המשפחתון
אמהות פונדקאיות בהודו
המשפחתון

// רונית פיסו

ישראל היא מדינה אוהבת ילדים, לכן היא מחלקת ביד נדיבה טיפולי פוריות לכל מי שצריכה. אפילו מי שבספק, מקבלת סל הריון הכולל מגוון נרחב של בדיקות ומכונים אין-ספור לפוריות. אנשים מכל העולם מפשפשים באילן היוחסין שלהם אולי הם זכאים למעמד לפי חוק השבות, דבר שיקנה להם טיפולי פוריות בחינם. ישראל אפילו הלכה צעד אחד נוסף מכל מדינות העולם המערבי – ואישרה פונדקאות מסחרית בדומה למספר מדינות בארה"ב.

לפני מספר שבועות התפרסם טור של גוון, גבר בגיל הביניים, ממעמד גבוה פלוס, מלח הארץ, אדם חיובי לכל הדעות, שהתלונן על מה שאין לו ולא יכול להיות לו – רחם להבאת ילדים. והתלונה היא לא על כך שאין לו רחם או שלא הצליח לבסס קשר כלשהו עם אשה עם רחם, אלא על הבטחת הסרק שהבטיחו לו שהכלכלה תפתור את הכל. והנה, יש לו כסף אבל הוא לא זכאי לפונדקאות בישראל משום שאינו עומד בקריטריונים.

כאשר החוק עבר בשנת 1996, המחשבה היתה נתונה למעטי מעט זוגות שמיצו את כל האפשרויות האחרות ואולי עם פונדקאות יש סיכוי להביא ילד. החוק עורר ביקורת רבה עוד טרם עבר, והזמן חושף עד כמה הביקורת היתה נכונה - ערבוב של כסף עם רחם ייצור מדרון חלקלק: עוד ועוד קבוצות דורשות לקבל שירותי פונדקאות; יחסי הכוחות בין ההורים המיועדים העשירים לבין הנשים הפונדקאיות העניות ברורים וכל עוד כסף מצוי במשוואה – זה לא ישתנה; הפונדקאיות עוברות תהליך רגשי ופיזי ארוך (הליך פונדקאות ממוצע אורך שנתיים, ורק כשליש מתיקי הפונדקאות מסתיימים עם לידת תינוק חי), בסופו הן מגלות שהתשלום לא חילץ אותן ממצוקה כלכלית; הפונדקאיות חוות משבר עם מסירת התינוק וניתוק הקשר הארוך שנוצר עם ההורים המיועדים; ילדי הפונדקאית חווים קשיים רבים וחששות ("אמא, אם ייגמר לנו הכסף תמכרי גם אותי?"); וסוכנויות התיווך עושות הון רב מניצול העוני של נשים, הון שחלקו מופנה לקמפיינים נוצצים לעידוד הפונדקאות.

נשים בכל העולם מביאות ילדים עבור עצמן ומשפחתן, ומסתכנות בסיבוכי הריון ולידה עבור עצמן ומשפחתן. כאשר הולדת הילדים אינה מרצון, אנחנו, אנשי המוסר והנאורות – הראשונים להתנגד. אנו תומכים באמצעי מניעה, בהפלות, אנחנו בעד סריקות טרום-לידתיות וייעוץ גנטי. מדוע אם כך, אותם אנשי מוסר נאורים יהיו הראשונים לטעון בעד פונדקאות מסחרית?

רחם האשה מאז ומעולם היה כלי עוצמתי של נשים שגברים מנסים למשטר ולנווט לצרכים שלהם. הרחם של נשים בישראל מולאם באופנים שונים למען המאבק הלאומי, הגרעון הדמוגרפי או מאבק בין קבוצות על משאבים ותקציבים, החל ממדיניות כלפי הפלות (אשה נשואה צריכה סיבה מיוחדת ואילו רווקה, לא), בישראל ממוצע הילדים לאשה גבוה מכל מדינות העולם המערבי, וכמובן, הצבא. בכל הדוגמאות הללו מי שקבעו את כללי המשחק הם גברים. גברים שלא מצטיינים בהקשבה יתרה לנשים, לשיח של נשים ולחוויות שלהן, בדומה לקורה בתחום הפונדקאות.  

כנס בנושא פונדקאות במרכז הגאה בתל אביבצילום: הדר כהן

הטכנולוגיות הרפואיות החדשות (טיפולי פריון, תרומת ביציות וזרע, הפרייה חוץ גופית), מחד מאפשרות פוריות לנשים ולגברים שאחרת לא היו הופכים להורים, ומנגד – מעמיקות את המעורבות והערבוב של כסף ופוריות. תהליכים להבאת תינוק, שלפני כן היו דורשים מאמץ, קרבה, אינטימיות או השקעה בזוגיות, לובשים צורה אחרת וישירה – כסף. וכסף, כך סיפרו לנו פעם, קונה הכל.

האמנם אנו שואפים לחיות בחברה בה הכסף קובע הכל ואין בלתו? בחברה בה הכסף מנתק בין האשה לבין אברים מגופה? בה הכסף ובעיקר מצב העוני של האשה מביא אותה למסחר את גופה? לחתום על חוזה שבו הסחר מתקיים בתוך גופה שלה?

פעמים רבות אנו שומעות את האמירה: "מה יותר קשה - להיות קופאית בסופר ומנקה בתים או להיות פונדקאית?" ובכן, בעולם שבו מוקירים לא רק את הולדת הילדים אלא גם את צרכי הילדים לאורך החיים, כושר ההשתכרות היה מכבד ומקיים וההישרדות של נשים עניות לא היה תלוי ביכולתן למסחר את גופן.  

הבעיה בפונדקאות היא הסחר, החליפין של כסף ברחם. אנו כן תומכות בפונדקאות אלטרואיסטית, פונדקאות המבוססת על קשר ולא על כסף, פונדקאות מבוססת קהילה והכרות בין האם הפונדקאית לבין ההורים או ההורה המיועד (גבר או אשה, ללא קשר לזהות המינית), קשר שימשך גם לאחר הלידה. קשר שינפץ את מבנה המשפחות המסורתיות לעבר מודל חברתי ומשפחתי אלטרנטיבי. אך, מודל החייב להיות נפרד מכסף ושמור מכל משמר מאינטרסים של סוכנויות תיווך.

המדרון החלקלק כבר כאן, ולא ירחק היום בו גברים, סטרייטים או הומוסקסואליים, ידרשו שבמסגרת "הזכות להורות" - המדינה תממן עבורם פונדקאות, הרי לא כולם עם תואר שני נחשק ומשרה בהיי-טק. אופס, מבלי שהרגשנו, מתברר, הדרישה כבר קיימת...

רונית פיסו היא רכזת נשים וטכנולוגיות רפואיות במרכז הפמיניסטי אשה לאשה בחיפה

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ