האם 2018 תהיה השנה שבה ייסגרו מועדוני החשפנות בישראל? - שטח הפקר - הבלוג של ורד לי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם 2018 תהיה השנה שבה ייסגרו מועדוני החשפנות בישראל?

כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה שחשפנות היא "פרקטיקה של ביזוי, החפצת נשים ופגיעה בכבודן" היא סירבה להתעלם מתופעה שעבור ישראלים רבים מהווה בילוי לגיטימי. נוכל לקוות שבעקבות פסיקה דרמטית זו 2018 תיראה אחרת

תגובות
מועדון חשפנות בתל אביב
ניר כפרי

כשהחלה לשגשג בישראל תופעת הסחר בנשים בשנות האלפיים, הפך מתחם הבורסה ברמת גן לחצר האחורית של תל אביב, ומועדוני החשפנות השתקעו באיזור. שנים של התעלמות מהתופעה הסתיימו בפסק הדין התקדימי של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שקבעה כי "מדובר בפרקטיקות של ביזוי, החפצת נשים ופגיעה בכבודן", ודחתה באוגוסט האחרון את עתירתו של ערן ירושלמי שהפעיל מועדון חשפנות במתחם הבורסה מ-1993 ללא רישיון.

ב-2011 הוגש נגד ירושלמי כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון והוא הודה והורשע. אך במסגרת הסדר טיעון נדחה מועד סגירת המועדון שלו והוא המשיך להפעילו. הניסיון שלו להוציא היתר לעסק הוביל לכך שהגיש לוועדה המקומית בקשה לשימוש חורג בנכס – לבידור מיני. בפסיקתה אגמון-גונן סיכלה כל ניסיון מצד ירושלמי להמשיך לחמוק ולנצל את החוק כדי לאפשר את הפעלתו של מועדון החשפנות.

ירושלמי ערער על הפסיקה הדרמטית לבית המשפט העליון והמשיך להפעיל את מועדון החשפנות. בפורום מקוון של זנאים תחת הכותרת "הפיפ שואים עדיין עובדים", דיווח זנאי ב-30 באוקטובר על הנעשה במתחם תוך שהוא סוקר את המועדונים: "עסקים כרגיל. כן בית משפט או לא – עובדים כרגיל. הייתי עם (השם שמור במערכת –ו"ל) ובהחלט שירות ליברלי. יש שם גם חדשה, רוסיה עם קצת עברית. כל המקומות 120 שקל ואפשר להוסיף כמה שרוצים לפי השירות והפנטזיה. לא ראיתי שם משטרה ולא מציקים". זנאי אחר, המכנה עצמו "מפרנס ומסבסד בכיף", מאשר: "כן, עובדים סבבה. גם בלילה".

מיכל אגמון-גונן
אתר בתי המשפט

ב-5 בדצמבר דחה שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, את הבקשה של ירושלמי לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בפסיקתו של השופט עמית טען כי אין מקום להמשיך ולנהל מועדוני חשפנות במתחם הבורסה, ואיפשר לעיריית רמת גן להמשיך לפעול לסגירת מקומות אלה (כפי שפסק בית המשפט המחוזי). על אף פסיקת בית המשפט העליון, שלושה ימים לאחר מכן שיתף לקוח זנות באותו פורום מקוון רשמים מהנעשה במתחם. מדבריו ניכר שמועדוני החשפנות עדיין פתוחים לרווחה והזנות ממשיכה להתקיים בהם.

בילוי במועדוני חשפנות  הפך לנפוץ מאוד בחברה הישראלית, והוא משווק לציבור הרחב בהצלחה תוך התעלמות מהנזק שנגרם לנשים הלכודות בעולם זה. ניתן לומר שהחשפנות מהווה שער לעולם הזנות; קל ללכוד ולגייס נשים צעירות שבאות מרקע כלכלי קשה באמצעות פרסום מודעה בעיתון המבטיחה שכר עצום. קל לשווק לחברה את ההחפצה והביזוי שהחשפניות עוברות במשמרת כ"ריקוד אמנותי מרהיב". אבל פרופיל הנשים המגיעות לחשפנות אינו שונה מאלה שנקלעות לעולם הזנות – צעירות שמרביתן בעלות רקע של פגיעות מינית הנמצאות במצוקה כלכלית והן פעמים רבות בשלבי התמכרות שונים.

מי שנקלעת לעולם הזה מגלה שהענקת ריקוד "לאפדאנס" ללקוח איננה משתלמת כמו שמבטיחה המודעה בעיתון (כ-25 שקלים בלבד). הלחץ הכלכלי שהכניס את הנשים לעולם הזה גורם להן להתפתות לעלות עם הלקוחות ל"חדרים פרטיים" ולתת שירותי מין תמורת תשלום. כעבור זמן הנשים מבינות שהן מנוצלות מבחינה כלכלית – הן נותנות שירותי מין לכל דבר אבל במחיר נמוך, ומתפתות לחשוב שבמכוני הליווי והדירות הדיסקרטיות הן עשויות להרוויח יותר. כך מתחילה תנודה לתחנות נוספות בעולם הזנות.

לאורך שנים ארוכות בעלי מועדוני החשפנות הצליחו לחמוק מהחוק ולפעול ללא מורא. מרביתם פועלים ללא היתר וללא רישיון כפי שמשתקף מהמקרה של ירושלמי ואחרים מקבלים רישיון והיתר מהרשות המקומית תוך העלמת עין מהנעשה במקום.

בעוד שבבתי הבושת לא תמצאו כיום את הסרסור, המפעיל הראשי (הפעלת בית בושת הינה עבירה ומהטעם הזה הם מדירים את רגלם מהמקומות), במועדוני החשפנות הבעלים נוכח ומשקיף על הנעשה. הוא מוודא שהכל מתנהל לשביעות רצונו ושהכסף זורם לכיסיו.

גבי לסקי
מירי דבידוביץ'

בדיון שהתקיים החודש בכנסת בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות תחת הכותרת: "מועדוני חשפנות – זנות בתחפושת", התגלה הפער הקיים במדיניות של העיריות השונות באכיפה נגד מועדוני החשפנות, נוכח ההגדרות המעורפלות בתחום. הארגונים למאבק בזנות העלו טענות קשות נגד עיריית תל אביב, שבשונה מעיריות חיפה ורמת-גן אינה פועלת נגד מועדונים בעיר חרף ראיות של פעילות זנות מלאה במקומות וחרף הרוח הגבית שהעניקה פסיקת בית המשפט לפעול נגד אותם מועדונים. 

חברת מועצת העיר גבי לסקי אמרה בוועדה: "מדובר בעניין של מדיניות, יש לי רשימה של שבעה מועדוני חשפנות שאין להם רשיון משנת 2016, ואין שום הליכים לסגור אותם". היא הוסיפה ש"מבחינת העירייה הכל בסדר כי יש אישורים מנהליים לפעילות המקום, אבל השאלה העיקרית של פגיעה בנשים, פעילות זנות וסרסרות לא נלקחות בחשבון". לדבריה, "המדיניות של עיריית תל אביב היא לאפשר את הפעילות. הייתי בישיבה בעירייה שעסקה ברישוי עסקים, שבה נאמר על ידי בעלי תפקידים בכירים שמועדוני חשפנות טובים לעיר ולתיירות. פניתי ליועץ המשפטי לעירייה אחרי פסיקת השופטת אגמון־גונן, שאין שום הצדקה שאותו עיקרון לא יחול גם בתל אביב".

מומלץ להתעמק בשלב זה במועדון החשפנות ה-TLV, מהוותיקים ביותר בתל אביב. במשך שנים פעל המועדון ברמת-גן תחת השם "מועדון הבורסה", ומשם נדד לרחוב טברסקי 6 בתל אביב. כנגד בעליו ומנהליו: שי-לי אבנבך, מיכאל אבנבח (אביה) מרדן אבנבח (אחיה), צבי שגיב ורם זלזניק – הוגש כתב אישום חמור באחרונה. לפי כתב האישום, בשנים 2006-2013 הפיק "מועדון הבורסה" הכנסות בסך מיליוני שקלים, שהיקפם אינו ידוע במדויק, שנבעו בין השאר מהשכרת חדרים ללקוחות שביקשו לקבל שירותים פרטיים מהחשפניות, ממכירת כרטיסים למועדון, ומתשלומים שהתקבלו מחשפניות עבור הזכות לעבוד במועדון.

על פי כתב האישום, שי-לי אבנבך (שהיתה בעלת המועדון ולדברי המדינה עדיין שולטת בו), אביה ואחיה פעלו במרמה במטרה להתחמק מהמס בו היה חייב המועדון, בכך שניהלו את כל הפעילות במזומן, לא ערכו תיעוד חשבונאי כנדרש והעבירו לרואי החשבון שהכינו את דוחות המס רק תיעוד חשבונאי חלקי. בנוסף הוגשו דוחות כוזבים על הכנסות המועדון על שמו של זלזניק, הרשום כבעל המועדון מאז 2009, ובכך השמיטו הנאשמים הכנסות של מאות אלפי שקלים בכל שנה, בסכום כולל של מיליונים.

המועדון לא באמת נסגר, אלא הועתק למיקום חדש ברחוב המסגר כבר באוגוסט האחרון והחל לפעול בשם חדש ה-"TLV". כפי שכתבתי כאן בעבר, באוקטובר הוציאה המשטרה צו סגירה זמני ל-30 יום למועדון לאחר שבעלי המקום לא דיווחו על הטרדות מיניות של אחד הלקוחות כלפי עובדות במקום, וכן על מקרה אלימות מצד מנהל המועדון כלפי אותו לקוח. לדברי המשטרה, באותו ערב שימש מרדן אבנבח כמנהל המקום, ועל פי החשד הוא יצא החוצה, בעט בפניו של הלקוח, פצע אותו באורח קשה וגרם לו לאיבוד הכרה. התקרית האלימה לא דווחה למשטרה, אך שבוע לאחר מכן הגיש הלקוח תלונה במשטרה והמנהל נעצר.

בעלת המועדון עתרה לבית המשפט בבקשה לבטל את הצו, ובתום צו הסגירה הזמני המקום חזר לפעול. ב-6 בדצמבר פשטה המשטרה על מועדון החשפנות ועצרה את שי-לי אבנבך וחמש נשים נוספות. במהלך הפשיטה נתפסו במועדון סכומי כסף גדולים והמקום נסגר. גם הפעם אבנבך ערערה. בא כוחה טען כי "המקום אינו משמש כבית בושת, וכי אם הנשים העובדות במקום בחרו לקיים יחסי מין תמורת תשלום, לא נעשה הדבר בידיעתה".

מועדון ה-TLV בתל אביב
מגד גוזני

שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, שלומית בן-יצחק, דחתה את הערעור בהחלטה שניתנה ב-16 בדצמבר, וציינה: "הובהר כי בשלב זה אין למועדון היתר לפעול על פי חוק רישוי עסקים". ועוד כתבה בהחלטה: "קיים חומר חקירתי הקושר את המערערת לא רק לידיעה על שירותי המין שניתנים ללקוחות המקום, תמורת תשלום, אלא על רווחיה כתוצאה מכך – 125 שקלים לכל אקט מיני המתבצע בחדרים הפרטיים".

על הנעשה במועדון כתבה השופטת: "מדובר במועדון גדול, בו עובדות נשים רבות, ובמסגרתו הוקצו מספר חדרים פרטיים לשם קיום יחסי מין תמורת תשלום. יוער כי מחלק מהעדויות עולה כי גם הריקוד ה'לאפדאנס' מסתיים בפורקן, ובהקשר זה, תוך ההתאמות הנדרשות, לפיו גם 'עיסוי ארוטי' – עיסוי הכולל מגע שבסופו פורקן – עונה להגדרת מעשה זנות או עיסוק בזנות".

השופטת קבעה שניתן להשאיר את המועדון סגור מהטעם הבא: "ניתן להסיק...כי במקום חדרים פרטיים, בהם נערכים 'ריקודים פרטיים', הכוללים גם שירותי מין תמורת תשלום אתנן. מעבר לעובדה כי המסקנה המתבקשת כי המערערת, כבעלת המקום, האחראית על המועדון ומנהלת את המועדון, יודעת על קיומם של חדרים אלה, קיימות ראיות המצביעות על ידיעתה בפועל על הדבר, וקיימת ראיה משמעותית הנוגעת לכך שחלק קבוע מהתמורה עבור אותם שירותי מין מתקבל בידי המערערת. על כן קיים יסוד סביר לחשד, כי בוצעו במקום עבירות סרסרות והחזקת מקום לשם זנות".

יש לקוות שיחס הרשויות המקומיות, המשטרה ומערכת המשפט כלפי מועדוני החשפנות לא יהיה סובלני כבעבר ושלא יאופשר להם להמשיך להתל בחוק ולהפעיל מקומות ללא רישוי. יש לקוות עוד שמועדוני החשפנות המתפקדים כבתי בושת לכל דבר יסגרו לאלתר, ושהציבור הרחב יפקח עיניים ויסרב לפקוד אותם. הלוואי ופסיקתה הפמיניסטית והאמיצה של אגמון-גונן מסמנת את הצעד הראשון במיגור התופעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#