טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בא לך עליה? הקמפיין שפונה ישירות ללקוחות הזנות

קמפיין חדש מעמיד את לקוחות הזנות מול העובדות הקשות - אך נראה שבישראל עובדות אלה רק הופכות את קורבנות הזנות לחלשות ונרדפות יותר על ידי לקוחות אלימים

תגובות

קמפיין חדש "בא לך עליה? אז תתקשר 058-6444779", שיצר באחרונה הפרסומאי רומם סרנגה במחאה על תעשיית הזנות המשגשגת בישראל מצטרף לקמפיינים אקטיביסטים שמטרתם פניה ישירה ללקוחות הזנות.

כך למשל, הארגון הצרפתי Mouvement du Nid הקים אתר מיוחד בשם Girls of Paradise שהתחזה לאתר המציע שירותי מין בתשלום לצרכני מין. תמונות נשים צעירות בזנות, סמי-מעורטלות, מצולמות בתנוחות פורנוגרפיות פורסמו באתר. ללקוחות שדפדפו בפרופילים של הנשים בזנות והקליקו עליהם במטרה לקבל שירותי מין בתשלום, התגלתה האמת המרה על תעשיית הזנות: תמונת האישה המפתה, הקורנת, הוחלפה בצילום המציג אותה ברגעיה האחרונים, מדממת, ספוגה בחתכים ובסימני פציעה וכשחבורות קשות מנמרות את פניה. מידע תמציתי חשף בפני הלקוח כי היא נרצחה בידי לקוחות זנות וכלל פרטים על האירוע לצד פרטים לאקוניים עליה – שמה האמיתי, גילה בהירצחה וסיפור חייה. ללקוחות זנות שהתקשרו להזמין אישה בזנות לביתם או נכנסו לצ'ט באמצעות האתר ענתה אישה שדיווחה להם כי האישה בזנות שתמונתה מופיעה באתר נרצחה על ידי לקוח וגוללה באוזניהם את פרטי האירוע המצמרר.

הקמפיין שיצר סרנגה מציג כרטיס ביקור טיפוסי לבית בושת מאלה שקשה לשוטט בתל-אביב ולא להבחין בהם מפוזרים על המדרכות – בחורה צעירה, בעלת גוון עור חום-שזוף, מתבוננת במבט חודר, יושבת בתנוחה מפתה על מיטה. על הכרטיס מופיע הכיתוב "שירן הסטודנטית הלוהטת" ומצוין מספר נייד ליצירת קשר.  

כרטיסי הביקור שנועדו למשוך לקוחות לבתי בושת לא מספרים את האמת על תעשיית הזנות – הם לא מפרטים את הניצול, האלימות, הדיכאון, ההתמכרות לסמים ולאלכוהול, על הקלון החברתי, על העייפות, על המחלות, על תוחלת החיים הקצרה הצפויה לנשים בזנות. הקמפיין "בא לך עליה" פורם את המיתוסים של תעשיית הזנות שיצרו הסרסורים. "בא לך עליה?" שואל גבר בקול רך ומלטף ומספק פרטים ההופכים את האישה הנשקפת בכרטיס הביקור לאדם, לבת-אנוש: "השם האמיתי שלה הוא חלי. היא לא סטודנטית. היא אפילו לא סיימה תיכון".

נשים בזנות נוטות להשתמש בשם בדוי. פעמים רבות ייבחר השם הבדוי בעצת הסרסור כדי לשווק אותן בהתאם לדרישות תעשיית הזנות ולסמנן עבור הלקוח כאקזוטיות, זוהרות, זרות או כישראליות מקומיות. שינוי השם לא נועד רק עבור הלקוח – הוא מגן על הפרטיות שלהן אבל בעיקר יוצר נתק בין העיסוק בזנות ובין הזהות האישית שלהן. המצאת "אני" אחר וזהות בדויה הוא מנגנון התנתקות שבאמצעותו הן מנסות לא לאפשר לזנות לחלחל לנפשן ולהשאיר את הזהות האמיתית שלהן מרוחקת. זה אקט קטן המסמל את כל הדיסוציאציה שנשים בזנות נדרשות לה כדי לאפשר את העיסוק בזנות.

אחד המיתוסים השכיחים הוא שנשים בזנות הן "סטודנטיות". סרסורים בתעשיית הזנות מרבים לשווק כך את הנשים כשהמסר השקרי שהם מנסים להעביר הוא שמדובר בנשים צעירות, משכילות, הפונות לזנות רק כדי לגייס כסף לרכישת השכלה גבוהה. הזהות של הנשים בזנות נארזת בתדמית מהוגנת, "נורמטיבית", מתרחקת מהפרופיל השכיח, עד שלרגע נדמה שלקוחות הזנות "תורמים" את כספם למטרה חינוכית מהוגנת. הקמפיין מרים את המסך ומציג את הרוב השכיח של הלכודים בתעשיית הזנות: נשים שברוב הפעמים אפילו לא זוכות להשלים השכלה תיכונית.

"בגיל 15 היא התחילה לשכב עם גברים בשביל כסף, אחרי שבגיל 13 היא שכבה עם שמונה בנים מהשכבה בשביל כרטיס אוטובוס לאילת", ממשיך הקריין לספק פרטי מידע על האישה בזנות ולפרום עוד מיתוסים. "לפני זה מישהו עשה בה מעשים מגונים. זה היה דוד שלה. היא היתה בת תשע". בקול שהולך ומקשיח הוא חוזר על השאלה: "עדיין בא לך עליה?"

"באים אליה שבעה-שמונה גברים בלילה. היא לא נהנית משום דבר שהם עושים לה. היא לא מרגישה כלום חוץ מהכאב", ממשיך הקול הגברי להלום ולהטמיע את המסר שזנות היא אקט חד-צדדי אלים שלא מסב הנאה ללכודים בעולם הזה ונועד לשרת רק את לקוחות הזנות.

כרטיס של מכוני ליווי
דן קינן

המצלמה מתקרבת בהדרגה לפני האישה והקריין חושף עוד מידע: "היא אישה בזנות כי היא צריכה כסף לילד. כן. יש לה ילד".

הקמפיין חושף את האוכלוסייה השכיחה כיום בעולם הזנות – אמהות חד הוריות - תוך הצגת התחנות הקודמות בחייהן לפני כניסתן לזנות: הפגיעות המיניות בילדות, העוני החריף והניצול המיני הקשה המוביל אותן לכך שזנות היא אסטרטגיה להישרדות.

אני מסקרת קרוב לעשור את תעשיית הזנות הישראלית והמציאות הופכת לקשה, גיהנומית ומדכדכת ככל שהשנים חולפות. מאז שפסק הסחר בזנות בישראל והחלה להתבסס בישראל תעשיית זנות הנשענת על אוכלוסייה מקומית מוחלשת, גדל באופן מעורר דאגה מספר האנשים שנסחפים למעגל הזנות. אוכלוסיית הזנות בישראל מתבססת על נוער בסיכון, אימהות יחדניות במצבי מצוקה קשים, מכורים ומכורות לסמים, גברים וטרנסג'נדריות. הרוב השכיח של הלכודים במעגל הזנות נוצלו מינית בילדותם ולא טופלו. הזנות המקומית מתקיימת כיום ללא הפרעה בדירות הממוקמות בלב ערים מרכזיות ברחבי הארץ כדוגמת תל-אביב וירושלים, במכונים הממוקמים באזורי תעשייה כמו חולון, פתח-תקווה ראשון-לציון, במועדונים, בזירות רחוב בכל חלקי הארץ, בבתי מלון ובאתרי האינטרנט.

הקמפיין שיצר סרנגה מבורך בניסיון שלו לפרום מיתוסים ולפנות ישירות לקהל הלקוחות וכמובן גם לציבור כולו. אך צריך להבהיר שכיום מרבית לקוחות הזנות מודעים להרבה אמיתות – הימצאות צעירים וצעירות בעולם הזנות, המצוקה הכלכלית הקשה המאפיינת את הלכודים בזנות, היותם קורבנות תקיפה מינית והיות רבות מהנשים אמהות יחדניות המתבוססות בחובות לשוק האפור. כל המידע הזה הופך פעמים רבות את הלכודים בעולם הזנות לקורבנות נוחים יותר עבור הלקוחות.

ניר כפרי

בשיטוט בפורומים של לקוחות מין ניתן להיווכח בדיונים של הלקוחות עד כמה הם מודעים לנשים החד הוריות השרויות במצוקה קשה, לנשים הנמצאות בהיריון מתקדם, להומלסיות ולהתמכרות הנשים לסמים, אך המידע הזה נועד רק להעמיק את הניצול - להוזלת התעריף והעברת מידע "האם הן שוות כניסה", האם הן שוות הוצאה כספית של 100 שקלים או יותר.

סרסורים ולקוחות רבים המעוניינים בהנצחת תעשיית הזנות מרבים לנפנף בטיעון "הפרנסה" שעלולה להיגזל מהנשים בזנות אם תעבור חקיקה להפללת לקוחות. הם לא מספרים כמובן ש-40% מהתשלום על אקט מיני עובר לסרסור. בנוסף, כשנחשפים לדיוני לקוחות המנסים לחולל "חרם צרכנים" כדי להוזיל "תעריפים" מתחוור גודל הניצול, האטימות וכמה הם מרוכזים אך ורק בעצמם. וחשוב לציין – הגידול שחל בתעשיית הזנות מוביל לכך שהמשמרות בבתי הבושת (דירות דיסקרטיות בלשון מכובסת) נמתחות על פני 12-14 שעות. במשמרת ממוצעת הן נתבעות לשכב עם 10-15 לקוחות בממוצע במשך כ-40 דקות. על אקט מיני שכזה הן מקבלות כ-130 שקלים. אישה בזנות בניגוד למיתוס איננה יכולה "לבחור" לקוחות ולסרב לאלה שאינה רוצה בהם. הלקוחות הם אלה שבוחרים מתוך מאגר הנשים העובדות ואישה שתרבה לסרב ללקוח תיקנס או תפוטר מבית הבושת. בנוסף, נשים בזנות שמאחרות למשמרת נקנסות (רצוי לזכור שמרביתן מגיעות מערים מרוחקות כדי למנוע זיהוי) ונשים בזנות נדרשות לשלם לסרסור על קפה, כביסה של מגבות ושימוש בקונדומים.

הקמפיין המבורך הזה מעיד על רוח חדשה של התעוררות ציבורית בכל הקשור למאבק בזנות. אך חשוב להבהיר – לצד הסברה וחינוך יש צורך חיוני באכיפת חוקים קיימים כנגד סרסרות, ניהול בתי בושת ואיסור פרסום בתי בושת. יש צורך חיוני בהרחבת המענים ללכודים במעגל הזנות כמו למשל – הוסטל לאמהות חד הוריות בזנות שחסר כיום. אבל יותר מכל ישראל חייבת לקחת אחריות על האוכלוסייה שהופקרה לזנות ולסייע לה בהליך שיקום וביציאה מעולם הזנות ולחוקק את החוק להפללת לקוחות זנות.

צרכני הזנות הם יד ימינם של הסרסורים והם פוגעים בלכודים בזנות לא פחות מהם. אי אפשר להניח להם להמשיך לחמוק מהאחריות החברתית והמשפטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות