החוק להפללת צרכני זנות חצה את נקודת האל-חזור

אחרי שנים ארוכות שבהן מוסמסה ולכל היותר אושרה בקריאה טרומית, עברה אמש הצעת החוק הממשלתית המטילה קנסות על זנאים. גם אם יהיו כעת בחירות - תוכל הכנסת הבאה לאמץ אותה באופן סופי מבלי לחזור שוב לנקודת ההתחלה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה ועצרת לזכרה של אחת מקורבנות הזנות בישראל ב-2015
הפגנה ועצרת לזכרה של אחת מקורבנות הזנות בישראל ב-2015קרדיט: תומר אפלבאום

צעד היסטורי ומהפכני התרחש אמש (שני) כשהכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק הממשלתית לאיסור צריכת זנות. הקנסות המוצעים בחוק אמורים לשמש כלי אפקטיבי בצמצום הביקוש לזנות תוך שימת דגש על שיקום ושילוב קורבנות הזנות מחדש בחברה.

הצעת החוק קובעת הוראת שעה לחמש שנים, לפיה צריכת זנות והימצאות במקום המשמש לצריכת זנות, תוגדר עבירה מנהלית. על צרכן זנות יוטל קנס בסכום של 1,500 שקל והוא יוכפל אם העבירה תשנה. בדברי ההסבר לחוק נכתב: "בשנים האחרונות גוברת בישראל ההכרה כי תעשיית הזנות מגלמת מאפיינים פוגעניים ביותר, וכי יש לפעול לצמצומה בכלים משולבים של שיקום, הסברה, חינוך ואכיפה".     

ב-2007 כשהגעתי לראשונה לתעד את התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב נחשפתי לאחריות לקוחות הזנות לקיומה של תעשיית המין. הימים היו ימי הדמדומים של תקופת הסחר בנשים ותחילת התבססותה מחדש של הזנות הישראלית המקומית. שהיתי ימים ארוכים בתחנה ונדהמתי שוב ושוב להיווכח איך צרכני המין בתשלום מנצלים באכזריות נשים בזנות מעורפלות מסם וחומקים מהעין המשפטית ומענישה.

לנגד עיני התנפצו כל המיתוסים שהחברה מחזיקה בהם בנושאי הזנות. קל היה להבחין שזנות אינה מקצוע ככל מקצוע אלא ניצול גיהנומי. שזנות אינה בחירה אלא כלי להישרדות ואילוץ ושהעולם העברייני - בדמות סוחרי סמים סרסורים וסוחרי נשים - פועל באופן הדוק עם לקוחות הזנות וגורפים הון על גופם של הנשים המוחלשות ביותר בחברה.

אשה בזנות בתל אביבצילום: גטי אימג`ס

הזנות מולבנת פעמים רבות בידי בעלי אינטרס ומוצגת כ"חוזה" או "הסכם בין מבוגרים". אך התיעוד בזירות הזנות - זירות רחוב, סצינת בתי הבושת, הדירות הדיסקרטיות ומועדוני החשפנות בכל רחבי הארץ - המחיש לי פעם אחר פעם שאין זה "הסכם" אלא ניצול קשה של אדם במצוקה. זירת התחנה המרכזית חשופה ממסכות ולא היה קשה להבחין שככה לא נראית הסכמה בין בגירים כשהאשה בזנות היא אשה בהריון, הומלסית המכורה לסם או קטין הומלס מכור לסם.

בחשיכה של זירת הזנות הסואנת ראיתי בבהירות גדולה שהמכונה "לקוח זנות" הוא עבריין לכל דבר. כשהוא מוגן ברכבו, זוכה הלקוח לאנונימיות ומנהל "משא ומתן" עם נשים מכורות שקל להבחין שהן אינן צלולות ושרבות מהן פגועות נפש. תהייתי בלבי שוב ושוב מדוע המשטרה אינה עוצרת את הלקוחות בזירת הזנות עצמה ורואה דווקא בנשים בזנות את העבריינות.

באותם ימים החלה ח"כ זהבה גלאון (מרצ) במאמצי החקיקה להפללת לקוחות זנות. כשקראתי לראשונה את נוסח הצעת החוק שניסתה לקדם הרגשתי שזהו המענה הכי מוסרי מצד המדינה. בכתבה שפרסמתי ב-2007 נטמעה אצלי כבר ההבנה שזנות אינה בחירה והלקוח הוא עבריין המודע היטב למעשיו, אך המבט המשפטי והציבורי אינו מופנה אליו. "מוטב להתבונן לרגע גם בלקוחות. קשה לפספס את הג'יפים היוקרתיים שמגיחים ומצפצפים לזונות הכי מחוררות בתחנה המרכזית הישנה", כתבתי אז, "האם הלקוחות אינם רואים שגופן של הנשים בזנות מכוסה בכתמים סגולים-שחורים של הזרקות? האם הם לא שמים לב לגופן המתפורר, עיוורים לחתכים המדממים? לאחרונה הועלתה הצעת חוק לראות בלקוחות הזנות עבריינים. המתנגדים להצעה טוענים שזנות היא בחירה. ככה לא נראית בחירה, כך נראית עבדות".  

דרך ארוכה, איטית ומפרכת עברה החקיקה הזאת. ב-2012 היא עברה בקריאה טרומית והתמסמסה. היא הוגשה מחדש בנוסח נרחב ומקיף הכולל גם שיקום ללכודים בזנות על ידי חברות הכנסת גלאון ושולי מועלם (הבית היהודי) ובנוסח דומה ברוחו גם על ידי עליזה לביא (יש עתיד), עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) ומירב בן ארי (כולנו). לפני כשנה עברה הצעת החוק בקריאה טרומית בתמיכה מרשימה של חברי כנסת. אמש נשבר לראשונה מחסום הקריאה הטרומית והצעת החוק הממשלתית נמצאת כעת בשלב אל-חזור. גם אם תפוזר הכנסת ויתקיימו בחירות מחדש - החוק יאומץ ולא יהיה צורך לחזור לשלב ההתחלה כפי שאירע לא פעם.

זאת ועוד, הצעת החוק הממשלתית עברה בהסכמה מלאה, ויש לקוות שתובא במהרה לקריאה שנייה ושלישית ותמצב את ישראל בין המדינות המתקדמות ביותר בעולם ביחס למאבק בזנות, כדוגמת שוודיה, נורווגיה, איסלנד, אירלנד, קנדה וצרפת. נדבך חשוב בחקיקה מתייחס לשיקום הנשים, הגברים והטרנסג'נדריות בזנות. יש לפעול במהרה שהחוק יאומץ ושישראל תיקח אחריות לראשונה על כל אותן אוכלוסיות שהופקרו לאורך השנים.

הנשים הלכודות בזנות לצד שורדות הזנות והנשים בזנות שמתו הן אלה שאחריות לפקיחת העיניים הציבורית ביחס לניצול הגלום בזנות ולשינוי המתחולל כיום בישראל. אני מודה לכל אחת ואחת מהן ששיתפה את סיפורה ונתנה את קולה למאבק ההיסטורי הזה.

ורד לי

ורד לי | שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ