המשפחתון
קרדיט: דרור ארצי
המשפחתון

יעל קציר

חופשת הלידה המשולמת בישראל קצרה מאוד, יש אומרות קצרה מדי, והיא אורכת 14 שבועות (3 וחצי חודשים). כמי שהיתה 3 חודשים בבית בשמירת הריון, ומגדלת ילדה לבד עם קצת עזרה ומעט מדי זמן לעצמי, אני זקוקה לחזרה לעבודה - מתוך שאיפה לחזור לחברה ולעשייה שהיא מעבר להחלפת חיתולים ודיבור תינוקי. יחד עם זאת, אם היתה חופשת לידה משולמת ארוכה יותר כבארצות ארופאיות (כ-20 שבועות באנגליה, ומעל 40 שבועות בנורבגיה) אני סבורה שהייתי מוצאת מה לעשות בהם.

לקראת החזרה פניתי לשלושת המעונות המסובסדים שבסביבת מגוריי: נעמ"ת, ויצ"ו ואמונה, וביררתי איפה יש מקום. נדהמתי לגלות שבנעמ"ת, המקום שאמור לדאוג לנשים עובדות, לא מקבלים תינוקות מתחת לגיל חצי שנה. כשאמרתי שאני צריכה לחזור עכשיו מחופשת לידה ואיך אסתדר ענו לי – קחי מטפלת, כאילו שמדובר במשהו שאוכל להרשות לעצמי.

גם החזרה שלי לעבודה מעט מאתגרת, מאחר ואין משרת אם במקום עבודתי ויש ימים בהם אאלץ לעבוד עד תשע בערב. אבל בעזרת חברים ומשפחה ובאדיבות הבוס שלי הצלחתי לתפור סידור שנראה על פניו הגיוני ובר ביצוע.

אחרי שבנעמ"ת אמרו שאין אפשרות, הלכתי לדגום את ויצ"ו ואת אמונה שבשכונה. כשנכנסנו לויצ"ו גולי התעוררה והתבוננה בעניין מסביב. באמונה היא בכתה. זה מבחינתי אמר הכל, והקל על הבחירה, מה גם שנטיית הלב ו(חוסר) האמונה שלי ממילא משכו לכיוון זה.

אנשים סביבי טענו שהיא קטנה מדי בשביל מעון, אבל בעיניי סביבה של אנשים נוספים תעשה לה טוב, במיוחד כשהתא המשפחתי שלה מורכב בעיקר ממני. לפני כמה זמן חברה אמרה לי שאחד הדברים החשובים, לדעתה, בהורות ובחינוך זה לחשוב איזה ילד את/ה רוצה שיהיה לך, ומה יביא אותך לשם. לי למשל חשוב שאביגיל תהיה חברותית, בין השאר, ושיהיה לה קל עם אנשים וחברה. לכן חשוב לי להכניס אותה לגן, גם אם לאחרים זה נראה קצת מוגזם לתינוקת.

הזהירו אותי שהיא תידבק בכל מיני מחלות ולכן סידרתי שיפריד חודש בין ההתחלה שלה במעון לחזרה שלי לעבודה, חודש שבו היא תוכל להיות חולה מבלי שאפסיד ימי עבודה, ואני אוכל להתאפס ולקבל מעט זמן לעצמי. המנהלת במעון ויצ"ו אמרה שהכי קשה להתחיל מעון בין גילאים חצי שנה לשנה וחצי, כי אז הם מפתחים חרדת נטישה, ושעדיף להתחיל או לפני או אחרי.

גולי היתה 3 ימים בהסתגלות למעון. ביום הראשון היינו שם שעה, בשני ובשלישי שעתיים. הגן היה נעים, הגננות נחמדות כולן, הילדים מתוקים. התקשיתי להתעלם מתופעות נזלת ומחשיבות הערנות של הגננות (האחד פולט, השני זוחל על זה, השלישי מתעטש והרביעי זורק את המוצץ פנימה שניה לפני שהמוצץ חוזר לפה). אין מנוס, זו המסגרת שאביגיל תהיה בה והלוואי והיא תתחסן מהר באופן טבעי. מה שבטוח – כנראה שאפסיק לחטא לה את המוצצים.

ליום הרביעי לא הגענו כי אחרי שלושה ימים עלה לה החום והתברר שהיא חטפה ברונכיוליטיס. הילדה שלי חלתה עוד לפני היום הראשון בגן. מאז לא חזרנו למעון. חום, שיעול, אפאתיות, חוסר תאבון ונזלת השביתו אותה לשבועיים, שבמהלכם גם אני נדבקתי. אחר כך היא חלתה שוב, וגם אני חליתי שוב. אולי עד שתהיה בת שנה זה ייגמר?

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ