הזעקה שבוקעת מקרוואני הזנות לאורך כבישי גרמניה

הסרט "לאבמוביל", שיוקרן הערב בסינמטק תל אביב, מספק הצצה אל הייאוש, הבדידות והאלימות כלפי נשים בזנות המגיעות ברובן ממדינות עניות באירופה ומאפריקה. ברקע: כישלון מיסוד הזנות בגרמניה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מילנה בקרוואן שלה. נולדה בבולגריה, אמה מתה כשהיתה בת שמונה וילדותה הופקעה ממנה
מילנה בקרוואן שלה. נולדה בבולגריה, אמה מתה כשהיתה בת שמונה וילדותה הופקעה ממנהקרדיט: German Films
ורד לי
ורד לי

באזור כפרי בגרמניה, בסמוך לכביש מהיר, ממוקמים שיירות של קרוואנים ישנים עם אורות מנצנצים, ובהם נשים בזנות ממזרח אירופה ואפריקה המספקות שירותי מין בתשלום ללקוחות החולפים ברכבם. הסרט "לאבמוביל" מתחקה אחר חייהן של הנשים הללו ומאחוריו עומדת הבמאית, אלקה מרגרטה לרנקראוס, שגדלה בסמוך, עזבה את האזור בגיל 18 ושבה אליו לביקור בחלוף 15 שנה.

"הקרוואנים הם זיכרון הילדות שלי אך האזור השתנה", סיפרה בראיון לאתר Salon, "כיום יושבות בהם נשים ממדינות זרות. הן יושבות באמצע שום מקום. מחויבות לעשות זאת. היה חשוב לי לספר את סיפורן. לתת לנשים האלה קול. זה קורה בקצה החברה. אנשים חולפים ברכבם בסמוך מבלי לדעת מי הן. עבורי הן נדמו לרוחות רפאים". "לאבמוביל" הוא סרט מטלטל ומהפנט החושף את המציאות הקשה של הזנות. הוא התחרה בפסטיבל לוקרנו היוקרתי וזכה בפרס החזון הקולנועי החדש בפסטיבל הבינלאומי קמדן.

הטריילר של "לאבמוביל"

זהירות, מכאן מתחילים ספוילרים.

את התיעוד במתחם עשתה לרנקראוס במשך שלוש שנים תוך שהיא מתמקדת בשתי  נשים: האחת היא ריטה, שהגיעה מניגריה באופן לא חוקי ומסוכן בספינת פליטים לאיטליה. שם פגשה באשה ובעידודה עברה לגרמניה כדי לעבוד בזנות. גם בניגריה עבדה בזנות אבל כעת היא חולמת להרוויח כסף גדול יותר כדי להבטיח את עתידה ולתמוך במשפחתה. השנייה היא מילנה, ילידת בולגריה, שאמה מתה כשהיתה בת שמונה וילדותה הופקעה ממנה. בגיל צעיר ניסתה מילנה לשפר את מצבה הכלכלי ונענתה להצעת עבודה שגרתית שחברתה סיפרה לה עליה. בהגיעה לגרמניה התחוור לה שרומתה. היא נכלאה והועסקה בזנות בכפייה כקורבן סחר. כעבור תקופה הצליחה להימלט וחזרה למולדתה, אבל כמו קורבנות סחר רבות השבות למדינות מוצאן ולא זוכות לטיפול - היא שקעה בדיכאון, הידרדרה שוב לזנות וחזרה לגרמניה, הפעם ביוזמתה.

באחת הסצינות הראשונות בסרט יושבת מילנה בתא הקדמי של הקרוואן. זאת שעת לילה מאוחרת. היא מאופרת בקפידה, לבושה מינימלית ומעשנת סיגריה אחר סיגריה בהמתנה ללקוח. בעיניים כהות מכאב ומוצפות בדמעות היא משתפת: "הלקוחות חרא. הכל חרא. אני רוצה לצאת מהמקום הזה. כמה מהלקוחות באים לפה ומעשנים ומבקשים לכבות עלי את הסיגריות, על החזה ועל הבטן. כשאני מסרבת הם אומרים לי שאני חייבת כי הם שילמו עבור זה. כמה מהלקוחות אוהבים להרביץ ולחנוק אותי. כשאני אומרת 'לא, אני לא רוצה לעשות את זה', הם אומרים 'אני שילמתי עבור זה'. אם אני מסרבת אז הם מבקשים את כספם חזרה ועוזבים".  

ריטה ואושי. המיסוד רק הגביר את ממדי הסחר בנשים בגרמניה
ריטה ואושי. המיסוד רק הגביר את ממדי הסחר בנשים בגרמניה צילום: German Films

"לאבמוביל" מאפשר לצופים להיווכח בעצמם איך מדברות נשים בזנות במדינה בה הזנות ממוסדת על הזנות ועל הלקוחות ודרישותיהם, להבחין ביחסי הכוחות והגזענות שננקטת מצד הלקוחות כלפי נשים זרות כהות העור, להרגיש את הבדידות הפחד והייאוש שמלווה את הנשים בזנות כשהן ספונות בקרוונים, להיות עדים לבקשות של לקוחות הזנות - מדרישה לקיים יחסי מין ללא קונדום ועד לדרישות אלימות יותר, ולהתוודע למשאלות הלב שלהן ועד כמה הן כמהות לצאת מהעולם הזה. "כל הבחורות שאני מכירה שמצויות בעסק הזה, אומרות שהן רוצות לצאת מזה", אומרת ריטה.

לרנקראוס חושפת בסרטה גם שני סרסורים: משכיר קרוואנים ובעל מועדון המתייחס לסצינת הזנות בשוויון נפש, תוך שהוא הודף את האחריות ממנו ("הבנות יודעות למה הן נכנסות"). ואשה בשם אושי, כבת 60, המשכירה קרוואן לריטה תמורת 70 יורו ליום. אושי בסגנונה הקשוח והמאופק מסתירה סיפור חיים מטלטל. בגיל 13 מכרה אותה אמה וסרסרה בה. הווידוי שלה מדמיע ושובר לב ומצייר אותה באור אחר. היא נשאבה לזנות בגיל צעיר ובאלבומי התמונות ששמורים אצלה אצורה ההיסטוריה של הזנות בברלין בזעיר אנפין.

הקרוואן של ריטה. שוכרת אותו מסרסורית תמורת 70 אירו ליום
הקרוואן של ריטה. שוכרת אותו מסרסורית תמורת 70 אירו ליוםצילום: German Films

יחסה של אושי לזנות קר ועסקי. את טיעוניה שמעתי אצל הרבה סרסוריות שראיינתי בעבר. אלה נשים שחוו פגיעות מיניות קשות בילדות, התגלגלו לתעשיית הזנות בגיל צעיר, התבגרו בה, הקשיחו לב ובשלב מסוים "התקדמו" לסרסרות. אושי מתאוננת שהעסקים חלשים כיום בשל ריבוי הקרוואנים והגידול בתעשיית הסחר בנשים. דמותה מאתגרת את הצופה ולרנקראוס מתעדת אותה ללא שיפוטיות ובכישרון. פרופיל הסרסורים והסרסוריות הלוקחים חלק בתעשיית הזנות נשאר פעמים רבות סמוי מן העין. ייצוג דמותה של אושי אנושי מאוד ואינו מטיף לסרסרות כלל, אבל יחד עם זאת מאפשר לצופים להיחשף לסיפור חייהן המורכבים של נשים שמוכרות נשים בתעשיית הזנות.

גרמניה כבורדל ענק

כששוודיה חוקקה ראשונה חוק המטיל אחריות פלילית על לקוחות זנות ב-1 בינואר 1999, היא הובילה גישה תקדימית הסוחפת כעת מדינות רבות בעולם. בעקבותיה הלכו מדינות כמו נורווגיה, איסלנד, צרפת, קנדה, אירלנד וגם ישראל. גרמניה, לעומת זאת, בחרה ב-2001 במודל מיסוד הזנות. בכתבה שהתפרסמה ב"אקונימיסט" ב-2013, הועלתה הטענה שגרמניה "הפכה לבורדל ענק". על פי ההערכות בגרמניה מצויות כ-400 אלף נשים בזנות, אך המספר האמיתי אינו ידוע באמת וההערכה היא שזהו רק קצה הקרחון. רק 44 מהנשים הללו נרשמו להטבות רווחה – נתון שמאיר באור מגוחך את המיסוד ועד כמה הוא מתיימר למרק את הקלון החברתי ואת הסטיגמה. בפועל, המיסוד רק הגביר את ממדי הסחר בנשים בגרמניה והוא לופת בעיקר נשים ממדינות עניות כדוגמת רומניה, בולגריה וניגריה.

הדו"ח של משרד החוץ האמריקאי בנושא סחר בבני אדם, סוקר מדי שנה את המאבק שמנהלות מדינות העולם בנושא ומדרג אותן לשלוש רמות, בהתאם לפעולותיהן. השנה, 2019, השתנה מעמדה של גרמניה והיא ירדה מהדרג הראשון לשני. הסיבה - הזינוק וההתרחבות בתופעת הסחר בנשים. על פי ההערכות, מאז שנת 2000 נרצחו 91 נשים בזנות בגרמניה ונרשמו עוד כ-43 ניסיונות רצח. גם כאן הנתונים הם בגדר קצה הקרחון.

מילנה בקרוואן שלה
מילנה בקרוואן שלהצילום: German Films

"לאבמוביל" לוכד מקרה רצח של אשה בזנות בקרוואן סמוך לזה של מילנה. מדובר באם לילד קטן שהגיעה מרוסיה במטרה לחסוך כסף ולהבטיח את עתיד בנה. לצד המקרה הזה, מילנה מספרת על אשה נוספת, מפולין, שנחנקה למוות על ידי לקוח זנות ועל אשה כהת עור שהוכתה באכזריות על ידי לקוחות ונדקרה בכל חלקי גופה. מיתוס אחר מיתוס על מודל מיסוד הזנות נפרם כאן לנגד עיני הצופים והאמת המרה והמצמררת על אודות הזנות נחשפת – הסיכון, הבדידות, הכסף הזעום, הבושה, הדיכאון, הקושי למצוא כוחות לצאת מהעולם הזה.

"בהתחלה היה קשה למצוא נשים שיתראיינו. מרביתן העדיפו להתראיין בעילום שם מפני שהן לא רצו שהמשפחות שלהן יידעו מה הן עושות", מספרת לרנקראוס, "היו נשים שהתחילו לדבר ועצרו, אחרות נעלמו אחרי יום. רק ריטה ומילנה אפשרו לנו להיות איתן".

ריטה שבתחילת הסרט נראית נחושה וחזקה ומנסה לשכנע את עצמה שזאת עבודה ככל עבודה ושהכסף ישפר את חייה, נשברת מהתנהגות לקוחות הזנות ונוטשת את הזנות. לרנקראוס מאמינה שבחירתה של מילנה להשתתף סרט, היתה מתוך רצון למצוא את הכוח לעזוב את הזנות. "זה היה תהליך עבורה והיא הצליחה לצאת מהזנות רק אחרי צילומי הסרט". "כשאתה מדליק מצלמה - אתה חשוף לכוח עצום. אתה נמצא שם כי אתה רוצה לשנות משהו בחייך. יש לה כיום בן זוג, משפחה וחיים רגילים".

"לאבמוביל" יוקרן הערב ב-21:30 בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל סולידריות לזכויות אדם. בתום ההקרנה תתקיים שיחה עם עו"ד ניצן כהנא, מהמטה למאבק בסחר בנשים ובזנות.

ורד לי

ורד לי | |שטח הפקר

אני זוכרת היטב את הטלטלה הרגשית שהסבו לי הראיונות הראשונים שערכתי עם נשים בכלא נווה תרצה. מראיון לראיון, מאשה לאשה, התחוור לי שהנשים הכלואות היושבות מולי מספרות את אותו הסיפור: קורבנוּת קשה מגיל צעיר, שלא אובחנה ולא טופלה (תוך פספוס של כל המערכות), בריחה מהבית, התמכרות לסמים, פגיעה עצמית והידרדרות לזנות ולפשיעה. עם כל שיחה וראיון הלכה והתחדדה בי ההבנה, שהנשים שבכלא משקפות – במראה מוקצנת - את הנשים בחברה כולה.


בהמשך כשהתחלתי לכתוב על מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב הבנתי שהכלא הוא למעשה מעין תחנת ביניים עבור נשים אלה, והתחנה המרכזית הישנה היא התחנה הסופית עבור רבות מהן. העולם שנגלה לי סחף אותי וחידד את המבט שלי על זכויות אדם, על פמיניזם ועל הומניזם. הרבה פעמים כשיצאתי מהתחנה המרכזית, הממוקמת לא רחוק משדרת רוטשילד היפה, הרגשתי את המעבר החד שחווה אדם העובר בפעם הראשונה מהשטחים הכבושים לתל-אביב. הקושי לשכוח את שראיתם – העוול, האלימות, הדיכוי. והקושי להשלים עם כך שבמרחק קצר מהגיהנום שאליו נחשפתם חיים בני אדם שלא ממש רוצים לדעת מה קורה מחוץ לבית הקפה שלהם ואינם מעוניינים לחולל שינוי במציאות הזאת. אני מאמינה שאנחנו צריכים עוד הרבה שדרות יפות במדינה, אבל אסור לנו להתעלם משטחי ההפקר.


הבלוג "שטח הפקר" יעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים - כמו תופעת הזנות, הומלסים, מתחם התחנה המרכזית בתל אביב, בתי כלא - תוך דגש על פשיעה נשית, פליטים, מהגרי עבודה, השטחים הכבושים, גזענות, פמיניזם ומעמד האשה. בין לבין אסקור גם ספרים, הצגות ואירועי תרבות הנוגעים בנושאים חברתיים.


* מכירים את הקונכייה המסמלת את הדמוקרטיה בספר "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג? אתם מוזמנים לבטא את דעתכם, והיא בהחלט יכולה להיות שונה משלי, אבל בבקשה הימנעו מהתנהגות ביריונית, הערות פוגעניות ומאלימות מילולית. תודה על הקריאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ