מזל טוב על הילד הראשון! מתי תעשו עוד אחד?

במדינת ישראל, גם בשנת 2015, עוד יש יולדות שכבר לפני ההתאוששות מהלידה הראשונה צריכות להתחיל להדוף את הלחץ לילד שני. "שלא יהיה לבד", "שלא ישעמם לו", "שלא יהיה אגואיסט או מפונק" הם רק מקצת מהתירוצים. אבל מה נורא כל כך בילד/ה יחיד/ה?

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הגבלת ילודה בסיןקרדיט: גטי אימג'ס
המשפחתון

// אודי שליש

כולנו אנשים בוגרים ושקולים. לפני כל שינוי משמעותי בחיינו אנחנו שוקלים, בודקים ומשווים ורק אז מחליטים. כשעמדנו לפני ההחלטה החשובה בחיינו, האם להביא ילד לעולם, מן הסתם כולנו התלבטנו ארוכות. קראנו, חקרנו והפכנו בסוגיה עד שהגענו להחלטה הלא פשוטה הזאת לשנות את חיינו. אה, לא?

האמת שאנחנו דווקא כן התלבטנו והתחבטנו, כולל טבלאות בעד ונגד בלתי אפשריות. אמנם במבט לאחור זה מצחיק לחשוב ששקלנו לוותר על חוויית ההורות, אבל יש צד שלילי ללחץ הסביבתי בישראל ולחוסר הסובלנות לבחירה אחרת. יש בהחלט אנשים שהורות היא לא הבחירה הטבעית והנכונה עבורם וחבל שאין פתיחות ומקום להתלבטות בריאה.

אז התיישרנו עם הציפיות והבאנו ילד ועכשיו אנו ניצבים מול קונצנזוס נוסף, לא פחות רחב מהראשון. מה קורה עם עוד ילד? הרי אי אפשר להשאיר את הילד המסכן לבדו בעולם בלי אח אחד לפחות. יהיה לו משעמם ועצוב. כשנמות הוא ישאר לבד בעולם. איך ייראו ארוחות החג שלנו? ובכלל איך הוא ילמד לחלוק ולהתחשב באחרים? הוא יגדל להיות מפונק, אגואיסט וחסר כישורים חברתיים. כדאי גם למהר ולעשות את הילדים בפערים קטנים כדי שיהיו קרובים בגיל. שנה שנתיים של סיוט ואחר כך הם כבר מעסיקים את עצמם.

מותר לנו בכלל להחליט שאנחנו רוצים רק ילד אחד? באופן משונה הלחץ בנושא הזה הוא חזק עוד יותר מאשר בילד הראשון. גם אם אנחנו מאושרים לגמרי ולא מרגישים שום צורך בתינוק בחיינו, את הילד השני חייבים לעשות בשביל הראשון, שלא יהיה בן יחיד רחמנא ליצלן. המניפולציה הרגשית כאן היא חזקה ודורכת ישירות על רגשות האשם ההוריים שלנו: איזה מין הורה משאיר את הילד/ה שלו לבד בלי אחים?

מיתוס האישיות הפגומה של ילדים יחידים נחקר רבות והופרך זה מכבר. נכון שלמיקום הילד בסדר האחים יש השפעה מסוימת על מבנה האישיות, אך היא רחוקה מלהיות גורפת.  לילד יחיד יש מאפיינים דומים לשל ילד בכור והוא עשוי להיות "מוצלח" או "מקולקל" בדיוק כמו כל ילד/ה אחר/ת.

אין ספק שילדים יחידים מפסידים את החוויות וההתנסויות מול האחים, אולם מצד שני הם מרוויחים המון זמן איכות ותשומת לב מלאה מצד ההורים. הם מרוויחים הורים פחות עייפים, פחות עסוקים בשיטור, שיש להם יותר זמן בשביל הילד/ה ובשביל עצמם. אהבת אחים היא דבר מקסים, אבל קיימת גם קנאת אחים והיא לעיתים קשה ופוצעת. יחסים בין אחים הם במקרים רבים רחוקים מלהיות נעימים.

הרבה ילדים זה שמחה? דנמרק דורגה לא מכבר כמדינה המאושרת ביותר. בדנמרק מדד הפריון הוא 1.7 ילדים לאשה. לפני כשבוע חגגו אתרי החדשות את דירוגה של ישראל במקום הרביעי בסקר כלשהו שבדק מי המדינה הטובה ביותר לגידול ילדים. במקום הראשון באותו סקר דורגה אוסטריה. באוסטריה מדד הפריון עומד על כ-1.4, הנמוך ביותר בקרב המדינות המפותחות.

מחלקת יולדות בבית חולים ברזילי באשקלוןצילום: אילן אסייג

את הקשיים האמיתיים של ילד יחיד עלולים ליצור דווקא ההורים, ויש באפשרותם להמנע מכך. במשפחה מרובת ילדים נוצרים בדרך כלל שני מחנות, מחנה ההורים ומחנה הילדים. במשפחה עם שני הורים וילד יחיד, הילד ניצב לבדו במערכה מול ההורים. במשפחה כזו חשוב שלא יהיו שני מחנות, שכן יחסי הכוחות באמת אינם הוגנים. במקום זאת עשויה להיווצר שותפות חזקה של שלישיה אינטימית ומגובשת. הדגש העיקרי של ההורים צריך להיות על הימנעות מהעמסת ציפיות על גבו של הילד. התחושה שהוא לבדו נושא באחריות לנחת ולאושר של הוריו עשויה להכביד מאד.

זה באמת כל כך נורא להיות מאושרים בחלקנו ולרצות להקדיש לילד היחיד שלנו את כל תשומת הלב והזמן הפנוי שלנו? במקרה שאין רצון עמוק ואמיתי בילדים נוספים, האם זה באמת מוסרי כל כך לעשות עוד בן אדם רק כדי שיהיה בן לוויה לאח/ות שלו? משפחה גדולה זה שמח ונהדר אבל זו לא בהכרח האפשרות היחידה או המתאימה ביותר לכל אחת ואחד. החברה שלנו מאמצת בשנים האחרונות מודלים חדשים של משפחות: חד מיניות, חד הוריות ועוד. אולי הגיע הזמן לפתוח את הראש גם ליופי שבמשפחה עם ילד יחיד ולקבל אותה כאופציה לגיטימית.

ושתי הערות:

1. יש המעודדים ילודה ומלינים על השתמטות מהמאבק הדמוגרפי בערבים, חרדים, ימניים (מחקו את המיותר). האם באמת יש מקום למאבקים דמוגרפיים כשאת מכסת בני האדם שהכדור שלנו יכול להכיל כבר עברנו מזמן?

2. ולא אמרנו מילה על השקט הנפשי בשליחת בן יחיד לצה"ל.

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

תגובות