בלוגים

שטח הפקר / הבלוג של ורד לי

ארוחה, שיעור, עתיד: "להכחיד פרויקט שכזה, זה להכחיד מהפכה שקטה"

עמותת "גשר אל הנוער" מפעילה ארבע דירות בגוש דן בהן מסייעים לבני נוער בסיכון הנמצאים על סף נשירה מבית הספר. כעת, קשיים כלכליים מאיימים על פעילות אחת הדירות. "זה מפעל קטן שמייצר אנושיות, חייבים תמיכה"

פעמיים בשבוע כשתום (שם בדוי), בן 16, בן להורים שעלו מאוקריאנה, מסיים את לימודיו בבית הספר, הוא ממשיך לבית החם שמפעילה עמותת "גשר אל הנוער" בשכונת נווה שרת ושוהה שם עד 20:00. בכניסה הוא נפרד מהטלפון הנייד שלו. "זה הכי קשה לי", הוא מחייך, "זה ממש מאבק". בעמותה תום אוכל ארוחה חמה ומעביר חמש שעות של לימוד אינטנסיבי עם מורים מתנדבים במגוון מקצועות. "המקום הזה עוזר לי ללמוד", הוא מספר.

בכיתה ב' החל תום לסבול מקשיי קשב וריכוז. התופעה לא טופלה והחריפה. הוא החל להסתבך בפליליים כשוטט יחד עם חבורת נערים וצבר עד מהרה ארבעה תיקים במשטרה. "ההורים הגיבו קשה", הוא מספר. "אמא שלי היתה שבורה, היא היתה מגיעה לתחנת משטרה ורואה אותי אזוק". תום אובחן והחל ליטול ריטלין כל יום, אך עדיין התקשה לסגל דפוסי למידה. "הייתי מגיע לבית הספר בשעה 11:00 וגם אז לא ממש נכנסתי לכיתה. ישבתי בחוץ עם חברים", הוא מתאר.

הדירה בנווה שרת. עלות התפעול כחצי מיליון שקל בשנה
מגד גוזני
להמשך הפוסט

לצלם את אום אל-חיראן בספירה לאחור

ספר הצילום "אום אל-חיראן - רגעי פרידה מהכפר" מספק הצצה מנקודת מבט נשית אל הווי הכפר לפני שיינטש. "הפחד שלי הוא השכחה. הזיכרונות שלי שייכים לכאן", אומרת אחת ממשתתפות בפרויקט

אחרי שנים ארוכות של מאבקים משפטיים מתישים, הרס בתים, פשיטות משטרתיות ופינוי אלים שהסתיים במוות טראגי - הכפר הבדואי אום אל-חיראן שבנגב יינטש סופית בקרוב ויפנה את אדמותיו לטובת היישוב היהודי חירן. מאות המשפחות נמצאות בשלבים שונים של מעבר ליישוב הבדואי הגדול חורה, כחלק מהסכם הפיצוי שעליו חתמו בלית ברירה. כל שנותר להן כעת הוא לתעד כדי לזכור. 

ספר הצילום "אום אל-חיראן - רגעי פרידה מהכפר", מתעד מנקודת מבט נשית של תושבות הכפר את החיים בכפר הלא מוכר בנגב, שתושביו נאלצו באפריל 2018 לאחר מאבק ממושך, לחתום מאין ברירה על הסכם פינוי ומעבר ליישוב חורה. תקופת הפרידה מהכפר העומד להינטש תועדה על ידי קבוצת נשים  בדואיות שלוקחות חלק בפרוייקט "יסורנה - מצלמות למען זכויות אדם", הפועל בכפר בארבע השנים האחרונות מטעם "פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי". במסגרת הפרוייקט מקבלות המשתתפות מצלמת סטילס ומצלמת וידיאו, הדרכה מקצועית בצילום וחשיפה לנושאי זכויות אדם. הן נפגשות אחת לשבוע בבית בכפר, יוצאות לצלם ברחבי הכפר, מציגות את הצילומים במסגרת השיעור ולומדות לשכלל את שפת הצילום ולנתח את הצילומים תוך דיון על המצב בכפר ועל הווי חייהן כנשים בדואיות בחברה הישראלית.

נשות אום אל-חיראן. בחורה יש שבטים נוספים, החופש שלנו כנשים ייפגע
האלה אבו פריח
להמשך הפוסט

כך פוצצה חגיגת האריתריאיות לרגל יום האשה הבינלאומי

מדי שנה נאספות במרכז קהילתי בדרום תל אביב מבקשות מקלט כדי לציין "יום של העצמה וכוח". את ההתכנסות הזו, רגע של אושר בתוך מציאות של ייאוש, דאגו שפי פז ופעיליה לקלקל

המרכז הקהילתי לנשים אריתריאיות בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב לבש חג ביום שבת. לרגל יום האשה הבינלאומי הגיעו למרכז נשים רבות בלבוש מסורתי, ילדים קטנים שהשתובבו וגם גברים שהסבו לשולחנות מקושטים בצניעות, פעילים ופעילות ישראליים ועובדי נציבות הפליטים של האו"ם. "למרות תחושת השבר בקהילה, הייאוש וההישרדות היומיומית - זהו יום שחשוב לנו לחגוג מדי שנה כי הוא נותן לנו כוח פנימי", הסבירה בפתח האירוע עדן טספרמהיים, מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 34, המכהנת כמנכ"לית המרכז בעודה משקיפה בהתרגשות על המקום מתמלא. 

הוזמנתי מטעם המרכז לשאת דברים באירוע, שבשלביו הראשונים התנהל בגרוביות נעימה. הנשים בישלו תה מסורתי לאורחים, אחרות הציעו חבזתי (לחם מאודה) ועמלו במטבח הקטן לארגן דלפק עמוס מטבלים ואינג'רה, הלהקה ניגנה ולאחר מכן החלו הנשים לעלות בזו אחר זו לנאום על חשיבות היום לקהילה. אלא שבהדרגה, גם הסירנות של המשטרה והצעקות מבחוץ טיפסו וחדרו פנימה.

2
גוני דרורי
להמשך הפוסט

כשאבי הליכודניק סימן לאחי את הגבול: הרב כהנא? לא אצלי

בעידודו של ראש הממשלה עלולים תלמידי תנועת כך להיכנס לכנסת ולזכות בהכשר לתפישת עולמם הגזענית, המוקצית והפסולה. אבי, איש מנחם בגין ברמ"ח איבריו, היה מצטמרר מראש מפלגתו כיום

התעוררתי באמצע הלילה לריב סוער. הגעתו של אחי, שהוצב באותם ימים בלבנון לחופשה קצרה, הפכה בהדרגה מאירוע משמח ללילה של עימות פוליטי חריף. כשאחי פרק את הקיטבג הצבאי, הבחין אבי ז"ל בחולצת טריקו צהובה שבצבצה בין חפציו. אחי הוציא את החולצה בגאווה, נופף בה כדגל ולבש אותה. סמל האגרוף הקפוץ של הרב כהנא התמתח על חזהו וכמו היכה בפניו של אבי. כשהוא הבין שאחי הצביע בבחירות לכהנא בהשראת חבריו מהמוצב, הוא העיר את כל הבית בצעקות ודרש מאחי לפשוט את החולצה ולזרוק אותה לפח.

גדלתי בבית עם השקפה פוליטית ברורה - הערצה לליכוד. בעוד שחבריו של אבי היגרו מעיראק ישירות לאנגליה, הוא בחר בישראל ומצא עצמו משוכן במעברה בתנאים קשים. הוא היה אדם גאה, וגם כשהצליח לימים מבחינה כלכלית, מיעט לספר על רגעי העלבון הצורבים שחווה. שתיקתו הדהדה במיוחד לנוכח העובדה שספריו של דודי, סמי מיכאל, מילאו את הספרייה הביתית שלנו, אצרו זיכרון של קהילה ועסקו בזהות מזרחית, אי שיוויון ואפליה.

איור של עמוס בידרמן. נתניהו ואנשי "עוצמה יהודית" צועדים לפני הכנסת. מימין ומשמאל מתנופפים דגלים ענקיים של כ"ך
להמשך הפוסט

לרוץ כדי לזכות בהזדמנות שנייה בחיים

הסרט התיעודי "מרתון ההומלסים" מגולל את סיפורו של שופט אמריקאי שהקים קבוצת ריצה במקום הכי נמוך בלוס אנג'לס, וחושף את סיפוריהם הופכי הקרביים של חבריה

בסצינת הפתיחה של הסרט התיעודי מעורר ההשראה "מרתון ההומלסים" (Skid Row Marathon) מקבלים הצופים הצצה לשגרת יומו של השופט קרייג מיטשל בבית המשפט בלוס אנג'לס. מיטשל מקריא בפני נאשם, גבר שחור החבר בכנופייה, את גזר דינו וזה נשבר וממרר בבכי לנוכח שנות המאסר הארוכות שצפויות לו. השופט שומר על קור-רוח, מגניב מבט לעבר הנאשם, מבחין שהוא קורס לתוך עצמו, אך מקפיד על ארשת פנים נטולת הבעה, מרוחקת, סטואית.

מיטשל, גבר לבן, בן 62, נשוי לאשה שחורה ואב לשלושה ילדים שאחד מהם הוא כהה עור. ועל אף שהוא שולח מורשעים למאסרי עולם כבפס ייצור מתוקף תפקידו, הוא רחוק מלהיות אדיש לגורלות האנשים. ב-2012, כשאסיר שהוא דן למאסר השתחרר, הגיע ללשכתו וביקש להזמינו לבקר במרכז השיקום להומלסים שהפך ביתו - מיטשל נענה להצעה. וכשנשאל על ידי מפעילי המרכז איך הוא יכול לתרום, ענה: "מה דעתכם על קבוצת ריצה?". מתוך הבנה שריצה מחייבת התמדה, הקפדה על אורח חיים בריא, משמעת, מאמץ סיזיפי, נחישות והתגברות על קשיים - האמין שיוכל להשפיע לחיוב על חיי המשתקמים.

השופט מיטשל וחברי קבוצת הריצה. מתוך הסרט
באדיבות סינמטק תל אביב
להמשך הפוסט

חוק איסור צריכת זנות כבר מורגש בשטח

הוא צפוי להיכנס לתוקפו רק בעוד שנה וחצי, אבל כבר עכשיו פחות ופחות לקוחות מגיעים לבתי הבושת ולמועדוני החשפנות, ויותר א.נשים בזנות מחפשים את הדרך החוצה; לא כולם מוצאים פיתרונות

"יש ירידה משמעותית בצריכת זנות ובהגעה לבתי בושת", אומרת עובדת בארגון שטח בצפון הארץ המסייע במאבק נגד תעשיית הזנות. "נשים במועדוני חשפנות מדווחות שהמקומות ריקים ושהן מתקשות לממן לפעמים את המונית חזרה הביתה מכספי המשמרת. באים הרבה פחות לקוחות מאז שאושר החוק לאיסור צריכת הזנות בכנסת. מועדוני חשפנות מרגישים את השינוי מאוד, כך גם בתי בושת מסחריים. סיפרה לי אישה שעובדת בזנות בבית בושת גדול שבעבר היתה מגיעה ל-3,000 שקל במשמרת ועכשיו היא בקושי מגיעה לאלף שקל במשמרת של 14-12 שעות".

ב-31 בדצמבר אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שאוסרת צריכת זנות. על פי החוק צריכת זנות או אפילו ניסיון לצרוך זנות (הימצאות בבית בושת לדוגמה) יאפשרו השתת קנס של 2,000 שקלים וסכום כפול בעבירה נשנית. לצד זאת תתאפשר הגשת כתב אישום נגד צרכני זנות ובית המשפט יוכל להטיל קנס שגובהו המרבי 75,300 שקלים. החוק ייכנס לתוקף בעוד שנה וחצי כדי שהמדינה תרחיב את מעני השיקום ומנגנוני האכיפה ייערכו בהתאם.

הפגנה נגד זנות לאחר שאשה בזנות התאבדה בבית הבושת בו עבדה בתל אביב, ב-2016
דודו בכר
להמשך הפוסט

נשיות שחורה פורצת תחת מכבש המבט הלבן

התערוכה "במקומה" בוחנת היבטים מגדריים בזהותן של טגיסט יוסף-רון ומימי טסמה-סיבהו, אמניות ישראליות ממוצא אתיופי, ביחס למסורת שינקו מבית ומנכיחה את האובדן האמהי שחוו

התערוכה "במקומה" מציגה עבודות יפהפיות של שתי אמניות - טגיסט יוסף-רון ומימי טסמה-סיבהו - הבוחנות היבטים מגדריים של זהות שחורה ביחס למסורת האתיופית, לאמהות והיעדרה, ולמודל היופי של האשה השחורה הנתונה תחת מכבש המבט הלבן.

התערוכה מייצרת מתח וניגודיות בין עבודות האמנות המנכיחות שחורות וזהות שחורה לבין החלל הבוהק בלובנו בו היא מוצגת במסגרת פרוייקט "אתר" במוזיאון יפו העתיקה. רישומי דיוקנאות עזים בפחם של נשים אתיופיות, כהות עור, שמבטן הישיר והחודר יוצר היפוך של מושא המבט ומערער על ההיררכיה בין הצופים לנצפים לצד עבודות רקמה וטקסטיל אורגות פרשנות מחודשת לרקמה האתיופית המסורתית, לתרבות ולייצוג היופי השחור.

טגיסט יוסף-רון ומימי טסמה-סיבהו במוזיאון ביפו
מגד גוזני
להמשך הפוסט

צו פינוי הוצא למועדון החשפנות "פוסיקט"; ייסגר מחר

יזמי פרויקט "אתרים החדשה" הודיעו לבעלי המועדון כי אין כוונה לחדש את חוזה השכירות איתם וכי עליהם לפנות את המקום ב-1 בינואר. "נדאג שבמקום פשע וזנות יהיו במקום תרבות ואמנות", מסרו

בעלי חברת "אתרים החדשה"  מקבוצת JTLV הוציאו צו פינוי למועדון החשפנות "פוסיקט" בתל-אביב וזה ייסגר מחר (שלישי). המועדון, שפועל בכיכר אתרים, היה במשך שנים ארוכות סמל לתופעה שהיא זנות לכל דבר, ובחללו התקיים ביזוי נשים מחפיר. הוא פעל שוב בתקופה האחרונה ללא רישיון וזאת חרף פשיטות המשטרה ומאבק משפטי עיקש. 

בהודעת יזמי "אתרים החדשה" מקבוצת JTLV על פינוי המועדון נאמר כי הודעת הפינוי לשוכרי הנכס תיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019. "אם לא יפונה המועדון ייחשבו שוכריו לפולשים", אמרו היזמים, "הקבוצה לא מתכוונת לתת יד לזנות בנכסים שבבעלותה ולכן שלחה בשנה החולפת מספר התראות לבעלי המועדון (השוכרים) בהן הודיעה כי אין כוונתה להאריך את חוזה השכירות לתקופה נוספת. משלא יפונה המקום ב-1 בינואר, ייחשבו שוכריו לפולשים בנכס ונפעל כנגדם בדרכים משפטיות".

מועדון "פוסיקט" בכיכר אתרים
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

כשכתובת הקעקע חודרת אל מאחורי סורג ובריח

תרבות קעקועי אסירים היא שפה שלמה שנעה בין ביטוי אישי לבין שפה מוצפנת המבטאת התייחסות לעולם העברייני. פרויקט תיעודי של הצלמת אבישג שאר ישוב התמקד בקעקועי אסירות בנווה תרצה

"קעקועים מספרים סיפור חיים", אומרת הצלמת העצמאית אבישג שאר-ישוב, בת 28, העובדת בין היתר עם "הארץ", "מקור ראשון" ומגזינים בארץ ובעולם, על הפרויקט הדוקומנטרי המרהיב שיצרה ומתמקד בקעקועי אסירות בכלא נווה תרצה.

תרבות קעקועי אסירים היא שפה שלמה שנעה בין ביטוי אישי לבין שפה מוצפנת המבטאת התייחסות לעולם העברייני ונחקרה בכתבה נרחבת שפרסם המגזין "אקונומיסט" ב-2017. בתחקיר נעשה בין היתר שימוש במאגר הנתונים של שירות בתי הסוהר של פלורידה, המציג את נתוניהם של כל 100 אלף האסירים המוחזקים במתקניו. מאגר הנתונים מספק פרטים רבים כדוגמת: גיל, הפשע בגינו נכלא האסיר ואילו כתובות קעקוע מעטרות את גופו ובאיזה מקום בגוף.

10
אבישג שאר ישוב
להמשך הפוסט

"מאז שכתבתי את השיר הראשון על הזנות, אני לא מפסיקה"

מקבץ שירים של שורדות זנות, המוצגים בימים אלה בספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, מבקשים לנתץ מיתוסים ולאפשר מבט מעמיק יותר על חייהן דווקא מבעד ל"סטריליות" האקדמית

"הִנֵּה אֲנִי

עֵירֻמָּה בַּצֹּמֶת

"היו מצבים ששכבתי על המיטה בבית הבושת ובכיתי בקול רם אבל אף אחד לא התייחס לזה"
Getty Images / iStockphoto
להמשך הפוסט

רצח הילדה בדרום ת"א: עדות לשבר שבו מצויה הקהילה האריתראית

בשל הפחד מהרשויות והיעדר הגישה למשטרה נמנעות נשים ונערות מבקשות מקלט לדווח על אלימות שהן חוות בתא המשפחתי. חוק הפיקדון דירדר רבים מחברי הקהילה לעוני ודחק נשים לזנות

מקרה הרצח של סילבנה צגאיי, הנערה בת ה-13 מדרום תל אביב, מטלטל את קהילת מבקשי המקלט מאריתריאה בישראל, אך הוא רחוק מלהיות הרצח הראשון של נשים מקהילה זו. בנובמבר 2010 נרצחה אשה הרה בת 30 בידי בן זוגה. ביולי 2012 נרצחה נצנט מיקאל בת ה-18 על ידי בן זוגה האריתראי ובספטמבר 2015 נרצחה דסבלה הבוס, בת 29, בידי בן זוגה בן ה-33.

קהילת מבקשי המקלט בישראל נמצאת כיום במצב של שבר, והנשים והנערות שבה משלמות מחיר כבד יותר מתמיד. הנשים הן מיעוט בקרב הפליטים - כ-7,000 מבקשות מקלט בלבד. 30% מהן נפלו קורבן להתעללות ועינויים בסיני, ורבות מהן חוות הטרדות מיניות בעבודה אך נמנעות מלדווח על כך. בהיעדר גישה למשטרה ובשל הפחד מיחס הרשויות למעמדן, נמנעות נשים ונערות אלה מלדווח על אלימות שהן חוות בתא המשפחתי. הבודדות שמדווחות אינן זוכות להגנה מצד המשטרה ומספרות שבני הזוג מפירים צווי הרחקה ללא מורא. גם המקלטים לנשים מוכות אינם ערוכים לקבל מבקשות מקלט ומנגד הדרישה גואה. 

הנרצחת סילבנה צגאיי והחשוד ברצח, על רקע הזירה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

"איי פיל פריטי": האמנית חגית שחל מביאה את עולם החשפנות אל שדה האמנות

רקדניות העמוד המופיעות במועדוני חשפנות, דימויי הנשים הכלואות בתאי הצפייה ורקדניות נעדרות פנים. סדרת העבודות של חגית שחל מציגה את החשפניות כשקטעי גוף מקוטעים שלהן כרוכים סביב העמוד הפאלי בתנוחות המעלימות אותן ומבטלות את קיומן כגוף אדם שלם

מתחם קרית-המלאכה בתל-אביב הפך בשנים האחרונות, כחלק מתהליך הג'נטריפיקציה, לסצינה אמנותית מובילה – בתי-המלאכה המקוריים שנזנחו הוסבו לגלריות ולחללי עבודה לאמנים. לצד הרוח האמנותית ששורה על המתחם ממשיכה להתקיים בו סצינת זנות רחוב קשה ושוברת לב של טרנסג'נדריות ושל נשים בזנות מכורות לסמים.

התערוכה "איי פיל פריטי" של האמנית חגית שחל, המציגה בימים אלה בגלריה "מקום לאמנות" במתחם קרית-המלאכה, מייצרת דיאלוג אמיץ ומרתק עם הזנות המבעבעת במתחם, שהחברה מעלימה מהן עין ומורגלת להסיט ממנה את מבטה ולהפקיר את האנשים הלכודים בה לגורלם.

חגית שחל, "איי פיל פריטי"
להמשך הפוסט

"סקס אדיר" יוסר, אך בעליו יוכלו להציג תוכנית להמשך פעילותו

בית המשפט המחוזי אפשר לשרון דגני להמשיך להפעיל את האתר בתנאי שלא יכלול פרסומים לשירותי זנות. בחודשים האחרונים עבר האתר "תהליך הלבנה" בניסיון לטשטש את העובדה שהוא מפרסם בתי בושת ומציג נשים בזנות

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, הורה השבוע על הסרת פורטל צריכת הזנות "סקס אדיר" וארבעה אתרי אינטרנט נוספים הקשורים אליו ("ליפס", "סקס פור-פרי", "ישראל-סקס 365" ו"סקסימו"). שגיא קבע כי אתרים אלה עוסקים בפרסום שירותי זנות וציין כי החלטתו תיכנס לתוקף תוך 15 יום, אלא אם מפעיל האתרים יציג תוכנית להמשך פעילותם ללא פרסומים אלה.

לפני כארבעה חודשים הגישה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, באמצעות עו"ד איתי גוהר, בקשה לסגירת האתרים, הנמצאים בבעלות שרון דגני, תושב ראשון לציון. בפרקליטות ציינו כי מדובר "באתרים המרכזיים והמשמעותיים ביותר בישראל בתחום של שירותי זנות, אליהם גולשים עשרות אלפי אנשים מדי חודש". במקביל נפתחה חקירה פלילית דגני.

פורום הזנאים. היה בעבר חלק מסקס אדיר
מתוך אתר sexforum.co.il
להמשך הפוסט

ביטול מעמד מבקשי מקלט מסודאן - בשם התעמולה

פעם אחר פעם מתגלה במלוא חרפתה הפרת זכויות האדם שמוכנה לה הממשלה רק כדי לא לקלוט אוכלוסייה שהחוויה הבסיסית שלה היא פליטות. ההסתה נגד מבקשי המקלט גובלת בדה-הומניזציה מבישה ומפשיטה אותם מכל שריד אנושיות

"הדרכון הוא האיבר היקר ביותר לאדם. הוא גם לא נוצר בדרך פשוטה כל-כך כמו האדם. אדם יכול להיווצר בכל מקום באופן הפזיז ביותר וללא סיבה הגיונית - אבל דרכון לעולם לא. לכן גם מכירים בו כשהוא טוב - ואילו האדם יכול להיות טוב מאין כמוהו, ובכל זאת לא יכירו בו" ("שיחות של פליטים", ברטולט ברכט, תרגום: רוני רייך, הוצאת שוקן)

כשראיינתי לראשונה ב-2007 את הפליטים שברחו לישראל מטבח העם בדארפור בתוך סבך האילמות, הקושי לדבר, הדמעות השקטות שמילאו את עיניהם וסיפורי הזוועות שגוללו, תמיד עלתה שאלת מסע הבריחה ולמה בחרו את ישראל כיעד. היו שהתגלגלו לישראל כקורבנות סחר, היו שתיכננו לברוח ללוב ומשם למדינה אירופאית אך נכלאו ועונו והחלו לחפש יעד אחר, היו שחשבו שבמצרים יכירו בהם כבני אדם ויכבדו את אנושיותם אך כשגילו שהיא איננה בטוחה וכי הם סובלים ממעצרים וכליאה שרירותית, ירי על מפגינים והפרה של זכויות אדם - נמלטו ממנה.

מבקשי מקלט מאריתריאה שהותקפו ברחובות, השנה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

החוק להפללת צרכני זנות חצה את נקודת האל-חזור

אחרי שנים ארוכות שבהן מוסמסה ולכל היותר אושרה בקריאה טרומית, עברה אמש הצעת החוק הממשלתית המטילה קנסות על זנאים. גם אם יהיו כעת בחירות - תוכל הכנסת הבאה לאמץ אותה באופן סופי מבלי לחזור שוב לנקודת ההתחלה

צעד היסטורי ומהפכני התרחש אמש (שני) כשהכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק הממשלתית לאיסור צריכת זנות. הקנסות המוצעים בחוק אמורים לשמש כלי אפקטיבי בצמצום הביקוש לזנות תוך שימת דגש על שיקום ושילוב קורבנות הזנות מחדש בחברה.

הצעת החוק קובעת הוראת שעה לחמש שנים, לפיה צריכת זנות והימצאות במקום המשמש לצריכת זנות, תוגדר עבירה מנהלית. על צרכן זנות יוטל קנס בסכום של 1,500 שקל והוא יוכפל אם העבירה תשנה. בדברי ההסבר לחוק נכתב: "בשנים האחרונות גוברת בישראל ההכרה כי תעשיית הזנות מגלמת מאפיינים פוגעניים ביותר, וכי יש לפעול לצמצומה בכלים משולבים של שיקום, הסברה, חינוך ואכיפה".     

הפגנה ועצרת לזכרה של אחת מקורבנות הזנות בישראל ב-2015
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

בין אשפוז לרחוב: התחלואה המרובה בקרב נשים בזנות מתפשטת

אל הנשים בזנות שמתו ושגרת חייהן כללה דלת מסתובבת בין מוסדות פסיכיאטריים לתחנה המרכזית כתוצאה מנזקי הזנות, נוספו באחרונה ה' ו-י'. לוח מודעות האבל בדירת החירום של סלעי"ת מונה כעת 40 נשים שמתו בתוך עשור

בתחילת החודש מתה ה', אשה בזנות, הומלסית, בת 35. ה', עלתה לישראל בגיל 17 מאזרבייג'אן יחד עם אביה ואחיה ומיד נכנסה למעגל הזנות והשימוש בסמים. בשנים האחרונות היתה מנותקת ממשפחתה. היא היתה פגועת נפש, שסבלה ממחלת לב ונכנסה ויצאה באופן תדיר ממוסדות לבריאות הנפש, הולכת וחוזרת אל סוחרי הסמים בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב ואל לקוחות הזנות שניצלו את מצבה הרעוע. בריאותה הידרדרה והלכה עם השנים עד שאושפזה באחרונה בבית החולים ומתה.

ה' היתה מוכרת מאז 2011 לצוות העובדות בדירת החירום של "סלעי"ת" – סיוע לנשים במעגל הזנות מטעם עיריית תל-אביב ומשרד הרווחה. דירת החירום היא חלק ממערך שיקום נרחב, המספק לנשים בזנות, הומלסיות המכורות לסם, מקום לינה בטוח, אוכל, מקלחת, מיצוי זכויות ויחס חם. עובדת סוציאלית ספדה לה' בעמוד הפייסבוק של סלע"ית: "היית אשה מיוחדת. עם מעט מאוד מלים וחיוך מקסים הצלחת להיכנס ללב של כל כך הרבה אנשים. שוברת לבבות היית ולא בקלות פתחת את לבך בפנינו, לקח לנו זמן לרכוש את אמונך. וכשזה קרה, היה מאוד ברור כמה את צמאה לקשר, לחיבוק, לדאגה. כמה חיפשת מזור לליבך השבור והכואב. החיים בזנות הרחוב הותירו פצעים רבים בגופך ובנפשךובסוף הלב כבר לא עמד בזה יותר".

עצרת והפגנה לזכרה של קורבן זנות בתל אביב, השנה
מגד גוזני
להמשך הפוסט

"המכללה", העמותה לשיקום תעסוקתי של נשים בזנות, נמצאת בסכנת סגירה

העמותה שזוכה להיענות רבה מצד הנשים מתקשה להתקיים בשל היעדר מבנה ותקצוב מהמדינה. "השיקום הנפשי חיוני, אבל ברגע שלאשה אין לה איך להתפרנס, היא עלולה לחזור לזנות", אומרת אחת המייסדות

"מה חלמתן להיות כילדות?", שאלה המורה לאנגלית שירה סובל את קבוצת הנשים שהתכנסה לשיעור השבועי. "חלמתי להיות כמו הפיה טינקרבל שמרחפת ומפזרת אבקה ממטה קסמים, חלמתי להגשים לאחרים חלומות", עונה עדן (שם בדוי), ילידת הארץ, בת 41, אם חד-הורית. תוך שהיא משחזרת רסיסים מתחנות ילדותה נמחק כל זכר לאגדות מתקתקות, סיפורי פיות שמגשימות משאלות ותחושת קסם. סיפור הבלהות שהיא משרטטת מעורר כאב חזק המפלח את הלב וצמרמורת המכה שוב ושוב.    

בגיל צעיר אביה התעלל בה מינית, היא מספרת והדמעות שוטפות את עיניה. בגיל 14 נכנסה ממנו להיריון וביצעה הפלה. אמה סירבה להאמין, קרובי משפחה אחרים האמינו. היא נשרה מבית-הספר וללא ידיעת משרד החינוך ומשרד הרווחה גם נפלטה מהבית. גבר מבוגר זיהה את מצוקתה ואת פגיעותה והציע לה מקום לינה במקלט בו התגורר. היא הלכה בעקבותיו וישנה שם. בהדרגה, הוא החל להציע לה חשיש וקריסטל.

שיעור ב"המכללה". מתקיימת מתרומות בלבד
מגד גוזני
להמשך הפוסט

"יונתן אגסי הציל את חיי": כשהזנאי מתעטף בכסף כבגלימה והגוף נתון למו"מ

כעשור לקח לתומר הימן לעשות את הסרט הכי טוב שלו, הכי אכזרי ומטלטל מבפנים. אך עבור יונתן מדובר בסיפור אישי, לא ביומרה לצבוע את עולם הפורנו ותעשיית המין בשחור לבן. טור אורח

טור אורח מאת לורן מילק

ביציאה מקולנוע לב חיבקתי את יונתן אגסי. רעדתי, לא זכרתי מאיפה באתי ולאן אני הולכת, לא מצאתי את המטען של הפלאפון, הייתי טעונה ולא הצלחתי להירגע. אחרי חשיפה לחומרים רדיואקטיביים, מתגלים בגופי כאבים בלתי מוסברים בעצמות, שברים שלא ניתן לאבחן בצילום רנטגן.

יונתן אגסי
תומאס שמש
להמשך הפוסט

"סקס פורום" ממשיך לחמוק מרשויות החוק, אך הוא גוסס

בפעם השנייה הוציא בית המשפט צו המורה לחסום את אחד מאתרי צרכני הזנות הגדולים בישראל. האתר דילג לכתובת אחרת אך התעבורה בו נמצאת בירידה גדולה. בינתיים, הצ'טים ממשיכים לתעד את אופן החשיבה האפל והאכזרי של הזנאים

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הוציא החודש צו הגבלת גישה נגד אתר לקוחות הזנות המקוון "סקס פורום", הקיים מזה כעשור. זו הפעם השנייה שניתן צו לחסום את האתר לבקשת מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה והמשטרה. למרות זאת, המפעילים שינו את כתובתו של האתר בתוך יום והוא חזר לפעול כרגיל וללא מורא.

כפי שדווח ב"שטח הפקר", ביוני האחרון הוציא שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בני שגיא, צו ראשון המגביל את הגישה לפורום הזנאים. זאת, בהתאם לתיקון בחוק המאפשר הסרה וחסימת אתרים המפרסמים שירותי זנות. גם אז העבירו המפעילים את האתר ואת הפעילות העבריינית המתרחשת בו לכתובת אחרת.

פורום הזנאים. היה בעבר חלק מסקס אדיר
מתוך אתר sexforum.co.il
להמשך הפוסט

הסלידה הגברית משימוש בקונדום מגיעה עד לבתי הבושת

לקוחות הזנות מנסים לפתות את הנשים בזנות המכורות לסמים בתוספת של 20-25 שקלים למין בתשלום ללא אמצעי מניעה. בתי בושת אינם מעודדים שימוש בקונדום ובחלק מהמקרים סירוב האשה בזנות לקונדום כלל אינו מתאפשר

באחרונה פרסם עמיתי אורי טלשיר במדורו המוצלח "זכר בטא", את הטור "לא אכפת לי מה תיקחי, העיקר שאני לא שם קונדום", שהציף לסדר היום נושא מושתק על הדרך בה גברים מטילים בקלות רבה מדי את האחריות על מניעת היריון על בנות זוגם תוך גילוי אדישות מקוממת להשפעות השליליות של אמצעי המניעה. הטור של טלשיר נוגע בסלידה הגברית משימוש בקונדום המצמצם את ההנאה וממזער את הריגוש. הוא גם נגע בתפישה הגברית הרווחת לפיה גבר הנמצא בזוגיות מרגיש, במקרים רבים, שמגיע לו כחלק מהעסקה, להשאיר את הקונדום מחוץ למערכת היחסים, ושהאשה תיקח אחריות למניעת ההיריון.

מעניין לבחון את הסלידה משימוש בקונדום של הגבר הישראלי לא רק ביחסיו עם בת זוגו אלא גם ביחסיו עם הנשים בזנות וטרנסג'נדריות בזנות. מעניין להעתיק את המבט לקרקעית החברה ולבחון את יחסי הכוחות בין זנאי לנשים מוחלשות הנאלצות להתמודד עם ההתנערות שלו מהקונדום. למרבה התדהמה זוהי תופעה שכיחה בזירות הזנות בישראל. התוודעתי אליה כבר בפעמים הראשונות שהגעתי לתחנה המרכזית הישנה לפני למעלה מעשור. אז התחוור לי לראשונה שלקוחות הזנות מנסים לפתות את הנשים בזנות המכורות לסמים בתוספת של 20-25 שקלים למין בתשלום ללא קונדום.

בית בושת. הלקוחות יכולים להתלונן על סקס אוראלי עם קונדום
STR / AFP
להמשך הפוסט

ההחלטה שריקוד צמוד במועדוני חשפנות הוא זנות - צעד בדרך למהפכה

הנחיית הפרקליטות היא בגדר מכת מוות למועדונים, מאחר שכעת יהיה בידי המשטרה ומערכת המשפט כלי יעיל ואמיתי לסגור אותם לצמיתות

ההנחייה החדשה של פרקליטות המדינה לפיה ריקודים צמודים ללקוחות במועדוני החשפנות ("לאפ דאנס") הם כמעשה זנות - הינה דרמתית, מבורכת ויש ביכולתה לשנות את פני תעשיית הזנות הישראלית. מאז שנות האלפיים, בה רווחה תופעת הסחר בנשים במלוא חומרתה בישראל, נפתחו בתי בושת במסווה של מועדוני חשפנות בכל רחבי הארץ, כשכל הנשים הממלאות אותם הינן קורבנות סחר שהובלו במרמה ובכפייה למחוזותינו. כשתופעת הסחר בנשים נאסרה בחוק ונאכפה, החלו מפעילי מועדוני החשפנות לגייס נשים ישראליות במצוקה.

מועדוני חשפנות הם שער לעולם הזנות ומתבצע בהם באופן גלוי ניצול מחפיר של נשים ממעמדות נמוכים ושל נשים במצבי מצוקה. זאת ועוד, גם כיום מתבססים מועדוני החשפנות הגדולים על הסחר בנשים המתחדש במחוזותינו. הם הפכו למקומות בילוי לגיטימיים, כאלה שאפילו בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, יכול להיראות בהם. מועדוני חשפנות הם בתי בושת לכל דבר, הפועלים תוך עמעום והסתרת הזנות המתקיימת בהם. 

מחאה מחוץ למועדון החשפנות "פוסיקט" בתל אביב, בשנה שעברה
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

למרות צו הסגירה, פורום צרכני המין בתשלום "סקס פורום" חזר לאוויר

דיווחיהם המחליאים של זנאים ב"סקס פורום" הם הוכחה מיני רבות שלקוחות זנות הם עבריינים לכל דבר ויש להתחיל לראות בהם חלק מתעשיית הניצול ויד ימינם של סרסורים

בחודש יוני האחרון קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי "סקס פורום", פורום צרכני המין בתשלום הגדול בישראל הקיים מזה כעשור והתפצל מהאתר "סקס אדיר" ייחסם. צו הסגירה לפורום צרכני המין בתשלום הוצא על ידי בית המשפט במענה לבקשת מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה ומשטרת ישראל (ימ"ר תל אביב) לסגור אותו בשל פעילותו בהתאם לתיקון לחוק המאפשר הסרה וחסימת אתרים המפרסמים שירותי זנות.

ל"שטח הפקר" נודע כי ימים ספורים לאחר שהוצא צו בית משפט האתר חזר לפעול מכתובת אינטרנט אחרת, תוך שינוי ה-Domain של האתר. צרכני המין בתשלום חזרו לדווח ולעלות רשמים ללא היסוס על קורבנות סחר, מכורות לסמים בזנות בתחנה המרכזית הישנה, חשפניות ואמהות בזנות שהזנאים מנצלים.

צילום מסך מתוך האתר הדוחה סקס פורום
אתר סקס פורום
להמשך הפוסט

כך התפתחה מתחת לעין הרשויות רשת זנות של קטינים בישראל

הרשת שנחשפה בסרסור הנשים לחשפנות ולזנות מדגישה עד כמה הגדרת החשפנות כשער לעולם הזנות מדויקת, ומדגישה שוב: אין בישראל זנות עצמאית אלא סרסור, ניצול נשים במצוקה קשה וכסף גדול שעובר מהזנאים לכיסי ארגוני הפשיעה

השבוע נחשפה רשת שעל פי החשד סרסרה במשך שנים בנשים צעירות ובקטינות ששימשו כחשפניות וסיפקו שירותי מין. בתום שלב החקירה הסמויה שנמשכה כמה חודשים, שבמהלכם אספה המשטרה ראיות ועדויות, פשטה המשטרה על בתיהם של חמישה מחברי הרשת ועצרה אותם. דוברות המשטרה ציינה כי מחומרי החקירה עולה מסכת ניצול קשה ומחפירה, לעתים תוך ניצול מצוקה אישית של עשרות נשים צעירות, חלקן קטינות, בהעסקתן כחשפניות וכמספקות שירותי מין. עוד עולה מחומר החקירה כי החשוד המרכזי בפרשה עשה בקטינות מנהג בעלים, סרסר בהן וניצל אותן למטרות רווחים שהכניס לכיסו. מדובר בעבירות קשות וחמורות הכוללות ניצול קטינים למעשה זנות, סרסרות בזנות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לעסוק בזנות וכן עבירות על פי פקודת המסים.

אני בוחרת להתעכב על פרסום לכידת הרשת בשל הנטייה של בעלי האינטרס – סרסורים, בעלי מועדוני חשפנות וזנאים – להכחיש את קיומן של הקטינות בתעשיית הזנות, לבטל את הקשר ההדוק בין חשפנות וזנות ולעמעם, מטבע הדברים, שמאחורי כל מועדוני החשפנות והנשים בזנות עומדים סרסורים וארגוני פשיעה. לשון אחר, אין בישראל זנות עצמאית אלא סרסור, ניצול נשים במצוקה קשה וכסף גדול שעובר מהזנאים לכיסי ארגוני הפשיעה.

המודעות שהציעו שירותי חשפנות בפייסבוק
פייסבוק
להמשך הפוסט

"פעם הייתי מאוד יפה": סיפורה של חלי שהידרדרה לזנות וסמים, ולא הצליחה להחלץ

השחקנית תהל רן פורשת בפני הקהל את סיפורה של חלי, שגם אמה לא הצליחה לחלץ אותה מהמצוקה הקשה אליה נקלעה

ב-23 באפריל 2015 מתה חלי, בת 36, בבית החולים איכילוב מקריסת מערכות. היא נולדה בצפון הארץ, להורים מרומניה ופולין, ונלכדה במבוך התחנה המרכזית הישנה. כשהתאהבה לראשונה בחייה גילתה בהדרגה שהאהבה הראשונה שלה מכורה לסמים קשים. היא לא הרפתה מהבחור, התחתנה עמו והתמכרה בעקבותיו לסמים. במותו היא שקעה בדיכאון ונסחפה לשימוש אינטנסיבי בסמים והחלה לעבוד במועדוני חשפנות ובזנות. פגשתי אותה לראשונה לפני כעשור כשעבדתי על הכתבה "מיליון רסיסים קטנים".

בלילה חשוך במיוחד, בחושך הכבד והמעיק שאופף את מתחם הזנות של התחנה הבחנתי באישה מבוגרת, מרשימה, מאופקת ואצילית, שסרקה את האזור במבט אבוד. היתה לה שקית עם בגדים נקיים ואוכל לבתה, חלי. היא סיפרה שאחת לשבועיים היא מגיעה לחבק את בתה ולנסות לשלוח אותה לגמילה, אבל כל פעם היא בורחת וחוזרת לסמים. היא שלפה מתיקה 50 תצלומים מיום חתונתה של הבת, שבאמצעותם ניסתה להזכיר לה שלפרק זמן קצר היא היתה מאושרת. האם נתנה לי את אחד התצלומים המנציחים את חלי מחייכת בשמלת כלה צחורה, והוא שמור אצלי עד היום.

תהל רן ותמר לוי אלדר מתוך "פעם הייתי מאוד יפה"
נבו שיראזי
להמשך הפוסט

"קשה להסביר את זה אבל באמת התאהבתי במקום הזה": הצלמת שרצתה להישאר בכלא נווה תרצה

פעם סטודנטית לצילום וכיום עובדת סוציאלית בשירות בתי הסוהר - קארין לפידות מציגה תמונות מחיי האסירות בכלא נווה תרצה

"הרבה פעמים קורה לי שאני עוברת במסדרון בית הכלא פותחת דלת ברזל כבדה, רואה אסירה מעשנת ובאותו רגע קרן אור נופלת בדיוק על הסיגרייה שלה ועוברת לי מחשבה 'וואו איזה פריים מדהים'", צוחקת קארין לפידות, בת 30. "המבט של הצלמת עדיין מבליח ועולה. זה לא נעלם. זה קורה לי המון", היא מסגירה בחיוך ומספרת על תמונה אחרת שנגלתה לה: "בשבוע שעבר נכנסתי לדבר עם אסירה שעבדה במכבסה בכלא ומצאתי אותה יושבת מוקפת מלא-מלא סלים והמחשבה שוב נדדה לפן החזותי ואמרתי 'וואו, איך הייתי רוצה לצלם את זה. זה צילום מדהים".

לפידות מכהנת מזה כשנה כעובדת סוציאלית בכלא נווה תרצה, כלא הנשים היחיד בישראל. מספר האסירות בישראל הוא כ-200 נשים בלבד, והמספר נמוך ושולי מאז הקמת הכלא ב-1968. לשם השוואה מספר האסירים הגברים בבתי הכלא בישראל הוא כ-16 אלף. מומלץ לחדד - בכל העולם אחוז הנשים הכלואות אינו עולה על 10% מכלל אוכלוסיית האסירים.

צילום של קארין לפידות מנווה תרצה
קארין לפידות
להמשך הפוסט

חמש שנים ל"שטח הפקר": כך הפכו המתות השקופות לבנות-אדם

לפני חמש שנים מותן של נשים בזנות לא סוקר בתקשורת הישראלית. כיום אנחנו על סיפה של חקיקה שתראה בלקוחות הזנות פושעים. צפו בהרצאה "זרקור על תעשייה אפלה – הזנות והמדיה"

התחלתי לכתוב את הבלוג "שטח הפקר" לפני חמש שנים ב-18 ביוני 2013. הבלוג החל את דרכו בטור ראשון שהוקדש למותה של ה', הומלסית ואישה בזנות, מכורה לסמים, בת 25 בלבד, ילידת מזרח ירושלים שנמצאה מתה ברחוב בן יהודה 139 בתל אביב.

על אף גילה הצעיר, מותה לא הסעיר איש. היא נמצאה מוטלת על הקרקע ולצדה צרור קטן שבו היו ארוזים כל חפציה. ה' ברחה מביתה מגיל 14 לתחנה המרכזית בתל אביב, ובתמימותה האמינה שתמצא בה עיר מקלט. היא הידרדרה לשימוש קשה בתחנת הסמים שבפין 1, לזנות וליציאה וכניסה מהכלא.

מודעת האבל של נ.א. מונחת בסמוך לבניין ברחוב הירקון 98.
עופר וקנין
להמשך הפוסט

פרקליטות מחוז תל אביב מציגה: טוב להיות סרסור בישראל

עסקת הטיעון שנרקמה עם הסרסורית האכזרית נוי חדד מוכיחה לכל העוסקים בתחום: אפשר להיות הנצלן והנורא שבסרסורים ולחמוק מעונש

על ההתחייבות המבורכת של שרת המשפטים איילת שקד שבתוך שבועיים יוגש לכנסת תזכיר החוק הממשלתי לאיסור צריכת זנות ושיקום שורדות זנות, והצהרתה שהחוק יעבור בקריאה ראשונה עוד במושב הכנסת הנוכחי, מעיבה עסקת הטיעון שנרקמה באחרונה בפרקליטות מחוז תל-אביב עם הסרסורית נוי חדד.

בעוד שהצהרה יצאה מהכנסת ובה הבטחה להובלת ישראל לעבר קידמה, שיוויון בין גברים ונשים והתחייבות להגן על האוכלוסיות המוחלשות ביותר, נרקמה בין כותלי בית המשפט עסקת טיעון מחפירה המסמנת לארגוני הפשיעה ולציבור כולו שסרסרות ארוכת שנים בגוף נשים משתלמת. שאפשר לרמוס את גופן של הנשים בזנות מבלי לשלם מחיר על כך ואף לחמוק מענישה בנימוקים מבישים.

נוי חדד בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנה שעברה
דודו בכר
להמשך הפוסט

רוצים לחסל את הזנות? ככה תוכלו לעזור

אם קראתם, נחשפתם והתקשיתם להשלים עם קיומה של הזנות ואתם שואפים לפעול - הרשימה הבאה תמפה לכם את הארגונים הפועלים למיגור תופעת הזנות וזקוקים כיום למתנדבים ולמתנדבות בעלי לב רחב

ככל שהדיון בתופעת הזנות עולה לסדר היום והציבור נחשף לעומק הניצול של השכבות החלשות בתעשיית הזנות, לשליטת ארגוני פשיעה, לשגשוג המחודש של תופעת הסחר בנשים ולאחריות צרכני המין בתשלום לקיומה של התופעה מתעורר אצל רבים הרצון לא לעצום עין ולפעול לשינוי פני המציאות הגיהנומית הזאת.

אז אם קראתם, נחשפתם, התקשיתם להשלים עם קיומה של הזנות ואתם שואפים לפעול, לסייע ולהירתם למאבק בתופעה, הרשימה הבאה תמפה לכם את הארגונים הפועלים מזה שנים למיגור תופעת הזנות וזקוקים כיום למתנדבים ולמתנדבות בעלי לב רחב, אהבת אדם, קבלה, אמפתיה והעדר שיפוט.  

נטשה, אשה שהצליחה להיחלץ ממעגל הזנות
מגד גוזני
להמשך הפוסט

אמנות רחוב מחאתית: על קירות ה"פוסיקט"

העבודה "הצילו" של האמן שרדר מבקשת להנכיח את הסבל של נשים בזנות ואת המחלה של הזנאים במקום הרלוונטי ביותר בתל אביב

"בלאפ-דאנס את רוקדת על ברכי הבחור תמורת 20 שקלים. את מרגישה כמו גוש בשר רוקד. כולם צוחקים. לך קוראים 'בואי בואי יא-שרוטה'. מקללים אותך. אנשים מאוד שיכורים ואת סופגת את זה". הטקסט הזה של שורדת זנות המופיע בדף הפייסבוק והטאמבלר When He Pays.me עשה את דרכו לעבודת אמנות חדשה המצויה בכיכר אתרים בקיר סמוך למועדון החשפנות "הפוסיקט".

"הצילו", עבודת אמנות הרחוב של האמן שרדר לוקחת חלק בפסטיבל האמנות "פרשנס" שנפתח אתמול ביוזמתם של יעל שפירא והאמן Swine Pinker. שרדר, בן 30, יוצר אמנות רחוב מחאתית בישראל ובחו"ל מזה כשנתיים. לצד זה, הוא פועל ומציג גם בחללים כאמן לכל דבר. כך למשל הועלתה תערוכת יחיד שלו "עגל הזהב" במרץ האחרון בגלריית האמנות "הבית האדום" בתל אביב. אמנות הרחוב שלו מתאפיינת בקו פוליטי-חברתי-פמיניסטי מחאתי. כך למשל ב-2016 יצר עבודת שלטים שבה נכתב "לחקירה של ביבי ושרה" בסגנון שלטי חתונה מאולתרים, שהתפרשה על פני כ-200 שלטים ממשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה בלוד ועד לבית ראש הממשלה; בעקבות אירוע בכיכר רבין ביום כיפור שערכה עיריית תל אביב והוחלט לא לאפשר לנשים לשיר במסגרתו, ריסס שרדר ספסלים במרכז תל אביב עם הכיתוב "לגברים בלבד", כדי להמחיש את הדרת הנשים מהמרחב.

העבודה "הצילו" של שרדר מחוץ למועדון הפוסיקט בתל אביב
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

את מי משרתת מחאת החשפניות?

השטחת הדיון להתקוטטות בין נשים תוך הבעת כעס על פמיניסטיות הוא צעד ציני שהתקשורת לא היתה אמורה להיגרר אליו - ושהמרוויחים הגדולים שלו הם הזנאים והסרסורים

עכשיו, קצת אחרי שהדי "מחאת החשפניות"  שככו, אפשר לצנן מעט את הרוחות ולהתייחס למנגנוני הפשיעה שעומדים מאחורי מועדוני החשפנות בישראל. אבל ראשית, אי אפשר שלא להרים גבה לגבי הלהט התקשורתי בו סוקר האירוע. עוד בטרם התקיימה ההפגנה הדלה וחסרת המשמעות, כבר פירסמו מרבית גופי התקשורת כתבות בנושא ותוכניות הטלוויזיה דאגו לפנות זמן מסך כדי לתת לנשים לטעון ש"במועדוני החשפנות אין חדרים פרטים, חשפנות היא חלום ילדותי מגיל פעוט וזאת עבודה ככל עבודה".

דפוס "מחאת החשפניות" מהדהד מקרים אחרים של מאבקי בתי בושת, סרסוריות וארגוני פשיעה שדאגו להשתמש בנשים בזנות כדי להשאיר את דלתות "בתי העסק" שלהם פתוחות לרווחה, ולזכות בלגיטימציה מהחברה כולה על מנת להלבין את הניצול המחפיר שממנו הם יונקים את רווחיהם. כך לדוגמה, בפארסה המשפטית שהתחוללה באולם בית המשפט שדן בסגירת בית הבושת שפעל ברחוב יצחק שדה בתל אביב, לא היססה נוי חדד שכשנגדה יש כתב אישום חמור בימים אלה על עבירות סרסור, לשבת בתוככי אולם בית המשפט ולהתבונן בקור רוח בנשים בזנות שעליהן לפי כתב האישום איימה והפעילה לחצים – מובאות בפני השופט איתי הרמלין ומשקרות שמדובר בהשכרת חדרים ולא בבית בושת מאורגן ושהן נמצאות בזנות מבחירה בגלל הכסף הגדול ולא מעוניינות בעבודה אחרת.

חשפניות שמוחות נגד מיגור המקצוע
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

"תסתכלו עלי, אני תוצר של גבר שהלך לזונות"

הסרט "טמאים" של דניאל נחנסון חושף בפנינו את המקורות של התופעה הידועה כ"סחר בנשים" ומתקיימת עד היום

"טמאים", סרטו התיעודי המרתק של הבמאי דניאל נחנסון נפתח ונחתם בבית הקברות בארגנטינה בחלקה שבה נקברו סרסורים יהודים חברי ארגון הפשיעה "צבי מגדל" וקורבנות סחר יהודיות. נחנסון צולל בכישרון רב לפועלו של ארגון הפשיעה "צבי מגדל" ומשרטט באמצעות שורה של חוקרים והיסטוריונים כיצד שגשגה תופעת הסחר בנשים בארגנטינה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שבמסגרתה נחטפו, רומו והובלו בכפייה נשים יהודיות ממזרח אירופה על ידי סרסורים יהודים לבתי בושת בבואנוס-איירס.

התופעה שכונתה "סחר בנשים לבנות" התאפשרה תוך העלמת עין מצד הרשויות – משטרה, בתי משפט - הקהילה היהודית והחברה כולה. הבחירה לפתוח ולחתום את היצירה בצילום בית הקברות מסמלת את הניסיון של הקהילה היהודית והחברה כuלה לקבור ולהשתיק את הפרשה. הסרט נחתם באזכרה שעורכות שורדות זנות בנות-זמננו בהובלתה של סוניה סנצ'ז, אקטיביסטית הנאבקת בסחר בנשים ובזנות בארגנטינה שאומרת: "למדתי שאת המאבק הזה יש לעשות בפנים גלויות. תסתכלו עלי, אני תוצר של גבר שהלך לזונות. צריך להראות את הפנים שאנחנו לא רוצים להראות. להחזיר לנו את הכבוד שהזנות גזלה מאיתנו. אי אפשר להילחם מתוך השכחה והאפלה".

החלקה בה נקברו סרסורים יהודים (חברי ארגון "צבי מגדל") וקורבנות סחר יהודיות בארגנטינה
קרלה סטלה, מתוך "טמאים" / בימוי: דניאל נחנסון
להמשך הפוסט

"היום אני יודעת שאין הבדל ביני לבין אישה בזנות רחוב ואישה שעובדת בבתי בושת. זנות היא זנות היא זנות"

"להסתכל לזנות בעיניים": יום העיון שיתקיים בסינמטק תל אביב השבוע הוא הזדמנות כנה ונדירה במלאות עשור לסלעי"ת לתת במה לשורדות הזנות ולדון בכוחו של מערך השיקום

"מהבוקר הייתי מכינה את עצמי להגעת הלקוח ומתחילה לצרוך סמים", מספרת אסי (שם בדוי), בת 45. "זה סוג של משחק, זה לא באמת גבר שאת רוצה להיות איתו. מהבוקר הייתי שותה את הקפה עם וודקה, מורידה שורות קוקאין, ובאמצע קצת ג'וינט כדי לרכך, ככה עד שהוא מגיע".

במשך כ-15 שנה עבדה אסי בזנות המסווגת כיוקרתית, כפרטית ושלקוחותיה מכונים "ספונסרים". הזירה שבה עבדה לא היתה רחוב, לא בתי בושת, ולא דירות דיסקרטיות אלא בדירתה שלה. "היום אני יודעת שאין הבדל ביני לבין אישה בזנות רחוב ואישה שעובדת בבתי בושת. זנות היא זנות היא זנות", היא אומרת. "זאת זנות שנחשבת אומנם כיוקרתית אבל יש לה מחיר כבד - את נדרשת לעשות דברים קשים וביזאריים. כל מה שגבר נשוי לא יעז לבקש מאשתו".  

אסי (שם בדוי). "מהרגע שהתחלתי לטפל בעצמי, לא יכולתי לישון במיטה שלי, שבה הייתי עם לקוחות זנות"
מגד גוזני
להמשך הפוסט

"אני, עהד תמימי": תערוכת הצילומים שסוטרת לכיבוש הישראלי

בימים אלה מתקיימת ביוהנסבורג התערוכה I'm Ahed Tamimi שכוללת 25 צילומים של הצלם חיים שוורצנברג. בישראל, בת ה-17 מצטיירת כאיום, אבל בעולם דמותה הפכה לסמל המאבק של האסירים הפלסטינים הקטינים

בימים אלה מתקיימת ביוהנסבורג התערוכה "אני, עהד תמימי" (I'm Ahed Tamimi), הכוללת 25 צילומים של הצלם האקטיביסט חיים שוורצנברג. התערוכה מוצגת במסגרת פסטיבל זכויות האדם שמתקיים בעיר. אוצרת התערוכה נדיה מיר, משתייכת לארגון Shamsaan, המוביל ברחבי העולם קמפיין בינלאומי שקורא לשחרורה של תמימי. החלל שנבחר הוא "גבעת החוקה" (Constitution Hill) - מבנה עטור סמליות שבתקופת האפרטהייד שימש כבית כלא (באגפיו נאסרו פעילי חופש כדוגמת נלסון מנדלה) וכיום משמש כבית משפט ברוח החוקה הדרום אפריקאית. אגפי הכלא שומרו והם משמשים כיום בין השאר לתצוגת תערוכות וסיורים מודרכים.

שוורצנברג המצלם מעת לעת ל"שטח הפקר", מתעד מ-2011 את הפגנות תושבי הכפר א-נבי סאלח המוחים כנגד גזל אדמותיהם בעבור ההתנחלות "חלמיש", שוד המעיין שבכפר והאיסור שהוטל עליהם לבנות בחלק גדול מאדמות הכפר. סדרת הצילומים המוצגת בתערוכה לוכדת את עהד תמימי מ-2011 ועד 2016. תמימי, בת ה-17, תועדה בחודש דצמבר סוטרת לחייל בפתח ביתה. תמימי סטרה לכיבוש, היא סטרה למאצ'ואיזם הישראלי, היא סטרה למצפון הישראלי שנדם. "האיפוק" שהפגין החייל תורגם לאלימות ממסדית שהתבטאה במעצר באישון לילה ובמאסר למשך שמונה חודשים. בישראל כמו בישראל בימים חשוכים אלה, ההסתה והתעמולה עובדות במקום החמלה והמצפון, ונערה בת 17 מצטיירת כאיום בעוד שבעולם דמותה הפכה לסמל והעלתה לסדר היום את מצבם של האסירים הפלסטינים הקטינים.  

עהד תמימי בת 14, 2015, נבי סאלח
חיים שוורצנברג
להמשך הפוסט

ממה פוחד הימין? פליטים הם בסך הכל בני אדם

במסיבת העיתונאים שהתקיימה אמש הבליחה האמת במלוא הדרה – אין אפשרות לגרש את מבקשי המקלט ואין לישראל אפשרות לרקום עוד עסקה אפלה. ועוד אמת התחוורה, הם לא מסתננים, לא מהגרי עבודה ולא מבקשי מקלט, הם פליטים

אווירה של שפיות ונורמליות מפתיעה אפפה אמש את ההודעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדבר ביטול גירוש מבקשי המקלט לרואנדה ואוגנדה וההחלטה על שינוי המדיניות – קליטת 16 אלף מבקשי מקלט בישראל תוך הסדרת מעמדם והעברת 16 אלף מבקשי מקלט למדינות מערביות בתיאום עם נציבות האו"ם. הכסף שיועד לגירוש ולריפוד העסקה האפלה עם מדינות אפריקה יופנה לשיקום דרום תל אביב ולפיתוח האיזור.

נכנסתי ב-2007 לראשונה למקלטים שבהם הסתופפו מבקשי המקלט בתחנה המרכזית בתל אביב. התוגה, הייאוש והשברון היו מפלחי לב. התחלתי להציף את הנושא ב"הארץ". עליתי על אוטובוס שיצא מבית הכלא ותיעדתי את מסלול הגעתם לתל אביב באמצעות אותה "יד נעלמה"; ניגשתי לאב שנשא תינוקת בגינת לוינסקי ובכה והתחוורה לי טרגדיה – במנוסתם דרך גבול מצרים-ישראל, נלכדה אשתו בגדר ונותרה מאחור בעוד הוא, שנשא את בתם הפעוטה, הצליח לחצות את הגדר ולהגיע לישראל אך ללא כל מידע על אשתו; צעירים שהתחלתי לשוחח עמם התגלו כ"יתומי דרפור", קטינים שנמלטו ללא הורה מלווה מטבח עם וחצו מדינות. כך התחוורה הטרגדיה של הפליטות לנגד עיני והחלה ללבוש פנים ושמות.

הפגנת מבקשי מקלט מול שגרירות רואנדה בהרצליה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

איך לסגור בית בושת? המדריך המלא

הבחנתם ב"דירה דיסקרטית" לידכם? כך תביאו לסיום הפעילות בה ותסייעו במיגור הזנות

זה למעלה מעשור שארגוני פשיעה חודרים, מתנחלים ומנהלים בתי בושת מתוך בנייני מגורים רגילים לחלוטין ברחבי הארץ. כך לדוגמה בית הבושת שברחוב הירקון 98 חלש למעלה מעשור על שתי קומות בבניין המגורים בתל אביב; הסרסורית עינת הראל, המרצה כיום עונש מאסר, הפעילה בתי בושת בדירות ששכרה ברחובות הירקון, וולפסון ובן יהודה; ונוי חדד שתלוי נגדה כתב אישום חמור בסרסור והפעלת בית הבושת, נקטה בשיטה שונה – היא רכשה שני נכסים והפעילה בהם בתי בושת.

מאז שעברה בקריאה טרומית בכנסת החקיקה להפללת לקוח ביולי האחרון, לקוחות הזנות חוששים להגיע לזירות זנות ברחוב, ומעדיפים את ה"דירות הדיסקרטיות" - שם מכובס לבית בושת המבטיח ללקוחות הזנות דיסקרטיות ואנונימיות. יד ימינם, הסרסורים, סוחרי הנשים וארגוני הפשיעה מצויים אף הם בחרדה. ימי המיסוד השקט שרווח בישראל שנים ארוכות הגיע לקיצו, ורשויות האכיפה מעבירות מסר נחוש שפניה של ישראל לאיסור צריכת זנות. כך פורחות באחרונה עוד ועוד דירות דיסקרטיות במודל חדש – במקום הפעלת דירה גדולה בת שבעה חדרים המאוישת בשבע-שמונה נשים בזנות במשמרות של 14-12 שעות, כשלצדן "פקידה" העונה לטלפונים ומנהלת את כניסת הלקוחות ואת בית הבושת, מפעילים ארגוני הפשיעה כמה דירות קטנות בבנייני מגורים, ממקמים בהן אישה אחת בזנות, ו"הפקידה" עונה לטלפון מכתובת אחרת ומנתבת את הלקוחות למקום.

כניסה לבניין בכתובת הירקון 98 בתל אביב
עופר וקנין
להמשך הפוסט

סיפורה של נטשה: "יום אחד הייתי ממש ממש רעבה, אז הלכתי לגן החשמל ועשיתי לקוח"

נטשה, שנפגעה מינית כבר בגיל חמש, מצאה את עצמה בזנות במשך שנים ארוכות. אחרי שהצליחה להיחלץ מעולם הזנות, היא מבקשת שתגיעו לערב ההתרמה שיתקיים היום

נטשה נולדה בברית המועצות לשעבר ועלתה יחד עם משפחתה בגיל ארבע. "מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי שאני בת שלכודה בגוף אחר", היא אומרת. "מגיל ממש קטן הרגשתי שאני רוצה להיות משהו שלא תואם את המגדר שלי. אני זוכרת שהייתי אומרת לאמא שלי שאני רוצה להיות אישה, והיא הגיבה לזה בלהסביר לי שנשים צריכות לבשל, לכבס, לנקות, לעשות עבודות בית, ללדת ילדים. היא התייחסה לזה בהומור ובאלגנטיות והיתה בטוחה שכשהיא תגיד לי את כל המטלות שכרוכות בלהיות אישה זה יבהיל אותי. זה באמת עבד לכמה רגעים, אבל הכמיהה להיות אישה חזרה וצפה. זה לא נעלם, רק התגבר". כשהיא נזכרת בילדותה היא מסכמת אותה כ"סיוט". "היה לי הרבה קושי בילדות", היא אומרת בעצב גלוי. "חוויתי הרבה בדידות. הייתי ילד דחוי שמגיל ממש קטן כל הילדים הציקו לי שאני מתנהגת כמו בת".

לחוויות הילדות הקשות נלוו גם פגיעות מיניות. "היום אני מבינה שכבר בגיל חמש עברתי פגיעה מינית", היא מספרת ודיבורה נמלא רווחים. "יש לי תמונות קשות ומאוד מעורפלות של פגיעה מינית כבר מילדות מוקדמת. בגיל עשר נוצלתי מינית שוב, אבל בגלל היחס החברתי הקשה שהיה כלפי פחדתי ללכת להתלונן ולחשוף את המקרה".

נטשה בסדנת תפירה
מגד גוזני
להמשך הפוסט

"השוטר אמר לי, 'החגיגה נגמרה'" - האם היחס של המשטרה ללקוחות הזנות משתנה?

כמו עם קורבנות הסחר, שהשוטרים ראו אותן בתחילה כעברייניות ומאוחר יותר כקורבנות, כך משתנה לאיטה הגישה של המשטרה אל צרכני הזנות. הלקוחות מדווחים על הפחדה מצד שוטרים, הערות שנזרקות אליהם ואף עיכוב לחקירה. האם אנחנו על סיפו של עידן חדש?

בראשית שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, כשפרחה ושיגשגה תופעת הסחר בנשים בישראל, המדיניות היתה לכלוא את קורבנות הסחר במתקני כליאה ולגרשן מהארץ. לשון אחר, היחס לקורבנות הסחר היה כאל פושעות ועברייניות לכל דבר. חלק מהכלים שישראל נקטה למיגור הסחר בנשים היו חקיקת סעיף 203א לחוק העונשין שעל פיו המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקנייה - דינו 16 שנות מאסר. כמו כן, חל שינוי במעמדן של הנשים הנסחרות מנשים שנחשבו לעברייניות הן נתפסו כקורבנות. אבל ניכר שהתמורה שחלה ביחס המשטרה לקורבנות הסחר לא הועתקה לנשים בזנות הישראליות בתעשיית המין המקומית. 

החוק בישראל קובע כיום שנשים העוסקות בזנות מקומית אינן עוברות כל עבירה. על אף זאת ניכר שביחס המשטרה לנשים בזנות המקומית טבועה עדיין ההתייחסות כאילו הן עבריינות ומחוללות הפשיעה בזירת הזנות. הטרנסג'נדריות בזנות הן דוגמה מובהקת ליחס זה. אני יכולה להעיד מניסיוני על מקרה שבו ראיינתי בשעת לילה מאוחרת בתחנה המרכזית באיזור שהתבצע בו בעבר אירוע דקירה קשה של טרנסג'נדרית בזנות והיה משופע באירועים אלימים אחרים כנגדן. נוכחתי לראות איך השוטרים עברו ביניהן וביקשו מהן להציג תעודות זהות כאילו היו במסדר. מיותר לציין שאף לקוח זנות בזירה לא התבקש להציג תעודת זהות.

שוטרים (אילוסטרציה)
שירן גרנות
להמשך הפוסט

למה המשטרה ועובדי עיריית תל אביב גירשו הומלסית באלימות?

לב, בת 49, ישנה במגלשה בגינת לוינסקי, והתעוררה לדבריה, מוקפת שוטרים ועובדי עירייה שהשתמשו נגדה בזרנוק מים, גז מדמיע ובשוקר והשליכו את כל חפציה האישיים. תגובת המשטרה: "לא מכירים את המקרה"

לפני שלושה חודשים נפלטה לב (שם בדוי), בת 49, מדירה ששכרה היישר לגינת לוינסקי הסמוכה לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. מתחם גינת לוינסקי אינו זר לה. מזה למעלה כעשור שהיא מחסרות הבית המוכרות והוותיקות שבתחנה המרכזית הישנה. מפח הנפש שלה היה גדול מכך שלאחר כארבעה חודשים ששכרה דירה וניסתה לשנות את מצבה, חזרה שוב לחיי רחוב. "חזרתי שוב לישון במגלשה שבגינת לוינסקי", היא מספרת. "שנים שאני חיה בגינה והמגלשה היא הבית שלי. במגלשה אני מרגישה מוגנת באופן יחסי מהעכברושים שבדשא ומבני-אדם".

לדבריה, לפני כחודשיים צוות משולב מטעם המשטרה ועיריית תל-אביב פינה אותה בברוטליות מהמגלשה בזמן שישנה. "הרגשתי שמושכים לי את הרגל", היא מספרת. "התעוררתי ומצאתי את עצמי מוקפת מכל הצדדים בשוטרים, שוטרות, עובדי סל"ע מטעם עיריית תל-אביב ופועלי ניקיון. נעשה שימוש נגדי בזרנוק מים, בגז מדמיע ובשוקר. צעקתי את שמי במטרה שיזהו אותי ואמרתי שאני חיה כאן עשר שנים. זה לא ריגש אותם. הם ענו לי – 'אז איפה היית בשנה האחרונה? לא ראינו אותך פה".

לב (שם בדוי) בגינת לוינסקי בדרום תל אביב
מגד גוזני
להמשך הפוסט

האזינו: מכבסת המילים של תעשיית הזנות

"מסאז' אירוטי מפנק", "מסאז' עד הטיפה האחרונה", "מסאז' מלא הפתעות", "עיסוי עד שכרון חושים", "עיסוי טנטרה" וגם "חוויה בלתי נשכחת לגוף ולנפש". בצד אחד מדובר ביופימיזם לזנות ובצד השני - מטפלי המגע סובלים גם הם

מכבסת המילים של תעשיית הזנות עובדת במלוא המרץ בימים אלה. החוק להפללת לקוחות ושיקום אנשים בזנות שעבר בקריאה טרומית ביולי 2017 בתמיכה חסרת תקדים של 74 חברי כנסת וללא מתנגדים; תמיכת המשטרה והמשרדים הממשלתיים שהובעה בפה מלא בדיונים בוועדת הכנסת בנושא, והצהרת שרת המשפטים איילת שקד שהתחייבה ביום שני, באמצעות מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, בדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שעד תחילת מושב הכנסת הבא יפורסם תזכיר חוק ממשלתי בנושא, הם בגדר איתות לתעשיית הזנות הישראלית שחוקי המשחק עתידים להשתנות - המיסוד השקט שרווח בישראל מתקרב לקיצו.

תעשיית הזנות הישראלית עסוקה בימים אלה בניתוח המצב, הבנת הנעשה בשטח, בחיפוש פרצות בחוק ובניסיון להתנהל באופן שכיסי ארגוני הפשיעה ימשיכו להתמלא מכספי לקוחות הזנות.

מודעות שפורסמו בפורום "עיסוי אירוטי" באתר "סקס אדיר"
מתוך אתר sexadir.co.il
להמשך הפוסט

"בואו נדווח למשטרת ההגירה על כל אחת שלוקחת מעל 500 שקלים": הזנאים מתמודדים עם עליית המחירים

לקוחות הזנות קובלים שמורגש גם "קיפאון" מסוים בתחלופת הנשים בזנות ובהיצע של "התאגידים" (ארגוני הפשיעה המסרסרים וסוחרים בנשים). הם דנים בפתרון ל"בעיה"

החקיקה "להפללת לקוחות ושיקום נשים בזנות" עברה בקריאה טרומית, ביולי 2017, ומאז עוד ועוד לקוחות זנות מתלוננים וקובלים בפורום הזנאים המקוון, שחלה עליית מחירים בתעשיית הזנות. בנוסף הם קובלים שמורגש "קיפאון" מסוים בתחלופת הנשים בזנות ובהיצע של "התאגידים" (כך מכנים הזנאים את ארגוני הפשיעה המסרסרים וסוחרים בקורבנות הסחר ובנשים בזנות).

בעוד שבזירת זנות הרחוב המחיר נע בין 50 ל-100 שקלים, המחירים בבתי הבושת, "מכוני העיסוי" ו"הדירות הדיסקרטיות" נעו תקופה ארוכה בין 400 שקל (עבור 40 דקות) ל-500 שקל לשעה. ראוי להבהיר - כמחצית מהסכום הזה גורף הסרסור, והשאר מועבר לאישה בזנות. כעת מסתמנת עליית מחירים והזנאים מתבקשים לשלם 600-800 שקל ולעתים אף אלף שקל לשעה. המשמעות היא שעליית המחירים מצמצמת את היכולת של הזנאים לצרוך מין בתשלום באינטנסיביות פרועה ובתדירות גבוהה.

אשה בזנות במרכז הארץ
אילן אסייג
להמשך הפוסט

הזנות הורגת: סיפורה של נטע שסוממה והושארה לגסוס

האישה בזנות אינה אדם, היא מופחתת לדרגת נתח בשר שאפשר לקנות, לסמם ולהפקיר למוות. האישה בזנות אינה שוות ערך לבני אנוש, היא לא יותר מכלי לסיפוק יצרים שאפשר בקלות להחליף באחרת ולשכוח מקיומה, אף שהיא גוססת במיטתו של הזנאי

בלבי קיוויתי שב-2018 לא נדע עוד מקרי מוות, הריגה ורצח של נשים בזנות. נטע (שם בדוי), בת 26 ואם לשני ילדים קטנים היא האישה הראשונה בזנות שמצאה את מותה השנה באופן מהפך קרביים.

האירוע מעורר חלחלה. על פי ידיעה משותפת שפירסמתי יחד עם יהושע (ג'וש) בריינר (כתב הפלילים של "הארץ"), זאת תמצית הפרשה: במוצאי שבת, על פי החשד, הגיע איתן דרחי, בן 46, תושב תל אביב, לתחנה המרכזית והציע לנטע, מכורה לסמים הלכודה במעגל הזנות שנים ארוכות, לבוא לדירתו ולקיים איתו יחסי מין בתשלום. כחלק מהתמורה הכספית רכש עבורה סמים.

צוותי ההצלה מפנים את גופתה של נטע (שם בדוי) מהזירה בתל אביב
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

"הילד אמר לי: אמא, מה אני כל כך רע שאת לא קונה לי אוכל?"

נשים חסרות מעמד הן כיום האוכלוסיה הכי שקופה ומדורדרת ואומללה בישראל. לאחר נישואים שהתפרקו או התעללות, הן מוצאות את עצמן ללא אפשרות לעבוד, ומידרדרות מהר מאוד לרחוב ולזנות, כשהן מוכנות לעשות הכל בכדי שילדיהן לא יגורשו

לפני ארבע שנים, במסגרת כתבה שתיעדה זירות זנות בחיפה ובצפון, פגשתי בשעת ערב מוקדמת את סופיה (שם בדוי), אישה קטנת קומה, נטולת איפור, בת 33 ואם לילד קטן. היא נולדה במולדובה והגיעה לישראל לפני 12 שנה בעקבות בן-זוגה. מקרעי המשפטים שלה עלתה תמונת חיים אלימה - כלכלית ופיזית. ב-2009 אזרה אומץ וברחה מהאלימות של בן-זוגה למולדתה. במנוסתה נטשה מאחור גם את הניסיונות להשיג מעמד כאזרחית ישראלית. כעבור שנה חזרה לישראל, לבעלה, שמצבו הבריאותי הידרדר. "חזרתי ואחרי תקופה גם האלימות חזרה", סיפרה בלקוניות. עם שובה לישראל גילתה שהפכה לחסרת מעמד. "אין לי אפילו תעודת זהות", אמרה. "משרד הפנים ביקש שאתחיל את כל התהליך הארוך של תושבות מחדש".

היא החלה לעבוד בזנות כשמצבו הבריאותי של בעלה החמיר. "לפני שברחתי עבדתי בסופרמרקט", סיפרה. "כשחזרתי מצאתי את עצמי בלי מעמד, בלי תעודת זהות ובלי אפשרות לעבוד. מי יעסיק אותי בלי תעודת זהות? בעלי גסס. החובות הצטברו. לא היה לי שקל לקנות לילד אוכל. אני זוכרת שהילד אמר לי יום אחד 'אמא, מה, אני כל-כך רע שאת לא קונה לי אוכל?' ואני אמרתי לעצמי 'מה, את עוד חושבת, על מה?'", סיפרה בבכי. "התקשרתי לחברה שדיברה איתי על עבודה בזנות, וככה התחלתי".

גבר נכנס למועדון חשפנות
ריצ'רד פרי / ניו יורק טיימס
להמשך הפוסט

איך נראתה הספרייה של אהרן אפלפלד ואיך נראתה הספרייה של רונית מטלון?

ורד לי חוזרת אל הספריות של שניים מהסופרים המופלאים אותם ראיינה

במסגרת המדור "ספריות" שנהגתי לכתוב בעבר לצד צלם "הארץ" אלכס ליבק ופורסם במוסף "ספרים", נדדנו בין ספריות פרטיות של סופרים, אנשי רוח ואמנים. בכל פעם היה מרגש מחדש להגיע לספרייה הביתית של הסופרים, לשקוע איתם בשיחה על ספרות ולהיות מוקפים בספרים שאספו במהלך חייהם. בעקבות מותם של רונית מטלון ואהרן אפלפלד בחרתי לפרסם מחדש את המדור. צילומים: אלכס ליבק

אהרן אפלפלד, מבשרת ציון, 2007

אהרון אפלפלד ב-2015
אריק סולטן
להמשך הפוסט

האם 2018 תהיה השנה שבה ייסגרו מועדוני החשפנות בישראל?

כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה שחשפנות היא "פרקטיקה של ביזוי, החפצת נשים ופגיעה בכבודן" היא סירבה להתעלם מתופעה שעבור ישראלים רבים מהווה בילוי לגיטימי. נוכל לקוות שבעקבות פסיקה דרמטית זו 2018 תיראה אחרת

כשהחלה לשגשג בישראל תופעת הסחר בנשים בשנות האלפיים, הפך מתחם הבורסה ברמת גן לחצר האחורית של תל אביב, ומועדוני החשפנות השתקעו באיזור. שנים של התעלמות מהתופעה הסתיימו בפסק הדין התקדימי של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שקבעה כי "מדובר בפרקטיקות של ביזוי, החפצת נשים ופגיעה בכבודן", ודחתה באוגוסט האחרון את עתירתו של ערן ירושלמי שהפעיל מועדון חשפנות במתחם הבורסה מ-1993 ללא רישיון.

ב-2011 הוגש נגד ירושלמי כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון והוא הודה והורשע. אך במסגרת הסדר טיעון נדחה מועד סגירת המועדון שלו והוא המשיך להפעילו. הניסיון שלו להוציא היתר לעסק הוביל לכך שהגיש לוועדה המקומית בקשה לשימוש חורג בנכס – לבידור מיני. בפסיקתה אגמון-גונן סיכלה כל ניסיון מצד ירושלמי להמשיך לחמוק ולנצל את החוק כדי לאפשר את הפעלתו של מועדון החשפנות.

מועדון חשפנות בתל אביב
ניר כפרי
להמשך הפוסט

"כשהגעתי לכלא יכולתי סוף סוף לישון בלילה בלי שיגעו בי, בלי שיפלשו לגוף שלי. לנוח"

למעלה מ-90% מהאסירות בכלא נווה תרצה עברו התעללות מינית וגילוי עריות בילדותן. עכשיו מגיעות שבע אסירות מאגף השיקום לסייע ב"מתלבשות על זה", בזאר המעצבים של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

"מתלבשות על זה", בזאר המעצבים של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, הוא אירוע התרמה ענק המתקיים בגני התערוכה בתל-אביב, זאת השנה ה-15. באירוע נמכרים פרטי הלבשה, הנעלה, תכשיטים, כלי בית ואוכל שנתרמו על ידי למעלה מ-750 מהמעצבות ומהמעצבים המובילים בארץ. הכנסות האירוע מהוות כשליש מתקציב המרכז לנפגעות תקיפה מינית.

בין המתנדבות באירוע נכללות גם שבע אסירות מאגף השיקום של כלא נווה תרצה המגיעות מתוך סולידריות לסייע במיון הבגדים ובסידור ובארגון כל התרומות על מנת שהכל יהיה מוכן למכירה עצמה שתתקיים מחר (שישי) וביום שבת.

כלא נווה תרצה
מגד גוזני
להמשך הפוסט

מה כתב אליקים רובינשטיין לאיילת שקד?

מכתבו של רובינשטיין, המובא כאן בנוסח המלא, מהווה אמירה מוסרית וערכית מצד אישיות משפטית בכירה, הקורא לשרת המשפטים לקדם את החוק כנגד צרכני הזנות

בתחילת נובמבר שלח שופט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין, שכיהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון מכתב תמיכה ב"חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות הזנות" לשרת משפטים, איילת שקד. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ב-19 ביולי ושקד התחייבה לקדם הצעת חוק ממשלתית באומרה: "כל עוד אין חוק שאוסר זנות, אנו מאותתים לילדנו שזה לגיטימי". אלא שבמשך ארבעה חודשים לא חלה שום תזוזה במשרד המשפטים וטרם החלה כתיבת החוק. מכתבו של רובינשטיין, המובא כאן בנוסח המלא, מהווה אמירה מוסרית וערכית מצד אישיות משפטית בכירה, הקורא לשרת המשפטים לקדם את החוק כנגד צרכני הזנות.

"שמחתי לאחרונה לשמוע מפי נציגות מטה המאבק בסחר בנשים, כי ביולי החולף החלטת להעביר את הצעות החוק שהוגשו בנושא המאבק בזנות בישראל למתכונת של תזכיר חוק ממשלתי. אני מבקש לברך על כך מכל לב, ולהוסיף דברים קצרים. הזנות ימיה כימות עולם, ולא בכדי יש המכנים אותה "המקצוע העתיק ביותר". היא מופיעה כבר בספר הראשון בתנ"ך, בראשית; על יחס יהודה לתמר כלתו נאמר "ויחשבה לזונה" (ל"ח, ט"ו). בספר בראשית גם מופיעה העבדות – "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו (ט', כ"ה); והנה העולם החופשי מיגר מתוכו את העבדות, גם אם היא קיימת עדיין בחלקי תבל מסוימים.

השופט אליקים רובינשטיין ב-2010
דניאל בר און
להמשך הפוסט

עמוד הפייסבוק הישראלי שמנסה להכחיש את חייהן המרים של נשים בזנות

דף הפייסבוק When She Works מסית כלפי נשים פמיניסטיות וגם כנגד נשים שורדות זנות שיצאו ממעגל הזנות וכנגד נשים בזנות המעזות לספר את האמת על תעשיית הזנות. הקורבן האחרון שלו היא לא אחרת מאשר ג'סיקה, אשה שהתאבדה ובכך העלתה את המודעות לחייהן של נשים בזנות

דף הפייסבוק When She Works מתיימר להביא קולות של נשים בתעשיית הזנות אך תוקף בהתמדה נשים בזנות שמעזות לבטא קול שאינו מתיישב עם דפוסי החשיבה של ארבע הנשים המפעילות אותו – אשכנזיות, פריווילגיות מאוד ביחס לנשים בזנות, לא מכירות את תעשיית הזנות הישראלית האמיתית, לא עבדו ברחוב וגם לא בזירת ה"דירות דיסקרטיות", ולא בבתי בושת וה"מכונים". כמה מהן עבדו בחשפנות, סאדו-מאזו ו"מצלמות". שתיים מהן מתגוררות בחו"ל (בהן איילת בן-נר המגדירה את עצמה "חוקרת לימודי תרבות ומגדר, עובדת התעשייה לשעבר ואדמינית בדף When she works") ומטיפות משם איך נשים בזנות בישראל צריכות לדבר, להתנהל ואפילו למות.  

שם הדף נבחר כניסיון להלעיג, לבטל ולהציב אלטרנטיבה לפרוייקט When He Pays המאגד וחושף ציטוטים של צרכני מין בתשלום מפורום ייעודי מקוון בו הזנאים מדרגים את "ביצועי" הנשים בזנות, מעודדים "חרם צרכנים" על מנת להוריד את התעריף שלהן, מחליפים טלפונים ומידע ודנים בכל פן של תעשיית הזנות. פרויקט When He Pays שמפעילה הפמיניסטית האקטיביסטית טלי קורל, מסב את תשומת הלב הציבורית לאופן בו מתבטאים זנאים, אבל בעיקר חושף את האחריות שלהם לקיומה ולשגשוגה של תעשיית הזנות. קורל מפעילה בנוסף גם את דף הפייסבוק When He Pays.Me המביא את הקולות של הנשים בזנות ואת מחשבותיהן על צרכני המין בתשלום ועל תעשיית הזנות.

מפגינות נגד חוק ההפללה בפריז ב-2013
כריסטוף אנה / אי-פי
להמשך הפוסט

"מולו וצגאי" - ההצגה שחושפת ילדים לסיפורם של מבקשי המקלט

הילדים של מבקשי המקלט ומהגרי העבודה נחשפו לפני כמה ימים לראשונה לסיפור של הוריהם. איך יגיבו הילדים הישראלים?

ארבע אחר הצהריים, גן יוניטף לילדים חסרי מעמד, דרום תל-אביב. כ-30 ילדי מבקשי מקלט וילדי מהגרי עבודה, בני חמש, עוצרים את נשימתם וצופים מרותקים בהצגת תיאטרון הבובות "מולו וצגאי". בסיומה של ההצגה רצים הילדים ליוצרות, מציפים אותן בשאלות ומבקשים לגעת בחימר ולשחק בבובות. גבריאל (שם בדוי), בן 30, מבקש מקלט מאריתריאה, העובד במסעדה בתל-אביב, מיהר לצאת מהעבודה ולהתלוות לצפות בהצגה יחד עם בנו.

"זה מזכיר לי את הילדות שלי ואת המסע שעברתי", הוא מספר. "ברחתי מגיוס צבאי באריתריאה שהוא עבדות לכל החיים. הוא מסביר. גבריאל נס על חייו לאתיופיה ואחר כך לסודאן. כשלא מצא מקלט גם שם ברח למצרים ומשם לישראל. "שילמתי כופר בסיני ועברתי דברים קשים במסע. אין לנו דרך לספר את ההיסטוריה שלנו לילדים שלנו. עברנו חוויות שקשה בכלל לדבר עליהן. ההצגה הזאת יכולה לעזור לילד שלי להבין את השורשים שלו טוב יותר".

"מולו וצגאי"
ז'ראר אלון
להמשך הפוסט

עליה בזנות בקרב מבקשות מקלט

"אם ב-2014 ההערכות היו בין 40 ל-50 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה ומסודאן שעוסקות בזנות, אנחנו מדברים כיום על כמעט 400 נשים", אמרה ד"ר זואי גוטצייט מ"רופאים לזכויות אדם" בוועדת המשנה לסחר בנשים וזנות בכנסת

במסגרת דיון בכנסת שנערך היום בוועדת המשנה לסחר בנשים וזנות בראשות חברת הכנסת עליזה לביא ("יש עתיד") על דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2017 העוסק בסחר בבני-אדם נחשף כי ישנה עלייה חמורה בזנות בקרב מבקשות המקלט.

מדו"ח בהכנה למשרדי הממשלה שנעשה בשיתוף ארגונים כדוגמת מרפאת לוינסקי מטעם משרד הבריאות, רופאים לזכויות אדם והוועד למלחמה באיידס ניכר שישנה עלייה מדאיגה בממדי הזנות בקרב מבקשות מקלט. "אם ב-2014 ההערכות היו בין 40 ל-50 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה ומסודאן שעוסקות בזנות, אז אנחנו מדברים כיום על כמעט 400 נשים", אמרה ד"ר זואי גוטצייט מארגון רופאים לזכויות אדם. ד"ר גוטצייט ציינה עוד כי "המסלול של סחר בבני אדם ושל קורבנות ניצולי עינויים שאינם מטופלים מוביל להמשך מעגל הניצול בישראל".

הפגנת מבקשות מקלט בתל אביב ב-2014
דניאל בר און
להמשך הפוסט

הזנות הורגת: שתי נשים בזנות מתו בימים האחרונים

נ', בת 34, אם לתינוקת, מתה ביום שלישי מזיהום בלב; ס', בשנות ה-40 לחייה, הגיעה ממשפחה מבוססת, אך הדיכאון וההתמכרות לסמים דירדר אותה. אף שסצינת הזנות דועכת בתחנה המרכזית, נשים ממשיכות למות

סצנת הזנות שפעמה בלב התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב במשך כשני עשורים דועכת באחרונה ומשנה את פניה. פרפורי הגסיסה של המתחם ניכרים, אבל זה לא מונע את מותן של הנשים בזנות. בשבוע שעבר מתו שתי נשים בזנות שהיו מכורות לסמים והומלסיות שנים ארוכות במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. מתחילת השנה מתו חמש נשים בזנות.  

נ', בת 34, אם לתינוקת, מתה ביום שלישי האחרון בבית החולים מזיהום בלב. נ' עלתה לישראל ממדינות חבר העמים. היא גדלה בבית אלים – לאב אלכוהוליסט שנפטר בשנים האחרונות, ולאם שסבלה מפגיעות נפשית ומאושפזת כיום במרכז רפואי לבריאות הנפש. נ' חיה שנים רבות ברחובות התחנה המרכזית כהומלסית כשהיא נעה במעגל המוכר - מסוחרי הסמים ללקוחות הזנות. ברחובות התחנה, בגיהנום ההישרדות של המרדף אחר מנת סם, מצאה את אהבת חייה – הומלס, מכור לסמים, שהפך לבן-זוגה.

אשה בזנות אילוסטרציה
ניר כפרי
להמשך הפוסט

בצעד חריג בזירות זנות - המשטרה הוציאה צו סגירה למועדון החשפנות TLV

בחודש שעבר הוציאה המשטרה צו סגירה זמני למועדון TLV, לאחר שבעלי המקום לא דיווחו על הטרדות מיניות של אחד הלקוחות כלפי העובדות במקום, וכן על מקרה אלימות מצד מנהל המועדון כלפי אותו לקוח. מדובר בצעד חריג בזירות זנות, בהן המשטרה נוהגת להעלים עין ממקרי אלימות ותקיפות מיניות

יהושע (ג'וש) בריינר וורד לי

בחודש שעבר הוציאה המשטרה צו סגירה זמני למועדון TLV, לאחר שבעלי המקום לא דיווחו על הטרדות מיניות של אחד הלקוחות כלפי העובדות במקום, וכן על מקרה אלימות מצד מנהל המועדון כלפי אותו לקוח. מדובר בצעד חריג בזירות זנות, בהן המשטרה נוהגת להעלים עין ממקרי אלימות ותקיפות מיניות.

מועדון TLV בתל אביב
מגד גוזני
להמשך הפוסט

הסרט העצוב על "ווילי וונקה של עזה"

"ממלכת הממתקים שבעזה" מעבד מחדש את סיפורו של מוחמד תילבאני, בעל מפעל מצליח לממתקים בעבר, וכזה המחזיק במפעל שהסגר הרס אצלו כל אפשרות קיום. סיפור מתוק-מריר על המציאות בעזה

נור, בת ה-10, מתגוררת ברצועת עזה. יום אחד היא מוצאת ברחוב מטבע של עשרה שקלים. היא מתבוננת ממושכות במטבע, ואז ממהרת לקנות גלידה וזוכה ב"כרטיס זהב", שובר המאפשר לה סיור במפעל הגלידות והממתקים הנודע של מוחמד תילבאני, תעשיין ותיק, ה"ווילי וונקה של עזה". נור מסיירת במפעל והיא מסוחררת משפע הגלידות ודברי המתיקה. להפתעתה היא מגלה שתילבאני גמל בליבו להוריש את מפעלו לזוכה ב"כרטיס הזהב". הילדה מפליגה בחלומות על ניהול מפעל הממתקים, אך שמחתה דועכת כשהיא מתוודעת למאמצים העצומים הנדרשים כדי להיאבק בסגר ובמגבלות התנועה שישראל משיתה על תושבי הרצועה ועל יזמים כתילבאני.

"גישה" - המרכז לשמירה על הזכות לנוע, הפיקו באחרונה סרט אנימציה קצר בשם "ממלכת הממתקים שבעזה", הממחיש את המגבלות שמטילה ישראל על תושבי עזה.  המטבע הישראלי בן העשרה שקלים שנור מוצאת ושתושבי רצועת עזה משתמשים בו בחיי היומיום, מרמז לאחריותה של ישראל למצב הכלכלה הפלסטינית ולתלות המבנית שיצרה ישראל לכלכלה הפלסטינית בכלכלה הישראלית.

צילום מסך מתוך הסרטון "ממלכת הממתקים שבעזה"
ערוץ היוטיוב של ארגון גישה / סטודיו בויקו / דרורי
להמשך הפוסט

סגן התובע הראשי בפרקליטות בשוודיה מספר בישראל: כך ניצחנו את הזנות

"ניצוץ קטן של גאונות", כך מכנה אלסטראנד את מודל החקיקה השוודי. השינוי הגדול ביותר, הוא מספר, הוא בדרך המחשבה. "לפני 17 שנה זה היה די בסדר לשתות כמה בקבוקי יין ולנהוג הביתה, אם עשית את זה בזהירות. היום זה לא בא בחשבון מבחינה מוסרית. אותו הדבר כשזה מגיע לזנות"

"מה שאני הולך לספר זה איך אנחנו עושים זאת בשוודיה", פתח תומאס אלסטראנד, סגן התובע הראשי בפרקליטות בגטבורג שבשוודיה, המתמחה מעל 30 שנה בסחר בבני-אדם את הרצאתו המובאת כאן בחלקה. "צריכת שירותי מין נחשבת פשע בשוודיה מאז 1999, וזה אומר שזו לא רק הצריכה, אלא גם הניסיונות לצרוך שירותי מין. החוק הזה שאומץ ב-1999, מקובל היום על ידי רוב גדול בספקטרום הפוליטי. כל המפלגות הפוליטיות הגדולות בספקטרום ימין ושמאל, וכל מובילי דעת הקהל הם בעד החוק הזה. זה לא נושא העומד עוד לוויכוח ציבורי בשוודיה. החוק הזה ספג ביקורת רבה, והוא עדיין סופג ביקורת מאז על ידי מיעוט גדול של פעילים-אקדמאים, לוחמי חופש, ולקוחות פוטנציאלים, אבל למעשה מדובר ב-20 איש, ואני מכיר אותם כבר בשמם".

במסגרת דיוני הוועדה הבין-משרדית למאבק בזנות שהקימה שרת המשפטים, איילת שקד, התקיימה ב-20 בפברואר השנה, הרצאת אורח של אלסטראנד. "החוק להפללת לקוחות זנות ושיקום נשים בזנות" נחקק בינואר 1999 ומהווה אבן פינה במאבק למיגור תופעת הזנות ובשאיפה ליצור חברה שיוויונית. המודל השבדי מושך תשומת לב עולמית ההולכת ומתרחבת בשל הצלחתו. עד כה אומץ החוק גם בנורבגיה, איסלנד, אירלנד, קנדה וצרפת. על פי הנתונים הקיימים, מספר הנשים העוסקות בזנות בשוודיה ירד בשני שלישים. החוק אף בלם את כניסתן של נשים חדשות למעגל הזנות. תופעת הזנות פחתה מאוד בשוודיה והיא הולכת ומצטמצמת מדי שנה.

תא טלפון עם כרטיסי ביקור של זונות
גטי אימג'ס
להמשך הפוסט

איך אומרים זנות בלי להגיד זנות?

"פיפ שואו"; "הצצה על מופע חי בעירום"; "דירה דיסקרטית", "עבודה ככל עבודה"; "יחסי מעסיק-מועסקת" "מכון ספא"; "מקום הצצה על מעשה מיני"; "מופע חשפנות לצרכי בידור"; "מופע חי בעירום"; "מועדון חשפנות מהוגן שלא נותן שירותי מין" ו"מופע סטרפטיז" - מילון השיחדש לא מפסיק להתחדש

בספרו המופתי "הזמן הצהוב" חושף דויד גרוסמן את ציבור קוראיו ל"מכבסת המלים" השוצפת הכובשת את השפה ומשכזבת אוצר מלים חדש. "למי שהשפה חשובה בעיניו", הוא כותב, "קשה ומקומם הדבר לחזות בהשחתתה האיטית. לאט לאט מתפתח פה זן חדש של מלים מגויסות, בוגדניות, מלים שאיבדו את משמעותן המקורית, מלים שאינן מתארות מציאות אלא משתדלות להסתיר אותה". מלים כזבניות מדגיש גרוסמן "הן כחול בעינינו".

גרוסמן אף מדגיש את השלכות התופעה: "כך, בתהליך איטי ובלתי מורגש, מאבדות המלים את משמעותן הראשונית. ואם אין מלים המתארות את המציאות, נוצרת בבלי משים מציאות שאין לתארה. מציאות פראית וכאוטית, שאינה מוכנעת למלים, ועל כן לא להיגיון, לא לדיווח, לא להבנה, לא למוסר, גם לא ליצירה".

אשה בזנות בתל אביב
אילן אסייג
להמשך הפוסט

בעקבות פרסום "שטח הפקר": פורום צרכני מין בתשלום הופרד מאתר "סקס אדיר"

חשש מנהלי אתר "סקס אדיר" מפני סגירתו הוביל לפיצול הפורום מהאתר הראשי תוך ניסיון לעמעם את הסרסרות ועידוד צריכת הזנות. בעוד המפעילים מנסים "להורידו למחתרת" ולהחביאו ממבט חברתי ומשפטי - נראה שפעילותו ופעילות אתרים דומים לו רק מתרחבת

פרסום שירותי זנות באינטרנט פורח ומשגשג בישראל בחסות היחס האדיש של רשויות האכיפה כלפי התופעה. הכתבה האחרונה ב"שטח הפקר" התמקדה באתר "סקס אדיר", המשמש כבמה לפרסום שירותי מין ומעודד צריכת זנות וסחר בנשים. בעקבות הכתבה ב"שטח הפקר" הופרד לראשונה פורום צרכני המין בתשלום המתנהל באתר מאז הקמתו ומונה כ-21 אלף זנאים המשתפים דיווחים על הנשים בזנות. ההפרדה היא למראית עין כמובן. היא מעידה בעיקר על החשש של מנהלי האתר מפני סגירתו (הכתבה שפורסמה ב"שטח הפקר" הועלתה במלואה בפורום ובעקבותיה התפתח שיח בקרב הזנאים). בעיקרו נועד הפיצול, לכאורה, להגן על המשך קיומו של האתר העובר על החוק תוך ניסיון לעמעם את הסרסרות וצריכת הזנות שרוחשת בפורום ואת אחריות מפעילי האתר לעידוד צריכת הזנות.

הפורום לא נעלם לגמרי, הוא רק הוצנע. שולח קריצה עמוקה לרשויות האכיפה. באתר "סקס אדיר" אומנם נמחקה הקטגוריה הוותיקה, הגלויה, המובילה ל"פורום מבוגרים", אבל בחיפוש האתר במנוע החיפוש של גוגל קיימת אופציה להגיע ישירות לפורום שנמצא החל מהשבוע שעבר תחת כתובת אחרת. זאת ועוד, כשאחד הזנאים מעלה תגובה בפורום שמתייחסת למהלך ההפרדה המלאכותית בין הפורום לבין האתר והשיקולים למהלך או מתבטא באלימות כלפי נשים בזנות - התגובה נעלמת מהעמוד המרכזי ונדחקת פנימה, במטרה להסתירה.

פורום הזנאים. היה בעבר חלק מסקס אדיר
מתוך אתר sexforum.co.il
להמשך הפוסט

"כל העניין בבחורות במועדוני חשפנות שם זה שיש על מי לפרוק" - למה לא מורידים מהאוויר את אתר "סקס אדיר"?

"סקס אדיר" משמש כבמה לפירסום שירותי מין, ומעודד צריכת זנות וסחר בנשים, מגביר את הביקוש למין בתשלום ואף מנגיש זאת לציבור בלחיצת מקש. הוא מאפשר השפלה, ביזוי ומיסחור בנשים ומעודד תפיסות מעוותות ואלימות כלפיהן. אז איך יתכן שהמשטרה לא נוקטת אצבע נגד אתר הפועל בניגוד לחוק וגורם לכל כך הרבה נזק?

"זנות היא אונס, אונס שזונה אונסת את הלקוח לשלם סכומים על פגישת הכרות
(מתוך פורום הזנאים באתר "סקס אדיר")

"שלום לכולם, אני חדש בפורום כאן ואני מחפש בחורה בהיריון, איכותית ושירותית" (מתוך פורום הזנאים באתר "סקס אדיר")

עמוד הכניסה לפורום "המלצות סקס" באתר "סקס-אדיר"
מתוך אתר Sexadir.co.il
להמשך הפוסט

"הייתי הראשון שלה בארץ, שלטתי עליה לגמרי" - הסחר בנשים מרים שוב ראשו המכוער

הסיבה לעלייה התלולה בסחר בנשים היא בהחלטת הממשלה לבטל במהלך העשור האחרון בהדרגה את הדרישות לאשרת תיירות לישראל ממדינות כמו אוקראינה, מולדובה, בלארוס, רוסיה וגיאורגיה

תופעת הסחר בנשים בצורתה האפלה שגשגה בישראל בתחילת שנות ה-2000. על פי ההערכות אלפי נשים נסחרו לעבוד בזנות בישראל שהפכה לאחת ממדינות היעד המובילות בעולם. הנשים הובלו, במרבית המקרים, ברמייה ובכפייה מארצות חבר העמים לישראל והועסקו בתנאי ניצול קשים, כשפחות מין המשועבדות לסוחרי הנשים וללקוחות הזנות כשדרכונן נלקח מהן, תוך מצבי כליאה, ספיגת התעללות קשה ודרישה שיפדו עצמן מהחוב שהמציאו להן סוחרי הנשים.

ישראל מתהדרת כיום במיקומה הגבוה בדו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית בנושא סחר בבני אדם ומתגאה בהצלחתה במיגור התופעה. אחד הצעדים המשמעותיים שישראל נקטה כשהחלה במאמציה למגר את הסחר בנשים היה לחוקק את סעיף 203א' לחוק העונשין המשית 16 שנות מאסר "למוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקנייה". כמו כן נקבע שסחר באישה לצורכי העסקתה בזנות הוא עבירה שחומרתה עומדת בעינה גם אם האישה ידעה שהיא מובאת לארץ כדי לעבוד בזנות והביעה את הסכמתה לכך. מהטעם ש"אין כל תוקף להסכמתו של אדם שישתמשו בו כבחפץ שניתן לרכוש בו זכות קניינות".

נטשה, חוסה במרכז לנשים שהיו קורבן לסחר
אלון רון
להמשך הפוסט

"יצאתי עם עקיצה של 400 שקל אבל זיון מעולה עם בחורה כוסית": "מכוני העיסוי" הם בתי בושת לכל דבר

הגיע הזמן שגורמי האכיפה יפעלו במלוא הכוח ויביאו לסגירת בתי בושת המתחזים ל"מכוני עיסוי", וכן יימצאו החוקים המגנים על מטפלים ומטפלות מקצועיים הסובלים מהטרדות של לקוחות זנות

פסק הדין התקדימי ופורץ הדרך שפירסמה באחרונה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, חושף את מכבסת המילים המכשירה מזה שנים ארוכות עסקי מין למיניהם, תחת שימוש במונחים מכובסים כדוגמת "פיפ שואו", "מופע חשפנות לצורכי בידור מיני", "מועדון חשפנות מהוגן שלא נותן שירותי מין" ו"מקום הצצה על מופע חי בעירום". אגמון-גונן קבעה בפסיקתה ש"חשפנות איננה בידור" וכי מונחים מכובסים אלה נועדו להסוות שב"מועדוני החשפנות לשם גירוי מיני" מבזים נשים ומחפיצים אותן. פסיקתה לא מאפשרת לבעלי המקום להמשיך להערים על החוק ולהונות את בית המשפט כפי שעשו במשך שני עשורים.  

במהלך עבודתי על הכתבה "משמרת הבוקר של עולם הזנות", תיעדתי את הנעשה בתוככי מקומות אלה: "ב–10:30 בבוקר מתחם הבורסה ברמת גן הומה אדם. במועדון פיפ־שואו קטנטן באחד מרחובות המתחם נדמה שכבר ערב. מראה המקום שבו האור מעומעם מתעתע. בחורה צעירה שדופה לבושה בתחתונים וחזייה, יושבת בוהה בתוך אקווריום זכוכית עכור. כל ניסיון לתקשר איתה נהדף. המבט שלה מנותק. בסמוך פועל מועדון חשפנות שבו עובדות בשעת הבוקר הזאת שלוש נשים כדי לספק את הביקוש. מראה הכניסה למקום מצועצע. בכוך פנימי אפלולי, המדכא כל רמז לאור שמש, יושבות העובדות כשפניהן מאופרות בכבדות ומחכות ללקוחות. לבושן מינימלי והן מתנועעות על נעלי עקב גבוהים מחודדים.

מופע חשפניות
Getty Images
להמשך הפוסט

במתקן חולות ובאריתראה האכזרית: לראות את מבקשי המקלט כבני אדם עם רגשות וחלומות

תערוכת הציורים של אפוורקי טעמה תוצג הערב ומחר בגלריה יאיר בתל אביב. "התערוכה היא הגשמת חלום שלא העזתי אפילו לחלום", אומר האמן, וקורא לציבור הישראלי לראות את מבקשי המקלט כבני אדם עם רגשות וחלומות

אפוורקי טעמה, מבקש מקלט מאריתריאה, עסוק בהכנות לתערוכת היחיד הראשונה שלו שתיפתח היום (חמישי) ותימשך עד מחר בגלריה יאיר באבן גבירול בתל-אביב. ההתרגשות שלו ניכרת. טעמה, בן 38, החל לצייר כבר כילד בן חמש באריתריאה. "בגיל קטן ציירתי בעיקר על קירות הבית, קילקלתי כל משטח שראיתי וזה לא התקבל בהבנה", הוא מחייך. "הורי לא הבינו את הכמיהה שלי לצייר ולא גילו אהדה שכל משטח, חלל, נייר ובד נראו לי כחומרי עבודה", מפרט טעמה, "כל המחברות שלי בבית הספר היו גדושות בציורים במקום בשיעורי בית, אפילו על דפי ספרי הלימוד הייתי מצייר".

טעמה חלם ללמוד אמנות אך לדבריו, זו פריווילגיה ששמורה למקורבי המשטר – "רק מי שמקורב למשטר יכול לעסוק באמנות ולהיות אמן". הפעם האחרונה שצייר היתה לפני גיוסו לצבא האריתראי. הוא גויס בכפייה לצבא ב-1999 כשהמדינה הפכה לבעלת צביון דיקטטורי. שמונה שנים הוחזק בצבא בתנאי עבדות ללא אופק שחרור.

אפוורקי טעמה
מיכאל טופיול
להמשך הפוסט

"תמיד אפשר לספר לה שקנית משהו לרכב ולנפח את העלות": זנאים מתייעצים איך לכבס כספים

איך מעלימים צרכני המין את הסכומים שהם משלמים עבור זנות מנשותיהם? בפורום לקוחות הזנות בפורטל "סקס אדיר" חולקים הזנאים את שיטותיהם המכוערות

תעשיית הזנות בישראל מגלגלת הון עתק שחור ונזיל, ומפרנסת את ארגוני הפשיעה. לקוחות הזנות הם האחראים לשגשוגה והם יד ימינם של הסרסורים וסוחרי הנשים. כספם מזין ומניע את גלגלי תעשיית הזנות והוא שמעצב את פניה - כדי לרצותם ולספק את הביקוש מאותרות לתעשיית הזנות נשים בזנות בהיריון, קטינות וצעירות, קורבנות סחר ועוד ועוד.

למרות התפקיד המרכזי שהם נוטלים בקיומה של תעשיית המין, חלק הארי של המידע על תופעת הזנות מתמקד בנשים בזנות, ולא בלקוחות הזנות. תעשיית הזנות משמרת ודואגת לאנונימיות של לקוחות הזנות, ובאפלה המוסרית הזאת, הרבה מיתוסים שגויים נקשרים לדמותו של לקוח הזנות.

זנות רחוב
נילס המרלינק
להמשך הפוסט

"אני חוגג ב-3,000 שקל": צרכני מין מספרים כמה הם מוציאים בחודש

בעוד שהלקוחות מחליפים ביניהם וידויים על הסכומים שהם משקיעים ב"תחביב" ומספרים לעצמם שהם עוזרים לפרנסתן של נשים, מספרות הלכודות בזנות על תנאי כליאה וקבלת אחוזים מועטים מהכסף

בפורום המקוון של לקוחות הזנות הפועל בפורטל "סקס אדיר", רשומים כיום 22,414 צרכני מין בתשלום, המשתפים את חוויות מין בתשלום שלהם. שאלת סקר שהעלה צרכן מין בתשלום בדיון בפורום – "כמה כסף אתם משקיעים בחודש על נשים בזנות?", הניבה תשובות מעניינות השופכות אור על הכסף המתגלגל מצרכני המין בתשלום לאירגוני הפשיעה בישראל.

"אני אתחיל", פותח יוזם הסקר: "יוצא לי בערך 1,500 שקל לחודש וזה מורכב כך - אני הולך בערך פעם בשבוע, כלומר ארבע פעמים בחודש, כאשר מתוכם פעמיים זה 500 שקלים (בכל פעם), ופעמיים 250 שקלים (בכל פעם)". הוא מעיד כי הסכום הוא כ-7% מהכנסתו. משתמש בשם Jack daniels עונה: "יותר גרוע ממך". צרכן זנות המזדהה בשם אוליגופול מודה: "5,000 שקלים".

זנות לילה
אסף עברון
להמשך הפוסט

שנתיים להתאבדותה של ג'סיקה - האשה שחשפה את ישראל לזוועת הזנות

ביום חמישי תתקיים עצרת הזיכרון למותה של ג'סיקה, שהתאבדותה וחייה נחשפו לראשונה בבלוג זה, ושהיתה אבן דרך בחשיפה של ישראלים רבים להבנה שזנות היא עבדות המובילה לדיכאון, התמכרות לסמים ולאובדנות

ב-13 באוגוסט 2015 התאבדה בתלייה ג'סיקה, אישה בזנות בת 36, בחדר מספר 5 בבית הבושת שפעל ברחוב הירקון 98 בו התגוררה ועבדה בזנות שנים ארוכות. ג'סיקה עלתה בצעירותה ממדינות חבר העמים. בגיל 16 היא עברה לתל-אביב, העיר הגדולה, והועסקה בבית בושת שפעל ברחוב דיזנגוף. כשנסגר בית הבושת בצו בית משפט, הסרסור העתיק את פעילותו לבית בושת חדש בבניין שברחוב הירקון 98 והפעיל אותו במשך כ-13 שנה. ג'סיקה היתה מהראשונות שהועסקו בו. עד מהרה עברה להתגורר בבית הבושת בחדר מספר חמש, חדר קטן ודחוק ששימש לה כבית.

בית הבושת ששכן ברחוב הירקון 98 הפך במהלך השנים ל"מוסד זנות" מוכר וידוע. "בכל יום ג'סיקה היתה מתעוררת בקושי רב, קרוב ככל האפשר לשעת תחילת המשמרת בזנות, שהחלה בשעה 18:00", סיפרה לבלוג "שטח הפקר" שרון, אישה בזנות, שהפכה לחברתה במרוצת השנים. "היא היתה מתחילה את המשמרת בשתיית ארבע כוסות וודקה וחגיגת, והיא היתה עושה כ-20-30 לקוחות בממוצע עד לשעה 6:00 לפנות בוקר". בתום כל משמרת, כשצבע השמים התחלף משחור לתכול בהיר, היתה מתחפרת בשינה, בחדר הקטנטן בבית הבושת שהתרוקן מלקוחות, ומתעוררת רק למחרת בערב לעוד משמרת של 12 שעות עבודה ולתור ארוך של גברים.

קרן מרגלית מובאת לקבורה
אלון רון
להמשך הפוסט

"העבודה בזנות נדפקה. מגיעים פחות לקוחות, ואלה שבאים, מורגש שהם מתים מפחד"

הלקוחות מפחדים, נשים בזנות פונות לעזרה, והשוטרים משנים גישה ומטרידים את הלקוחות. אז איך נראה הרחוב ביום שאחרי הקריאה הטרומית בכנסת לחוק הפללת הלקוח?

"יש ירידה בהגעה של צרכני מין בתשלום", מספרת נופר (שם בדוי), טרנסג'נדרית בת 22, העובדת בזנות. נופר נכנסה לעולם הזנות בגיל 15, בתחילה עבדה בזנות בדירתה הפרטית ואחת לשבוע הגיעה לזירת הרחוב. בשנים האחרונות היא מגיעה מדי ערב לאיזור התעשייה בחולון. "הפחדנים שבלקוחות לא מגיעים בכלל מאז שהחוק עבר בקריאה טרומית ואלה שמעיזים ובאים מפוחדים מאוד", היא מספרת. "יש לי חברה טרנסג'נדרית שעובדת בדירה פרטית בתל-אביב והיא מספרת שהעבודה שלה דווקא עלתה", ממשיכה נופר. "היא מספרת לי שבימים רגילים הלקוחות היו מתווכחים איתה על ה-300 שקל שביקשה ולפעמים עושים בלגן. עכשיו הם כנראה מעדיפים להגיע לדירות ולא לרחוב, ולא מעיזים להתווכח על התשלום, הם נכנסים ויוצאים מהר מדירתה בלי ויכוחים ובלי בלגן".

בשבוע שעבר אושרו בקריאה טרומית בכנסת בתמיכה של 74 חברי כנסת ואפס מתנגדים, שתי הצעת החוק להפללת צרכני מין בתשלום. הצעת חוק אחת הוגשה על ידי חברות הכנסת זהבה גלאון (מרצ) ושולי מועלם (הבית היהודי) והצעת חוק נוספת, דומה ברוחה, הוגשה על ידי עליזה לביא (יש עתיד), עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת) ומירב בן-ארי (כולנו). הצעות החוק הועברו לוועדת השרים לגיבוש כהצעת חוק ממשלתית. הצעות החוק שאושרו קובעות כי נדרש תקציב של 80 מיליון שקלים לטובת שיקום הלכודים בזנות.

נשים בזנות
דאגלס אנגל / בלומברג
להמשך הפוסט

74 חברי כנסת קבעו: הלקוח הוא עבריין, זנות היא אלימות

סוף סוף הוטמעה ההבנה גם אצל חברי כנסת: זנות אינה "חוזה בין שני אנשים מבוגרים", כי אם ניצול מחפיר של מוחלשי החברה

בתמיכה של 74 חברי כנסת וללא מתנגדים עברה החקיקה להפללת לקוחות היום בקריאה טרומית, וזהו יום היסטורי, מהפכני ומלא תקווה שישראל בדרכה להצטרף למדינות כגון שוודיה, צרפת וקנדה הרואות בזנות אלימות.  

לפני כעשור התחלתי לסקר את איזור התחנה המרכזית והזנות ששגשגה בה. הימים היו ימי הדמדומים של תקופת הסחר בנשים ותחילת התבססותה מחדש של הזנות הישראלית המקומית. שהייתי זמן רב בזירת הרחוב במסגרת עבודתי העיתונאית. לנגד עיני נפרמו כל המיתוסים שהחברה מחזיקה בהם בנושאי זנות – הבחנתי בקלות שזנות איננה מקצוע אלא ניצול גיהינומי, זנות איננה בחירה אלא אין-ברירה ואילוץ ושהעולם העברייני - בדמות סוחרי סמים, סרסורים וסוחרי נשים – הוא שמניע את תעשיית הזנות וגורף הון על גבם של החלשים ביותר בחברה.  

כרטיסי זנות
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

"שקרים של פמינאציות": מה חושבים צרכני זנות על חוק ההפללה

"פדיחה רצינית לקבל תיק פלילי על זיון. שימרו את הכסף לתאילנד או גרמניה"; "האם יש בינינו עורך דין שיכול להקים תנועה למיסוד הזנות?"; "יש אלטרנטיביות טובות יותר וחוקיות בחו"ל". ויש מי שעושים חשבון נפש: "אולי זה יעזור לנו בטווח הארוך להשתחרר מההתמכרות הקשה שמובילה אותנו לזונות"

ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול את הצעת החוק להפללת צרכני מין בתשלום, הכוללת שיקום ללכודים במעגל הזנות. הצעת החוק המהפכנית הוגשה אתמול על ידי זהבה גלאון (מרצ) ושולי מועלם רפאלי (הבית היהודי). היא מתווספת להצעת חוק באותה הרוח שהוגשה באפריל האחרון על ידי ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת) ומירב בן-ארי (כולנו).

ביום רביעי יועלו הצעות החוק להצבעה במליאה. הן צפויות לעבור בקריאה טרומית כבר באותו היום. לאחר מכן הצעות החוק יוחזרו לוועדת השרים לחקיקה ויוגבשו כהצעת חוק ממשלתית. 

הפגנה בסמוך לבית בושת שבו התאבדה אשה בזנות
עופר וקנין
להמשך הפוסט

כך איפשר בית המשפט את המשך פעולתם של מפעילי בתי בושת

בשבוע שעבר תפסה המשטרה חוליית עבריינים שהפעילו שני בתי בושת גדולים בתל אביב. כך שיחקה הפסיקה של השופט איתי הרמלין לידם של הסרסורים

בפסיקתו השנויה במחלוקת של שופט בית משפט השלום בתל-אביב, איתי הרמלין, שניתנה בסוף מאי 2016 בנוגע לבית הבושת ברחוב יצחק שדה, אחד מהמוסדות הגדולים והוותיקים בתחום הזנות בעיר, הוא קבע כי החזקת בית בושת לא תיחשב עבירה אם נשים בזנות יפעילו את בית הבושת. ובלשונו – "אם העיסוק מתקיים בדירת מגוריה של האישה בזנות, במקום שנשכר לצורך העיסוק בזנות על ידי מספר נשים במשותף או במקום שנשכר על ידי אישה לצורך עיסוקה בזנות והיא הזמינה לשם נשים נוספות לחלוק אותו עמה".

על אף עדויות הנשים בזנות שהצהירו בדיונים בבית המשפט כי הן "שוכרות חדרים באופן עצמאי", הכיר השופט הרמלין בכך שלמעשה מדובר בבית בושת לכל דבר. הרמלין הורה ל על הוצאת צו הגבלת השימוש על בית הבושת לתקופה של 90 יום, "כדי לאפשר לנשים בזנות זמן התארגנות בשל הפגיעה בחופש העיסוק שלהן".

פשיטת המשטרה על בתי בושת
צילום מסך
להמשך הפוסט

"יש לך מישהי בת 14?": בני נוער מצטרפים למעגל הזנות וצרכני הזנות יוצאים ללא פגע

ב-2016 אימצה הכנסת את הצעת החוק המחמירה את הענישה הקיימת על מקבלי שירותי זנות מקטינים, משלוש שנות מאסר לחמש שנים. אז איך ייתכן שאף תיק לא נפתח ב-2017 ולא הוגש אף כתב אישום נגד לקוחות של זנות קטינים?

הוועדה לזכויות הילד בראשות ח"כ ד"ר יפעת שאשא-ביטון (כולנו) קיימה ביום שני דיון משותף עם הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות בראשות ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) בנושא זנות קטינים וניצול קטינים והחינוך המיני לבני הנוער בבתי הספר. במסגרת הדיון דיווחה נציגת הפרקליטות, עו"ד רחלי זוארץ-לוי, כי ב-2017 נפתחו אפס תיקים נגד צריכת זנות קטינים.

על פי הסקר המשותף למשרדי הרווחה וביטחון הפנים משנת 2016, מספר הקטינות העוסקות בזנות נע בין 970 ל-1,260 ומספר הקטינים נע בין 20 ל-30 בלבד. עורכי הסקר הדגישו כי התקשו להגיע לנתונים מדויקים, ושהאומדן מתבסס על מידע שאספו עובדות סוציאליות בפריסה ארצית ועמותת על"ם המטפלת בנוער בסיכון.

ילדה זונה ניגשת לרכב
Matjaz Slanic / Getty Images
להמשך הפוסט

ומי ידאג לעזובי התחנה המרכזית?

שיפוץ מתחם בלב התחנה המרכזית בתל אביב מרמז על תנופת הבנייה באיזור. מה יהיה על האוכלוסייה השקופה ביותר שמצאה בשטח ההפקר הזה בית?

הגינה הציבורית השכונתית החדשה שהוקמה באחרונה בתחנה המרכזית הישנה איכלסה בעת ביקורי בה בשבוע שעבר מבקשי מקלט מאריתריאה שבילו עם ילדיהם הקטנים במתקני השעשועים. הילדים השתובבו בין המגלשות החדשות, הנדנדות הצבעוניות ובשאר המתקנים החדשים שבגינה.

רחל, בת 28, מבקשת מקלט מאריתריאה, המתגוררת בתחנה המרכזית הישנה מזה שמונה שנים, נדנדה את בתה הקטנה בגינה. "אני מגיעה לכאן כל יום אחרי העבודה עם הילדה", סיפרה. "אני גרה ממש קרוב והתחלתי לבוא לגינה מהרגע שהיא הוקמה. הגינה שקטה ויפה וכל המתקנים בה חדשים", הסבירה. "זה עדיף על ההזנחה שהיתה כאן קודם", הוסיפה בחיוך.

עזובה בתחנה מרכזית ישנה
אייל טואג
להמשך הפוסט

"אני, דניאל בלייק": זעקתם של חסרי הבית והלכודות בזנות בישראל, באנגליה ובכל מקום

הסרט נותן שם ופנים לשניים מסיפוריהם של השקופים באזרחים, ולנגד עיני עולים אנשים רבים כל כך ששמעתי את סיפורם

"אני, דניאל בלייק", סרטו החדש ושובר הלב של קן לואץ' הוא כתב אישום חריף כנגד מערכת הרווחה והסעד בבריטניה, שלא רק שאינה מסייעת לאנשים הנזקקים לשירותיה ברגעי משבר היא אף מדרדרת אותם לחיי חרפה בהתנשאות ובאטימות.

במרכז היצירה הנגר דניאל בלייק, אלמן בן 59, המתגורר בניוקאסל מוכת האבטלה, שלקה בהתקף לב ולראשונה בחייו נדרש לקצבה משירותי הרווחה. דניאל (בגילומו של דייב ג'ונס הנהדר) משתוקק לחזור לעבודה אך הרופאה המטפלת בו מתנגדת לכך בשל מצבו הבריאותי. במבחן הערכה לזכאות הבטחת הכנסה שהוא נדרש לעבור מול נציגה שאינה רופאה, נמצא שהוא אינו זכאי לקצבה ושמצבו הבריאותי כשיר.

אני,דניאל בלייק
באדיבות קולנוע לב
להמשך הפוסט

האם תיפתח חקירה פלילית בעניין המעורבים בכתבת הזנות בבוקרשט?

המוקד לפליטים ומהגרים פנה למשטרה בבקשה לפתוח תיק נגד הישראלים המעורבים. אבל כל זה לא מספיק - השינוי צריך להיות קודם כל במיגור תופעת הסחר בנשים והזנות בישראל

"המוקד לפליטים ומהגרים" פנה באחרונה למשטרה ולמתאמת המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, בבקשה לפתוח בחקירה פלילית בחשד למעורבות ישראלים בסרסרות ובסחר לזנות ברומניה. הפנייה נעשתה בעקבות הכתבה על תיירות המין מישראל לרומניה ששודרה ב"אולפן שישי" בערוץ 2 ב-12 מאי, שהציגה צריכת שירותי זנות וחשפנות, המאורגנות על ידי ישראלים המפעילים סוכנויות המתמחות ב"מסיבות רווקים", כלומר תיירות מין מאורגנת.  

הפנייה מתמקדת ב"שניים מהמארגנים של תיירות המין של ישראלים לבוקרשט, שהתראיינו לתוכנית - מר שי זלקטה, מסוכנות 'רומניון', שבאתרה מצוין שהיא מארגנת 'מסיבות רווקים' לרומניה; ובמר עידן גוב, שתיאר בפירוט את קשריו עם תעשיית הזנות ברומניה, ואת הקישור בין תעשייה זו ובין לקוחותיו הישראלים".  

מארחת של תיירות מסיבות רווקים ברומניה
להמשך הפוסט

"מלאכים חסרי בית": עיראק אוהבת אדם שלא הכרנו

הספר של טה חאמד אל-שביב הוא כתב אישום כנגד האיוולת שבמלחמה, ושיר הלל לטוב הלב שבאישיות התמימה והילדית

הרומן האנטי-מלחמתי "מלאכים חסרי בית" מגולל, על רקע מלחמת עיראק-איראן שהתחוללה משנת 1980 ועד 1988 וגבתה קורבנות רבים, את סיפורה של חבורת ילדים יתומים ועזובים המנסים לשרוד בכוחות עצמם. חבורת הילדים היתומים משועבדת, בפתח היצירה, לשני גברים, נאהי ופרטוס, המובילים אותם מדי בוקר לצמתים ולכיכרות סואנות וכופים עליהם לקבץ נדבות מהעוברים ושבים ומנהגי מכוניות תוך שהם מפקחים עליהם מרחוק. אחת לשעתיים נאהי ופרטוס, הפועלים במסגרת ארגון היררכי, מקפידים לעבור במשאית בין הילדים ולאסוף מהם את גשם הנדבות שהמטירו עליהם עוברי אורח.

בערב הילדים נאספים במשאית ומובלים תשושים לחורבה בה הם לנים. נאהי ופרטוס מקפידים להלבישם בבגדים בלים על מנת שיעוררו את רחמי האנשים ויתוגמלו בנדיבות. הילדים נמסרים לידיהם תמורת "שטר קבלה", שטר שאינו חוקי ואינו בר תוקף בבית המשפט, אך מאפשר את הסחר בילדים מבלי להעיר את תשומת לבם של הבריות והרשויות.

עיראק פליטים
אי־פי
להמשך הפוסט

"הנשים של דרום תל אביב": תערוכה חדשה מציגה את האקטיביסטיות של דרום העיר

בין המצולמות מזרחיות ותיקות, מבקשות מקלט מאריתריאה ומהגרות עבודה מרחבי העולם. לצד צילום הפורטרט של הנשים בשחור-לבן מתנוססת אמירה חברתית שלהן על חוויית החיים בדרום תל-אביב

שעת ערב מוקדמת, דרום תל-אביב. על דלת בית הקפה שמנהלת תירחס מהארי, מבקשת מקלט מאריתריאה, מוטבע באותיות טיגריניות שם המקום שפירושו בעברית "האהבה טובה יותר". בתוך בית הקפה הקטן והנינוח יושבים אישה וגבר, מבקשי מקלט מאריתריאה, הלוגמים תה ומשוחחים בעיניים בורקות ובטון רך של אוהבים. הדלת נפתחת ושני גברים אריתריאים נכנסים. מהארי ניגשת בחיוך לשולחנם ולוקחת הזמנה. בלתי אפשרי לזהות בפניה המרשימות את רצף האסונות עמן היא מתמודדת. בסמוך לבית הקפה המואר, בצדו השני של הכביש, ניצב כצל קודר, כמצבה מפויחת, הבניין בו התגוררה ועלה באש באחרונה. מהארי מצביעה על הבניין שאותות השריפה נותרו בו ועיניה מתקדרות: "כל הרכוש שלי, כל המעט שהצלחתי לצבור בעבודה קשה עלה באש. הכל נשרף".

מהארי, בת 32, אם לארבעה ילדים, זמרת, מנהלת עסק ופעילה פוליטית במפלגה אופוזיציונית לשלטון האריתריאי, מעולם לא חלמה להגיע לישראל. "הכל התחיל כשבעלי, שהיה חייל בצבא באריתריאה, ברח מהמדינה אחרי שירות ממושך של כעשור בתנאי עבדות", היא מספרת. "לאחר בריחתו נציגי השלטון אסרו אותי. הייתי בכלא במשך שלושה חודשים". לאחר השחרור מהכלא הרדיפה הפוליטית אחריה נמשכה. "החלו התנכלויות והחרימו את כל רכושי", היא מתארת. "הייתי חייבת להימלט ולהשאיר מאחור את ארבעת ילדי עם אמי". מהארי ברחה לסודאן. שם נחטפה ונסחרה על ידי סוחרי אדם בדוואים ששינו את מסלול חייה. אחיה גייס את דמי הכופר שדרשו חוטפיה והיא הובלה לגבול ישראל. מזה שש שנים שהיא חיה בדרום תל-אביב והגעגועים לילדיה שנשארו מאחור כבדים. "ילדי בן ה-13 נאסר באחרונה באריתריאה כשניסה לברוח מהמדינה", היא מספרת בקול שבור. "זה חוסר אונים מוחלט. אני מוטרדת מזה ולא יודעת איך לעזור לו. את יכולה לדמיין ילד בן 13 בכלא?". מהארי הפכה לקולה של האופוזיציה והיא שרה בטקסים ובאירועים של בני הקהילה האריתריאית.

תירחאס מהארי
כרמן אלמקייס / עיצ
להמשך הפוסט

טרנסג'נדרית בזנות, שהלכה ודעכה מסמים ורעב, מתה בגיל 40 בתל אביב

א' תוארה על ידי אנשי מקצוע שפגשו אותה כמי שחיה במאבק הישרדות נואש, אך אהבה לעזור לאחרים במצב דומה. באחרונה החלה לקבץ נדבות ברחוב אלנבי אחרי שכבר לא יכלה לעבוד בזנות

בתחילת החודש (אפריל) התמוטטה א', טרנסג'נדרית כבת 40, ילידת הארץ, שהיתה שנים ארוכות בזנות וחייתה תקופה ארוכה כהומלסית מכורה לסמים ברחובות התחנה המרכזית בתל-אביב. היא הובלה לבית חולים איכילוב ונותחה. לפרק זמן קצר היה נדמה שהיא מתאוששת, אך היא מתה כעבור יום בבית החולים.

הבלוג הזה, שהחל את דרכו ב-18 ביוני 2013, נפתח בכתבה "שקופות בחייהן ושקופות במותן", ששירטטה דיוקן של אישה בזנות שנמצאה מוטלת מתה ברחוב בן-יהודה בתל-אביב והיתה לכודה שנים רבות במבוכי הסמים והזנות שבתחנה המרכזית הישנה. בעוד שבשנים האחרונות החלה להתעורר מודעות לחשיבות תיעוד נשים בזנות שמתו, הטרנסג'נדריות הלכודות בזנות עדיין נותרות מחוץ לזיכרון החברתי ואינן נכללות בו גם במותן.

אילוסטרציה לזונה שמטיחה ראשה אל הקיר
להמשך הפוסט

מי הם חברי הכנסת התומכים בחקיקה להפללת לקוחות זנות?

ארבע הצעות חוק עומדות לפתחה של הכנסת בעניין הפללת לקוחות הזנות ושיקום הלכודים בתעשיית הזנות. ורד לי מבקשת מכם לחתום על העצומה כדי לקדם את העניין

שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) הצהירה במושב הכנסת האחרון שבמהלך חודש מאי הקרוב יוגשו המסקנות של הוועדה הבין-משרדית שהקימה לבחינת מודל הפללת לקוחות זנות בישראל. לדברי ראומה שלזינגר מנהלת שותפה ב"המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות", "במקביל לצעד זה צפויה בחודש מאי הקרוב לעלות הצעת החוק לאיסור זנות והפללת לקוחות לוועדת השרים לענייני חקיקה".

הצעת החוק להפללת צרכני זנות נוסחה והוגשה לראשונה בישראל ב-2007 על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ). ב-2012 הצעת חוק דומה להפללת לקוחות זנות הוגשה שוב על ידי חברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) ועברה בקריאה טרומית, אך מהלך החקיקה לא הושלם. במרץ האחרון הגישה גלאון מחדש את הצעת החוק, הפעם בשיתוף עם חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי). ההצעה נוסחה יחד עם "המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות" והיא ברוח המודל השוודי להפללת לקוחות; לקוח זנות שייתפס בפעם הראשונה ייקנס ב-1,250 שקל, כאשר תינתן לו האפשרות לשלם את מחציתו אם ישתתף בקורס ייעודי. מי שיחזור על העבירה ישלם קנס גבוה יותר בסך 2,500 שקל, ומי שיוגדר עבריין סדרתי יישלח לשנת מאסר.

טרנסג'נדרית שעוסקת בזנות, בעת עבודתה באחת מזירות הזנות בחולון
מיכל פתאל
להמשך הפוסט

חולה בסרטן, חסרת מעמד ולא קוראת עברית - מי יעזור ליסמין?

יסמין (שם בדוי) לא יודעת איפה נולדה, ואינה יכולה לחזור לרשות הפלסטינית משום שמשפחתה עלולה לרצוח אותה. בישראל, היא נשענת על עזרתן הדלה של העמותות. המדינה מפנה לה עורף

מצבה הבריאותי של יסמין (שם בדוי), בת 58, מחמיר מיום ליום. קולה חלוש, היא סובלת מכאבים בכל גופה והחרדה ממלאת את נפשה. יסמין נזקקת להשלמת טיפול רפואי בסרטן אבל איננה מקבלת אותו בשל היותה חסרת מעמד.

היא אינה יודעת היכן נולדה. "אני זוכרת שעברנו למצרים כשהייתי קטנה", היא אומרת לאחר מאמץ גלוי להשיב. "יש לי זיכרונות ילדות ממצרים, אבל אני לא יודעת להגיד באיזה מדינה נולדתי". בתחילת שנות ה-70 עברה משפחתה ממצרים לעזה. הוריה סבלו מנכות ולא יכלו לטפל בה בתשומת לב, והמשפחה סבלה מעוני חריף. יסמין עברה פגיעה מינית בילדותה והיא מגוללת מסכת אלימות קשה מצד אחייה. גופה מכוסה צלקות מכוויות ומהאלימות הקשה שספגה בילדותה, והיא סובלת משברים שלא התאחו בידה וברגלה ומצליעה. "פעם גזרו לי את השיער", היא מתארת את ההתעללות שחוותה, "ובפעם אחרת הרביצו לי ללא הפסקה".

בצילום: יסמין הנזקקת להשלמת טיפול רפואי בסרטן אבל אינה מקבלת אותו בשל היותה חסרת מעמד
חיים שוורצנברג
להמשך הפוסט

הסרט שממחיש: כך נראים חיי הזנות

"אחת ויחידה" משרטט באופן מדויק את שבירת הרוח של הנשים הנסחרות, ה"אילוף" שהן עוברות כדי לשרת לקוחות זנות מדי יום, ואת ההבנה שגם אם הדלת נפתחת לרגע, לא מומלץ עבורן לצאת ממנה

על פי הערכות האו"ם נסחרים כל שנה לתעשיית המין ברחבי אירופה כחצי מיליון נשים וילדים, ובכל מדינות העולם ישנם כ-2.5 מיליון קורבנות של סחר בבני אדם בשנה. "אחת ויחידה" ("The Chosen Ones", שנכון יותר לתרגם כ"הנבחרות"), סרטו העלילתי והמצוין של דיוויד פאבלוס פותח לצופים צוהר לתופעת הסחר המודרני בנשים בעידן הגלובליזציה. זו היא יצירה מטלטלת, עוכרת נפש, מרסקת לב עם שליטה מאופקת ונדירה בחומרים מהם היא מורכבת. פאבלוס מצליח ליצור סרט עוצר נשימה, מדויק ומצמרר נטול פורנוגרפיה וחף מניצול של השחקניות המשתתפות בו.

"אחת ויחידה" שולח זרקור לאופן הפעולה האפל של ארגון פשע משפחתי במקסיקו המרמה, חוטף ומשעבד נערות ונשים לחיי זנות. סחר הפנים מתבצע בעצימת עין של המשטרה והסביבה בה ממוקם בית הבושת. הסרט נפתח בניסיון הפיתוי של יוליסס הצעיר (אוסקר טורס המעולה), בנו של ראש ארגון הפשע, שתפקידו לפתות בחורות צעירות, לטמון להן מלכודת דבש ואז להעביר אותן לידי סוחרי הנשים שמשעבדים אותן לזנות מבלי שיוכלו להימלט. סופיה (ננסי טאלאמנטס המצוינת), בת ה-14, נופלת בפח זה ומתאהבת ביוליסס. יופייה המשדר תום, גילה הצעיר ובמיוחד הרקע שלה – יתומה מאב, בת לאם ענייה העובדת מבוקר ועד ליל ואחות לפעוט – הופך אותה ל"אטרקטיבית" בעיני יוליסס האמון באיתור נערות שניתן לחטוף ולשעבד מבלי שהמשפחתן דלת האמצעים תאתר אותן.

סופיה מ'אחת ויחידה'
Gregory Smith/קולנוע לב
להמשך הפוסט

בלשכת הגיוס, עם שלוש סרבניות המצפון

תמר אלון, תמר זאבי ועתליה בן-אבא מבקשות להמיר את הגיוס שלהן בשירות אזרחי חלופי, אבל בהיותן מתנגדות למדיניות הממשלה והצבא, הן מוצאות עצמן בכלא פעם אחר פעם. ליויתי אותן ואת תומכיהן בדרך ל-30 ימי כליאה נוספים

בעשר בבוקר, יום ב', התייצבה סמוך לשער לשכת הגיוס בתל-השומר קבוצה קטנה של בני משפחה, תומכים ופעילי שלום פלסטינים ויהודים ללוות את שלוש סרבניות המצפון  תמר אלון (19), תמר זאבי (19) שריצו עד כה מאה ימי כליאה בכלא הצבאי, ונשפטו אמש בפעם השישית ל-30 ימי מחבוש נוספים, ואת עתליה בן-אבא (כמעט בת 19) "הסרבנית הצעירה" שבחבורה, שריצתה עד כה 20 ימי כליאה, ונשפטה אמש בפעם השנייה ל-30 ימי מחבוש נוספים.

מוחמד עוודה, הפעיל מזה תשע שנים ב"לוחמים לשלום", ומתגורר במזרח ירושלים פתח את הטקס הצנוע בהצהרה שנוסחה בידי פעילי שלום פלסטינים: "לצערי, פלסטינים רבים לא יכלו להגיע ולתמוך בכן היום, בגלל אותה מדיניות כיבוש השוללת מהם את חופש התנועה. אנחנו גאים בנשים הצעירות, האמיצות, הנאבקות למען זכויותינו ולמען צדק וחירות. הן נאבקות למען עתיד טוב יותר לכולם. פלסטינים ופלסטיניות רבים ורבות, שלא יכלו להגיע לכאן היום, כי אין להם אישור כניסה לישראל, תומכים באסירות המצפון, קוראים לשחרר אתכן ורואים בסרבנות שלכן מימוש של הסולידריות, אי-הציות והתנגדות לא אלימה. תודה לכן מכולנו", קרא והוסיף בחיוך: "אנחנו עוד ניפגש בחירות".

מימין לשמאל: עתליה בן-אבא, תמר אלון ותמר זאבי. "נאבקות על המצפון המוסרי של החברה הישראלית"
עידו רמון, ארגון "מסרבות"
להמשך הפוסט

המשטרה מתעוררת: פעילות למיגור תופעת כרטיסי הביקור לבתי-בושת בתל-אביב

יחידת מחלק המוסר של משטרת תל אביב הפועלת יחד עם יו"ר הוועדה לשיוויון מגדרי בעירייה, כבר עצרו חשודים והחרימו ציוד בארבעה בתי בושת. האם מדובר בצעד חד פעמי או בתחילתה של מדיניות?

האם המשטרה החלה להתעורר ולהבחין שעל גבי כרטיסי הביקור של בתי הבושת המרצפים את רחובות תל-אביב מופיעים טלפונים וכתובות? האם מפקד משטרת תל-אביב הפנים שכדי לשים סוף לתופעה יש לפעול בעיקר נגד בתי הבושת עצמם, המפרסמים את המידע ללא מורא, וכנגד הסרסורים המפעילים אותם ומתחבאים מאחורי "פקידות" ו"מנהלות בתי בושת"?

באחרונה דווח ב"שטח הפקר" אודות שני כתבי אישום שהוגשו על ידי פרקליטות מחוז תל-אביב לבית משפט השלום בתל-אביב כנגד מפיצי כרטיסי ביקור המפרסמים שירותי זנות. לכך ניתן להוסיף מבצע של יחידת מחלק מוסר במשטרה שהתקיים אמש (יום ג') ונועד "למגר את תופעת הזנות בתל אביב ולהיאבק בחלוקת כרטיסים למכירת שירותי מין".

כרטיסי ביקור של זנות
דוברות המשטרה
להמשך הפוסט

האם יגיע הסוף לתופעת חלוקת כרטיסי הביקור לבתי הבושת?

שני כתבי אישום שהוגשו לאחרונה נותנים תקווה להעלמות התופעה המכוערת ממדרכות העיר. יש לקוות שזו היא התחלה בחוסר סובלנות מוחלט לתופעה

קשה לשוטט בתל-אביב ולפספס את כרטיסי הביקור לבתי הבושת המפוזרים על המדרכות ומוצמדים לשמשת רכבים - מיני מודעות פרסום משופעות בדימויים פורנוגרפיים של נשים המצפינים וחושפים בו-זמנית תכנים ומידע על בתי הבושת באין מפריע ובאין אוכף. על אף תיקון החוק בחודש מארס 2011 הקובע כי מי שיורשע בפרסום שירותי זנות צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר, החוק לא נאכף ומפיצי כרטיסי הביקור ממשיכים לפזרם ברחבי העיר ללא מורא.  

המאבק הציבורי בחלוקת כרטיסי הביקור לבתי הבושת נמשך שנים ארוכות ורצוף ביוזמות חברתיות יצירתיות. הורים לילדים התלוננו במשטרה נגד התופעה וביוני 2012 התקיימה הפגנה מול בניין העירייה במחאה על הצפת העיר בכרטיסי ביקור המציעים שירותי זנות. המפגינים פיזרו בכניסה לבניין העירייה אלפי כרטיסים שנאספו במשך חודש תוך קריאה לראש העירייה, רון חולדאי, לטפל ביסודיות בתופעה.

עבודת אמנות של אסיה וקסלר. כרטיס ביקור מעובד של אישה בזנות, במתיחה ובהגדלת הכרטיס הדימוי הנשי מתפרק
אסיה וקסלר
להמשך הפוסט

ניתוק החשמל בפתח תקווה - יום שחור למדינת ישראל

כשראש העיר איציק ברוורמן מעודד את הגזענות בעיר ופעל בשמה כדי להשפיל ולהחליש את מבקשי המקלט - מה יגידו התושבים עצמם?

לפני כשש שנים, במרץ 2011, נבטו ניצני פשיזם אדום בעיר אילת. במסגרת הקמפיין "שומרים על הבית", שהוביל ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, בליווי היחצ"ן מוטי מורל נתלו ברחבי העיר 1,500 דגלים אדומים. העירייה מימנה מכספי הציבור מסע הסתה - חולקו לכל סטיקרים עם הסיסמה "גם אני שומר על הבית", מודעות ענק כיסו את פני העיר ופלאיירים הוכנסו לתיבות הדואר. ראש העירייה, הלוי, הפריח סיסמאות מסיתות ללא בושה: "האדום מסמל אות אזהרה מפני הכיבוש העתידי של המסתננים. אני רוצה שכל אחד שמשכיר את ביתו למסתננים ירגיש לא בנוח מול שכניו כשיביט ויראה דגלים בצבע אדום, המביעים סולידריות קולקטיבית במאבק". במסיבת עיתונאים שערך ראש העירייה הוא הסביר ש"מתחילה להיווצר פה קהילה".  

הפשיזם העמיק ופשה בשנים האחרונות בחברה הישראלית והוא מרים את ראשו כעת בצורתו הכעורה ביותר בעיר פתח-תקווה. לפני כשבועיים דיווח כתב "הארץ" אילן ליאור, שראש העירייה, איציק ברוורמן, הורה לחברת החשמל לנתק את הזרם מדירות מחולקות בעיר בהן מתגוררים בעיקר מבקשי מקלט. עד כה נותקו מחשמל 13 דירות וחברת החשמל מתכוונת לחדש את הניתוקים השבוע. ראש העירייה ציין בפני ליאור כי "ניתוק החשמל הוא חלק מהמאבק בבעלי דירות שמפצלים אותן ולא נועד לפגוע במבקשי המקלט".

הורים לילדים אתיופים בבית ספר ניר עציון בפתח תקוה שנסגר
עופר וקנין
להמשך הפוסט

תמונות במדבר: כך נראים חייהן של הנשים הבדואיות בנגב

מציאות עגומה ותנאי חיים קשים, וגם בנייה עצמית של אלטרנטיבות וגילויי אופטימיות. האלבום החדש "יֻסַֿוִרֻנַה - מְצַלְּמוֹת למען זכויות אדם", מציג את עבודתן החזותית של נשים בדואיות משבעה כפרים בלתי מוכרים בנגב

בימים אלה יצא לאור האלבום "יֻסַֿוִרֻנַה - מְצַלְּמוֹת למען זכויות אדם", המציג  את עבודתן החזותית של נשים בדואיות משבעה כפרים בלתי מוכרים בנגב. הנשים מצלמות ומתעדות את כפריהן, את ההריסות בכפרים הללו, התשתיות והשירותים המאולתרים, שנבנו על ידי אנשי הכפר ובני משפחותיהם, וכן את כוחות השיטור המלווים את הריסת הבתים. הנשים הללו הן חלק מרשת של צלמות פעילות, אשר הפכו באמצעות התיעוד החזותי לבעלות תפקיד מרכזי במאבק של כפריהן להיוותר במקומם, לשמר את מורשתם, תרבותם, דפוסי החיים החקלאים והכפריים, ואת הקשר ההדוק לאדמה ולמקום.

הכפרים בהם צולמו התמונות הם: אֻםּ אַל-חִירָאן שעלה לאחרונה לכותרות, אַז-זַעַרוּרָה, אַז-זַרְנוּג, אַס-סִרָּה, וָאדִי אַנ-נַעַם, עַתִיר ורַחַ׳מָה. לכל כפר סיפור ייחודי ושונה, אך התמונות מעידות על המשותף: מציאות עגומה ותנאי חיים קשים, ועם זאת בנייה עצמית של אלטרנטיבות וגילויי אופטימיות, ומציאת מענה למדיניות ממשלתית נוקשה.

מהדיה וסבחיה אבו-ג'ודה מהכפר הלא מוכר אז-זערורה, ממשתתפות פרויקט יסורנה- מצלמות
אילן אסייג
להמשך הפוסט

הזנות הורגת: אשה שנייה בזנות מתה מאז תחילת השנה

נ', בת 46, מתה ימים ספורים אחרי מותה של אישה אחרת בזנות. גם כשגרה ברחוב ניסתה לשמור על חזות מהוגנת ולהסתיר את העובדה שהיא מכורה לסמים

ביום שלישי שעבר, 17 בינואר, מתה נ', אשה בזנות, בת 46, שהיתה מכורה לסמים. נ' מצטרפת לסטטיסטיקה המרה של מות נשים בזנות – נ' היא האשה השנייה בזנות שנמצאה מתה בחודש ינואר, 12 יום בלבד אחרי שמ', בת ה-21, מתה ברחוב ממנת יתר.   

נ' עלתה לישראל מחבר המדינות בשנות ה-20 המאוחרות לחייה. "היא היתה מורה בעברה", מספרת יעל אוחנונה, מדריכת שטח במרפאת לוינסקי, הפועלת מטעם משרד הבריאות בזירות זנות ומציעה שירותים רפואיים וקשר טיפולי לנשים בזנות. "היא נולדה לאב יהודי ואם נוצריה, וכשעלתה לישראל מצאה עצמה חסרת מעמד. היא התחתנה עם גבר ישראלי כדי להסדיר את המעמד אבל הנישואים גרמו לה לסבל רב. בן-זוגה היה זה שהכניס אותה לעולם הסמים והביא להידרדרותה לזנות". 

אישה בזנות בתחנה מרכזית בתל אביב
אסף עברון
להמשך הפוסט

מתה הצעירה שנאנסה במועדון "אלנבי 44" ונשאבה לסמים ולזנות

מ' היתה בת 17 כשעברה אונס קבוצתי ומאז נזקקה לטיפול פסיכיאטרי, התמכרה לסמים והידרדרה לזנות. כשהיא בת 21 בלבד ומחוסרת בית, מתה מ' ממנת יתר בתל אביב מבלי שמישהו ייגש אליה

ביום שישי ה-6 בינואר, נאבקה מ', בת 21, על חייה כשהיא שכובה בסמוך לפינת הרחובות בני-ברק והגדוד העברי בתל-אביב. כ', הומלסית מכורה לסמים, היתה היחידה שניגשה אליה וניסתה להנשים אותה תוך שהיא מבקשת מעוברי אורח להזעיק את מד"א. "היא היתה במצב נורא וברור היה ששכבה על הקרקע הרבה מאוד זמן מבלי שמישהו ייגש אליה", סיפרה לאחר מכן.

לדברי דובר מד"א: "ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהגיעה למקום ב-11:30, מצאה צעירה מחוסרת הכרה, ללא דופק וללא נשימה. צוות מד"א החל לבצע בה פעולות החייאה אך ללא הועיל. לאחר דקות אחדות נקבע מותה במקום".

מועדון אלנבי 44 בתל אביב אחרי האונס ב-2013
דניאל בר און
להמשך הפוסט

לא רק יונתן היילו - בקשת חנינה לאישה שחייה שזורים התעללות

דלאל דאוד עברה רצף התעללויות מאז שהיתה בת 16 - וגם כאשר ניסתה להעזר ברשויות, הדלתות נסגרו בפניה. אולי עכשיו יהיה מי שישמע את זעקתה?

שמלות ילדות קטנות מכמירות לב, שמלות ריקות מגוף המסמלות געגוע אמהי קישטו את חצר האגף וקידמו את פני הבאים להצגה "שיר ערש" שהועלתה בכלא נווה-תרצה בדצמבר 2015 והתמקדה באמהות. ההשראה ליצירה בנושא האמהות, סיפרה ל"הארץ" הבמאית והמחזאית קרן כהן-ישראלי, התעוררה כשביקרה במתפרה שבכלא נווה תרצה את אחת ממשתתפות קבוצת התיאטרון, דלאל דאוד. "הבחנתי שהיא תופרת בהפסקות של העבודה הרשמית, שמלה לתינוקת משאריות בדים. זאת היתה נקודת ההתחלה של ההצגה. הרעיון למחזה עוד לא היה מגובש, אבל תפירת השמלה שיקפה את הערגה, הגעגוע וההתעסקות באמהות בקרב האסירות".

דאוד בחרה לא להשתתף בהצגה כשחקנית. היא העדיפה להיות מאחורי הקלעים ולעצב את התלבושות להצגה, כי "היה לי קשה". אף על פי כן, לקחה חלק בתהליך העבודה של ההצגה ופיסה מחייה אף ארוגה במחזה. "האמהות היא הכאב המשותף של כולנו", היא מספרת. "זה כואב להודות שנכשלת בתור אמא, קשה ללכת לישון כל פעם עם הכאב הזה, ולהסתכל לילדים בעיניים כשהם באים לביקור". בתום ההצגה עלתה לבמה דאוד יחד עם שאר המשתתפות וסיפרה בדמעות על הקושי להישאר בכלא שנה אחר שנה בעוד שחברותיה לתא משתחררות, על הגעגוע לילדים והשאיפה להתאחד איתם. בקהל נכחה אשת הנשיא, נחמה ריבלין, המבקרת בקביעות בהצגות האסירות בבתי הכלא.  

אישה מבעד לסורגים
להמשך הפוסט

כולם אשמים בזנות ובהתאבדות - חוץ מהסרסור

אחרי שהמבנה בירקון 98 בתל אביב, המשיך לפעול כבית בושת גם לאחר התאבדותה של האשה בזנות ג'סיקה, העניין הובא סוף סוף למשפט. נמצאו אשמים רבים - כולם מההיררכיה הנמוכה יותר במערך ניהול בית-הבושת

כתב האישום שהוגש אמש בגין הפעלת בית הבושת ברחוב הירקון 98 בתל-אביב הוא נקודת ציון חשובה במאבק בזנות. אלא שהוא לא מפיג את הענן הכבד שמרחף מעל הפרשה באשר לאוזלת ידה של המדינה בכל הנוגע לאכיפת החוקים הקיימים למיגור הזנות – סרסרות וניהול של מקום לשם עיסוק בזנות. בית הבושת הירקון 98 נודע במשך למעלה מעשור כ"מוסד" ותיק וידוע בעיר. הוא פעל ללא הפרעה במשך כ-13 שנה מבלי שהוגש נגד הפעלתו כתב אישום. במהלך השנים 2011-2010 הוציאה משטרת מחוז תל-אביב צו סגירה לבית הבושת, אך ההליך לא צלח.

בית הבושת הירקון 98 עלה לכותרות ב-13 באוגוסט 2015 כשנחשפה לראשונה ב"שטח הפקר" התאבדותה הטראגית של ג'סיקה, אישה בזנות, בת 36. שלוש שעות לאחר שג'סיקה, התאבדה בתלייה בחדר מספר 5 בו התגוררה בבית הבושת – חזר המקום לפעול כרגיל. צוות מד"א קבע את מותה של ג'סיקה, גופתה פונתה, נציגי המשטרה עזבו את הזירה, וכעבור שלוש שעות בלבד, הורה בעל בית הבושת לנשים בזנות לחזור למקום ולהמשיך לקבל לקוחות. זרם הלקוחות חזר והציף את חדר המדרגות של המבנה בעל החזות המוזנחת, ושום דבר לא הסגיר שאחת הנשים הוותיקות שבבית הבושת הירקון 98, שמה קץ לחייה.

אישה אוחזת בסורגים
להמשך הפוסט

כתב אישום נגד שוטר שביזה והטריד טרנסג'נדרית

אייל אביסדריס, שוטר תנועה בסיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה, חשוד שצילם את המתלוננת כשהיא חשופה, שלח את הסרטונים בווטסאפ והשפיל אותה

לבית משפט השלום הוגש היום מטעם המחלקה לחקירות שוטרים, באמצעות עו"ד רונן יצחק כתב אישום נגד אייל אביסדריס, שוטר תנועה בסיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה, בגין הטרדה מינית והתנכלות ופגיעה בפרטיותה של טרנסג'נדרית.

כתב האישום מגולל כי ב-2 במאי 2015 בשעה 8:00 בבוקר נהגה א', טרנסג'נדרית ערביה, ברכבה ברחובות תל-אביב. בהגיעה לרחוב הגדוד העברי נעצרה על ידי שוטרים בחשד שקודם לכן ביצעה עבירת תנועה בצומת הרחובות הגליל והשרון בתל-אביב.

אופנוע של משטרת התנועה. השוטר הפיץ את הסרטון לכלל השוטרים ביחידה
אלון רון
להמשך הפוסט

למה שלא נהפוך את הזנות לחוקית?

פגשתם חבר ואתם מתקשים להסביר לו מה בעצם הבעיה עם זנות? לפניכם חלק שני במדריך המלא

לחלק א' במדריך

"אם נמסד את הזנות, לכל הצדדים יהיה יותר טוב"

זונות במכון ליווי
ניר כפרי
להמשך הפוסט

מה בעצם הבעיה בביקור בבית בושת?

פגשתם חבר ואתם מתקשים להסביר לו מה בעצם הבעיה עם זנות? לפניכם חלק ראשון במדריך המלא

"זנות היא המקצוע העתיק בעולם, תמיד היתה ותמיד תהיה ובלי ניתן למגר את התופעה"

בקיצור נמרץ: גם רצח, זה לא אומר שאנחנו לא מנסים למנוע אותו.

זונה בחדרה
ASAblanca / Getty Images
להמשך הפוסט

בא לך עליה? הקמפיין שפונה ישירות ללקוחות הזנות

קמפיין חדש מעמיד את לקוחות הזנות מול העובדות הקשות - אך נראה שבישראל עובדות אלה רק הופכות את קורבנות הזנות לחלשות ונרדפות יותר על ידי לקוחות אלימים

קמפיין חדש "בא לך עליה? אז תתקשר 058-6444779", שיצר באחרונה הפרסומאי רומם סרנגה במחאה על תעשיית הזנות המשגשגת בישראל מצטרף לקמפיינים אקטיביסטים שמטרתם פניה ישירה ללקוחות הזנות.

כך למשל, הארגון הצרפתי Mouvement du Nid הקים אתר מיוחד בשם Girls of Paradise שהתחזה לאתר המציע שירותי מין בתשלום לצרכני מין. תמונות נשים צעירות בזנות, סמי-מעורטלות, מצולמות בתנוחות פורנוגרפיות פורסמו באתר. ללקוחות שדפדפו בפרופילים של הנשים בזנות והקליקו עליהם במטרה לקבל שירותי מין בתשלום, התגלתה האמת המרה על תעשיית הזנות: תמונת האישה המפתה, הקורנת, הוחלפה בצילום המציג אותה ברגעיה האחרונים, מדממת, ספוגה בחתכים ובסימני פציעה וכשחבורות קשות מנמרות את פניה. מידע תמציתי חשף בפני הלקוח כי היא נרצחה בידי לקוחות זנות וכלל פרטים על האירוע לצד פרטים לאקוניים עליה – שמה האמיתי, גילה בהירצחה וסיפור חייה. ללקוחות זנות שהתקשרו להזמין אישה בזנות לביתם או נכנסו לצ'ט באמצעות האתר ענתה אישה שדיווחה להם כי האישה בזנות שתמונתה מופיעה באתר נרצחה על ידי לקוח וגוללה באוזניהם את פרטי האירוע המצמרר.

מתוך סרטון הקמפיין נגד זנות
צילום מסך מתוך הקמפיין שיצר רומם סרנגה ממשרד פרסום "פרובון" עבור המטה לסחר בנשים ובזנות
להמשך הפוסט

מתי יוצאת הטיסה מניו-יורק לנווה-תרצה?

כתב אישום חמור הוגש כנגד עינת הראל בגין עבירות סרסרות, החזקת מקום לשם זנות והלבנת הון. בראיונות לתקשורת סיפרה שהמקרר שבביתה ריק, אז מה היא עושה כעת בניו-יורק ואיזה מסר עובר לציבור?

בימים אלה מבלה בניו-יורק עינת הראל, שהוגש נגדה כתב אישום חמור ביולי  2015 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הראל מואשמת בעבירות של סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות ופרסום שירותי זנות. אישום נוסף התלוי כנגדה הוא הלבנת הון בשווי של 47.5 מיליון שקל, שלפי הנטען בכתב האישום, הפיקה בין השנים 2006-2013 בהם הפעילה הראל וניהלה בתי בושת בשלוש דירות שהושכרו בבנייני מגורים שונים. את הכסף, נטען, היא הלבינה באמצעות הפקדה במזומן בחשבונות בנק שונים וברכישת דירה.

עוד לפי הנטען, באחד מבתי הבושת, ברחוב בן יהודה בתל-אביב, היתה פעילות במשך שבעה ימים בשבוע, בשתי משמרות יומיות כשבכל משמרת סיפקו שירותי מין בין 2 ל-8 נשים בזנות. כל אשה נתנה שירותי מין לבין 20-2 לקוחות בכל משמרת וגבתה מכל לקוח בין 200-270 שקל עבור 40-30 דקות. מתוך סכום זה, הועבר להראל בין 100-135 שקל. בנוסף לכך, כל אישה העבירה להראל ליום כ-30 שקל עבור כביסה, תה וקפה.

עינת הראל מבלה בניו-יורק
צילום מסך מפייסבוק, שטח הפקר
להמשך הפוסט

הסחר בנשים מתחדש בישראל אך הענישה נותרת קלה למדי

פרשת הבאת נשים ממזרח אירופה למגדלי היוקרה במרכז הארץ משכה את תשומת לבם של גופי תקשורת רבים, בעוד שגזר הדין הקל למדי שניתן לנאשמים לא זכה לסיקור

"זה לא הכסף שמאפשר לך לגעת בי.

מה שמאפשר, זה שאתה מתעלם מהעובדה שאני בן-אדם.

סנדרה, קורבן סחר, מציגה שיר שכתבה בבית בושת בישראל בו הועבדה בתקופת הסחר בנשים
יעל שחר
להמשך הפוסט

להרים את המסך מעל לקוחות הזנות

הם קוראים ל"חרם צרכנים" במטרה להוזיל את המחיר, מתייחסים לנשים בזנות כאל "תאגיד" שיש לפרק וכותבים עליהן דיווחי מין אלימים ומשפילים. מחקר חדש חושף את קהילת צרכני המין הפועלת במרחב המקוון וחומקת מההשלכות הפוגעניות שלה

*גמדה, פנים לא משהו בכלל, פרחה

*לא יפה, לא סקסית, מלאה

"אילוסטרציה. "לקוח הזנות נעדר פנים, נעדר שם ונותר מוגן באפלולית
בלומברג
להמשך הפוסט

"זנות היא לא בחירה"

מה חושבות אסירות כלא נווה-תרצה המתמודדות במהלך מאסרן עם נזקי הזנות על צרכני המין, תעשיית הזנות והחקיקה להפללת לקוחות? תיעוד מיוחד

"כל פעם כשאני נזכרת בעולם הזה, אז הדבר הראשון שעולה לי זה הריחות המגעילים של הגברים - אם זה ריח של זיעה ואם זה ריח של אלכוהול. כאילו אני הרכוש שלהם. הם היו מתנהגים אלי בזילזול, שאני חייבת לעשות בשבילם הכל, כי הם משלמים עבור זה, אפילו דברים שלא רציתי לעשות", אומרת ברכה (שם בדוי), בת 48, המשקפת את הפרופיל השכיח של הנשים הכלואות בנווה תרצה המורכב מפגיעות מיניות בילדות, הזנחה רגשית, הגעה לרחוב בגיל צעיר ועבודה בזנות.

עד להגעתה לכלא בגין תקיפה עבדה בזנות בשלל זירות: "מכוני עיסוי", "דירות" ו"חדרים" בעיקר באיזור התחנה המרכזית הישנה. סיפור חייה והתחנות שעברה משקף גם את הפרופיל השכיח של נשים בזנות, הנשים המפרנסות את תעשיית הזנות, ולא מתפרנסות ממנה, ושנפלטות ממנה במצבים נפשיים ובריאותיים קשיים, כשהן מודרות מהחברה.