מה יקרה לילדים שלנו כשיגיעו לאוניברסיטה ויפגשו סינים? - צ'יינה טאון - הבלוג של יעל עינב - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה רק עם מינוי דיגיטלי של הארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יקרה לילדים שלנו כשיגיעו לאוניברסיטה ויפגשו סינים?

מגיל שנתיים ועד האוניברסיטה בנויים חייהם של הסינים הפעוטים ושל הוריהם המוטרדים סביב השגיהם העתידיים. איפה אנחנו נמצאים במירוץ הזה?

תגובות
עוזרת הוראה באוניברסיטת ווצ'אנג בסין
ג'ון רואיץ' / רויטרס

אמא יהודיה (אני) ואמא סינית (גברת ז'אנג) נפגשות ליד החלון השקוף, מביטות בעדו על שיעור הבלט של הילדות. זו שלי (לבושה בבגד שירשה מאחותה) וזו שלה (לבושה בבגדי בלט איכותיים עם שער אסוף בתסרוקת שדורשת שעתיים של הכנות).

עד כאן הכל נראה בסדר. למעשה, זו יכולה להיות התחלה של ידידות נפלאה לולא פניי מועדות לבית הקפה הקרוב עד לסיום השיעור, וגברת ז'אנג נצמדת לחלון במבט חמור סבר. “את באה?”, אני שואלת. "לא!" היא משיבה, "ומה יקרה אם לילי לא תקשיב למורה? היא יכולה לאבד ריכוז ולהפסיד חומר", היא אומרת ברצינות גמורה. ידעתי שהיא לא צוחקת. כבר נתקלתי בגברת ז'אנג עומדת עם סטופר על שפת הבריכה ומודדת זמנים לבת שלה ששוחה במהירות של טיל בליסטי אבל מקבלת הנהוני אכזבה מהאמא הסינית. אמרתי לה שאצלנו (ואנחנו הרי נחשבים כאן חכמים) מאמינים שלומדים מטעויות. זה היה מטופש מצידי. סין היא מדינה שאין דבר שמפחיד את אנשיה יותר מטעויות. 

לילי בת השבע וחצי, מתרוצצת כמו שאר בני כיתתה בין חוגי העשרה ושיעורים פרטיים. בפנים רציניות ובקול דקיק וילדותי היא מונה בפניי את הפעילות החוץ בית ספרית שלה: "יש לי פעמיים שיעור פרטי במתמטיקה, פעמים אנגלית, פסנתר, כתיבת סימנים", אני מנסה לקטוע אותה אבל היא ממשיכה: "ואז יש לי מחשבים, ובסוף שבוע אני בונה רובוטים".

ילדות בשיעור בלט בבייג'ין, סין
אליזבת' דלזייל / אי-פי

ב-2017 פירסם HSBC דו"ח שמסקנותיו הוכיחו מעל לכל ספק שמחויבות ההורים הסינים לחינוך ילדיהם היא מהגבוהות בעולם. משפחה סינית מוציאה היום על חינוך יותר מאשר על כל תחום אחר; 50% מהוצאות ההורים בערים הגדולות הם על חינוך.

אז למה אומרים שהאימא היהודייה והאימא הסינית דומות? יכול להיות שאנחנו פשוט פרשנו מהתחרות בשלב מוקדם?

בגיל המתקדם של שנתיים, נהוג להזניק את הילד למרוץ שנקודת הסיום שלו תתרחש בעוד 16 שנה במבחני ה-GAOKAO - הבחינות הארציות לכניסה לאוניברסיטאות. לא לוקחים סיכון, ולא מבזבזים זמן; המבחן הזה נחשב לחשוב ביותר בחיי האדם תוצאות ה GAOKAO יקבעו אם ולאיזה אוניברסיטה יתקבל התלמיד.

חשוב על כן לבחור גן מעולה שיעזור להתקבל לבית ספר מעולה ולתיכון מצוין. משנה לשנה קשה יותר להתקבל לגני הילדים המבוקשים, ובתי הספר הטובים מבקשים לשמור על מעמדם ומקשים את תנאי הקבלה. יש 230 מיליון ילדים בגילאים 0-14, וכעת, עם התרת ילד שני למשפחה הצפי הוא לגידול משמעותי במספר הילדים. הורים עוברים לדירות יקרות באזורים מבוקשים כדי שיוכלו להתקבל לבתי ספר יוקרתיים בסביבה הקרובה. במירוץ הזה אסור להישאר מאחור, וזה כולל שיעורים פרטיים, חוגי העשרה בסוף שבוע, מחנות בחופשות.

תלמידי תיכון במחוז סיצ'ואן
נלסון צ'ינג / בלומברג

הסינים משקיעים הכל בילד האחד או שניים תוך ציפיה ברורה גלויה ומדוברת להחזר השקעה ועם ריבית. החינוך הוא השקעת חיסכון לפנסיה של ההורים ועתידם מונח עם שק ציפיות על הצלחת של הילד האחד.

אין מנוחה להשקעה. לאחר שמונה או תשע שעות לימוד מתישות בבית ספר, מחכים שעתיים של שיעורים פרטיים וחוגי העשרה, ועוד שעתיים של שיעורי בית. הילדים צריכים ללמוד לצייר את אלפי סימני הכתב הסיני, עניין שדורש מהם עוד אימון של שעה ביום לפחות. סופי השבוע מוקדשים לשיעורי עזר להשלמת פערים, וכשאני אומרת פערים, כוונתי שילד בכיתה החמישית צריך ללמוד חומר של ילד בכיתה השביעית, כדי לצבור יתרון ולהגדיל את הפער. השיטה מבוססת על מבחנים קשים. המורה שולחת הודעת וויצ'אט קבוצתית בכל ערב לבדוק שכל המשימות נעשו ולדווח לכלל ההורים אם תלמיד כלשהו לא עמד ביעדים.

התחרות בין ההורים גלויה, וגם הפכה במידה רבה גם לסמל סטטוס, אבל יש גם הורים רבים שמוטרדים מהלחץ האדיר שמופעל על ילדיהם. יש לי לא מעט קולגות שבחרו לשלוח את בנם או בתם היחידה ללימודים בחו"ל בגיל צעיר. ארצות הברית וקנדה ואנגליה הם מקומות מעודפים לשליחת המתבגרים. לא מדובר בתופעה זניחה של האלפיון העליון, אלא בעניין שכיח מאוד. מאות אלפי תלמידים שנפרדים בגיל ההתבגרות מהוריהם לטובת לימודים במדינה זרה.

על אף הביקורת, קשה להתעלם מהעובדות והנתונים. נראה שבכל מבחני ההשוואה הבינלאומיים ידם של התלמידים הסינים על העליונה ובגדול. במבחן PISA בו בוחנים הישגים של תלמידים במתמטיקה, מדעים וקריאה, נמצאים הסינים במקום הראשון ובהפרש ניכר.

בינתיים, לבד בבית הקפה, אני מחכה לסיום השיעור בלט, שותה קפה שטעמו מריר בגלל ייסורי מצפון ורגשות אשמה. החלטתי לדחות מענה אימיילים לטובת מציאת מורה פרטי לאנגלית לבתי. בסין נהג כסיני, גם אם זה אומר להיפרד מ-500 יואן (כ 75 דולר) ל-50 דקות עבור המורה המומלץ.

סטודנטיות בקמפוס אוניברסיטת צ'נגדו
טיירון סו / רויטרס

על פי אותו הדו"ח, 93% מההורים הסינים משלמים עבור חינוך פרטי - יותר מכפול מהשיעור בארצות הברית. אני תוהה ביני לבין עצמי איך הורים סיניים יכולים להרשות לעצמם חמישה חוגי העשרה ושלושה שיעורים פרטיים בשבוע.

מצטרפת אלי גברת וואנג, בת 36 נשואה, המגדלת יחד עם בעלה את בתו בת ה-12 מנישואיו הראשונים. היא מספרת שהיא מאד רוצה ילד משלה אבל זה פשוט יקר לה מדי. יואה יאן, הבת של בעלה, מקבלת ארבעה שיעורים פרטיים בשבוע 250 יואן כל אחד, שני חוגים שבועיים, 200 יואן לכל אחד מהם, ופעילויות העשרה בסופי שבוע הכוללים מוזיקה, ספורט, רובוטיקה בכ-500 יואן. בסך הכל ההוצאות האלה מגיעות לכ-2,000 יואן בשבוע. "אין לי כסף לעוד ילדים שלא אוכל לחנך כמו שצריך".

ממבט ישראלי מהצד, נדמה לי שיש כאן הזדמנות ליזמים מהמערב, לאנשי חינוך, לחברות ישראליות מתחום החינוך. בתי ספר פרטיים, גני ילדים פרטיים הם עסק מצוין המתאים להורים עשירים, שכן הביקוש להם עולה בהרבה על ההיצע. הזדמנויות עסקיות יש גם בחינוך און ליין שאינו מוגבל גיאוגרפית וצומח ב-20% בכל שנה, על פי China Internet Network Information Center 144 מיליון משתמשים בחינוך און ליין ועשירית מהאפליקציות הן אפליקציות של חינוך. ובכל אלה יש העדפה ברורה לשירותי חינוך הניתנים בידי זרים מתוך הערכה לניסיון ולאיכות.

לישראלים יש מקום של כבוד בתחום היצירתיות והחדשנות שהממשלה הסינית מבקשת לשלב במערכת החינוך, אבל לפני שנהרות של מחנכים זורמים לסין צריך לזכור כי כמו כל תחום מבוקש, גם זה לא עסק קל. המגבלות על עסקים זרים בתחום החינוך הן רבות. אסורה למשל מעורבות של זרים בבתי הספר בגילאי חינוך חובה (גילאי 6-15), וברוב המיזמים בתחום החינוך יש דרישה לשותף מקומי ולהקמת מיזם משותף. בנוסף, קיימת בקרה על התכנים ודרישה להתאמה לדרישות ההנהגה.

שיעור הבלט נגמר. היות שאנחנו בפתחו של סוף שבוע אני מציעה לגברת ז'אנג לצאת עם הבנות לשחק. היא מסתכלת בי בייאוש ואומרת: "אזרום אתך, לא נלך לשחק אבל בשמחה נלך יחד לחנות הספרים הגדולה. יש שם עכשיו שעת קריאה עם מחבר ספרי לימוד לאנגלית".

בזמן הנסיעה במונית היא מדברת על התוכניות שלה לקיץ עבור לילי, שתישלח למחנה חינוך לטכנולוגיה. פתאום אני מקבלת סחרחורת קלה מהמחשבה שבתי תבלה את הקיץ הקרוב בחוף הים. הרי הבת שלי ולילי עשויות להיפגש בשלב מאוחר יותר בחיים, אפילו באוניברסיטה. יש לי תחושה חזקה וברורה שאנחנו שהבת שלי, כמו רוב בני המערב, תמצא את עצמה בעמדת נחיתות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#