המשפחתון
איך זה שרופאי הילדים לא מכירים את ההוראות הנכונות לטיפול בפין לא נימול?קרדיט: בלומברג
המשפחתון

אחת הדרכים המהירות לעורר סערה אינטרנטית היא לכתוב משהו על ברית המילה. אף קבוצת הורים פייסבוקית אינה שלמה בלי שרשורים מכאן ועד הנצח בעד ונגד המנהג, כולל אזכורים למילת נשים, לניקוב אוזניים ולשחיטה כשרה. הגיע הזמן לקחת את הדיון צעד אחד קדימה. חיים בינינו לא מעט תינוקות וילדים לא נימולים. על נערים וגברים איני מדברת, כי הדיון שאני מבקשת לפתוח קשור לגיל שבו האדם עדיין נתון ברשות הוריו ותלוי בהם לכל צרכיו. גם הבן שלי אינו נימול. עם ההחלטה שלא למול אותו הגיעה בין היתר גם הידיעה שבתור אימא שלו אצטרך ללמוד כיצד לדאוג להיגיינה שלו. בהיותו הלא נימול הראשון זה לפחות שני דורות במשפחתנו, לא היה לי את מי לשאול בסביבה הקרובה, וכך פניתי לאינטרנט.

לאחר שלא מצאתי יותר מדי חומר בעברית שיסכם עבורי בצורה מסודרת כיצד לדאוג לניקיון הפין הלא נימול, עברתי לשאול בקבוצות הורים בפייסבוק. יש קבוצות ייעודיות לנושא. כשחיפשתי אימא מנוסה להתייעץ עמה בקבוצות האלה, סיפרו לי שמסתובבת ברשת רשימה של רופאי ילדים ש"יודעים מה לעשות בפין לא נימול". זה נראה לי מוזר שיש רופאים שיודעים ואחרים שלא. גם רציתי לבחור את רופא הילדים הקבוע לבני לפי קופת החולים והקרבה לביתנו וההמלצות של מכרינו.

בינתיים נולד הילד והתחוור לי שלא סתם קיימת אותה רשימה של רופאים יודעי ח"ן. בשנה הראשונה לחיי הילד - שהוא בריא בדרך כלל ומדי פעם חוטף מה שחוטפים ילדים קטנים - הוא פגש חמישה רופאים בסך הכול. רופאת הילדים הקבועה שלו, המחליפה שלה, שני רופאים אחרים שהעדפתי על פני המחליפה והרופאה בטיפת חלב – כל אלה לא ידעו מה לעשות בפין הלא נימול.

לאחר שרופאת הילדים הקבועה הפשילה את עטרת הפין, והסבירה לי שזו הדרך הנכונה לנקות אותו, התבלבלתי. הילד היה אז צעיר מאוד, והבנתי שזה הזמן לסגור אחת ולתמיד את הפינה הזו וללמוד כיצד לרחוץ אותו. פניתי לפרופסור לרפואת יילודים שהוא גם מוהל. ביקשתי ממנו מקור כתוב ומקובל עליו שבו אוכל לקרוא מה לעשות. קיבלתי ממנו קישור לאתר WEBMED, וממנו למדתי שאסור להפשיל את העטרה כל עוד היא לא נפרדה בעצמה מהפין. פשוט אסור. זה עלול לגרום לנזק ולכניסת זיהומים. העטרה תיפרד מעצמה מהפין כשהילד יהיה בערך בן חמש שנים. עד אז יש לשטוף שטיפה חיצונית בלבד, כמו ששוטפים את אצבעות ידיו הקטנות. כשיהיה בגיל המתאים אלמד אותו כיצד לנקות בעצמו את איברו לפי ההוראות המפורטות באתר.

בכל הפעמים הבאות שבהן פגשנו רופא זה או אחר, נימקתי את בקשתי שלא לגעת בפין בהסבר הנ"ל. בכל הפעמים האלה פתחו עליי עיניים. רופאה מנומסת יותר אמרה לי "אם ככה את מעדיפה, זה בסדר כי את האימא ואת קובעת". רופאה פחות מנומסת הודיעה לי שאני לא יודעת לטפל בבני. העניין הוא שבכל פעם זה תופס אותי לא מוכנה. כלומר, תופס אותו. אם אני מביאה את הילד לרופאה כדי שתבדוק לו את הגרון, אני לא חושבת אפילו להתחיל את הביקור בבקשה להניח לאיברו.

אז אני כבר למדתי שבכל ביקור אצל רופא אני צריכה לציין מראש שלא יגעו בפין באופן הלא נכון. כן, גם אם אני מביאה את הילד למרפאה בגלל אפטות בפה או עקיצה ברגל. להזכיר שכאשר יבדקו את החלק התחתון של גופו – ואני אסירת תודה על כך שהילד תמיד נבדק בדיקה מקיפה וממש לא באה ללמד את הרופאים את עבודתם – שיימנעו מההפשלה המיותרת של עטרת הפין.

מכיוון שהבן שלי אינו הלא נימול היחיד שמסתובב בינינו, נשאלת השאלה איך זה שרופאי הילדים לא מכירים את ההוראות הנכונות לטיפול בפין לא נימול? למה צריך את אותה רשימה סודית העוברת מפה לאוזן של הרופאים שכן מכירים? הרי לא מדובר כאן באיזושהי תופעה נדירה. כשרשמתי את בני לגן ילדים סיפרתי למנהלת הגן שהוא אינו נימול. עשיתי זאת משני טעמים: לוודא שאין לגן בעיה ערכית-מוסרית-דתית עם העניין, ולוודא שבשעת הצורך יידעו מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות בפין הלא נימול. המנהלת אישרה לי שאין כל בעיה, שהנושא מוכר, שהילד שלי אינו הלא נימול הראשון שהיא פוגשת. אז למה כל פגישה עם רופא גוררת הבעת תמיהה כאילו ראו איזה עגיל יהלום מתנוצץ לו בתוך החיתול? כולה לא עבר ברית מילה. הוא בסדר גמור. גם נקי. רק אל תמשכו לו, בבקשה.

הכותבת ביקשה להישאר בעילום שם כדי להגן על הפרטיות של בנה

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ