את מי משרתת מחאת החשפניות? - שטח הפקר - הבלוג של ורד לי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את מי משרתת מחאת החשפניות?

השטחת הדיון להתקוטטות בין נשים תוך הבעת כעס על פמיניסטיות הוא צעד ציני שהתקשורת לא היתה אמורה להיגרר אליו - ושהמרוויחים הגדולים שלו הם הזנאים והסרסורים

תגובות
חשפניות שמוחות נגד מיגור המקצוע
מוטי מילרוד

עכשיו, קצת אחרי שהדי "מחאת החשפניות"  שככו, אפשר לצנן מעט את הרוחות ולהתייחס למנגנוני הפשיעה שעומדים מאחורי מועדוני החשפנות בישראל. אבל ראשית, אי אפשר שלא להרים גבה לגבי הלהט התקשורתי בו סוקר האירוע. עוד בטרם התקיימה ההפגנה הדלה וחסרת המשמעות, כבר פירסמו מרבית גופי התקשורת כתבות בנושא ותוכניות הטלוויזיה דאגו לפנות זמן מסך כדי לתת לנשים לטעון ש"במועדוני החשפנות אין חדרים פרטים, חשפנות היא חלום ילדותי מגיל פעוט וזאת עבודה ככל עבודה".

דפוס "מחאת החשפניות" מהדהד מקרים אחרים של מאבקי בתי בושת, סרסוריות וארגוני פשיעה שדאגו להשתמש בנשים בזנות כדי להשאיר את דלתות "בתי העסק" שלהם פתוחות לרווחה, ולזכות בלגיטימציה מהחברה כולה על מנת להלבין את הניצול המחפיר שממנו הם יונקים את רווחיהם. כך לדוגמה, בפארסה המשפטית שהתחוללה באולם בית המשפט שדן בסגירת בית הבושת שפעל ברחוב יצחק שדה בתל אביב, לא היססה נוי חדד שכשנגדה יש כתב אישום חמור בימים אלה על עבירות סרסור, לשבת בתוככי אולם בית המשפט ולהתבונן בקור רוח בנשים בזנות שעליהן לפי כתב האישום איימה והפעילה לחצים – מובאות בפני השופט איתי הרמלין ומשקרות שמדובר בהשכרת חדרים ולא בבית בושת מאורגן ושהן נמצאות בזנות מבחירה בגלל הכסף הגדול ולא מעוניינות בעבודה אחרת.

בית הבושת ברחוב יצחק שדה תל אביב, בשנה שעברה
דודו בכר

ההצגה לא התנהלה רק בין כותלי בית המשפט: הנשים (שכמה מהן בכלל עבדו כפקידות) הוצגו לכתבים כנשים בזנות והתראיינו לכל גופי התקשורת בהצללה תוך שהן משווקות לציבור את שלל המיתוסים האפשריים על תעשיית הזנות.

ראוי לאזכר מקרה נוסף. בשל הלחץ מהחוק להפללת לקוחות שיש בכוחו לחסל ולמגר את תעשיית הזנות בישראל, נשלחו במהלך 2013 לכלי התקשרת, נשים שטענו שהן עובדות בזנות וחברות בעמותה להסדרת הזנות שמטרתה מיסוד הזנות. הן זכו לסיקור נרחב בכל כלי התקשורת ולוו בדוברים רועי שטיינמץ וצביקה רובינס. הנשים התראיינו בשמות בדויים ובהצללה כשהעומדת בראש ההתארגנות שהציגה עצמה בשם הבדוי "שלי", וגרסה שהיא עובדת זנות: "זה מקצוע ככל מקצוע, רק אולי משתלם יותר", אמרה.

"מרוב שהפמיניסטיות דואגות לזכויות שלנו לכאורה, הן בכלל לא שואלות אותנו מה אנחנו רוצות. ואני שואלת, מנין הפטרונות הזאת? מי שם אותן להחליט עבורי מה טוב לי ומה לא? איך ייתכן שהמלחמה על הזכות של כל אישה לבחור דרך לממש את עצמה מתבטאת במקרה שלנו בכך שסותמים לנו את הפה ואוסרים עלינו לבחור? כי אני והחברות שלי, כולנו בחרנו במודע ובלי שום לחץ מאף אחד בסביבה להיות זונות".

 דף המסרים לא התמצה בזה. "שלי" גדשה עוד סילופים וקלישאות: "כולנו התחלנו לעבוד בזנות כשכבר היינו בוגרות. אם תבדקי, אצל אף אחת מאיתנו לא קיים הסיפור השכיח של הזונות שהידרדרו לזנות. אנחנו לא הידרדרנו. אנחנו בחרנו. אני גדלתי בבית נורמטיבי אצל הורים מהמעמד הבינוני. לא הכו אותי, לא נאנסתי, לא ברחתי מהבית, לא השתמשתי ואני לא משתמשת בסמים".

"שלי" אף הצליחה לפרסם מאמר דעה בשמה הבדוי בשבחי העיסוק בזנות באתר התקשורת הביקורתי "העין השביעית" בו הטיפה לזנות, התנגחה בפמיניסטיות ויצאה נגד החוק להפללת לקוח. אחרי אינספור כתבות שבהן היא כיכבה מבלי שיפקפקו בזהותה, היתה זאת העיתונאית יפעת גליק שבתחקיר מעמיק חשפה שב-2005 הוגש כנגדה כתב אישום על החזקת מקום לשם עיסוק בזנות ועל העסקת עובדות מטעמה. זאת ועוד, היא כבר הודתה והורשעה בעברה בעבירה דומה ונגזר עליה מאסר מותנה וקנס כספי. גליק אף חשפה שנשים ששמן הוצג כמייסדות העמותה כלל לא ידעו שהן כאלה.

האם הנשים ששוגרו להתראיין לכלי התקשורת ב"מחאת החשפניות" פועלות במנותק מאינטרס של בעלי מועדוני החשפנות? זאת שאלה שחייבת להדהד, ובעיקר הגיעה העת שהתקשורת לא תתמקד בשאלה האם נשים בתעשיית הזנות "בוחרות או לא בוחרות" להיות חשפניות או להימצא בזנות. ראוי שהתקשורת תעלה קומה ולא תבסס ראיונות שלמים בהתקוטטות נשים (בעוד שהזנאים הם גברים), ובשאלה שבעלי האינטרס מעוניינים שהיא תצבע את הדיון תוך התעלמות מהשאלות החשובות – מי מעוניין בזנות? מי באמת מרוויח ומתפרנס ממנה? מי גורם לשימורה ולמה? והקשר ההדוק שלה לאירגוני הפשיעה.

ראוי להדגיש, בכל שנות הסיקור שלי אני שומעת קולות מגוונים מתוך תעשיית הזנות. היא כוללת בהחלט גם קולות של נשים הלכודות בזנות או עובדות כחשפנות וממקום של חומת הגנה, גיל צעיר מאוד, התמכרות לסמים או מצוקה כלכלית קשה עשויות להיאחז בזנות. קולותיהן נמהלים בהמון כאב וביכולת הישרדותית ובתחושה שאין אופק אחר עבורן. אבל עלינו כחברה לספק להן מענים, לאפשר להן תעסוקה אלטרנטיבית, לסייע בכל הפן הכלכלי – מחיקת חובות, קצבאות נדיבות ומתן כלים ליציאה מהזנות. חברה לא יכולה להשלים ולקבל ואף לטעון שזנות היא מענה לעוני ולמצוקה כלכלית, ולהעלים עין מניצול נשים וקטינות על ידי סרסורים וזנאים הטוענים שהם "מפרנסים" אותן, שעה שהם מנצלים אותן, מבזים אותן, מטילים עליהן קלון כבד ומתעמרים בהן בפורום הזנאים המקוון.

זאת ועוד, בהחלט לגיטימי לראיין אישה בזנות שתומכת בזנות, סוחר נשים וסרסורים, אבל הראיונות חייבים להיות אחראים, לא מהסוגה הזולה של "הבעד-נגד" בנוגע לבחירה בזנות, ועם השמעת קולותיהן של שורדות הזנות, שחוו על בשרן ונשמתן את ניצול הסרסורים.

חשפנות חשוב להדגיש היא שער לעולם הזנות. במשך שנים ארוכות חמק העולם העברייני מהמבט המשפטי, וכך בכל מועדון חשפנות בכל רחבי הארץ מצויים חדרים פרטיים. הטענה ההזויה של החשפניות ששוגרו להתראיין שמועדוני החשפנות לא כוללים חדרים פרטיים, היתה צריכה להדליק נורה מהבהבת למראיינים. זה לא קרה. במועדונים בתל-אביב שבהם בוצעה באחרונה פשיטה משטרתית סילקו המפעילים את החדרים הפרטיים באופן זמני על מנת לתעתע ברשויות. זאת באופן דומה לבית הבושת הירקון 98 שבעליו התל שנים בבתי המשפט והציג את המקום כמלונית ולא בית בושת ואף יצר תפאורה בלב המבנה שתומכת בשקר הזה.

אני יכולה להעיד שבכל שנות הסיקור שלי מעולם לא נכחתי במועדון חשפנות שלא כלל חדרים פרטיים או שלא כלל מתן שירותי מין בתשלום. וחשוב לציין, בעלי מועדוני החשפנות הצליחו שנים רבות לזכות בעצימת עין של ראשי הערים, המשטרה ובתי המשפט ולהפעיל מקומות עם רישיון ואף בלעדיו. תחת האקלים הנוח הזה, נוצרה מציאות שבה העולם העברייני חולש כיום על מועדוני החשפנות.

באחרונה עלה שמו של מועדון החשפנות הגדול TLV מהוותיקים ביותר בתל-אביב. המועדון פעל בתחילת דרכו ברמת-גן תחת השם "מועדון הבורסה" ומשם נדד לרחוב טברסקי 6 בתל-אביב. נגד מפעיליו הוגש כתב אישום חמור על הפקת הכנסות בסך מיליוני שקלים שנבעו בין השאר מהחדרים הפרטיים בהם ניתנים שירותי זנות בתשלום. על אף כתב האישום המועדון לא נסגר באמת, אלא הועתק למיקום חדש והחל לפעול בשם חדש. בפשיטה שנערכה במועדון החשפנות לפני מספר חודשים נסגר המקום, אבל בעליו שוב ערערו והתנערו מכך שבמועדון התקיימה זנות.

מועדון TLV בתל אביב
מגד גוזני

שופטת בית המשפט השלום בתל-אביב שלומית בן-יצחק דחתה את הערעור והבהירה: "קיים חומר חקירתי הקושר את המערערת לא רק לידיעה על שירותי המין שניתנים ללקוחות המקום תמורת תשלום, אלא על רווחיה כתוצאה מכך – 125 שקלים לכל אקט מיני המתבצע בחדרים הפרטיים". ועוד ציינה השופטת: "מדובר במועדון גדול, בו עובדות נשים רבות, ובמסגרתו הוקצו מספר חדרים פרטיים לשם קיום יחסי מין תמורת תשלום. יוער כי מחלק מהעדויות עולה כי גם הריקוד ה'לאפדאנס' עונה להגדרת מעשה זנות או עיסוק בזנות". היא בחרה להשאירו סגור תוך ציון ידיעת הבעלים על קיומם של החדרים הפרטיים וקבלת תמורה עבור שירותי הזנות, וקבעה: "קיים יסוד סביר לחשד, כי בוצעו במקום עבירות סרסרות והחזקת מקום לשם זנות". אף אחד מהמראיינים לא טרח לעמת את החשפניות המוחות עם העובדות האלה ועם צבר רב של כתבי אישום ופסקי דין אחרים המחזקים זאת. 

וחשוב להבין, מתקיימת בישראל בימים אלה פקיחת עין מרשימה בנוגע לתעשיית החשפנות והזנות. המהפכה החלה בפסק הדין התקדימי והאמיץ של השופטת מיכל אגמון-גונן שיש בכוחה לעקור את הזנות המשגשגת במתחם הבורסה ברמת-גן כבר כשני עשורים; היא ממשיכה באמירתו של פרקליט המדינה, שי ניצן, שבכוונתו לבחון אם להגדיר את ריקוד "הלאפ-דאנס" כמעשי זנות; ומקבלת תנופה בהצעת החוק החשובה שמובילה חברת הכנסת מיכל רוזין (מרצ) המבקשת להשוות בין חשפנות לזנות בעיני החוק. כלומר, מועדוני חשפנות לא יוכלו עוד לפרסם מודעות גיוס המבטיחות הון עתק ולפרסם את עצמם, אחזקת מועדון חשפנות תהיה אסורה כפי שלא מותר על פי החוק להחזיק מקום לשם זנות. כל זאת לצד הקביעה שהחשפנות עצמה לא תהיה עבירה פלילית בדומה לכך שאישה בזנות איננה מופללת ורק הנלווה לזנות אסור.

המהפכה הזאת כבר יצאה לדרך, והיא בהחלט מרתיעה את ארגוני הפשיעה שבמשך שנים פעלו ללא מורא וגרפו מיליונים מניצול בוטה של נשים. השטחת הדיון להתקוטטות בין נשים תוך הבעת כעס על פמיניסטיות הוא צעד ציני שהתקשורת לא היתה אמורה להיגרר אליו, אלא לעשות את תפקידה - לתהות מי באמת מתפרנס מהזנות, לדון בנזקי החשפנות, לתת במה לשורדות תעשיית הזנות  ולכוון את הזרקור לארגוני הפשיעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#