "מגלה ארצות". כמו מרקו פולו הוא תמיד נכון לעלות על הסיפון, להפליג אל יעד מעניין וחדש, לחזור ולספר מה שגילה.

פול סיימון בהופעה בגלסטונברי ב-2011
גרהאם טרוט / רקס
להמשך הפוסט

למה בחרו גדולי המוזיקאים השחורים ביצירות של מוזיקאי לבן?

קרמייקל, הוגי קרמייקל. כך הפך אחד מגדולי המלחינים של המאה ה-20 ללגיטימי בעיני ענקי מוזיקה כריי צ'ארלס, נט קינג קול, אריתה פרנקלין, אלה פיצג'רלד ונינה סימון

הכל התחיל באלבום של אנני לנוקס שנקרא "נוסטלגיה". האלבום נפתח בשיר יפה ומיוחד שנקרא Memphis in June, לא הכרתי את השיר וניגשתי אל המקורות לחפש מי כתב אותו. השם היה הוגי קרמייקל, במרוצת חיי שמעתי פה ושם את השם אבל מעולם לא התעמקתי בפועלו. מסתבר שגם את השיר הבא באותו אלבום הוא כתב ואותו אתם בטח מכירים, הוא נקרא Georgia On My Mind, הלהיט זוכה הגראמי של ריי צ'ארלס משנת 1960.

שני השירים מדברים על ערים בדרום ארצות הברית, שניהם משקפים את האווירה ברזולוציה נהדרת, אם מדובר ב"אור הירח המבצבץ מבעד עצי האורן" בג'ורג'יה או ב"הרדוף הנחלים המתקתק שמדיף ריח בושם לכל עבר" בממפיס. אולי בגלל ה"דרומיות" של הערים, אולי בגלל ביצוע אינטימי ומיוחד של נינה סימון ל-Memphis in June שני השירים נצרבו לפחות אצלי בתודעה כשירים שחורים, אך מסתבר שהמקור שלהם אינו שחור כלל וכלל.שימו לב למרחק האדיר בין האופי של "ג'ורג'יה במחשבתי" של קרמייקל ל"ממפיס ביוני" של נינה סימון, שמיים וארץ.

הוגי קרמייקל מצולם באולפן הרדיו של CBS ב-1947
אי-פי
להמשך הפוסט