ורד לי
ורד לי
ארדן בתחנת משטרה בנצרת, ביולי
ארדן בתחנת משטרה בנצרת, ביוליצילום: גיל אליהו
ורד לי
ורד לי

על רקע הבנייה הקדחתנית שממלאת את יפו, הייתי עדה לפני כשבוע לשיח שהתפתח בין פועלי בניין ערבים-ישראלים במהלך ההפסקה שלהם. "הנשים שנרצחות הן האמהות שלנו, האחיות, הבנות", אמר אחד מהם בכאב גלוי. "בא עבריין שלא אכפת לו ולא מפחד מהחוק - ויורה", תיאר אחר את המציאות ביישוב שלו. לכל אורך השיחה ניכר היה הגינוי לרצח נשים וההסתייגות מהטרור שמשליטים עבריינים בחברה הערבית.

יום לפני כן הסית השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, בראיון לרדיו ירושלים נגד החברה הערבית. "החברה הערבית, ואני אומר את זה בצער, היא חברה מאוד מאוד - ועוד אלף פעמים מאוד - אלימה", אמר, "זה קשור לזה שבתרבות שם הרבה מאוד סכסוכים שפה היו נגמרים בתביעה משפטית, שם שולפים סכין או שולפים נשק. זה קשור לזה שאמא יכולה לתת אישור לבן לרצוח את האחות כי היא יוצאת עם גבר שלא נראה למשפחה".

דברי השר ארדן בכתבת "כאן" על האלימות בחברה הערבית

אמירתו הגזענית של ארדן - שמאז ניסה לעמעם את חומרתה - מבטאת השתלחות מחפירה ובוטה המנסה לגלגל מחדל רב שנים מצד משטרת ישראל והממשלה בכל הקשור לציבור הערבי. היא בעיקר חושפת את קו החשיבה של בכירי המשטרה ואת מדיניותם ארוכת השנים. מדיניות זו מוצגת פעמים רבות בחדרי חדרים לכתבי משטרה ולפובליציסטים בכירים וקונה לה אחיזה בחלקים גדולים בתקשורת, שאינה פונה לחשיבה עצמאית ואינה מעזה לחקור מה מתחולל ביישובים הערבים או לעמת את המשטרה עם אוזלת ידה ונטייתה להאשים את הקורבן בפשע.

זה שנים שביישובים הערבים שוררת אנרכיה. ארגוני פשיעה משגשגים ופועלים ללא מורא בחסות העלמת העין של המשטרה. תופעת דמי החסות, ההלוואות בשוק האפור והגבייה האלימה, הסחר בנשק, הסחר בסמים - הכל נעשה בגלוי ובראש חוצות וללא אכיפה. מדיניות המשטרה היא לא להתערב בנעשה, להפעיל מודיעין ולקבל מידע מהעבריינים על זירות אחרות. המסר לציבור הערבי היה שהמשטרה מגבה את ארגוני הפשיעה ומעניקה להם גב וקרקע לפעולה.

הפגנה באום אל-פחם נגד טיפול המשטרה באלימות, בשבוע שעבר
הפגנה באום אל-פחם נגד טיפול המשטרה באלימות, החודשצילום: אמיר לוי

הפקרת הציבור הערבי לידי ארגוני הפשיעה היא מחדל שבמדינות מתוקנות היה מחייב את השר ארדן להתפטר. בקדנציה שלו זינק מספר הנשים הערביות שנרצחו. גם מספר האזרחים הערבים שנורים מדי יום הוא חסר תקדים. הרחק מעינה של התקשורת מתקיימות זה יותר מעשור הפגנות ועצרות שוברות לב במחאה על כל רצח. המציאות הפוכה לחלוטין מהביקורת, מההסתה המתמדת נגד הח"כים הערביים והדרישה ההזויה שיכו על חזם מצד עיתונאים כמו נחמיה שטרסלר.

האלימות לא יורדת מסדר יומה של התקשורת הערבית כבר תקופה ארוכה. סוגיית הנשק הבלתי חוקי ביישובים הערביים והדרישה מהמשטרה לאסוף אותו מועלות פעם אחר פעם. ח"כ אחמד טיבי אף יזם הצעת חוק להחמרת הענישה על ירי במקומות ציבוריים ואירועים, לרבות חתונות. "מה דורש האזרח הערבי? להרגיש בטוח", אמר בדיון שהתקיים בכנסת בדצמבר 2018 על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, "שהאמא לא תחשוש שהבן שלה יוצא מהבית לבית הספר ולא יחזור. הנשק ממלא כל יישוב. יש יישובים שבהם אפשר למצוא טילי לאו. בטילי לאו השתמשו בטייבה, בכפר ראמה, ובכל זאת לא רעדו אמות הסיפים. תארו לעצמכם שמישהו מטייבה היה שולח טיל לאו לכיוון כוכב יאיר למשל".

חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי, שזכתה לקיתונות של שנאה, שרטטה באותו דיון בכנסת את השיטה: "המשטרה לא רוצה לטפל בארגוני הפשיעה. אין בעיה של אלימות אלא יש בעיה של ארגוני פשיעה... במקום שהמשטרה תתפוס את העבריין, היא דוחפת את הקורבנות לעשות סולחות עם ארגוני הפשיעה. בסולחה אתה לא מעניש את העבריין. מה שמרתיע את העבריין זה הסיכוי להיתפס. בסולחה אתה ממשיך לתחזק ולחזק את ארגוני הפשיעה. המשטרה אומרת למשפחות הנורמטיביות: או סולחה או שיטפלו בעצמן בבעיה ויפתרו אותה. אני יכולה להציג עשרות מקרים של שוטרים שאומרים לאזרחים ביפו, טייבה, אום אל-פאחם, נצרת, שיטפלו בעצמם ויגיעו לפתרון. עם מי נגיע לפתרון? עם ארגוני פשע?"

פעילות ופעילי תנועת ״עומדים ביחד״ בהפגנה בטמרה, השבוע
פעילות ופעילי תנועת ״עומדים ביחד״ בהפגנה בטמרה, השבוע צילום: עומדים ביחד

גם הפניית נשק מצד ארגוני פשיעה נגד נשים וחיסולן בידי רוצחים שכירים, אינן מגמות חדשות. ח"כ עאידה תומא סלימאן וח"כ לשעבר זועבי התריעו רבות על כך כי המשטרה נוקטת באפליה וגזענות גם בעניין זה וכי שיעור פענוח מקרי הרצח של נשים בחברה הערבית הוא עדות לכך. "מקרי רצח באמצע היום, בלי מסכות, ברחוב הומה אנשים, לפעמים בסמוך לתחנות משטרה - מדוע הרוצחים כל כך נינוחים וקל להם?" תהתה זועבי בדיון בכנסת ב-2017, "ערבים נרצחים פי שבעה ויותר מיהודים, אבל הסיכוי שייתפס העבריין אם הקורבן הוא יהודי גדול פי 7 מאשר אם הקורבן ערבי. החברה והנשים הן אלה שבלחץ במקום המשטרה".

משטרת ישראל צריכה בראש ובראשונה שימונה לה מפכ"ל, שיוכל להוביל רפורמה לביעור הגזענות שפושה בה ביחס לערבים, אתיופים, חרדים ונתינים זרים. לא כמות תחנות המשטרה שיפתח ארדן ביישובים הערבים תחולל את המהפכה אלא שינוי הגישה - אימוץ תרבות שלא טופלת אשמה ואינה מתנערת מאחריות. בנוסף, יש להתניע תוכנית מערכתית שתשלב בין אכיפה, מניעה, איסוף נשק, השקעה בחינוך וצמצום העוני בחברה הערבית. אבל לפני הכל, צריך להפסיק את ההסתה הפרועה נגדה מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת.

ורד לי

ורד לי | |שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ