טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך איפשר בית המשפט את המשך פעולתם של מפעילי בתי בושת

בשבוע שעבר תפסה המשטרה חוליית עבריינים שהפעילו שני בתי בושת גדולים בתל אביב. כך שיחקה הפסיקה של השופט איתי הרמלין לידם של הסרסורים

תגובות
פשיטת המשטרה על בתי בושת
צילום מסך

בפסיקתו השנויה במחלוקת של שופט בית משפט השלום בתל-אביב, איתי הרמלין, שניתנה בסוף מאי 2016 בנוגע לבית הבושת ברחוב יצחק שדה, אחד מהמוסדות הגדולים והוותיקים בתחום הזנות בעיר, הוא קבע כי החזקת בית בושת לא תיחשב עבירה אם נשים בזנות יפעילו את בית הבושת. ובלשונו – "אם העיסוק מתקיים בדירת מגוריה של האישה בזנות, במקום שנשכר לצורך העיסוק בזנות על ידי מספר נשים במשותף או במקום שנשכר על ידי אישה לצורך עיסוקה בזנות והיא הזמינה לשם נשים נוספות לחלוק אותו עמה".

על אף עדויות הנשים בזנות שהצהירו בדיונים בבית המשפט כי הן "שוכרות חדרים באופן עצמאי", הכיר השופט הרמלין בכך שלמעשה מדובר בבית בושת לכל דבר. הרמלין הורה ל על הוצאת צו הגבלת השימוש על בית הבושת לתקופה של 90 יום, "כדי לאפשר לנשים בזנות זמן התארגנות בשל הפגיעה בחופש העיסוק שלהן".

החלטתו הצביעה בעיקר על אי הכרת תעשיית הזנות הישראלית ואופן פעולתה. לתחום הסרסרות שמילאו בעבר בעיקר גברים הולכות ונכנסות בשנים האחרונות עוד ועוד נשים. רובן היו בעברן נשים בזנות ומאחוריהן עומד העולם העברייני. הן ניצבות בחזית בתי הבושת מתוך הבנה שאם ייספגו כתב אישום, המערכת המשפטית עשויה לחמול עליהן ולהימנע מלשלוח אותן למאסר ארוך בשל עברן בזנות ומאחר שמרביתן אמהות לילדים.

יש להבהיר: זנות איננה "עיסוק" לאישה, אלא עסק רווחי למפעילי בתי הבושת. על כן פסיקתו של הרמלין אינה מגינה על הנשים בזנות, אלא היא למעשה מעין מתנה לעולם העברייני המיומן בניצול פרצות בחוק.

הרמלין הסתמך בדבריו על טענה המנותקת מהנעשה בשטח, ולפיה אשה העומדת בפני סגירת בית הבושת שבו היא עובדת, עלולה להיזרק לרחוב. מצב זה רווח בתעשיית הזנות של שנות ה-70, כשהיה מיעוט של בתי בושת בישראל, וסגירת מקום בצו בית משפט כובדה. כיום מדובר במצב שונה. בתל-אביב לבדה פועלים כיום כ-300 בתי בושת, וכשנסגר מקום אחד, נשים בזנות עוברות למקום חדש או אחר שהמפעיל ממהר לפתוח "עסק" חדש. כך למשל, נשים בזנות שעבדו בבית הבושת ברחוב הירקון 98 עברו למקום חדש שפתח הסרסור בדרום תל-אביב, וכמה מהן פנו לשיקום.

ומה קרה בבית הבושת שפעל ברחוב יצחק שדה שהרמלין פסק בעניינו? כאמור צו הסגירה שהוציא השופט נכנס לתוקף רק באמצע ספטמבר 2016 מאחר וביקש לתת לנשים בזנות זמן להתארגן, אך בפועל הזמן הזה שימש לא את הנשים בזנות אלא את הרשת העבריינית שהפעילה את המקום וניצלה את הזמן להתארגנות מחודשת. הרשת העבריינית שהפעילה את בית הבושת ועמלה רבות לשווק ולהציג אותו בדיונים בבית המשפט ובתקשורת "כהתארגנות עצמאית" ואת הנשים בזנות כאילו פעלו "מבחירה", לא יצאה לפנסיה ולא שבתה מעיסוקה, אלא ניתבה את הנשים בזנות לבית בושת אחר בבעלותם, ברחוב טברסקי, שפעילותו רק התרחבה ושגשגה מאז.

בשבוע שעבר פשטה המשטרה לבתיהם של ארבע נשים וגבר החשודים בקיום אופרציה עבריינית-עסקית משנת 2013 ועד היום שמטרתה הפקת רווחים מהפעלת שני בתי בושת בתל-אביב – האחד ברחוב יצחק שדה והשני ברחוב טברסקי. החמישה חשודים בניהול רשת של בתי בושת ובעבירות מס המוערכות ביותר מ-50 מיליון שקל.

הרשת נחשפה בעקבות חקירה סמויה של המשטרה בשיתוף יחידת יהלום ברשות המסים והמוסד לביטוח לאומי. דוברות המשטרה ורשות המיסים מבהירים כי מדובר בפרשייה רחבת היקף. החמישה שנעצרו חשודים בעבירות של סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, הבאת אדם לעיסוק בזנות, השמטת הכנסה במזיד על פי פקודת מס הכנסה, עבירות הלבנת הון ועבירות מרמה והונאה.

על פי החשד, שתי הנשים שנעצרו (בת 39 מתל-אביב ובת 43 מרמת-גן) ניהלו את שני בתי הבושת תוך הפעלת מערך שלם של "פקידות" ו"מנהלות". השתיים חשודות בעבירת סרסרות, ובהפעלת למעלה מ-30 נשים בזנות. חשודה נוספת (בת 63 מתל-אביב) שימשה על פי החשד כמנהלת בכירה בבית הבושת וסייעה בהעברת הכספים למנהלות תוך שליטה יומית בנשים בזנות שפעלו בבית הבושת. בניהול בתי הבושת היה גם על פי החשד מערך סדור של נותני שירותים – מחלקי כרטיסי ביקור, מאבטחים ועוד. החשודים הובאו לבית משפט השלום להארכת מעצרם.

מעצרם של שתי הנשים והגבר הוארך עד ליום חמישי הקרוב, ושתי הנשים האחרות שוחררו. יש לקוות שכתבי האישום בפרשה יוגשו במהרה ולא תהיה סחבת שתאפשר לחשודים זמן נוסף להתארגנות.

בית הבושת ביצחק שדה
דודו בכר

הפרשה הנמצאת בראשיתה מלמדת על השינוי שחל בשנים האחרונות בתעשיית הזנות. בתי הבושת מפעילים יותר ויותר נשים בחזית כפקידה, מנהלת, מנהלת בכירה, סרסורית וכמובן בתחתית ההיררכיה נשים בזנות. אך זה רחוק מלהיות "קואופרטיב נשי" כפי שהסרסורית עינת הראל שהחלה בחודש שעבר בריצוי מאסרה, אהבה להציג זאת.

רוני שפירא, מנהלת יחידת שיקום אסירות בצפון ברשות לשיקום האסיר, תיארה את הפרופיל של הסרסוריות בכתבה שפרסמתי בנושא - "הסרסורים מאחורי הקלעים אך נשים מנוצלות גם בבתי בושת שהן מנהלות". לדבריה, "הפרופיל של אישה המנהלת בית בושת ומסרסרת הוא בדיוק אותו פרופיל של נשים בזנות. כלומר, נשים שעברו התעללות מינית בילדות או בהתבגרות, חוו הזנחה נפשית ורגשית חמורה ועוני חריף. מרבית הנשים שהן מנהלות בתי בושת או פקידות בבתי בושת היו נשים בזנות לפני כן. אלה נשים שרכשו את אמונו של הסרסור והוא מעביר לידיהן את הניהול השוטף – הן יכולות להיות בנות הזוג שלו או נשים בבית הבושת שהוא מנהל שהוא מזהה שיש להן יכולות ניהוליות. מרבית הנשים ש'מקודמות' לתפקידים האלה הן לא מכורות לסמים או כאלה שההתמכרות שלהן מפריעה לתפקוד, הן מנותקות רגשית ויותר חזקות וקשוחות והישרדותיות. יש ביניהן רווקות, צעירות ופלח גדול הוא אמהות חד הוריות".

לדברי שפירא, רוב בתי הבושת בחיפה ובצפון מופעלים על ידי נשים, "שמאחוריהן מסתתר עולם פשיעה גברי במהותו. הנשים נמצאות בתחתית ההיררכיה ונשארות מנוצלות. גם כאשר הן כביכול 'מתקדמות' לתפקידים של פקידה, מנהלת בית בושת, סרסורית, הגברים הם עדיין אלה שגורפים את הכסף הגדול".

שפירא הדגישה שהיא לא מכירה מצב שנשים בזנות באמת מפעילות מקום משלהן. "מי שמכניס אותן מלכתחילה לעמדת ניהול בית בושת זה גבר שהוא מממן את הכל, הוא מקור ההון, הוא זה שדוחף הכל מאחורי הקלעים ופעמים רבות הוא גם לא מאפשר להן להפסיק", הסבירה. "מעין 'קואופרטיב נשי' של נשים בזנות המתקיים ללא סרסור כמו שהשופט הרמלין הכשיר בהחלטה שלו פשוט לא קיים. אם הן ינסו להקים מודל שכזה, העולם העברייני ישתלט על זה תוך רגע וישתמש בהן כפנים היפות".

יחד עם זאת לצד הפרופיל הזה של הסרסוריות שצומחות מעולם הזנות, ישנה גם כניסה של נשים לסביות לתחום בתי הבושת. בתחילה הן עובדות כ"פקידות" בבתי בושת ובהדרגה הן צומחות לנהל ולהחזיק בבתי בושת בדומה לגברים בעולם העברייני.

"זאת למעשה הפרטה של מוסד הסרסרות הגברית – את תראי בבתי הבושת פקידה, מנהלת ואפילו לפעמים שומר שמקבל סמכויות ומתנהג כמו מפקח ושותף של הפקידה", סיפרה באותה הכתבה סתיו, שעבדה בניהול בית בושת והפסיקה לפני כשנה. "זאת עיסקה שנוחה לשני הצדדים. העולם העברייני משתמש בזה. בעלי המקומות מחזיקים עורכי דין שמגיעים לבתי הבושת ומתדרכים את הצוותים. אני זוכרת שבאחת הפעמים הגיעה עורכת דין מוכרת בתחום ותדרכה אותנו בבית הבושת מה לומר במצב של פשיטה משטרתית ועודדה אותנו לא לפחד. בעלי המקומות משלמים את הקנסות שהמקום מקבל ומפעילים מערכת שכנועים מאוד חזקה – הם 'מרגיעים' אותך ומספרים לך שפעם ראשונה זה בכלל על תנאי".

פשיטה על בתי בושת
צילום מסך

וראוי לחדד על המערך: הפקידה נמצאת בבית בושת, מוקפת בטלפונים ונשים בזנות. היא עונה ללקוחות שמתקשרים בקול מלטף, חם ומיני, ולמעשה משווקת להם את הנשים בזנות — מפרטת אילו אקטים מיניים הן עושות ומפתה את הלקוח להגיע למקום. לדברי סתיו, "הפקידה אחראית על הקופה ועל הניהול השוטף, ושכרה מורכב מבסיס של 300 שקלים למשמרת וטיפים. יש מקומות שלא משלמים שכר בסיס, והשכר הוא הטיפים ששילמו לה הנשים (אם סיפקה להן יותר לקוחות), ובונוסים מבעלי המקום, בהתאם למספר הלקוחות. שכרה של פקידה במשמרת של 12 שעות הוא 1,000-500 שקלים, ובסופי שבוע בבתי בושת גדולים זה יכול להגיע עד ל-3,000 שקלים. המנהלות אחראיות על הפקידות ועל גיוס הנשים והפעלת המקום. הן אחראיות על התשלומים, הפרסום ולהן מעבירים את הכסף. שכרן נע מ–30 אלף שקל עד 100 אלף שקלים בחודש. כיוון שרבים מבתי הבושת פעילים 24 שעות ביממה, המנהלות לא בהכרח נמצאות במקום - זה תלוי בסגנון הניהול ובהסדר שהן מגיעות אליו עם מפעילי המקום".

לדברי לילך צור בן משה, מנהלת עמותת "הופכות את היוצרות" למען הכשרה, תעסוקה והעצמה של נשים היוצאות ממעגל הזנות, "ניהול של בית בושת הוא המשך של יחסים מנצלים, המשך של יחסי שליטה, המשך של קיום מודל שהן מכירות שלא מכבד רגשות אדם".  

לדבריה, "יש שני סגנונות ניהול שהן מתארות – סרסוריות שהן אכזריות ומנצלות ומפעילות יחס קשה אפילו יותר מגברים או לא שונה מגברים וסרסוריות המפעילות מלכודת דבש, הן יוצרות עם הנשים בזנות מעין קשר אמהי, חברי, הן מביאות אוכל חם לבית הבושת ומנסות ליצור תדמית של 'מאמא', לא נדיר לשמוע צעירות שאומרות על סרסורית מאוד מנצלת 'היא כמו אמא בשבילי'. הן נותנות הלוואות לנשים כאילו ממקום של דאגה ועזרה אבל ככה משעבדות אותן עם ריבית למקום, הן מציעות להן תוספות שיער בשווי 5,000 שקל וטיפולים קוסמטיים יקרים שבפועל יניבו להן יותר כסף מהאישה בזנות ויגבירו את התלות שלה בהן, הן יוצרות קשר של תלות מניפולטיבית ולא צריכות לעשות יותר מזה. לפעמים מספיק לומר רק מילה טובה והנשים בזנות נלכדות מבחינה רגשית על ידי סרסוריות שמנצלות אותן מבלי שצריך בכלל להפעיל אלימות פיסית".

נטע עברה בגיל שמונה פגיעה מינית מתמשכת. אמה לקתה בדיכאון ואביה הוא אסיר היוצא ונכנס מבתי כלא. היא החלה לעבוד בגיל 21 כפקידה ב"ספא" וכעבור חודשיים עברה לעבוד בזנות. לפני כשנה וחצי הצליחה להשתקם בסיוע סלעי"ת (סיוע לנשים במעגל הזנות). "עבדתי עם סרסורית שזיהתה את הפגיעות והחסרים שלי", סיפרה בראיון. "לא הייתי בקשר עם אמא שלי, והיא נורא מהר זיהתה את הצרכים שלי – היינו שותות קפה אחרי העבודה, נפגשות בשישי-שבת, היא היתה באה אלי הביתה ואני באתי אליה הביתה. כשהיו לי בעיות כלכליות היא נתנה לי הלוואה ועוד הלוואה, והייתי לכודה אצלה רק בגלל הריביות. הסגנון של הסרסורית הכמו אמהית זה משחק, וכשנפקחו לי העיניים הבנתי שלא באמת אכפת לה ממני, זאת טקטיקה, אכפת לה רק שאני אכניס לה כמה שיותר כסף". לתקופה קצרה ניסתה לעבוד באופן עצמאי מביתה. "כשניסיתי להתנתק ולעבוד לבד מהבית באופן עצמאי, היא רדפה אותי והיתה משאירה לי פתקים על הדלת ומפעילה איומים". לדבריה, כל הניסיונות לעבוד באופן עצמאי בזנות לא צלחו "כי זה מסוכן ואת חייבת שמירה". נטע עבדה גם תקופה קצרה באחד מבתי הבושת שהפעילה הסרסורית הראל. כששמה של הראל עלה גופה הצטמרר. "נשים סרסוריות יכולות להיות אפילו יותר גרועות מגברים", אמרה. "הייתי מקבלת קנסות כספיים על איחור למשמרת, על סירוב לשכב עם לקוח שלא רציתי ואם סירבתי בגלל שהייתי במחזור. איך שלא תסתכלי על זה — תמיד אלה הנשים בזנות שמנוצלות".

המבצע המשטרתי המבורך שהביא ללכידת החשודים בהפעלת בתי בושת גדולים שפעלו בגלוי וללא מורא מסמן רוח חדשה של אי-סובלנות לתופעת הזנות. יש לקוות שהפרקליטות ומערכת המשפט ישכילו לפעול הפעם במלוא החומרה כנגד מפעילי ומפעילות הרשת.

ולסיום: אתם.ן מוזמנים.ות לצפות בסרטון השלישי והנהדר שיצרו "חללית טי.וי – חלל להפקה ולהפצה של יצירות דיגיטליות" כמחווה לרגל ארבע שנות פעילות הבלוג "שטח הפקר". בסרטון הזה שנוצר בהשראת הטקסטים שפורסמו בבלוג, מככבת השחקנית והקריינית היפהפייה תמר עמית יוסף. תסריט: אבנר כהן. תודה מכל הלב לרנן מוסינזון האהובה!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות