רצח האשה בג'דיידה-מכר, תוצאה של אפליה וטיוח מצד המדינה

אמינה יאסין-פרחאת היא הערבייה השמינית שנרצחה בידי בעלה מתחילת השנה. אי התיאום בין הרשויות, המחסור בחוקרות דוברות ערבית ותת תקצוב הן רק כמה דוגמאות לאופן שבו מושתק קולן

ורד לי
ורד לי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הזירה בג'דיידה-מכר, היום
זירת הרצח בג'דיידה-מכר. ערבייה שמינית שנרצחת מתחילת השנה

במיצב "כבוד" שהציגה ב-2014 חנאן אבו-חוסיין, מהראשונות שבאמניות הפלסטיניות אזרחיות ישראל שמתחו ביקורת על דיכוי האשה בחברה הערבית ועל רצח נשים, משתלשלים מהתקרה כ-300 סכינים שחודם כלפי מטה. לסכינים שיצרה אבו-חוסיין יש להב מפח וידית מקלקר וכולם מצופים בבטון. חווית הצפייה ממחישה מקצת מאווירת הפחד ואימה שבה שרויות נשים הסובלות מאלימות. כך נראים השמיים שלהן, כך נראה מרחב המחייה שלהן וכך נראית המציאות שלהן. זאת התקרה שלהן, היא לא מזכוכית ואפילו לא מבטון.

אתמול (שבת) נרצחה בג'דיידה-מכר שבגליל המערבי, אמינה יאסין-פרחאת, בת 35, בידי בעלה. יאסין-פרחאת, אם לחמישה, היא האשה השמינית שנרצחה בחברה הערבית מתחילת השנה. הבעל, בן 48, מכור לסמים, מובטל המתמודד עם הפרעות נפשיות, חשוד שדקר אותה לעיני הילדים. מכתבתם של ג'קי חורי ונועה שפיגל ב"הארץ" עולה כי המשטרה מיהרה להצהיר כי לא היו תלונות קודמות על אלימות במשפחה ושלבעל אין עבר פלילי. זאת, בעוד שבמועצה המקומית ג'דיידה-מכר אישרו שהמשפחה מוכרת לשירותי הרווחה בשל התמכרותו של הבעל לסמים.

במקרה הרצח הזה צף שוב הכשל שחוזר ונשנה במקרי רצח רבים של נשים - היעדר תיאום בין גופי הרווחה, משרד הבריאות, המשטרה ומערכת המשפט. דו"ח של תת הוועדה לטיפול בתופעת האלימות במשפחה, שהוצג לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן עוד ב-2015, קובע כי חלה עלייה במקרי הרצח של נשים וכי הליקוי הבעייתי ביותר הוא היעדר התיאום בין הרשויות ומשרדי הממשלה. "אין קשר בין המשרדים", נכתב בדו"ח, "המידע ממשרד הבריאות לא מגיע למשרד הרווחה ולא למשטרה. התגלו תקלות, ובשל כך ממליצה תת הוועדה על חקיקה וביסוס נוהלי עבודה, שבמקרים של סיכון יאפשרו שיתוף במידע, למרות חיסיון רפואי, חיסיון טיפולי ורישום פלילי".

המיצב "כבוד" של חנאן אבו-חוסיין. מתוך התערוכה "משולש שיקאגו" במוזיאון חיפה
המיצב "כבוד" של חנאן אבו-חוסיין. מתוך התערוכה "משולש שיקאגו" במוזיאון חיפה צילום: רויטל כהן

רצח יאסין-פרחאת הוא עוד עדות נוספת לדחיפות הטיפול בכשל הזה. תיאום יכול ללמד על מסוכנות התוקף, על התאמת הטיפול, מאפשר מעקב אחר תופעת האלימות במשפחה ומתן הגנה לאשה. זאת ועוד, הרשלנות המשטרתית בנושא מיגור אלימות במשפחה בחברה הערבית זועקת זה מכבר. מספר אפסי של חוקרים, ובמיוחד חוקרות דוברות ערבית; האשמת הנשים בזה שהן לא מגישות תלונה במקום לנסות להבין שיש כשל בהנגשה מותאמת שפה ותרבות של תחנות המשטרה לאוכלוסייה הזאת; חקירות רצח נשים שאינן מופענחות ומעבירות מסר קשה לכלל החברה; והתעלמות מריבוי כלי הנשק שמופנים כלפי נשים - הן חלק מהדוגמאות לרשלנות זו.

יחסה האדיש של המשטרה מצטרף לאפליה תקציבית מצד משרד הרווחה כלפי נשים ערביות. כיום, פועלים רק שני מקלטים לנשים ערביות הסובלות מאלימות ואין אף מקלט לנשים בדואיות, לעומת 14 מקלטים לנשים יהודיות. בהתאמה קיים מחסור בדירות מעבר לנשים ערביות, חסרים מענים ופתרונות לנשים שהמקלט אינו יכול להגן עליהן, נשים הנמצאות בסיכון גבוה ומתמשך. קיים מחסור בעובדים סוציאליים דוברי ערבית ופעמים רבות הטיפול שניתן לאשה הסובלת מאלימות, ואף לגבר האלים, אינו מותאם שפה ותרבות. נדרש גם תקצוב לפרסום, הסברה והגברת המודעות והחינוך לתופעה ולמניעתה.

אמינה יאסין-פרחאת
אמינה יאסין-פרחאת

ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר לביטחון פנים ארדן ושרת המשפטים לשעבר איילת שקד, הצביעו נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות נגד נשים כדי לטייח מציאות מצמררת של גזענות ממוסדת כלפי הנשים הערביות. כמחצית מהנשים שנרצחו בעשור האחרון בישראל הן ערביות וכמחצית מהקורבנות בעבירת ניסיון רצח הן ערביות. בדצמבר 2018 סחפה מחאה עוצמתית נגד אלימות ורצח נשים את רחובות ישראל והגיעה לשיאה בהפגנה מעוררת השראה בהשתתפות כ-20 אלף בני-אדם. הממשלה התחייבה להעביר תקציב לתוכנית לטיפול באלימות במשפחה, אך אלה טרם הועברו ועולה התחושה כי ההתחייבות נועדה רק כדי למסמס, להשתיק ולדכא.

הסולידריות שהתבטאה במחאה האחרונה צריכה לבוא לידי ביטוי דווקא יותר בימים אלה, כשנשים ערביות ממשיכות להירצח. אין להשאיר אותן לבד במאבק. יש להצטרף למחאות ולהפגנות המתקיימות ולהפעיל לחץ על הממשלה לתקן את ההזנחה וההפקרות רבת השנים. חשוב לזכור ולהזכיר לנוכח הגל המתגזענים שעושים סיבוב על רצח הנשים הערביות, שאלימות נגד נשים ורצח נשים הן תופעות חוצות מגזר ומעמד וקיימות בכל חברה. כדי למנוע את הרצח הבא יש לבחון כמה תקציבים מועברים לטיפול בתופעה, כמה משאבים וכוח אדם מופנים אליה, מה עוצמת האכיפה ואיזה מענה מוצע לקורבנות האלימות ולגברים האלימים. אפשר למגר את התופעה הזו, צריך רק לגלות מנהיגות אמיתית ולהפסיק להעלים עין.

ורד לי

ורד לי | שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ