המשפחתון
חברת הפרלמנט האירופי, ליסיה רונזולי, עובדת כשביתה בת החודש עליה במנשא, בשנת 2010
חברת הפרלמנט האירופי, ליסיה רונזולי, עובדת כשביתה בת החודש עליה במנשא, בשנת 2010קרדיט: פיאטרו נאג'-אולירי / הפרלמנט האירופי
המשפחתון

// יעל קציר

"הגיע הזמן שתעשי לה אח או אחות קטנים". קבעה המטפלת כשראתה אותי מרימה ילד בוכה בגן, ופירשה את המבט של אביגיל כקנאה. "אל תחכי, תתחילי עכשיו". למעשה, משפטים כגון אלו אני שומעת לפחות אחת לשבוע, מכל מיני אנשים סביבי, כאילו לא מדובר ברחם ובגוף הפרטיים שלי.

עוד לפני שילדתי את אביגיל, לפני שהתקשיתי להיכנס להריון, אבל מהרגע שבחרתי להיות אם יחידנית, היה לי ברור שאחת זה מספיק. כל עוד אני מגדלת אותה ומפרנסת אותה לבד, וכל עוד אני אחראית על גידולה וחינוכה לבד, עדיף שאעצור כאן פשוט כי זה הגבול שלי. זה לא מחייב ליחידניות אחרות, זה לא מחייב לשאר האוכלוסייה. זו הבחירה הפרטית שלי מתוך היכרותי את עצמי, את הפוטנציאל הכלכלי של עבודתי, את תשומת הלב וההשקעה שאני רוצה להשקיע בילדתי מחד ובקריירה שלי מאידך.

"מה, באמת? את לא רוצה עוד אחד?!" עד לאחרונה התשובה היתה חד משמעית לא. אם הייתי בזוגיות יתכן מאוד שהייתי שמחה לתכנן ילד/ה שני/ה בשלב כלשהו, אבל לבד לא. זה יכול להיות נפלא להכניס לחיינו אדם נוסף, אך כרגע עדיף מבוגר ומחונך וכזה שיכול לדאוג בחזרה, ולא אחד שאני צריכה לטפל בו. וגם עוד לא עברה לי ההתלהבות וההתרגשות מהדיאדה שלי ושל בתי, אין לי רצון להזניח אותה תמורת טיפול בילד נוסף, או לגרוע מהפניות שלי אליה כדי שתחלוק אותה עם אח או אחות קטנים.

אני בת בכורה ונכדה בכורה מכל הכיוונים. האח הבא בתור אחרי נולד כשהייתי בת חמש וחצי, ואני זוכרת היטב את הטראומה ואת הסטת תשומת הלב – על אף השתדלות רבה מצד הוריי ומשפחתי שלא לקפח אותי. אני גם זוכרת קשיים כלכליים כשכבר הפכנו למשפחה עם שלושה ילדים. ומאז ומתמיד צפיתי בקנאה בבת דודתי שגדלה להיות בת יחידה נאהבת שלא נחסך ממנה מאום.

כמובן שזו הדוגמה שלי בלבד, וישנם מקרים אחרים. ישנם ילדים עם אחים ששמחים בחלקם, וילדים יחידים בודדים ועצובים. אבל בשורה התחתונה, להיות ילד יחיד זה לא חסרון, אלא בדיוק כמו להיות אח גדול או אח קטן – זה מצב נתון שיש בו יתרונות וחסרונות, וצריך להשכיל לתרגם לכל ילד את המציאות בה הוא גדל בצורה המיטיבה ביותר.

לאחרונה נוצר ספק קל בחומה הבצורה שהעמדתי לעצמי. מבחינה כלכלית ומבחינת שאיפות קרייריסטיות אין עדיין שינוי, אך שינויים הורמונליים גופניים גורמים, ככל הנראה, לכך שבזמן האחרון אני קצת רוצה לעבור את כל זה שוב. נכון, טיפולי הפוריות היו זוועתיים, ההריון היה קשה והלידה טראומטית, אבל ככל הנראה שובם של הביוץ והמחזור החודשי מביא עימו גם בושם תינוקות לאפי. הגודל הזה הפצפון, הרטט של גופם לנגד גופי, מעלים בי זכרונות מתוקים ומשכיחים ממני חוסר שינה וגירעון כלכלי בלתי פתיר.

לעת עתה, ההגיון והשכל הישר עולים על התרככותו של הלב. אבל בפעם הבאה שישאלו אותי למה אני מחכה ולמה אני לא עושה עוד אחד, כבר אהיה קצת פחות נחמדה ככל הנראה. או שאפנה אותם לכאן.

רוצות/ים לכתוב למשפחתון? כתבו אלינו בקישור הזה

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ