מדוע המדינה לא מעודדת לידה טבעית?

בבתי החולים בארץ מציגים את אפשרות הלידה הטבעית כשירות יוצא דופן, עד לא מזמן גבו תשלום מיוחד ועל פי רוב הצוות הרפואי מערים קשיים ומחמיץ פנים. כל זה בשביל הזכות שלא להשתמש במשככי כאבים

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חדר לידהצילום: יעל אנגלהרט
המשפחתון

// דנה צימרמן

בערב יום כיפור התבשרנו שמרכז הלידה הטבעית בבית החולים ליולדות ליס אשר במרכז הרפואי איכילוב מחדש את פעילותו. בכתבה שהתפרסמה בהארץ בישר מנכ"ל איכילוב רוני גמזו "פתיחה מחדש של המרכז ללידה טבעית בבית החולים ובחינם לכל יולדת שתחפוץ בכך". גמזו הוסיף: "לידה טבעית צריכה להיות זמינה לכל אישה וללא תשלום כחלק משירותי הלידה במדינת ישראל". 

המרכז היה לא יותר מאשר חדר לידה בגווני סגול שדומה יותר לחדר מלון מאשר לבית חולים, הכולל ג'קוזי, שרפרפים, כדור פיזיו ומיטה זוגית – שלל רקוויזיטים שנועדו להקל על נשים המבקשות ללדת בלי משככי כאבים. תמורת 4,200 שקלים היתה היולדת זכאית להשתמש במתקניו ובעיקר – זכאית ליהנות ממיילדת אישית צמודה שתלווה אותה לאורך כל הלידה. 

המרכז באיכילוב נסגר ביוני אשתקד בעקבות הנחייה של משרד הבריאות, שקבע כי שירותי לידה פרטיים אינם שוויוניים ואינם חוקיים. איכילוב היה האחרון לסגור את חדר הלידה הטבעית שלו; קדם לו בית החולים תל השומר, שמרכז הלידה הטבעית שלו עדיין סגור.

אני ילדתי את בתי הבכורה בלידה טבעית בבית החולים איכילוב ביוני אשתקד. לפני הלידה, כאשר סיירתי בבית החולים, ביקרתי גם במרכז הלידה הטבעית, וגם בחדר לידה רגיל. בביקור הובהר לנשים המסיירות כי עצם התשלום על חדר הלידה הטבעית לא מבטיח בוודאות שהלידה תתקיים שם. הדבר כמובן תלוי במצבה הבריאותי של האם, מצבו של העובר, וכל מיני פרמטרים ומשתנים שונים. וכמובן ישנה גם העובדה הפרוזאית שמדובר בחדר אחד בלבד; מה אם אגיע לחדר המיון עם צירים כדי לגלות שמישהי אחרת הקדימה אותי ותפסה את החדר? הדבר היחידי שמובטח ליולדת שתבחר לשלם למרכז ללידה טבעית הוא מיילדת אישית, סיפרו לנו בסיור. מסיבה זו, החליטו במשרד הבריאות שמדובר בשר"פ בלתי שוויוני וסגרו את המרכז.

הרבה לפני שהגעתי לשליש השלישי בהריון, ידעתי שאני רוצה ללדת בלי משככי כאבים. מספרים ומאמרים שקראתי בנושא וממיני סדנאות ושיעורים שבהם השתתפתי, הבנתי שלידות אפידורליות הן לרוב לידות ארוכות יותר מלידות טבעיות, והתארכות הלידה מביאה עימה גם אפשרויות לא נעימות כמו התערבויות כירורגיות או שימוש במכשירים שהופכים את הלידה לחוויה טראומטית בעבור האם והעובר גם יחד. ידעתי שיש לי סף כאב גבוה וקיוויתי שהראש החזק שלי יעביר אותי את החוויה הזאת בהצלחה. 

אחרי התייעצות עם כמה נשים שהכרתי שילדו בלידה טבעית, הגעתי למסקנה שניתן ללדת בלי משככי כאבים גם בחדר לידה רגיל. במקום לשלם על מיילדת אישית, החלטתי לשכור את שירותיה של דולה (תומכת לידה), שתתלווה אלי ואל בן זוגי בחדר הלידה, ותסייע לי להתמודד עם הצירים. 

בסופו של דבר, התוכנית שלי עבדה כפי שתכננתי, למעט התאריך שבו ילדתי (בתי נולדה 21 ימים לפני תאריך הלידה המשוער). הגעתי לבית החולים בעקבות ירידת מים, אבל מסתבר שהיו לי צירים ופתיחה של ארבעה סנטימטרים. תוך דקות העלו אותי לחדר הלידה, ובתי יצאה לאוויר העולם ארבע שעות לאחר מכן. מזלי הגדול היה שהמיילדת חמוצת הפנים שקיבלה אותי בחדר הלידה ולא הבינה מה אני רוצה ולמה אני מבלבלת לה במוח, סיימה את המשמרת שעה אחר כך והתחלפה באחרת, מקסימה, שהיתה לה גישה חיובית ללידה טבעית. היא ויתרה לי על חיבור למוניטור (מה שמאלץ נשים לשכב על הגב במיטה – ואין דבר פחות מועיל מלעבור צירים כואבים על הגב). כשהגיעו צירי הלחץ וביקשתי ממני ללדת בכריעה על המיטה, היא זרמה איתי לחלוטין והובילה אותי בקול רגוע ובוטח עד שהתינוקת הקטנטנה הושמה בחיקי. 

היה לי מזל גדול – כי החוויה היתה יכולה להיות אחרת לגמרי. כפי שמספרת א' מתל אביב, שילדה ימים ספורים אחרי באותו בית חולים: 

"תכננתי והתכוננתי ללידה טבעית - עשיתי קורס הכנה ללידה באוריינטציה טבעית, קראתי את הספר לידה פעילה, הסתובבתי בפורומים רלוונטיים. שקלתי את החדר הטבעי (לפני שסגרו אותו) ואולי דולה, אבל זה נראה לי יקר ומיותר, וכל המקורות סיפרו לי כמה הגוף שלי יודע ללדת ושאפשר ללדת טבעי גם בחדר רגיל, אז אמרתי שיהיה בסדר."

אבל איתרע מזלה של א' והיא זכתה בלידה ארוכה מאוד ואינטנסיבית שלא היתה דומה במאומה לתוכניות. "הלידה התחילה בירידת מים וצירים ספונטניים שמהתחלה היו תכופים וחזקים מאוד, אבל גם מאוד לא אפקטיביים. כך יצא שלא מעט מהתוכניות שהכנתי והכלים שבהם הצטיידתי הפכו לא רלבנטיים: במקום להעביר צירים בבית הייתי צריכה להעביר אותם בטרום לידה, מסאז' לגב היה מיותר כי הצירים שלי היו בבטן, על כדור פיזיו בכלל לא יכולתי לשבת, הבקבוק החם דלף", היא נזכרת.

למרות שא' הגיעה לבית החולים עם צירים חזקים מאוד, לא היתה לה פתיחה, ולכן שלחו אותה לטרום לידה. "אחרי שמונה שעות נתנו לי להיכנס לחדר לידה, שם העברתי עוד שבע שעות של צירים כל שתי דקות ופתיחה שלא זזה עד שהותשתי וביקשתי אפידורל. האפידורל עצר את הצירים ולא קידם את הפתיחה הנעדרת, אז נתנו לי פיטוצין, שגרם למצוקת עובר. זה הוביל להפסקת הפיטוצין, שהובילה בעצמה להפסקת הצירים, וחוזר חלילה." לבסוף, אחרי 12 שעות נוספות של סבל, ילדה א' בלידת ואקום שבסופה הופרדה מבנה לארבע שעות למטרת השגחה. במקום לידה טבעית, א' קיבלה לידת מפל התערבויות קלאסית, ובדיוק ההיפך הגמור ממה שרצתה. 

האם החדר הטבעי היה גורם ללידה להיות שונה? א' סבורה שכן, במידה מסוימת. "גם כשניסיתי לזוז ולהיות פעילה ולמצוא תנוחות שיעזרו לי הרגשתי לא בנוח בחדר הרגיל. חדר שכולו מתוכנן לגרום לך להרגיש בנוח ולהציע לך כלים ודאי היה מקל. אבל מה שהיה הכי חסר לי בלידה זה תמיכה רציפה ועזרה פעילה בקידום הלידה. בגלל אופי הלידה שלי, ובגלל איך שאני הגבתי אליה, פשוט לא הייתי במצב לעזור לעצמי, והעזרה היחידה שהיה לצוות הרפואי להציע לי זה להיות במקלחת - מה שבסופו של דבר עשיתי רוב הזמן - ואפידורל אפידורל ושוב אפידורל. אני את המילה אפידורל אמרתי פעמיים - כשהגעתי ואמרתי שאני רוצה לנסות ללדת בלי, ו-15 שעות אח"כ כשבסופו של דבר ביקשתי שיביאו לי. אבל שמעתי אותה כל פעם שמישהו נכנס לחדר, וזה קרה יותר מדי. המיילדת שלי (הראשונה משלוש, אבל אצל שתי הבאות כבר הייתי מאולחשת וקיימתי איתן אינטראקציה מינימלית), שאותה ראיתי אחת לשעה וחצי-שעתיים כשבאה לעשות לי מוניטור ולבדוק פתיחה, היתה מאוד נחמדה ועדינה ומתחשבת, אבל מה שהיה לה להגיד על לידה טבעית זה רק לשבח אותי על כמה אני שקטה ומקבלת צירים יפה, בניגוד לנשים אחרות שהיו לה שרצו ללדת טבעית, וכמה הן צעקו ועשו סצנות. היא סיפרה את זה כמו אנקדוטות אקזוטיות על החיות הנדירות האלה, היולדות טבעית. כשחזרה בדיקת הטסיות שלי עם תוצאה גבוהה מספיק (כי בהתחלה היו תוצאות נמוכות שאומרות שלא יכולתי לקבל אפידורל גם אם הייתי רוצה, למרות שבשלב הזה עוד לא רציתי) היא נכנסה לחדר ואמרה, וזה ציטוט מדויק – 'קרה לנו נס!'. אז לא רק שהיא לא עזרה לי ללדת טבעית, במובן מסוים היא עזרה לי להתייאש מהניסיון.  בקיצור, מה שהכי היה עוזר לי ללדת טבעית זה ליווי של מישהו שרוצה, יודע ויכול לעזור לי. הפיצ'ר הכי מוצלח של החדר הטבעי הוא המיילדת הטבעית, כל השאר זה בונוס."

ההודעה של גמזו היא בהחלט מבורכת, אבל היא צריכה להיות רק הצעד הראשון. הצעד השני – ולא רק באיכילוב, בכל בתי החולים ליולדות בארץ – צריך להיות לעודד כל מי שרוצה ללדת טבעי לעשות זאת. זה צריך להיות גם תמריץ של המערכת: לידות טבעיות מטיבן הן קצרות יותר, ועל כן, זולות יותר: בצוות רפואי, במיטות בית חולים, וכיוצא בזה. הסיכויים של סיבוכים או התערבויות רפואיות יקרות הם מועטים יותר ביחס ללידות אפידורליות. אם המטרה של המערכת היא שבסוף היום יהיו יותר לידות שמסתכמות ביולדות ועוברים בריאים, הרי שלשם צריך לשאוף. 

דנה צימרמן היא אשת תקשורת, טריאתלטית ואמא לאביגיל 

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ