"יצאתי עם עקיצה של 400 שקל אבל זיון מעולה עם בחורה כוסית": "מכוני העיסוי" הם בתי בושת לכל דבר

הגיע הזמן שגורמי האכיפה יפעלו במלוא הכוח ויביאו לסגירת בתי בושת המתחזים ל"מכוני עיסוי", וכן יימצאו החוקים המגנים על מטפלים ומטפלות מקצועיים הסובלים מהטרדות של לקוחות זנות

ורד לי
ורד לי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מופע חשפניות
אגמון-גונן קבעה בפסיקתה ש"חשפנות איננה בידור"קרדיט: Getty Images
ורד לי
ורד לי

פסק הדין התקדימי ופורץ הדרך שפירסמה באחרונה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, חושף את מכבסת המילים המכשירה מזה שנים ארוכות עסקי מין למיניהם, תחת שימוש במונחים מכובסים כדוגמת "פיפ שואו", "מופע חשפנות לצורכי בידור מיני", "מועדון חשפנות מהוגן שלא נותן שירותי מין" ו"מקום הצצה על מופע חי בעירום". אגמון-גונן קבעה בפסיקתה ש"חשפנות איננה בידור" וכי מונחים מכובסים אלה נועדו להסוות שב"מועדוני החשפנות לשם גירוי מיני" מבזים נשים ומחפיצים אותן. פסיקתה לא מאפשרת לבעלי המקום להמשיך להערים על החוק ולהונות את בית המשפט כפי שעשו במשך שני עשורים.  

במהלך עבודתי על הכתבה "משמרת הבוקר של עולם הזנות", תיעדתי את הנעשה בתוככי מקומות אלה: "ב–10:30 בבוקר מתחם הבורסה ברמת גן הומה אדם. במועדון פיפ־שואו קטנטן באחד מרחובות המתחם נדמה שכבר ערב. מראה המקום שבו האור מעומעם מתעתע. בחורה צעירה שדופה לבושה בתחתונים וחזייה, יושבת בוהה בתוך אקווריום זכוכית עכור. כל ניסיון לתקשר איתה נהדף. המבט שלה מנותק. בסמוך פועל מועדון חשפנות שבו עובדות בשעת הבוקר הזאת שלוש נשים כדי לספק את הביקוש. מראה הכניסה למקום מצועצע. בכוך פנימי אפלולי, המדכא כל רמז לאור שמש, יושבות העובדות כשפניהן מאופרות בכבדות ומחכות ללקוחות. לבושן מינימלי והן מתנועעות על נעלי עקב גבוהים מחודדים.

פיפ שואו
פיפ שואו במתחם הבורסה. מכבסת המילים המכשירה מזה שנים ארוכות עסקי מין למיניהם, תחת שימוש במונחים מכובסים כדוגמת "פיפ שאו", "מופע חשפנות לצורכי בידור מיני" ועודצילום: מוטי מילרוד

"מה הוא רוצה שאני ארקוד בשבילו? מה אני רקדנית?” מסננת נונה בבוז כשהיא יוצאת מאחד החדרים שבמקום בכעס. הבחורות מגחכות בהבנה. "חדרי הריקוד" מחניקים בגודלם הזערורי, מייצרים אווירה דחוסה, הקירות צבועים בשחור, ספה מרופדת ומרווחת מוצבת מול עמוד פליז. לצד הספה מונחים מגבונים ושמנים שמרמזים שעמוד הריקוד נועד לשמש תפאורה בלבד או לפחות נקודת התחלה בין הלקוח והאישה.

דפנה עובדת במועדון שלוש שנים. "כולנו פה אמהות", היא אומרת ולפתע מבליחות דמעות בעיניה. עד השעה 20:00, תום המשמרת, היא צפויה לדבריה לספק כ–20–30 לקוחות. המאבטח מתערב בשיחה ואומר שכל הנשים נמצאות במועדון מרצון, "כולן פה מבחירה", הוא אומר. הנשים מרכינות מבט ומשתררת שתיקה מעיקה. "אף אישה לא בוחרת בזה ולא באמת רוצה את זה”, היא מתמרדת במפתיע. “יש פשוט נשים שאין להן ברירה", היא אומרת והדמעות ממלאות שוב את עיניה.

ביציאה מהמועדון החשוך נפרש יום חולין של מסחר פעלתני. הרחובות מוכי השמש במתחם הומים ועמוסים אנשי עסקים. קולות צחוק ורסיסי שיחות של גברים הלבושים בקפידה ממלאים את המתחם. השמש לוהבת בעוצמה. עוד לא מחצית היום אבל נדמה לי שבמתחם הזה שוררת חשכה".

בפורום צרכני המין בתשלום באתר "סקס אדיר" אפשר להיווכח מעדויות הזנאים ש"מועדוני החשפנות" משמשים כתפאורה לקיומה של הזנות. בדיון שהתקיים באחרונה על סגירת מועדוני החשפנות במתחם הבורסה העיד לקוח זנות: "המקומות האלה הם המקומות הכי זולים שגבר יכול להתפרק בהן. נכון, מקומות זבליים בחלקם. שירות קצר ומהיר אבל גם המחיר בהתאם".

תמונה מתוך אתר סקס אדיר
בפורום צרכני המין בתשלום באתר "סקס אדיר" אפשר להיווכח מעדויות הזנאים ש"מועדוני החשפנות" משמשים כתפאורה לקיומה של הזנותצילום: צילום מסך מהאתר

כשהדיון נמשך, פירט: "הגבר משלם על הכניסה, כלומר על המקום, ובחדר משלם כפי רצונו ופנטזיותיו לבחורה". זנאי אחר, המכנה עצמו "שלומי המציץ", הגיב בדיון אחר בנושא: "אם זה נסגר אז זה מאוד מאוד מבאס. בסך הכל זה היה ממש נחמד לקפוץ למישהי להרפיה זריזה ולחזור לעבודה (אני עובד במתחם הבורסה), וגם בכיס זה לא פגע יותר מדי". בדיון אחר על מועדון החשפנות "הפוסיקט" בתל-אביב הסגיר אחד הזנאים: "כל הבנות ב'פוסיקט' עושות סקס בחדרים, הכל עניין של כסף".

באחרונה הצהיר השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שבפגישה משותפת בין נציגי משרדו, הפרקליטות והמשטרה נקבע כי "הפרקליטות תבחן תיקון של הנחיה 2.2 הדנה בין היתר באכיפת עבירות הנלוות לזנות, באופן כזה אשר יהפוך את ריקוד 'הלפ-דאנס' למעשה זנות, ויאפשר להאשים את מפעילי המקום בסרסרות, שידול לזנות ועבירות נלוות". עוד אמר השר כי ייתן בידי המשטרה את כל הכלים הדרושים "לצמצם באופן משמעותי את תעשיית הניצול הפוגענית הזו, ולהביא את העבריינים לדין".

פקיחת העיניים בנוגע לנעשה ב"עסקי המין" האלה מבורכת. יש לקוות שגורמי האכיפה יעמדו על המשמר גם בכל הקשור ל"מכוני עיסוי", המזיעים ממאמץ להתחפש ל"ספא" ולמקומות בהם ניתן כביכול עיסוי מקצועי, כשלמעשה מדובר בבתי-בושת לכל דבר.

בכתבה אחרת שפרסמתי במוסף הארץ ב-2009 סיפרה לי מיכאלה (שם בדוי), שעבדה שנים ארוכות בזנות על הנעשה ב"מכוני העיסוי": "התחלתי לעבוד במכון עיסוי, זו הכניסה הראשונה לעולם הזה", תיארה. "מה שנקרא 'בודי מסז'' - השירות הרגיל הוא שאת בעירום מלא מעסה את הגבר ואז עושה לו 'הרפיה', שזו מלה אחרת ללעשות ביד. אם הוא מבקש מין אוראלי או סקס מלא – אפשר".

הפגנה מול מועדון הפוסיקט
"כל הבנות ב'פוסיקט' עושות סקס בחדרים, הכל עניין של כסף". מפגין נגד מועדון הפוסיקט צילום: תומר אפלבאום

בשיח הזנאים באתר "סקס אדיר" גיחך בציניות צרכן מין בתשלום: "עיסוי אמיתי יש בקופת חולים... שלא תעשה לי דקה עיסוי מצדי, רק 'בודי' חצי שעה". זנאי המכנה עצמו ronishpitz שיתף בחודש שעבר את חברי הפורום על "אכזבתו" מ"מכון עיסוי" הפועל בראשון-לציון. עדותו מסגירה אף היא את הנעשה במקום: "נכנסתי למקלחת, יצאתי והיא הגיעה אחרי חמש דקות בערך", כתב. "התחילה בעיסוי רדוד במשך חמש דקות. לא יותר. כשהיא ביקשה להסתובב, הייתי בשוק. היא ישר ניגשה לשפשף את הזין כמו זונה עייפה. לא עניין אותה כלום. ההרגשה היא שהלכת לזונה תקתקנית שמחפשת להעיף אותך כמה שיותר מהר".

לקוח זנות נוסף מרים את המסך על הנעשה במכוני העיסוי: "קיבלתי פרטים – 200 עיסוי, עוד 100 מציצה, עוד 100 סקס לאקט עד 40 דקות, סה"כ 400". הוא כדרך חברי הפורום מתאר לזנאים לפרטי-פרטים את המין המלא שקיים עם "המעסה" ומסכם: "יצאתי עם עקיצה של 400 שקל אבל זיון מעולה עם בחורה כוסית".

פעמים רבות התומכים במאבק בזנות מדגישים עד כמה תופעת הזנות מסבה נזק לא רק לנשים בזנות אלא גם לכלל הנשים ולחברה כולה. עדויות צרכני המין בתשלום בפורום המקוון מבהירות עד כמה הזנאים עסוקים לא רק בהחלפת מידע על "מכוני העיסוי" והנשים בזנות, אלא גם בפיזור הצעות שידול למין בתשלום למטפלות מקצועיות במהלך טיפול בקליניקה הפרטית שלהן, ובבדיקת הגבולות המיניים של המעסות המקצועיות. כך למשל הם מספרים בפורום שוב ושוב שהם מציעים לנשים תמורת תוספת כסף להתפשט, להחדיר להן אצבעות לאיבר המין ולגעת להן בחזה. כשאחד מהזנאים מצליח לשדל מטפלת מקצועית ולסחוף אותה למעגל הזנות, הוא מדווח לחברי הפורום אודות האירוע בגאווה, מנפק להם טיפים איך יוכלו גם הם לזכות ב"שירות" שכזה ממנה ומספק להם מספר טלפון, כאחד הסרסורים.

זנאי המכנה עצמו Hjlover מנחה לדוגמה חבר בפורום שראה מודעה של מעסה מקצועית איך לבחון את הגבולות עמה ולהציע לה שירותי מין בתשלום – "אפשר להתקשר ולשאול, לא אם היא עושה ביד, אלא אם יש 'שחרור או 'הרפיה' - מילות קוד אתה יודע למה...סביר להניח ששואלים אותה את זה חמש פעמים, אם לא 17 פעם". זנאי שהתרשם מהנחייתו שיתף בהמשך - "הייתי אצלה, לא דיברתי על הרפיה. בפעם הבאה אשאל על הרפיה. אם יש אדווח".

הגיעה העת שגורמי האכיפה יפעלו במלוא הכוח ויביאו לסגירת בתי בושת המתחזים ל"מכוני עיסוי", המערימים על החוק ופועלים על בסיס רישיון עסק פיקטיבי של "ספא". כמו כן נחוץ להגן על מטפלים ומטפלות מקצועיים הסובלים מהטרדות של לקוחות זנות. זאת ועוד, יש לאכוף את החוק האוסר על פרסום מודעות זנות, שסרסורים מנצלים את התעלמות גורמי האכיפה ממנו, וכך במסווה של פרסום מודעות בתחום "עיסוי" הם קורצים לצרכני הזנות, משמנים ומורחים את הציבור ומסבים נזק למעגל רחב של נשים.

ורד לי

ורד לי | |שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ