המשפחתון
קרדיט: איור: דורון פלם
המשפחתון

// יעל קציר

כשעובדי מפעל רנו הצרפתי ביקשו ממנהלי המפעל חופשה מרוכזת בתשלום בחודשי הקיץ, הם לא האמינו שבקשתם תתקבל, ובטח לא חלמו שהיא תתגלגל ותהפוך בשנת 1936 לחוק הווקאנס - 15 ימי חופשה משולמת בחודשי הקיץ לכל עובד ועובדת.

בכל שנה באוגוסט אני נשבעת שבקיץ הבא אערך מראש וארכוש כרטיסי טיסה, עדיפות למקום קריר ומרענן. אנטארקטיקה למשל. השנה, האמהות מביאה איתה סיבות חדשות (עבורי) לצורך בחופשה בתשלום.

חודש אוגוסט האיום מציף מצוקות אצל הורים רבים ומעלה את מפלס התיסכול. השילוב הקשה של החום הנורא בחוץ עם הצורך להעסיק את הילדים נטולי המסגרת מציב בפנינו אתגרים לא פשוטים. הקייטנות יקרות להחריד, מספר ימי החופשה של ההורים מוגבלים לעומת החופשה הארוכה של הילדים, ויש גבול כמה אפשר להישען על סבים, סבתות וקרובי משפחה שגם הם עובדים.

בעולם העבודה הנוכחי רובנו עובדים 8 שעות ביום לפחות, ולרוב לא משתכרים מספיק כדי לממן מישהו אחר שיעסיק את הילדים בזמן הזה. ולא מדובר רק בילדים בגילאי גן או בית ספר, גם פעוטות בני פחות משנה יוצאים לחופשה ארוכה של כ-3 שבועות באוגוסט, אפילו אם חלקם התחילו מסגרת במעון או במשפחתון רק חודש או חודשיים לפני כן. כשמחברים את זה עם ההסתגלות המחודשת לגן בחודש ספטמבר – מדובר ביותר מחודש שבו ההורים לא יכולים לעבוד כרגיל וצריכים כל הזמן למצוא פתרון לילדים.

אני מבינה את הטיעון שגם גננות זקוקות לחופשה, אבל מאחר וזה לא מתיישב עם החופשות של ההורים כרגע, צריך להיעשות אחד מן השניים: או שההורים יקבלו גם הם חופשות מרוכזות בנוסף לימי החופשה המגיעים בחוק לכל עובד, או שהגננים והגננות יוותרו על החופשה המרוכזת הארוכה שלהם – ויפצלו את ימי החופשה להם הם זכאים בין ימות השנה, ככל עובדי המשק.

בשבוע הראשון של אוגוסט בתי עוד היתה בגן. בשבועיים אחריו בקיטנה בבית של הגננת – מה שפותר את הבעיה מצד אחד, אך מעלה את התיסכול מצד שני, כי אם הגננת לא זקוקה לחופש שנכפה עליה, אז כל מהות החופש היא לגרוף קופה על חשבון ההורים במסווה של קיטנה. בשבועיים הקרובים כל המשפחה גויסה למשימות שמרטפות, ללא בושה. כן, גם במהלך השבוע הראשון של ספטמבר, מאחר וההסתגלות לגן פירושה שהייה בגן של שעתיים בלבד, אאלץ להיעדר שעות ארוכות מהעבודה. אבל מה אני מקטרת? אני רציתי ילדה. זו היתה הבחירה שלי להיות אמא. במדינה הקפיטליסטית שבה אני חיה, כל בקשה לתנאי רווחה נחשבת מוגזמת.

נופשים בכנרת בחום הכבדצילום: גיל אליהו

אז מה עושים בחום הזה עם הילדה? אני משתדלת להנעים את זמנה בפעילויות מצננות. ים, בריכה, גיגית של מים בבית ומפגשים עם ילדים וילדות. אחרי הכל, כולנו באותו סרט, פחות או יותר. אבל עם הזמן אני מגלה שעל אף שחודש אוגוסט מאתגר להורים ומחייב פתרונות יצירתיים, לא כל העיריות מוכנות לכך בהתאם.

בתל אביב, למשל, חברת מי אביבים בחרה דווקא בחודשי יולי-אוגוסט כדי לשפץ צינור ביוב ברחוב גני התערוכה. במשך מספר שבועות היה נתיב שלם חסום לתנועה דווקא בקטע שמול הלונה פארק והמימדיון, אזורים שאמורים להיות הומים בחופש. בהרצליה, הג'ימבורי החינמי של קניון ארנה נסגר לשיפוצים דווקא באוגוסט, והשאיר להורים ההרצליינים שמחפשים פעילות במזגן רק את הג'ימבורי בתשלום של קניון שבעת הכוכבים. ואם הם מעדיפים ללכת לים? גם בחוף השרון משפצים ותחנת ההצלה סגורה. הגיוני, אחרי הכל, מי כבר רוצה ללכת לים באוגוסט?

בקניון רחובות החליטו לשפץ את הקולנוע דווקא בחודשי יולי-אוגוסט, ולא ברור מי מפסיד מכך יותר – ההורים וילדיהם או דווקא בית הקולנוע שיכל להרוויח הרבה כסף בחודשי הקיץ. בכלל, מרוב דיבורים על הרכבת הקלה בתל אביב והפקקים הצפויים במרכז, נראה שנשכחו עוד החלטות בעייתיות באזור.

מדי פעם אפשר לראות ניצוצות קטנים של גאונות. מוזיאונים שפותחים את שעריהם בחינם, קניונים שמציעים הצגות והופעות בחינם – ואני בטוחה שבחנויות הקניון נהנים מריבוי המבקרים, אירועי חוצות בעיריות שונות (מופעי זיקוקים ומים בנמל תל אביב, פעילות חמבגן בחיפה), אבל הגאונות האמיתית בעיניי היא קבוצות הורים שמתאגדות לפעילויות משותפות עם הילדים, ומצליחים עם קצת יוזמה ובהפקה פרטית לשמש דוגמה לילדים והורים שסביבם.

מיכל כהן מרקוביץ' מחולון מרכזת קבוצת הורים כזו. ביחד עם חברותיה האמהות: שירן יעקובי, אפרת בן יוסף, עדי גלעד, הדס בן שפר, טולי ומאיה עמיכל, טלי נאור, הילה ברזניץ, רווית רום, בטי אברהמי, נטע פורת ויונית הורן – הן מארגנות פעילויות משותפות לילדים בגינה בשכונה. הן שמות דגש על ערכים כמו מיחזור, דאגה לסביבה והתאמה לילדים עם צרכים מיוחדים, ויוצרות ימי כיף שכונתיים והווי של ישראל הישנה.

פעילות הורים בחולון באוגוסטצילום: מיכל כהן מרקוביץ'

"הכל החל כשקבוצה של 7 הורים התארגנה כדי להחליף כמה מתקנים ישנים ולא אפקטיביים בגן השעשועים", אומרת כהן מרקוביץ'. "כשהלחץ עבד ועיריית חולון החליפה את המתקנים – זה עדיין לא ענה על הציפיות מסיבות טכניות כי לא היה מספיק מקום. אז החלטנו לארגן לילדים פעילויות בגינה. התחלנו מפעם בשבוע. רוב הילדים בני 4 בערך עם אחים בני כשנתיים, אבל הגיעו גם ילדים גדולים בגילאים 6-8".

"התחלנו מפעילות גואש. פרשנו משטחי נייר גדולים, הילדים התחילו לצייר עם מכחולים ומהר מאוד המשיכו עם הידיים, הרגליים ושאר הגוף. באיזשהו שלב זה הפך לפעילות משעשעת בעירום חלקי עם כל הגוף, כמו וודסטוק. הדבר עשה הדים בשכונה, צירפנו עוד ילדים ואמהות, המשכנו לפעילויות נוספות כמו פעילות בועות סבון או פעילות מים בה העירייה עזרה לנו והביאה זרנוקים של מכבי אש למילוי בריכות וגיגיות ביתיות. באיזשהו שלב הפסקנו להוסיף אנשים לקבוצה, אבל הקהילה מחכה לפעילויות וצצות כל הזמן יוזמות חדשות".

"בכוונתנו להמשיך בפעילות גם אחרי הקיץ - בכל ימות השנה, בהתאם לתנאי מזג האוויר. בנוסף, יזמנו שיתוף פעולה עם רשת "קהילה ופנאי" האחראית למתנ"סים בעיר, כדי לקיים פעילויות במתנ"סים ובשלוחות המתנ"סים בשכונה".

עד שאביגיל תגדל אני מקווה ללמוד מקבוצת האמהות של חולון וליצור גם בשכונה בה אנו גרות קהילה משותפת למשחקים ולפעילויות בסימן חזרה לעבר. בלי מחשב או טלוויזיה, ועם הרבה חברה, השתטות והנאה. 

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ