המשפחתון
תינוקת שוכבת על הגב
המשפחתון

// מיכל שוטלנד

בחודשים הראשונים לאחר ש-א' נולדה, היא שכבה בעיקר על הגב. א' לא אהבה לשכב על הבטן, והוריה לא רצו לגרום לה לבכות יותר מדי. כתוצאה מכך, במהלך החודשים הראשונים לחייה פיתחה א' תבנית יציבה ותנועה עם נטיה להקשתת הגב, פתיחת הידיים לצדדים ויישור ונעילת הרגליים. השרירים הזוקפים של הגב הוחזקו במצב מקוצר, בעוד השרירים הכופפים של קדמת הגוף לא למדו את העבודה שלהם. למעשה, נוצר מצב שחלק מהגוף לא יודע את העבודה והחלק האחר עובד יותר מדי. א' נאלצה לעבוד קשה מדי, משום שחלק מסל הכלים שלה חסר.

התחילו להצטבר אצלה החזקות שריריות מיותרות בחלק משרירי הגוף. ההחזקות האלו הפכו לחלק מהרגלי התנועה של א'. כששריר מוחזק יותר מדי זה משפיע על האופן שבו התינוק/ילד מייצב את עצמו/ה וגם על תחושת הנינוחות שלו/ה בתוך עצמו/ה. א' תיאלץ למצוא פיצוי לחוסר האיזון שלה. הניסיון לפצות או לאזן יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בתנועתיות יתר (כדי לשחרר את המתח), בפעלתנות או תזזיתיות, בסקרנות גדולה מדי, בדילוג על שלבים התפתחותיים (כמו למשל התהפכות, זחילה, ישיבה ועוד). א' תויגה בסביבתה כהיפר-אקטיבית, לא רגועה, ילדה שאין לה זמן.

לעומתה ב' אובחן בלידה עם טונוס שרירי נמוך, וכתוצאה מכך הוא פשוט חלש. לרוב הוא מאד נינוח, נחשב "תינוק טוב", ישן הרבה, נהנה ממשחקים שקטים וממושכים, אבל באיזשהו שלב שמו לב שהוא מתפתח לאט, אפילו ממש לאט. הוריו אומרים עליו שהוא לא אוהב תנועה חזקה, נבהל מאנשים זרים, מחייך לכולם אבל נבהל כשלוקחים אותו, עצלן, לא מעניין אותו להגיע לחפץ רחוק.

חשוב להדגיש: כשהשרירים חלשים, יש ירידה כללית בתפקוד ובהתנהלות, וממש קשה להחזיק את עצמך בפעילות במנחים ובמצבים מסויימים לאורך זמן. היציבה כולה נוטה להיות כפופה יותר, מכונסת, ירודה. ניתן לראות את ההתאמה בין היציבה לבין האופי היותר נינוח, מוכנס, חסר מוטיבציה, פחות פעיל וכד'.

הורים רבים יודעים בדיוק איזה חינוך הם רוצים להנחיל לילדיהם, מהי התנהגות נאותה, אילו ערכים יובילו אותם, הצבת גבולות או לא ועוד. בדרך כלל מתחילים להתייחס לזה בגיל בוגר יחסית של הילד – גילאי שנה וחצי, שנתיים ומעלה. אבל החינוך, האופי וכל אופן תפיסת העולם וההתנהלות בו מתחילים מהשלבים המוקדמים ביותר בינקות. שיטת 'צעד ראשון', שלפיה אני עובדת, מבוססת על שיטת פלדנקרייז שאחת מהנחות הבסיס שלה הן שיש קשר בין אופי התנועה/יציבה של האדם לאופי התנהלותו בעולם בשאר תחומי חייו.

מיכל שוטלנד בעבודה עם תינוק על כדור לשיפור ההתפתחותצילום: חגית בחור

בשנה הראשונה לחיי תינוק, מונחים היסודות שעליהם יושתתו יכולות הלמידה והקשב שלו/ה, הקוגניציה, תחושת הבטחון והמסוגלות, אופי התקשורת עם הסביבה, היכולות המוטוריות ואיכותן והאופן שבו תינוקות תופסים את עצמם ואת הסביבה באופן כללי.

זה אולי נשמע מוגזם, אבל כשמבינים את הקשר ואיך זה מתרחש, ניתן להעביר יותר דגש ומודעות לאופן ההתנהלות עם התינוק בשנה זו וגם בהמשך.

הרבה פעמים אנשים יתארו תינוק כחזק מאד, סקרן, פעלתן, שאין לו זמן, לא אוהב לישון, חסר סבלנות, ספורטאי, מגושם, עצלן, שומר על דיסטנס ועוד. התיוגים האלו יוצאים מתוך הנחה שזה אופיו של התינוק, אבל לא תמיד המקור להתנהגות הוא אכן תכונת אופי. גם אם חלק מן האלמנטים קיימים באופיו של התינוק – הם מועצמים מדי, בגלל היציבה/תנועה הלקויה.

בהמשך, כשמסתכלים על ילדים גדולים יותר או על אנשים בוגרים, ממשיכים לתייג אותם. עצלן, סקרנית, ידידותית, מסתגר, שובבה, מופרע, עדינה  ועוד. כמעט תמיד אפשר למצוא את שורשי ההתנהלות הזו כבר בינקות. בוודאי שזה משולב עם אופי מולד וגנטיקה, אך עדיין – לסביבה יש משקל רב בגיבוש האדם בכל התחומים.

כמובן שאצל כל תינוק זה בא לידי ביטוי באופן קצת שונה, ואולי אפשר למצוא גם תכונות שכביכול לא שייכות לתבנית התנועתית של אותו תינוק. אבל כמעט תמיד אפשר למצוא קשר בין התנהלות הסביבה, הרגלי היציבה של התינוק והתנהגותו.

הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות. וכשהסביבה (הורים ושאר הבוגרים שבאים במגע רציף עם התינוק) מודעים למצב ויודעים איך לתת מענה, אפשר לאזן כל תינוק – להפעיל את הפסיבי ולמתן את האקטיבי כך שהתנאים הסביבתיים יאפשרו התפתחות ולמידה נוחה ומאוזנת עכשיו ובהמשך.

הדוגמאות שהובאו למעלה הן כמובן של מקרים מסויימים ויש הבדלים ודקויות בין תינוק לתינוק. אבל באופן כללי, הנה כמה עצות מעשיות:

מיכל שוטלנד בעבודה עם תינוקת על פוףצילום: יעל קציר

לתינוקות עם טונוס שרירי נמוך יחסית (החלשים):
- הם זקוקים לגירויים שיגרמו לשרירים שלהם להגיב ו'לעבוד' יותר. למשל דגדוגים מקפיצים שמעורבים עם צחוק והשמעת קולות. זה גם כייף וגם מחזק.
- מגע עדין שגורם לצמרמורת – עם מטפחות, עם מברשת, קצה הציפורן ועוד – גורם לתגובה שרירית רצויה.
- ספקו להם חוויות של תנועה במרחב עם פחות תמיכה והחזקה (בהתאם לגיל התינוק/ילד). כמו למשל ריקוד עם התינוק על הידיים, נדנדה, ישיבה על כתפי ההורה וכדומה. חוויות כאלו יגרמו להם להחזיק ולאזן את עצמם ופחות להיתמך.

לתינוקות עם החזקה שרירית מיותרת (החזקים):
הם זקוקים למענה הפוך, כזה שיאפשר למוח שלהם לשחרר את ההחזקה. המטרה היא להביא אותם למצב רגיעה, כמו חמאה, שלא יחזיקו כלום ויישפכו לגמרי.
- מומלץ לספק להם חוויות רבות של מגע עמוק ומונוטוני (למשל טפיחות עם כל כף היד שמהדהדות פנימה לגוף) בשילוב עם תנועה (על כדור פיזיו, במנשא, בערסל) וגם שימוש בקול (קול עמוק, מרגיע).
- לרקוד איתם כשהם עליכם, עדיף במנשא בד עוטף, לצלילי מוסיקה מונוטונית (האוס, דאנס, קצב אחיד בדומה לפעימות הלב). הם אמורים להיות נתמכים לגמרי ולא להחזיק כלום. כשאתם מרגישים שהם מתחילים לשחרר, הורידו לאט את קצב התנועה, את הווליום ואפשרו להם להישאר במצב הנינוח הזה ללא המענה שמגיע מבחוץ.

כמובן שאלו המלצות כלליות ולכל תינוק מומלץ לתת את המענה המותאם והמדויק לו ולהוריו.

מיכל שוטלנד היא מדריכת התפתחות תינוקות לפי שיטת 'צעד ראשון' ומרצה במפגשי הדרכה, ייעוץ וטיפול, בסדנאות להורים ותינוקות.

למייל של מיכל

לעמוד הפייסבוק של מיכל

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ