טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה שלא נהפוך את הזנות לחוקית?

פגשתם חבר ואתם מתקשים להסביר לו מה בעצם הבעיה עם זנות? לפניכם חלק שני במדריך המלא

תגובות
זונות במכון ליווי
ניר כפרי

לחלק א' במדריך

"אם נמסד את הזנות, לכל הצדדים יהיה יותר טוב"

בקיצור נמרץ: המיסוד מיטיב עם הסרסורים, קורבנות הזנות ממשיכים להיפגע

בעיני לקוחות, סרסורים ובעלי אינטרס רבים (ואנשים המכנים עצמם "ליברליים" אבל רק כשזה נוגע לגופו של אדם אחר) - מיסוד הזנות, המנציח את הדיכוי ואת עבדות המין, נתפש כפיתרון קסם. לתפישתם, זנות תמיד תהיה בעולם ולכן עדיף למסד אותה. הולנד הניפה את דגל המיסוד בשנת 2000, והצהירה שזנות היא מקצוע. כיום היא נאבקת בתופעה ההולכת ומחריפה של סחר בנשים, סחר בסמים ושליטת ארגוני פשיעה בתעשיית המין. המיסוד, מתברר כיום, לא מיטיב עם האישה אלא משרת רק את בעלי בתי הבושת, הסרסורים, סוחרי הנשים והלקוחות המשלמים על מין. לשון אחר, מיסוד זנות אינו אלא הפיכת הסרסרות והסחר בנשים למקצוע לגיטימי.

זונה בפתח המכון
ניר כפרי

האם מיסוד זנות ממגר את האלימות כנגד נשים בזנות? על פי מכון תודעה, לסיוע לנשים ולגברים במעגל הזנות ולשינוי הגישה הציבורית: "במדינות שבהן חל מיסוד של הזנות, המציאות איננה ורודה יותר עבור העוסקים בה. כך למשל, מאז מיסוד הזנות בגרמניה, נרצחו למעלה מ-50 נשים בזנות על ידי לקוחות או שותפים בתעשיית המין, ו-28 מקרים לפחות של ניסיונות לרצח נרשמו. מקרי האלימות, שכמובן מדווחים באופן חלקי בלבד, התרחשו גם בזירות הנתפסות כ"מוגנות" – בבתי מלון, בבתי בושת ובבתים פרטיים. באוסטרליה, שם הזנות ממוסדת באופן חלקי עוד משנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת, התגלו מקרים של כנופיות סחר בבני אדם לצורך עבדות מינית הפועלות בבתי הבושת החוקיים במדינה".

"החוק להפללת לקוחות הוא אשליה, זה לא יעשה שום דבר. הזנות תרד למחתרת ואז זה יהיה יותר גרוע"

הפגנה נגד הזנות בתל אביב
עופר וקנין

בקיצור נמרץ: בשבדיה זה עבד, לא כדאי לפחות לנסות?

הזנות לא מוגרה כליל בשבדיה, אך הנתונים הקיימים מצביעים שמספר הנשים העוסקות בזנות בשוודיה ירד בשני שלישים והחוק שנחקק ב-1999 ומטיל אחריות פלילית על צרכני הזנות בלם את כניסתן של נשים חדשות לעיסוק בזנות. החקיקה צמצמה את מספר צרכני הזנות באופן משמעותי, ומאז כניסת החוק לתוקפו המשטרה ורשויות הרווחה שם לא מדווחים על עלייה בשיעור האלימות כלפי הלכודים בזנות. תופעת הזנות הולכת ומצטמצמת בשבדיה מדי שנה והתמיכה הציבורית בחקיקה מתרחבת. דמיינו שאפילו רק מעט מזה היה קורה בישראל. 

המתנגדים לחקיקה המפלילה לקוחות מתריעים שהיא היא תאומץ תרד הזנות למחתרת. איומי הסרק האלה לא הרתיעו את המדינות שאימצו את החקיקה השבדית מהטעם הפשוט: דווקא מיסוד הזנות הוא שיוצר זנות במחתרת – "שוק שחור" מחתרתי של זנות קטינים, לצד מעגל של סחר בנשים לא חוקי ההולך וגדל.

אילוסטרציה לזונה
יובל טבול

בישראל, השולים הגיהנומיים של הזנות חדרו כבר מזמן למרכז: קטינים מסורסרים לזנות בכל הזירות, נשים בהיריון – תופעה ששנים ארוכות רווחה רק בזירות רחוב – מבוקשות בבתי בושת ברחבי הארץ. בנוסף, האלימות כלפי עובדי הזנות בכל הזירות גואה: אונס ושוד שלהם הוא עניין שבשגרה, ורק מעט מהמקרים מדווחים למשטרה.

מאחורי הנפנוף באיום של בעלי אינטרס על "הירידה למחתרת" לא מסתתרת דאגה אמיתית לרווחת הלכודים בזנות, אלא חרדה מגדיעת ענף תעשיית המין המשגשג בישראל בצורה פראית.

משיחות שאני מנהלת עם עובדי זנות, עולה שהסרסורים והלקוחות מסיתים אותם נגד החקיקה. הם מפחידים אותם "מהיום שאחרי" ומסלפים את תוכנה. האמת היא שהחקיקה עשויה להפוך את יחסי הכוחות בין עובדי הזנות ללקוחות. ביום שבו היא תיושם, המשטרה לא תוכל לעצור בפשיטות לבתי בושת את הנשים בזנות, כפי שהיא עושה כיום, ולהתעלם מנוכחותם של הלקוחות בזירה, אלא תידרש לעצור את הלקוחות ולהתייחס אליהם כאל העבריינים, בעוד שעובדי הזנות יהיו מוגנים מבחינה משפטית. אם יבחרו ביציאה ממעגל הזנות, יוצע להם סיוע נרחב שכיום הוא חלקי ביותר. ומעל לכל, חקיקה שמטרתה לתת אופק חדש לחפצים לצאת מהזנות תהיה מחויבת להגדיל את התקציב המופנה לשיקום ולפתח גורמי מענה רבים החסרים כיום.

"הזנות בישראל לא קשורה למאפיה - היא עצמאית"

בקיצור נמרץ: זה מה שארגוני הפשע מנסים לגרום לכם לחשוב. בישראל כמעט לא קיימת זנות עצמאית.

הרוב המכריע של תעשיית הזנות בישראל איננה עצמאית. מאחורי הדירות הדיסקרטיות, בתי הבושת, מכוני העיסוי, מועדוני החשפנות עומד מנגנון פשיעה היררכי שמוביל למשפחות הפשע. יש בתי בושת או מועדוני חשפנות שהם בבעלות מוחלטת של משפחות פשע, ויש בתי בושת ומועדוני חשפנות המשלמים למשפחות הפשע דמי חסות. בזירות הרחוב לרבות מהנשים המכורות יש "בן-זוג" או "חבר" המשמש כסרסור פעיל. בנוסף כספן עובר תוך דקות לאחר האקט המיני עם לקוחות לסוחרי הסמים, שגם הם בדרכם משרתים אינטרסים של משפחות פשע המתמחות בסחר בסמים.

מודעת אבל לזכר הזונה שהתאבדה בתל אביב
עופר וקנין

לתעשיית הזנות יש אינטרס מובהק להציג את הנשים הלכודות בזנות כנשים הפועלות ללא סרסור ולטשטש באופן הזה את הניצול ולהעלים מהלקוחות את העובדה הפשוטה – שהם מעבירים את כספם למשפחות הפשע והעולם העברייני בישראל משגשג הודות להם.

זנות עצמאית מתקיימת בשולי השוליים של תעשיית הזנות. ראיינתי פעמים רבות בדירות פרטיות של א.נשים בזנות בהם קיבלו לקוחות והתחוור לי ש"הבן-זוג" שרובץ בדירה הוא סרסור לכל דבר, הנמצא כמובן כשהלקוחות מגיעים.

מעטות הנשים העובדות בביתן או בחדר שהן שוכרות ללא נוכחות סרסור מאחר ומדובר פעמים רבות בסכנה –אונס קבוצתי, שוד, לקוחות אלימים ולקוחות שלא רוצים לעזוב ואחרים שמתווכחים באופן בריוני על התשלום. ועוד משהו, לפני שנים פעל בבניין בו גרתי בית בושת. עד מהרה התחוור שמדובר ב"רשת", המפעילה בית בושת נוסף במורד הרחוב. אישה בזנות, מבוגרת, אלכוהוליסטית, שגרה ממול לביתי ועבדה מביתה באופן עצמאי מצאה את עצמה "נדרשת" לשלם להם דמי חסות "ולזכות" בהגנה. "תנאי המעבדה" האלה אפשרו לי לראות באופן חד איך העולם העברייני חולש על בתי בושת ואינו מהסס להשתלט גם על כספה של אישה שעובדת מתוך דירה.  

"נשים בבתי הבושת מוגנות יותר מנשים בזירות רחוב"

בקיצור נמרץ: עובדי הזנות נתקלים באותו ניצול, אלימות ואכזריות גם בבית הבושת.

זירת הרחוב היא תחנה סופית של הזנות, והיא ללא ספק אלימה, קשה, ברוטלית וקשוחה. יחד עם זאת, זירות הנחשבות יוקרתיות ומצויות במקומות מהוגנים הן בסך הכל אותו הגיהינום והניצול אך בתפאורה של כלוב של זהב. בעוד שבזירת הרחוב הסרסור האמיתי הוא הסם, כלומר, הנשים עובדות ממנת סם למנת סם, בזירת הדירות הן נדרשות לעבוד 12-14 שעות, לפחות שלושה ימים בשבוע, ולקבל 10-15 לקוחות. לאישה ברחוב יש את החופש לסרב ללקוח ולדחות אותו (דבר שלא תמיד מתקבל בהבנה) אבל אישה העובדת בבית בושת איננה יכולה לדחות לקוחות ולסרב באופן תדיר לאקטים מיניים מחשש לקנס כספי או לפיטורין. זירות יוקרתיות אינן מגינות על הנשים מאונס. כשאשה בזנות מדווחת על אונס, פעמים רבות הסרסור מבקש מהלקוח תשלום גבוה יותר מהרגיל וחולק אותו עמה. קראתם נכון: במקרים רבים אונס הוא "תשלום בונוס" לסרסור.

בהתאבדותה בירקון 98 המחישה ג'סיקה שהנשים בזנות אינן מוגנות בשום זירה ורק הן משלמות את המחיר האמיתי של תופעת הזנות.

לחלק א' במדריך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות