המשפחתון
אם ובנה, 11 חודשים אחרי הלידה. בעיות הזיכרון ולילות נטולי שינה יכולים להימשך הרבה יותר
המשפחתון

// יעל קציר

בקבוצת הכדור-רשת של האמהות יש קוד ברור להנחתה טובה: ברח לך או לא ברח לך? נשים אחרי לידה מכירות את זה מצויין: כל ריצה, קפיצה, שיעול או התעטשות מביאים לדליפה קלה או רצינית של שתן. קוראים לזה "צניחת רצפת האגן", וזו רק אחת מעשרות תופעות שהגוף סובל מהן לאחר לידה, לעתים גם למשך שנים רבות.

בימים בהם מציגים באתרים מתחרים דוגמניות במראה מושלם שבועיים אחרי הלידה, הגיע הזמן לדבר על מה שקורה לגוף, ויכול להישאר גם שנים רבות אחרי הלידה ואף יותר. לא כי אני מעוניינת להתפשט מולכם, אלא כי בעיניי כל אישה אחרי לידה נוצרת בגופה את הנזקים והסימנים האלו או דומים להם, ויותר מכך - שותקת עליהם ונותנת להם להשאיר בה צלקות נפשיות. 

זה מתחיל בהריון כמובן, כל המתיחות הבלתי אפשריות האלו שברור שבסוף עוד נשלם על כך, אבל זה לא הכל. סימני המתיחה הם עוד החלק הקל, זה שאפשר ומותר לדבר עליו בלי יותר מדי בושה, ממילא רובנו נשארות עם בטן גדולה יותר אחרי הלידה, ומי רוצה היום לראות שומן בטני כשמציפים לה מכל פינה שאפשר להיות רזה ובריאה גם שניה וחצי אחרי שילדת. 

זה ממשיך בחזה, מי שמניקה - נשארת עם מחלבה שמתמלאת, נגדשת, דולפת ולפעמים נראה שמנהלת חיים משל עצמה. נשים רבות מעידות שהן לא מסוגלות שייגעו להן בחזה בתקופת ההנקה. יש שנהנות מתחושת המלאות, אבל אף אחת לא חשה בנוח כשכתמי רטיבות מציפים את חולצתה. 

אלו שלא מניקות מעידות על הידלדלות משמעותית. בן זוג של חברה פעם הודיע לה שמאז שהפסיקה להניק הציצים שלה נראים כמו שתי שקיות שוקו ריקות. ללא ספק זוהי הערה פוגענית אך מדוייקת עד כאב. 

אבל לא רק הגוף במצב מעורער אחרי הלידה, גם הנפש. העייפות, תאי המוח שככל הנראה נפגעו, ההורמונים - כולם יחד גורמים לסערת רגשות אחת מתמשכת. והיא מתמשכת. לאחר הלידה יש תקופה של 6 שבועות שנקראת "משכב לידה". זו תקופת ההחלמה שהרפואה מקדישה לנו, האמהות הטריות, והיא נמדדת מרגע יציאת השיליה ועד להתכווצות הרחם לגודלו הטבעי. בפועל, ההתאוששות מהלידה יכולה להימשך חיים שלמים. בישראל, חופשת לידה נמשכת 14 שבועות, אבל בעיות הזיכרון ולילות נטולי שינה ימשכו עוד הרבה מעבר לכך. 

עם תינוק/ת קטנ/ה בבית שמשנה את כל מבנה החיים המוכר – קל מאוד לשים את עצמך ואת גופך בצד ולהתרכז רק ביצור הקטן שתלוי בנו. סדר העדיפויות החדש עשוי לגרום לנו להתעלם מדברים מסויימים, ולא לטפל בהם.

אחד הנושאים שהכי קל להטיל טאבו ולא לדבר עליו קשור בתופעות שקורות לאיברי המין, ולצניחת רצפת האגן. תופעות כמו יובש נרתיקי, דלקות ואי נוחות יכולות להופיע פתאום גם אצל מי שלא סבלה מהן בעבר. במקרים קשים אפשר לחוש ביד את המבנה השונה והצונח של רצפת האגן. במקרים מזוויעים את עלולה לגלות שגם הריח שלך השתנה. הגוף שלך אחר. ודווקא באזורים הכי אינטימיים שלא מקובל ולא נעים לדבר עליהם. אז נכון, אפשר לתקן נזקים של צניחת רצפת אגן בקלות יחסית, אבל בפועל רוב הנשים לא מטפלות וסופגות (תרתי משמע) את הדליפה. למה? כי הן מתביישות לדבר על זה, כי קשה מאוד להשיג תור לפיזיותרפיה (במקרה שלי – התור הכי קרוב לתחילת הטיפול נקבע ליותר משנה לאחר הלידה!) וגם כי אחרי הלידה יש ילד/ה בבית, וסדר העדיפויות משתנה.

גם הגב והמפרקים סובלים יחד אתנו. גופי וחברותיי מעידים על כאבים שנמשכים הרבה אחרי שנגמרים משכב הלידה וחופשת הלידה. ולא ברור אם הסיבה קשורה להידלדלות העצם, מחסור בסידן, למשקל הכבד של התינוקות שאנו מרימות לעתים תכופות או לשינויים ביציבה בגלל השינויים שעברו על הגוף.

עניין נוסף הוא חולשה של שיער וציפורניים. במהלך ההריון הם זוכים לעדנה, השיער מתמלא ונראה טוב מתמיד, הציפורניים חזקות. אבל אחרי הלידה – לפעמים מייד ולפעמים לאחר שלושה חודשים מתחילות פתאום נשירת שיער נוראית, התפצלות ושבירה מוגברת של הציפורניים, ללא קשר למחסור בסידן, ואין לדעת כמה זמן זה יימשך.

לפני הלידה, כשהלכתי לקורס הכנה, אמרו לי לזכור לא לדחוף (בלידה) עם העיניים. כמי שזו הלידה הראשונה שלה, ועוד לא יודעת מה זה לדחוף, אין לך מושג מה זה באמת אומר ואם תזכרי את זה ברגע הנחוץ. לכן נשים רבות סובלות מבעיות ראיה לאחר הלידה. כשמדברים אתנו על תופעות לוואי לאחר הלידה, מדברים בעיקר על התפרים – שהנזק שלהם הוא זמני, על הקושי לקבע הנקה ועל חוסר שינה. פחות (אם בכלל) מדברים על התופעות הרבות האחרות ועל דרכים להתמודד איתן. וביחד עם התמודדות זו, אנו אמורות לחזור למסלול חיים סביר במהירות. מדובר בנורמה שבאפשרותנו לשנות. בכל פעם שאנו בוחרות להציג עצמנו כמושלמות זמן קצר לאחר הלידה, בכל פעם שאנו מסתירות עד כמה שנוא עלינו הגוף החדש שנוצר לנו, ובכל פעם שאנו מנסות להתעלם מהסימנים שנותרו על גופנו – כדאי לנו לזכור שאנו מפנימות נורמות בעייתיות וממשיכות להציב רף גבוה לחברותינו. במקום זה, עלינו לשתף את סביבתנו בכאב ובקושי, וכך גם למצוא מזור לחלק מהתופעות.

עשרה חודשים אחרי שילדתי אני עוד סובלת מתופעות לוואי רבות. בחלקן ניתן לטפל, ובחלקן לא. בינתיים, אני אוהבת את בתי אך שונאת את הגוף שלי. 

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

כתבות מומלצות

ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו, אתמול

כולם יודעים מה ליברמן רוצה, אבל איש לא יודע מה הוא באמת רוצה

לוקה

הלילה הגדול בקריירה של דונצ'יץ' היה התגשמות הסיוט של פופוביץ'

פינת האוכל על 
רקע ציורים של דני קרוון ובורלה מרקס

"במקום תחתונים קנינו אמנות". ביקור בביתו של אדריכל נוף

זוג ישראלי בדרך לחופה

האובססיה הישראלית שמתגלה תחת אש ועוד 9 המלצות של עורך "הארץ"

ליאו מסי, אמש בבלומפילד

בפסטיגל של אוהדי הכדורגל היה חסר ניצוץ. עד הדקה ה-84

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ