איך מסתדרים לבד עם תינוק/ת?

איך מגדלים ילדה בלי "תעביר לי את הסבון" בזמן האמבטיה? בקלות. יעל קציר לא היססה לבקש עזרה מכולם ומנדבת כמה טיפים לצלוח את המשימה היחידנית

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
המשפחתון

לפני הלידה שאלתי את עצמי רבות איך אסתדר לבד. איך מגדלים ילדה בלי "תעביר לי את הסבון" בזמן האמבטיה, בלי "תכין לי את המגבת", בלי "תכין לה בקבוק בזמן שאני מרגיעה אותה". אחרי שאביגיל נולדה אמא שלי התעקשה שאבוא אליה הביתה לימים הראשונים, כדי להקל על ההתחלה. בימים הראשונים עוד הגוף שלי היה המום והתקשה להתאושש מטראומת הלידה, אבל למזלי הראש שלי היה צלול מספיק למרות חוסר השינה ועל אף ההלם. הייתי בעננים. התאהבתי בתינוקת המתוקה הזו שנולדה לי, התלהבתי מההנקה, התרגשתי מכל קקי או גרעפס, מכל ציוץ וכל פרצוף. לעזאזל, למה בלשון עבר? אני עדיין.

מתרגשת מכל קקי או גרעפס

כשצפיתי בחברות וחברים עם ילדים אמרתי כל הזמן שאני רוצה להתחיל ישר מהילד השני, כי כל הלחץ של הילד הראשון נראה לי פשוט מיותר. ואיכשהו, כנגד כל הסיכויים, נראה לי שהצלחתי. בדרך כלל. היו כמה דברים שעזרו לי להגיע לכך:

1. הרצון. אחרי שניסחתי לעצמי אינספור פעמים שאני רוצה להיות אמא רגועה, בטוחה בעצמה, ולא מתרגשת מכל שטות – הצבתי לעצמי מטרה. היה לי קל יותר לעמוד בה כשהיא עומדת מול עיניי.

2. התבוננות באחרים. כל הורה שנקרה בדרכי לימד אותי משהו על איך אני רוצה ואיך איני רוצה לממש את ההורות שלי.

3. שינה. ניצלתי את הרגעים בהם אביגיל נרדמה כדי לישון בעצמי כמה שיותר.

4. עזרה. לא התביישתי לבקש ולקבל עזרה מאחרים. גם אם מדובר במישהו שיהיה עם אביגיל בזמן שאני ישנה עוד קצת, או בלקבל אוכל מבושל טעים ובריא, או לקבל ציוד יד שנייה או לבקש שירכשו עבורי משהו בסופר. קצת התקשיתי לאפשר לאחרים להרים אותה ולהרגיע אותה בזמן שהיא בוכה, ועם הזמן שעבר וההרגלים ששתינו פיתחנו הקושי הזה התגבר, אבל אז הזכרתי לעצמי שאני לא רוצה ילדה שתלויה רק בי, ולשם כך עלי להרגיל אותה גם לאחרים.

5. חברה. גם עבורי וגם עבור אביגיל, נוכחות של חברים ומשפחה מסביב היתה כמו אוויר לנשימה. גם אם הם סתם יושבים איתנו, גם אם לא מספיקים ממש לדבר ולהתייחס לכולם, עצם הנוכחות ושבירת השיגרה המשמימה היתה מרגיעה, מנחמת ומחזקת.

6. אין טעויות. הורות אינה מבחן שיש בו "נכון" או "לא נכון". כל עוד אנחנו אנשים נורמטיבים שלא מנסים לרצוח או להרביץ כמובן. אבל אם תחתלו את התינוק ואז תאכילו אותו, או שתאכילו ואז תחתלו – זה לא כזה משנה. אם הילד ישן שש שעות רצוף ולא הערתם אותו, או שהערתם דווקא; אם הלבשתם אותו שכבה אחת, שתיים או שלוש; אם נתתם תמ"ל או הנקתן – בסך הכל מדובר בגישות שונות להורות, לא בחוקים בל יעברו. אתם בסך הכל צריכים להחליט מה מתאים לכם ולתינוקכם, ואיך מחליטים? מנסים. לפעמים מגלים שכן, לפעמים מגלים שלא, לפעמים זה משתנה עם הזמן. הכל בסדר, אפשר לנשום תוך כדי ולא לתת לקולות המציקים בראש להשתלט עליכם.

7. אין הורה שלא מכאיב לילד שלו בשלב כזה או אחר. לפעמים אנחנו צריכים לעשות להם דברים שלא נעימים להן. יש כאלו שלא אוהבים מקלחת, יש שלא אוהבים להתלבש או להתפשט, אפשר לכאוב את זה יחד אתם, אפשר לנסות להסיח את דעתם באמצעים אחרים ואפשר פשוט לחכות שזה יעבור.

הרשימה הזו מתאימה להורים בכלל, לא רק לאמהות ולא רק ליחידניות. אבל היה דבר אחד שעזר לי באופן מיוחד דווקא כיחידנית, וזה העובדה שבכל מה שקורה ובכל צעד בדרך, רק אני לבד מחליטה וקובעת מה יהיה. יש בכך לא רק אחריות כבדת משקל, אלא יש בכך גם הקלה. כי כשאביגיל בוכה באמצע הלילה אני מייד ניגשת אליה ונענית לצרכיה, בלי שאצטרך לריב עם מישהו או מישהי מי קם קודם ומה לדעתך היא רוצה ולמה לעזאזל אתה לא עוזר לי ותתני לי לעזור לך ולמה עשית ככה וכל הכאב ראש המטורף הזה. כשאני איתה לבד בלי שותפ/ה לדרך אין לי ממי להתאכזב או על מי לכעוס, וכל ההתלבטויות הקטנות נעשות בתוך הראש בשקט ולא בקול עם פרוג'קטור ענק שמאיר עליהן. והשקט הזה, או למעשה הידיעה שכל הרעש הזה נחסך ממני, יש בהם נחמה ענקית עם קצת שמחה לאיד. 

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ