טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אם מפסידים לפשיסטים, מוטב לאחר מאבק

המאבק בכיבוש מגדיל ההיתכנות שתהא פה תקומה לערכי הנאורות, ולכך שגם אם משטר האימים ישרוד עוד דור, הוא ייפול בבאות

תגובות
ערביה מבוגרת עם מפתח ביד. יום הנכבה
אוליבייה פיטוסי

המאבק נגד הפאשיזם בישראל נראה לעתים כנטול השפעה. מה נכון לעשות בהתחשב בכך? ראשית, אני סבור שהטענה לחוסר השפעה מקורה באשליה אופטית. ההשפעה של הפעילים להגנת האדם מהפשיזם היא אמנם לעתים קרובות בלתי מדידה, אבל יש הבדל אדיר בין השפעה בלתי מדידה לבין השפעה בלתי קיימת. להמחשת ההבחנה, נחוש לכך שכאשר משורר ספר איוב רוצה לתאר את גדולת האל, הוא דווקא דורש באי-מדידותה: ״עושה גדולות, עד אין חקר; ונפלאות, עד אין מספר״. וכך, ההשפעה של הפעילים נגד הפאשיזם בישראל היא, להערכתי, אמנם בלתי מדידה, אך גדולה.

 שנית, אני מציע שגם אם מקבלים שהמאבק נטול השפעה של ממש בדור הנוכחי, הרי שהמאבק עודנו חיוני, שכן הוא יגדיל את הסיכוי למאבק עתידי שיהיה אפקטיבי. זה לקח שאני מציע ללמוד ממאבקים אחרים נגד הפשיזם, כפי שיוצג בפסקאות להלן.

האם שירו של אודן ״בלוז לפליט״, שבו רב את ריבם של הפליטים היהודים שהדלתות נסגרו בפניהם, הציל ולו פליט יהודי אחד? איני יודע. (בשיר אחר שלו מאותה השנה, שיר לרגל מותו של ייטס, אודן  כתב: ״לפי ששירה אינה גורמת לשום דבר להתרחש: היא שורדת...״) בין כך ובין כך, ״בלוז לפליט״ הוא שיר שמשמש כיום לריבת ריבם של פליטים אחרים. זה היה בדיוק החזון של הפרטיזנים. הם הבינו, שיכול מאוד להיות שהם נלחמים מלחמה אבודה, ״אך אם חלילה יאחר יבוא האור, כמו סיסמא יהא השיר מדור לדור". לאמור, גם אם המאבק אינו אפקטיבי למערכה הנוכחית, הוא מציל את התרבות האנושית, שכן המאבק מאפשר לה תקומה בבאות.

 גם צ׳רצ׳יל התנגד להסכם עם היטלר לפני היוודע הנס של דנקרק, הסכם שעל פניו היה נראה כמשתלם עבור בריטניה, בנימוק שרק אומה שתיפול על חרבה תהא לה תקומה. איני מתלהב ממאבקים צבאיים נטולי תקווה, אבל אני כן בעד מאבק אזרחי ותרבותי, גם במקרים שבהם התקווה קלושה. וכך בהקשר של הכיבוש הישראלי, אני כן משער שזהו מאבק שמשפיע, ואפילו שלקבוצה קטנה של מתנגדי כיבוש רדיקלים יש השפעה בלתי פרופורציונלית בעליל לחלקה באוכלוסייה, וטוב שכך. למתנגדי הכיבוש יש כוח של האמת שלצידם. אבל, גם אם אין תקווה להשפעה בטווח הנראה לעין, אני בעד המשך המאבק. המאבק בכיבוש מגדיל ההיתכנות שתהא פה תקומה לערכי הנאורות, ולכך שגם אם משטר האימים ישרוד עוד דור, הוא ייפול בבאות.

וכך בהקשר המקומי, פעילים נגד גירוש הפליטים והכיבוש לא המציאו את הגלגל יש מאין. לצד עוולות אדירות שהיו כאן מאז ראשית המפעל הציוני, קמו מולן מתנגדים. הנה מילותיה של לאה גולדברג בשירה על הנכבה והכחשתה: "שירו לנו משירי ציון!/ איך נשיר שיר ציון על אדמת ציון/ ועוד לא התחלנו לשמוע?... עמדו בניסיון השרב/ ובאו בסוד הסער –/ וכנצח ניצבו במורד/ הגבעה מול הכפר שחרב/ מכסיפים באורו הצונן של הסהר". 

 המלים של גולדברג  עברו אל דור אחר, אל שירה של דליה רביקוביץ: "שירו לנו משירי ציון/ אשר יעלו באוזן לא שומעת... מהרו ושירו לנו שיר חדש/ את השיר נעקור מגרונכם בצבת שולפת./ מה הפרוכת ומה המקדש/ לכם?/ יש לנו צורך פראי לגרום כאב/ ולענות..." לאה גולדברג אגב כתבה בשיר אחר: "הדור רוצה היום אותך לקבור/ ולהנחילך לדורות הבאים". וכך גם אם דור הפעילים הנוכחי יפסיד במאבק, הוא מטפח את הרוח ההומניסטית, שדור אחר אולי ינשיב אותה עד מיגור משטר הכיבוש.

לסיום, אזכיר את דעת ליבוביץ', שהחזיק בדעה כי גם אם המחאה אינה אפקטיבית, חובת המחאה עדיין חלה. הוא הטעים, שהנביאים לא הצליחו למנוע שום עוול, ובכל זאת לא פסקו מלמחות. הוא טעה בפרשנות הסיפור, אבל האיר כאן עיניים.

מוטי מילרוד

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות