כיצד מסיגי גבול יהודים לא מקבלים כתבי אישום? - חופשי ברוח - הבלוג של אורי וייס - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד מסיגי גבול יהודים לא מקבלים כתבי אישום?

לאזרח הבדואי מהנגב נתפר תיק על הסגת גבול בנחלת אבותיו והוא נשלח לעשרה חודשי מאסר. נשאר רק לשאול: כיצד מסיגי הגבול היהודים בגדה מקבלים פיצויים ואורכות ולא כתבי אישום?

תגובות
אבו מדיעם באל-עראקיב, בשנה שעברה
אילן אסייג

אחאב חמד את כרמו של נבות היזרעאלי, אך נבות סירב למכור לו הכרם. אחאב "תפר תיק" לנבות ובסיוע עדי שקר הוצא האחרון להורג ורכושו הופקע. המוטיבציה לרצח לא היתה הכרם כמו הפגנת השליטה, או כדברי איזבל לאחאב: "עתה תעשה מלוכה על ישראל". ובשפתנו: משילות.

צריך לומר שמאז התקדמנו: כשהמדינה חומדת את אדמותיהם של אזרחיה הבדואים, היא אינה מבקשת מהם למכור - היא פשוט מפקיעה. את הבדואים אין מוציאים להורג, במקום זאת קבעה מערכת המשפט תקדים של תפירת תיק לאזרח הבדואי סייאח אבו מדיעם על הסגת גבול בנחלת אבותיו. כעת, אנחנו רוצים גם קצת "ספר מלכים" ולהרשיע את אבו מדיעם בקללה. אבל, את מי הוא קילל לעזאזל?

אל דאגה. איך אומרים משפטני הממסד ברצותם להכשיר מעשה נבלה: "יש פתרון משפטי". והפתרון הוא לייחס לאבו מדיעם "הקנטה". כאשר נכנס הבדואי בן ה-69 למקרקעין שלו ועוד העז לבנות עליו, הוא הקניט את המדינה ולכן הורשע בהסגת גבול. ובלשון בית המשפט: "מעשי המבקש היוו 'מטרד של ממש לרשויות, באופן אשר הצריך התעסקות חוזרת ונשנית עם פינוי המבנים בהם התגורר... לאחר שאלו נבנו שוב ושוב שלא כחוק, תוך גרימת הוצאות ניכרות וצורך בהקצאת משאבים רבים', באופן העולה כדי ׳הקנטה׳, כלשון סעיף 447 לחוק".

הנה קמנו ועשינו מלוכה! בעל הבית אבו מדיעם מסיג הגבול נשלח לעשרה חודשי מעשר בפועל וחמישה על תנאי. שופט העליון, יוסף אלרון, דחה את בקשתו לערער לעליון על הרשעתו, לאחר שערעורו במחוזי נדחה. נראה שאלרון לא חש בנוח עם שם המקום שבו גר אבו מדיעם. בעוד במחוזי צוין: "עניינם של שני כתבי האישום במקרקעין המצויים בגוש 100227 (להלן: "המקרקעין" ו/או "אל-עראקיב"), אלרון כתב: "במרכזם של שני כתבי האישום ניצבת פלישתו הנטענת של המבקש למקרקעין אשר נמצאים בגוש 100227 הסמוך לרהט, ומכונים לעתים אל-עראקיב (להלן: המקרקעין)".

הרס מבנים בכפר הבדואי אל-עראקיב
אילן אסייג

אחת הטכניקות של משטרים קולוניאלים היא לשנות את שם המקום. הרי אם המקום נקרא אל-עראקיב, אולי בכל זאת אדמתו שייכת לבדואים, ולא למדינה. אל דאגה: השם שונה למספר. לכל מקום יש שם. אבל, מה לעשות עם השם הקודם? כבוד השופט מלמדנו את מלאכת שינוי השם ההדרגתית: "המכונים לעתים אל-ערקיב". כאשר שופטים משתתפים בפרויקט הקולוניאלי של שינוי השם המקובל, האם הם מעידים על עצמם שהם צד בסכסוך בין הציונות המתיישבת לבדואים? 

שאלת בעלות הבדואים באדמתם היתה צריכה להתברר בפני בית משפט נייטרלי. כאשר המדינה מכריזה על עצמה כעל מדינת העם היהודי, היא מכריזה על ערכאותיה כפסולות לדון בסכסוכי העומק בין הציונות לערבים, שכן הן מראש ערכאות של צד אחד בסכסוך, ולפיכך על אף שיש להן חרב של שוטר לנשל בדואי מאדמתו, אין להן מאזני משפט דמוקרטי. אם המדינה היא מדינת העם היהודי, ויש בה רק ליהודים זכויות לאומיות קולקטיביות, והיא מממשת רק את זכותם להגדרה עצמית, וקידום התיישבות יהודית הוא ערך יסוד שלה, כיצד אפוא ערכאות אותה המדינה כשרות לדון בסכסוך העקרוני על קרקעות בין המדינה לילידים המודרים? עד היכן המדינה מוותרת בכך על כוחה לשמש כבורר נייטרלי?

מקרה קרקעות הבדואים מובהק. הוויתור על שוויון ב"בעלות" על המדינה, הוא גם ויתור על יכולת ערכאות המדינה לשמש כבית משפט נטול פניות. הוא ויתור על עצמאות וריבונות במובנם הליברלי לטובת ריבונות ועצמאות במובן של ״עתה תעשה מלוכה על ישראל״. בעיה זו נוצרה עוד בטרם חוק יסוד הלאום, שכן עקרונותיו כבר עוגנו בפסיקת בית המשפט העליון עוד לפני חקיקתו. למרבה הצער, חכמי המשפט מתעלמים ממנה.

ולי הקטון רק נותר לתהות: רגע, הכיצד מעולם לא הועמד מתנחל לדין על הסגת גבול כדי לעבור עבירה? הרי הקמת ההתנחלויות בשטח הכבוש בידי המדינה היא פשע מלחמה. ומה באשר לכל המאחזים שגם הכובש לא העניק להם "רישיון" לשיטתו לא מראש ולא בדיעבד? מדוע אותם מתנחלים מקבלים פיצויים ואורכות, ולא כתבי אישום? אבל, אל דאגה: הבעיה נפתרה. כיום יש לנו כבר חוק הסדרה! ועם שופטים שכאלה, אפילו הירח יורשע בהסגת גבול, אם ייחשד כערבי. ולא סתם מסיג גבול, אלא כזה הפולש לבסיסי צבא מרום. 

וכשהעוול נגד סיאח אבו מדיעם זועק, ואת מחאתי השמעתי, אין לי אלא לקרוא לנשיא המדינה לחון אותו, ולו כדי לחוס על כבוד ישראל, ששמו נהיה למשיסה בידי שופטי ומחוקקי עוול. וגם אם לא יסכים איתי שיצא משפט מעוקל ודין עוול, אולי ייאות להפעיל מידת הרחמים.

ואחתום בשיר לזכר יעקב מוסא אבו אל-קיעאן: יַעֲקֹב / מוֹרֶה תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים / נִרְצַח / עֵשָׁו, עַל חַרְבּוֹ חַי / רָצַח אוֹתוֹ / גַּם בָּא לִגְנֹב בְּכוֹרָתוֹ הַמּוּסָרִית / וְהִכְרִיז עָלָיו כְּטֶרוֹרִיסְט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#