ורד לי
ורד לי
הירקון פלאזה
קרדיט: שטח הפקר
ורד לי
ורד לי

הערב, יום השנה להתאבדותה של ג'סיקה בבית הבושת הירקון 98, בו עבדה וחיתה, תתקיים צעדה ואירוע זיכרון לקורבנות הזנות בישראל.

הצעדה תצא בשעה 19:00 בערב מרחוב הירקון 98, בו פעל במשך 13 שנה בית בושת, לכיוון כיכר אתרים, שם יתקיים אירוע זיכרון בשעה 20:00 על רקע תפאורת מועדון החשפנות "פוסיקט".

בית הבושת הירקון 98 עלה לכותרות לפני כשנה כשנחשפה לראשונה ב"שטח הפקר" התאבדותה של ג'סיקה. כשלוש שעות לאחר שהתאבדה ג'סיקה בתלייה חזר בית הבושת לפעול כרגיל. גופתה של האישה בת ה-36 פונתה ומפעילי המקום בחרו לפתוח את דלתות בית הבושת כאילו לא ארע דבר ולאפשר לזרם הלקוחות לטפס במדרגות ולטשטש ולהשתיק את המקרה הטראגי. לג'סיקה שעבדה מגיל 16 בזנות לא היה בית משלה, אפילו לא דירה שכורה ושום מקום ללכת אליו. היא התגוררה בחדר מספר חמש בבית הבושת, וחייה נראו כך, על פי שרון, אישה בזנות, שהפכה לחברתה במרוצת השנים: "היא היתה מתעוררת בקושי רב, קרוב ככל האפשר לשעת תחילת המשמרת בזנות, שהחלה בשעה 18:00בערב. היא היתה מתחילה את המשמרת בשתיית ארבע כוסות וודקה וחגיגת והיא היתה עושה כ-20 -30 לקוחות בממוצע עד לשעה 6:00 לפנות בוקר". בתום כל משמרת כשצבע השמים התחלף משחור לתכול בהיר היא היתה מתחפרת בשינה, בחדר קטנטן בבית הבושת שהתרוקן מלקוחות, ומתעוררת רק למחרת לעוד משמרת של 12 שעות הכוללת תור ארוך של לקוחות זנות.

בית הבושת הירקון 98 היה מהוותיקים והידועים בעיר. בכל משמרת הנמשכת כ-12 שעות הועסקו בין 8 ל-12 נשים. במהלך השנים 2010-2011 הוציאה משטרת מחוז תל-אביב צו סגירה לבית הבושת אך באמצעות פלפול משפטי של עורך הדין שייצג את הסרסור - מפעיל המקום, נמנעה סגירת המקום. מפעיל המקום טען שלא מדובר בבית בושת אלא ב'מלונית' להשכרת חדרים. כדי לתעתע ברשויות הפעילות בבית הבושת שברחוב הירקון 98 פוצלה והתקיימה בשתי קומות שבמבנה. הלקוחות טיפסו לקומה השלישית, שם הוצבה "פקידת קבלה", שסיפקה מידע על הנשים בזנות והאקטים המיניים שהן מבצעות. הלקוחות בחרו, שילמו את מחצית הסכום "להשכרת מלונית", ירדו לקומה השנייה במבנה, הכוללת שמונה חדרים; והמתינו לעובדות הזנות שיצטרפו אליהם. הפארסה הזאת התקיימה תקופה ארוכה ושימשה תפאורה לפעילות הזנות שהתקיימה במקום. כשהבחין מפעיל בית הבושת שאין צורך להתאמץ ולהסתיר את הנעשה העתיק את פעילות הזנות לקומה השנייה בלבד, כששאר הדירות במבנה הושכרו מעת לעת לאנשי צוות המתפעלים את המקום, ובדירות האחרות בבניין התגוררו דיירים שהיו ערים לפעילות המתקיימת במבנה והשלימו עמה.

מקרה התאבדותה של ג'סיקה שהיתה קורבן מובהק של תעשיית הזנות הדהד בתקשורת והסעיר את הציבור הרחב. בהפגנה שהתקיימה לזכרה היתה תחושה חדה של התעוררות ציבורית ופקיחת עיניים והבנה שבלב בתים מהודרים ברחבי תל-אביב מתקיים ניצול מחפיר של נשים שקופות. התאבדותה פרמה מיתוס שהחזיקו בו רבים – היא המחישה לציבור שאין הבדל אמיתי בין זירת הרחוב ל"דירה דיסקרטית" (שם מכובס לבית בושת), הנתפסת כיוקרתית יותר ומגנה. ההתאבדות הדגישה שעבור הנשים בזנות "הדירות הדיסקרטיות" הן לא יותר מתפאורה, כלוב, כלא. ולבסוף חידד מותה הטראגי שנשים בזנות חשופות בכל הזירות לנזקי הזנות – דיכאון, התמכרות לסמים, אובדנות.

 רק למחרת ההפגנה על אוזלת ידה של המשטרה, עשרה ימים לאחר ההתאבדות הטראגית, השכילה המשטרה להוציא סוף סוף צו סגירה לבית הבושת.

הירקון 60
צילום: שטח הפקר

ימים ספורים לאחר שפקע צו הסגירה כבר החל מפעיל המקום לגייס נשים חדשות לעבוד בזנות במקום ו"פקידה" לניהול השוטף. באתר אינטרנט, המספק מידע ארצי לשירותי מין בתשלום, כבר הופיעה מודעה מבטיחה: "דרושות בנות שאוהבות כסף. דרושות בנות ופקידה לעשות כסף גדול ומהיר בתל-אביב בתנאים מעולים".

ב-19 באוקטובר, כחודשיים לאחר מקרה ההתאבדות, פסק בית משפט השלום בתל-אביב לסגור את בית הבושת ברחוב הירקון 98 למשך 90 יום. בכך נענתה השופטת רונית פוזננסקי-כץ לבקשת פרקליטות מחוז תל-אביב להוצאת צו על הגבלת שימוש במקום. עוד הוחלט כי המבנה בירקון 98 ישמש מעתה רק כבניין מגורים.

לאורך כל הדיונים על סגירת הירקון 98 טען העו"ד איגור יוטקין, בא כוחה של בעלת הנכס, כי המקום אינו בית בושת אלא "מלונית" להשכרת חדרים, ושבעלת הנכס לא ידעה לאורך השנים על הפעילות שנעשתה בו, ושעד היום לא הוגש כתב אישום אחד ולכן אין לכך בסיס ראייתי. עו"ד עדי אברונין מפרקליטות מחוז תל-אביב פרם לכל אורך הדיונים את הטענות על קיומה של "מלונית להשכרת דירות" והבהיר שפועל במקום בית בושת. בנוסף ציין שמבדיקה שנעשתה מול העירייה התברר כי אין לבעלת המבנה רישיון עסק למלונית ושהייעוד של הנכס הוא רק למגורים.

ומה קורה כעת בירקון 98? ובכן, על אף שהוחלט בפסיקת בית המשפט שהמבנה ישמש רק כבניין מגורים, לאור בחירתם של בעלי הנכס להפקידו בידי סרסורים במשך כ-13 שנה - נפתח במקום באחרונה מלון, או בשפת צוות הירקון 98 "מלונית". כנראה שבעלי הנכס לא יכולים להיגמל משנים ארוכות של הפרת החוק והפיכת המבנה לבית בושת. כנראה שהם התמכרו לכסף המשולם על בסיס שעה, והם אינם מסוגלים להסתפק בכספי השכרת המבנה למגורים, אף שזה מנוגד לפסיקת בית המשפט. כך ניתן למצוא בימים אלה תפאורה חדשה במבנה הירקון 98 – שלט בחזית המבנה המציין את שם המלון   PLAZA BEACH HOTEL

הירקון 60
צילום: שטח הפקר

ושלט נוסף "חדרים לפי שעה" המתנוסס על השער ומבהיר מה אופיו של המלון, ומורה לבאים לפנות לקבלה הממוקמת בבר. לתחקירן "שטח הפקר" נאמר שעלות השכרת החדר: 200 שקלים לשעתיים + 50 שקלים לעוד שעה נוספת. הלקוח מוזמן להתארגן בעצמו על בחורה, והכי טוב באינטרנט. המקום רק משכיר חדרים לפי שעה".

מדוברות עיריית תל-אביב נמסר: "מדובר בעסק חדש להשכרת חדרים שפועל ללא רישיון ככל הנראה כשלושה שבועות ונמצא בחלקו בשיפוצים. העירייה השאירה הודעה לבעל העסק שהוא נדרש להגיש בקשה לרישיון לפרק זמן קצוב (45 יום). במידה ולא תוגש, יוגש כתב אישום".

במותה של ג'סיקה הופנתה אלומת אור חזקה לתעשיית המין בישראל הפועלת ללא כל הפרעה בלב בנייני מגורים, בלב העיר. אחרי הכל, עבדות המין של ג'סיקה התקיימה בתוככי בית בושת ידוע ומוכר, שפעל במשך כ-13 שנים בצפון תל-אביב, מבלי שהוגש ולו כתב אישום אחד כנגד מפעיליו - הסרסור, המנהלת, השומר ובעלת הנכס.

ומה באמת התקדם במהלך השנה האחרונה בנוגע לכתבי אישום?  מלשכת דוברות המשטרה מחוז תל-אביב, נמסר: "המשטרה פועלת בעניין והנושא נמצא בסדר עדיפות עליון. במשטרה ישנו מחלק ייחודי המטפל בעבירות מוסר וכנגד המעורבים התנהלה חקירה שבסיומה הועבר התיק לפרקליטות לגיבוש כתבי אישום".

מפרקליטות מחוז תל-אביב נמסר: "התיק נמצא בשלבי טיפול מתקדמים לאחר שימוע שלפני הגשת כתבי אישום".   

צריך להדגיש, לא ברור עדיין כנגד מי יוגש כתב אישום. אם לא יוגש כתב אישום כנגד הסרסור הראשי, שהפעיל את בית הבושת מאז הקמתו, ולבטח אינו מתכוון לצאת לפנסיה – זאת תהיה פארסה. גם כנגד בעלי הנכס המשלבים ידיים עם העבריינים יש צורך למצות את הדין. יצוין כי במהלך המשפט עלה כי המשטרה יידעה באופן הברור ביותר את בעלת הנכס משנת 2014 שפועל בירקון 98 בית בושת, והיא המשיכה לטעון שבמקום פועלת "מלונית".

שרון, חברתה של ג'סיקה, מהנשים בזנות שסייעו לי להביא את המידע לציבור מתוך רצון לחולל שינוי במציאות הגיהנומית המתקיימת בישראל, אומרת: "עד לרגע זה אף אחד עוד לא לקח אחריות ולא שילם את המחיר על התאבדותה הטראגית של ג'סיקה. שנה אחרי מותה כשלמצבת המוות של הנשים בזנות נוספו עוד נשים, עולה תחושה קשה של זילות בחיי אדם. המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט חייבים לפעול במהרה ולמצות את הדין עם האשמים. בזמן שאין עדיין כתב אישום אחד בפרשת הירקון 98, סרסורים מקבלים מסר שזנות היא עסק רווחי והם מפעילים שלושה בתי בושת במקביל ומנהלים חיים ראוותנים לעיני כל מבלי לפחד מרשויות החוק בישראל. הירקון 98 הוא רק בית בושת אחד בתל-אביב שפעל במשך 13 שנה ונסגר בעקבות לחץ ציבורי שהתעורר. הציבור צריך לפעול נגד שאר בתי הבושת הפועלים ברחבי הארץ ונגד תופעת הזנות המוחקת צלם אדם".

ראומה שלזינגר, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות מסכמת: "על כל בית בושת ש"נסגר" נפתחים שניים ואז הוא חוזר לפעול שוב. אבל לא כל מה שהיה הוא שיהיה. בשנה האחרונה הציבור הרחב מדבר על הזנות הרבה יותר, תוך הבנה של הנזקים שהיא מייצרת ופועל למגר אותה. במשטרה ובפרקליטות מרכזים מאמצים ואוכפים יותר סגירת בתי בושת, אבל צריך לטפל בבעיה מהשורש – הגיעה העת לאמץ את חוק הפללת הלקוח בישראל, הכולל איסור צריכת זנות וסיוע משמעותי לנשים במעגל הזנות, ומניעת זנות דרך חינוך לכבוד האדם ושיוויון בין המינים. לנשים הכלואות במעגל הזנות אין עוד זמן להמתין. מוטלת עלינו החובה למנוע את המוות המיותר הבא".

ורד לי

ורד לי | |שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ