שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הדירות מתחלפות במהירות אבל הסרסרות אינה הולכת לשום מקום

כתב אישום נגד חברי רשת זנות שפעלה בבת ים ואשדוד מלמד על השיטות החדשות של הסרסורים להסוואת פעילותם. דירות שצצות ונעלמות, העסקת מספר קטן של נשים בדירה, הפעלה מרחוק ועוד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בניין בבת ים שבו התנהל בית בושת. ההכנסות מדירות "עצמאיות" אינו קטן יותר
בניין בבת ים שבו התנהל בית בושת. ההכנסות מדירות "עצמאיות" אינו קטן יותרקרדיט: מגד גוזני
ורד לי

זהו סוד גלוי שחלק גדול מתעשיית הזנות בישראל ממוקמת בשנים האחרונות בבת ים. מזה שנים לקוחות הזנות מכנים בפורום צרכני הזנות את העיר "בירת הזונות" וחולקים באופן יומיומי "דיווחים" על בתי הבושת הפועלים בה ועל הנשים מאוקראינה ורוסיה שמתחלפות בהם תדיר. את רשת בתי הבושת הם נוהגים לכנות בשפתם המכובסת "תאגיד".

כתב אישום שהוגש אתמול (ראשון) לבית המשפט המחוזי בתל אביב מתאר פעילות של רשת כזו בבת ים ממארס 2015 (כפי הנראה הפעילות החלה עוד קודם לכן) ועד מאי 2019, כיצד היא מסווה את עצמה ועושה שימוש בדירות קטנות ודיסקרטיות במקום בבתי בושת גדולים שחלשו על מבנה או קומה בבניין. לפי נציגי הפרקליטות, עורכי הדין בן צור ואלעד דיין, הנאשמים הפעילו שניים עד שבעה בתי בושת בו זמנית, כשבכל בית בושת מועסקת אשה או שתיים במתן שירותי מין בתשלום. הם נהגו להחליף באופן תדיר את מקום הפעילות ואת הנשים אחת למספר שבועות או חודשים.

הרשת הניבה לפי כתב האישום סכום של 4.4 מיליון שקל במזומן והחזיקה בין היתר דירות ברחובות רוטשילד, הרצל, הרב קוק, ז'בוטינסקי, עוזיאל, העצמאות, אבא ברדיצ'ב, הראשונים, הלפר, ירושלים ובן גוריון בבת ים, וכן שתי דירות ברחוב הטיילת באשדוד. זוהי כמובן רק טיפה בים של ארגוני פשיעה, חוליות ורשתות המגלגלות לפי הערכות המשרד לביטחון פנים 1.2 מיליארד שקל בשנה.

מיכאל רז'ץ, שתואר בכתב האישום: "ששמו הלך לפניו כמי שמביא נשים לישראל לשם העסקתן בזנות", מואשם שגרם לנשים לעזוב את ארצן לשם עיסוק בזנות בישראל. בנוסף, הוא היה אחראי על השמת הנשים בדירות, הדרכתן בנוגע לתנאי ההעסקה, גביית הכסף, אספקת הציוד, תפעול בית הבושת וכן תשלום דמי השכירות. אשתו יבגניה נאשמת שיחד עם אולגה פרישצ'פוב הדריכה נשים בדבר תנאי העסקתן, תיאמה אספקת ציוד, קיבלה שיחות מצרכני הזנות והפנתה אותם לדירות, קיבלה דיווחים מהנשים בזנות על הסכומים שקיבלו ותיאמה את מועדי ההגעה והעזיבה של הלקוחות וקבלת דמי האתנן.

האזינו לסרסור המכוון לקוח זנות לדירה בבת ים

מיכאל פרי (אחיה של יבגניה) השתלב ברשת, כך לפי כתב האישום, באוקטובר 2018 והיה מעורב בה עד למעצרו במאי 2019. הוא נטל חלק חלק מרכזי בתפעול מערך בתי הבושת, לרבות השמת הנשים, עמידה בקשר איתן, איסוף כספי האתנן ואספקת ציוד. בתפעול וניהול בתי הבושת עסקו גם ואצ'יסלב ארחיפנקו ואלכס כספי. גריגורי סוקולוב נאשם כי יחד עם רז'ץ איים לפגוע במתווך שהשכיר להם דירות בשנים 2016-2019 כדי שלא ימסור עדות נגדם. רז'ץ, פרי וסוקולוב מואשמים גם בעבירות סמים הואיל ומספר דירות שימשו במשך שנים למעבדות גידול קנאביס.

כל הנשים שהועסקו ברשת הן שוהות בלתי חוקיות מאוקראינה ורוסיה, בעלות רקע כלכלי קשה ומצוקה שאילצה אותן לפנות לזנות. בכתב האישום נאמר כי הנשים הונחו בידי רז'ץ כיצד להערים על ביקורת הגבולות ולהיכנס לישראל שלא כדין. כל אחת מהנשים נדרשה לספק שירותי מין תמורת סכום של 400 שקל למשך 40 דקות או 500 שקל לשעה ונדרשה לשאת בחלק משכר הדירה ולהעביר לשם כך מאות שקלים בשבוע. במהלך התקופה המתוארת פרסמו הנאשמים מודעות באתר "סקס אדיר", עליו נכתב רבות בבלוג זה.

חברי הרשת מואשמים גם בהלבנת הון על פי דפוס שרווח מאד בקרב מפעילי בתי בושת - הסתמכות על עסק אחר, חוקי לחלוטין, לצורך הסוואת הפעילות. לשם כך פנו רז'ץ ואשתו לאנטון זורין ולאולג קודינץ, בעלי עסק בשם "חדר אסקייפ" המפעיל חדרי בריחה בידוריים, וביקשו להנפיק עבורם משכורות כוזבות על סך עשרת אלפים שקל כל אחד. זאת, על מנת שיוכלו להצהיר שהם שכירים בחברה. בתמורה לכל משכורת פיקטיבית שהונפקה עבורם, העבירו הנאשמים סך של 13 אלף שקל במזומן לבעלי החברה. בסך הכל הונפקו 18 משכורות פיקטיביות.

מבניין לדירה דיסקרטית

בינואר 2018 פרסמתי תחקיר ב"הארץ" על המגמה של מעבר בתי בושת לדירות קטנות, כפי שמתואר בכתב אישום זה. אם בעבר פעלו מקומות כמו הירקון 98 ובתי הבושת שהפעילה הסרסורית נוי חדד באמצעות דירות מרובות חדרים, לפעמים בניין שלם, בהם עבדה גם פקידה או מנהלת כשלצדה שש עד שמונה נשים בזנות, הרי שכיום מדובר בדירות קטנות עם מספר מועט של נשים, אחת או שתיים. כך, עשוי המתבונן מהחוץ לחשוב שמדובר בנשים עצמאיות ושאין סרסור המפעיל אותן.

מבחינה כספית או תדמיתית העבריינים לא נפגעים, להיפך. ההכנסות שמפיקות כמה דירות קטנות זהה למחזור כספי של בית בושת גדול. שנים רבות עמלים ארגוני פשיעה, סרסורים וסוחרי נשים להציג לציבור הרחב, למשטרה ולמערכת המשפט דימוי לפיו הזנות בישראל היא עצמאית ומנסים להסוות את חלקם בקיומה. וכך, על כל דירה גדולה שנסגרת בפשיטה משטרתית נפתחות מספר דירות קטנות ודיסקרטיות הנטמעות טוב יותר בסביבה. יחסי הניצול והסרסרות אינם הולכים לשום מקום, הם פשוט מוסווים טוב יותר. 

מנהלת המרפאה הניידת לנשים בזנות בלשכת הבריאות חיפה, נגה שילוח, סיפרה אז בתחקיר: "הדירות קטנות, מאוד פשוטות, בסיסיות. זה יכול להיות בכל רחוב. הן פועלות לפרקי זמן קצרים, נסגרות מהר והכתובות משתנות". לדבריה, שינוי הכתובות מקשה על הרשויות להתחקות אחר המפעילים. בנוסף, מפעילי הדירות אינם מעסיקים עוד מנהלת או פקידה אלא מפקחים מרחוק וקביעת "התורים" מבוצעת טלפונית. לעתים אף מתבקשות הנשים לתקשר עם הלקוחות באופן ישיר בוואטסאפ, להטעות וליצור את הרושם שמדובר בזנות עצמאית.

בחזרה לכתב האישום כנגד חברי הרשת. "הנאשמים ניהלו רשת בתי בושת לאורך שנים ללא מורא, תוך שהם גורפים מיליוני שקלים, ותוך שהם מעסיקים את הנשים תוך קביעת תנאים לאופן אספקת שירותי המין, באופן של ניצול ושליטה כלפי הנשים", נכתב בבקשת המעצר של הנאשמים, "היקף הפעילות, נסיבות הבאתן של הנשים ארצה, התכנון, התחכום, השיטתיות וההסתרה מצביעים על חשש ממשי כי באם ישוחררו יוסיפו לבצע עבירות דומות".

ורד לי
ורד לי |שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ