הלהיט הענק החדש בסין: לחם שוקולד מלוכלך מלוכלך - צ'יינה טאון - הבלוג של יעל עינב - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלהיט הענק החדש בסין: לחם שוקולד מלוכלך מלוכלך

לחם שוקולדי שמשאיר פנים מלוכלכים, זה הלהיט הגדול העכשווי, אחרי תה עם גבינה ועוגת גבינה. ככה זה כשהסינים מעוניינים בהכי-הכי אבל כמו שיש לכולם

תגובות
משתמשי אינסטגרם והמאפה המלכלך
חשבונות האינסטגרם 1unatic1una, blue_joy1007, daniellc_1004, yiqiulu, zhuojunlin, pengbai0, coldfiiiish, isabellalinlin

נניח שחזקה נפשכם במאכל טעים מאוד, מה תעשו בשבילו? ובמילים אחרות, האם תהיו מוכנים לעמוד חמש שעות בתור, בטמפרטורה של מינוס עשר מעלות בשביל לחמניית שוקולד? מאות אלפי סינים, כך מתברר, מוכנים ואף עומדים בפתח חנויות שמוכרות Zang zang bao (脏脏包) שהוא, בתרגום חופשי, "לחם שוקולד מלוכלך מלוכלך". הם לא עומדים בתור רק כדי להתענג על השוקולד שבלחמניה, אלא בעיקר רוצים להצטלם איתה.

请你吃我远道而来的脏脏包好咩🍞 #脏脏包

A post shared by vk_🈚️ (@vk.woo) on

במרכז שנחאי אני נתקלת בתור ארוך של אנשים בפתח חנות. תור כזה בדרך כלל מצביע על טרנד חדש - לרוב מאכל או משקה - לעתים גם טלפון או מכשיר חדשני משווק היטב. בשם הסקרנות העיתונאית אני מחליטה להצטרף לתור העצום המשתרך עד סוף הרחוב. אומנם לא מינוס עשר מעלות כמו בבייג'ין, אבל קר מספיק כדי לגרום לאדם שפוי שלא להישאר ברחוב לאורך זמן. 

אז מה הוא אותו לחם שוקולד מלכלך? מדובר במשהו בין לחמניה לקרואסון שהחדירו לתוכו הרבה הרבה שוקולד, ציפו בשוקולד והכניסו לשוק דרך צילומים של מובילי דעה מרוחים בשוקולד המלכלך. מכאן, הדרך לשאר חלקי סין העצומה היתה קצרה ביותר. 

אנשים ממתינים בתור מחוץ לסניף סטארבקס בשנחאי
יעל עינב

אני עומדת יחד עם מאות אנשים שראשיהם תקועים בתוך מסך הטלפון ונראה שאינם מתרגשים מחוסר התכלית ומבזבוז הזמן המשווע. כנראה שקוצר הרוח שלי ניכר בתנועות הגוף כי תוך שלוש דקות ניגש אלי אדם לבוש יפה ובנימוס אירופאי בסינית מציע לי לעמוד בתור במקומי. בעודי נרגשת מגילוי האדיבות המפתיע, נאלצתי לחזור לקרקע המציאות כשהנדיב האלמוני הראה לי תפריט והסביר לי, עדיין בנימוס, שהעוגה המלוכלכת עולה 25 יואן (כארבעה דולרים), ומותר בכל פעם לרכוש חמש יחידות בלבד. הוא מוכן לעמוד בתור במקומי תמורת 75 יואן לכל יחידה (כ-12 דולר). הוא גם שלף כרטיס ביקור, ששם החברה הרשומה עליו בתרגום חופשי: "החברה לעמידה בתור".

למראה הקונים המאושרים שסיימו שעתיים של עמידה בתור (יום חלש) וכעת צילמו עצמם מרוחים ומגירי שוקולד שהוא אכן הוא מלכלך, נתקפתי בחילת עודף סוכר וברחתי מהמקום. יותר סינים נמצאים במדיה החברתית ומושפעים ממנה מכל אירופה וארצות הברית יחד. להמלצות אישיות אין תחליף בכל מקום בעולם אבל בסין זה קריטי בגלל נטייתם לחקות ובגלל מדיה בשליטה. הם מאמינים בעיקר בפרסום אישי, כולל סלבריטאים ומובילי דעה. המתכון להצלחה הוא צילום יפה שיעביר את המסר למאות אלפי ואולי מיליוני העוקבים של מובילי הדעה ברשתות החברתיות, העוקבים יצלמו עצמם מתלכלכים גם הם בשוקולד ויכניסו לצ'אטים הפרטיים שלהם והנה זה יוצא מהתנור בצורת תור של שש שעות בחנות בביג'ין, חמש שעות בשנחאי.

והעיקר: להיות כמו כולם

יש מאפיין סיני שאני מאמינה שכל מי שברצונו לבוא במגע עם סינים חייב להכיר; הסינים, בניגוד למערביים, לא מחפשים להיות בולטים או ייחודיים, הם מחפשים להיות כמו כולם. הסיני אוהב להסתמך על ניסיונם של אחרים, ולחקות אותם. לחיקוי אין קונוטציה שלילית כמו במערב. כן, הם רוצים להיות עשירים יותר וחכמים יותר - אבל לא שונים. בהרצאות אני אוהבת לתת כדוגמה את השמות. הסינים לא אהבו את שבוש הגיית שמם הסיני על ידי המערביים ולכן רובם המציאו לעצמם שם מערבי. בעוד אנו טורחים לחפש עבור ילדינו שמות מקוריים ורוצים שיהיו מיוחדים, הסינים לקחו לעצמם את אותם שמות מערביים כמו חבריהם, והתוצאה היא שלא מצאתי בכל שנות עבודתי כאן יותר מ-30 שמות מערביים שאימצו הסינים. לרבים מאיתנו קולגה בשם קווין, ג'ון, דיוויד רוברט או קולגות בשם ג'סיקה, לילי, גרייס, וויויאן וכו'.

הרצון לחקות גורם לטרנדים חמים לעבור במהירות האור דרך הצ'אטים החברתיים. הם נוסעים לטייל איפה שהחברים שלהם היו ומתגאים בכך, הם קונים את אותו הבגד שחבריהם קנו ומצטלמים עמו בחדווה, וגם עומדים בתור ללחם המלוכלך כי אם כולם קונים סימן שזה טוב, ונחשב, ולמה בכלל להיות נסיין של משהו חדש?

Our favourite spot in Shenzhen. Let’s drink drink drink! #heytea #familytrip #shenzhen

A post shared by Heidi (@talktoheidi) on

כדי להוציא מוצר חדש לשוק בסין, נזקק היזם לסיפור טוב, והעובדות הן משניות.  WANG HONG (סלבריטאי האינטרנט) הם הסוכנים האישיים של המוצרים. שלטי חוצות, מודעות בעיתונים או פרסומות בטלוויזיה וברדיו הם כולם כלים מינוריים לעומת הצ'אטים בוויצ'אט או בוויבו, בSINA וב-QQ. הצ'אטים הפרטיים נעשו פופולריים מאוד, והמטרה היא להגיע אליהם לעורר בהם עניין, ולשתף מידע. החברה צריכה להפוך את החומרים השווקיים שלה למצולמים, מעניינים ונגישים לצ'אטים האישיים.

בהקשר הזה כדאי להזכיר את הסיפור של HEY TEA, חנות קטנה בעיר גוואנז'ו שמכרה תה קר עם גבינה מלוחה והפכה תוך חודשים ספורים לרשת ארצית וסנסציה אינטרנטית שהתורים שלה מפורסמים לפחות כמו התה שלה. לחברה קמו כבר חיקויים (בשם HI TEA) וכן חברות שנותנות שירות הבאת התה עד הבית. האחרונה מחזיקה קבוע בתור את עובדיה שקונים את המשקה (עד שני משקאות לאדם) ומוכרים אותו ללקוח במחיר מרובע לזה המקורי. 

LADY M ייבוא מניו יורק, שהתורים בה משתרכים עד תחנת המטרו הקרובה היא גם דוגמא טובה. אנשים מוכנים לעמוד חמש שעות בתור בשביל חתיכה של עוגת גבינה עם שכבות. או כמו שכתב בבלוג אחד המחכים "אם אני רוצה עוגה לתה של אחר הצהריים אני צריך להגיע לשם בשמונה בבוקר". הריטואל הוא קבלת המשקה, צילום עמו מחובק, ופירסום ברשת החברתית הקרובה ללבך.

בינתיים אני היחידה שוויתרה על עמידה בתור ללחם המלוכלך. הצטרפתי כאינדיבידואלית סקרנית לתור קצר יותר זה שמשתרך מול הסטארבאקס הגדול בעולם שנפתח בחודש שעבר: 2787 מ"ר עם 400 עובדים ותור של 180 מטר שמזדחל בחוץ. הסינים נורא אוהבים דברים שהם הכי-הכי. הם אוהבים בניינים הכי גבוהים, את המקום הנמוך בעולם ועוד סוגי "הכי". חברות המנסות להיכנס לשוק הסיני צריכות לחפש מתחת לאדמה מה אצלם נחשב ל"הכי הכי", ולהדגיש זאת כדבר המרכזי במצגת לסינים.

בלחם המלוכלך, אגב, יש לא פחות מ-450 קלוריות, והוא דומה להפליא לאותו פאן אה שוקולה המוכר מכל מאפייה צרפתית. באחד הפוסטים הקרובים אולי אעסוק במחלות שהבאנו אנחנו המערביים על הסינים עם כל הג'אנק פוד שהבאנו אליהם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#