אמא צריכה לדעת הכל

בשביל ילד קטן, ההורה הוא סוג של אלוהים. הוא תמיד יודע מה נכון ומה לא, ואיך לתקן. וגם מבחינתנו, הורים אמורים לדעת לקבל החלטות נכונות עבור ילדיהם. אך למעשה לעתים קרובות אנחנו לא יודעים כלום

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תינוק בבדיקה רפואית
תינוק בבדיקה רפואית
המשפחתון

// יעל קציר

אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, חלק גדול מהזמן זה נעשה כמעט על אוטומט. שיגרה. פה ושם מגיעים רגעים בהם נדרשות החלטות.

אנחנו אמורים להחליט מה הדבר הנכון, עבורנו, עבור ילדינו, לאותו הרגע. וההחלטות שלנו חייבות להיות טובות ונכונות, כי ההשלכות לפעמים לא פשוטות.

בשביל ילד קטן, ההורה הוא סוג של אלוהים. הוא תמיד יודע מה נכון ומה לא, ואיך לתקן. וגם מבחינתנו, הורים אמורים לדעת לקבל החלטות נכונות עבור ילדיהם. אך למעשה לעתים קרובות אנחנו לא יודעים כלום. אין לנו מושג.

כבר שבוע אביגיל בבית ולא במעון. מחלת ברונכיוליטיס שהתפתחה לדלקת ריאות והשאירה סמרטוט של ילדה בדרגות חום משתנות, משתעלת כאילו 80 שנות עישון כבד מאחוריה, ואמא רצוצה מעייפות ודאגה.

האחריות ההורית מחייבת אותי לעשות עבורה כל מה שצריך על מנת שתבריא, אבל אין סמכות אחת (שהיא לא אני) שתגדיר מה בדיוק צריך. יש מיליוני סמכויות-משנה כאלו וקצת קשה לפעמים למצוא את המוץ בתוך התבן. רק דבר אחד ברור לי: כאמא שלה, אני צריכה לדעת הכל.

הפער הזה בין ריבוי דעות וגישות (לריפוי, לחינוך ובכלל) לבין הדרישה להיות כל-יודעת הוא כר פורה לרגשי אשמה שאני מאוד משתדלת להימנע מהם, אבל מתקשה לעשות זאת בשבוע האחרון.

אביגיל חולה לעתים קרובות, וכמעט תמיד זה קשור בריאות ובבעיות נשימה. לאחר שקיבלה טיפול אנטיביוטי לפחות 3 פעמים בשנה האחרונה (והראשונה לחייה) החלטתי להקשיב לעצות רבות שקיבלתי ופניתי לטיפול אלטרנטיבי אצל הומאופתית מומלצת וחביבה במיוחד. מאז תחילת הטיפול עבר כחודש וחצי ללא כל בעיית ריאות, ואז זה.

מצד אחד – הסיבה להתחיל את הטיפול היתה כדי להימנע מסיבוכים כמו עכשיו. מצד שני – זה מעט מדי זמן כדי להתייאש ולהכריז שהטיפול נכשל. לכן, אני משתדלת לתת צ'אנס לטיפול, ומנסה לתמרן בין הרופא הקונבנציונלי שמרפד אותנו בסטרואידים לבין הטיפול האלטרנטיבי שמנסה להימנע מהם. בין ההמלצות של שני הצדדים, אני צריכה להחליט ולבחור מה חשוב, נחוץ ונכון יותר להחלמתה המהירה של בתי.

אני לא יודעת הכל. וברגעים מסויימים גם מרגישה שאיני יודעת כלום. אבל אני יודעת לחבק, לנחם, לעשות אינהלציה גם כשהילדה מתנגדת בכל כוחה, לצאת לטיול בשמש ולהציע שתיה כל הזמן. כל אלה נותנים לבתי את התחושה ומצג השווא כאילו אני יודעת הכל. וזה מאוד מבלבל.

האם העובדה שהלבשתי אותה חם מדי ביום חם, או לא חם מספיק ביום שהפך קר, תרמו למחלה והזינו אותה? אולי הייתי צריכה להפעיל תנור במהלך האמבטיה? או שלא התעקשתי מספיק ולא הכרחתי אותה לעשות מספיק אינהלציות? ומה לגבי הפעם ההיא שנתתי את התרופה ההומאופתית ורק אחרי כמה זמן גיליתי שהיא ירקה אותה?

עיקר המאמצים שאני משקיעה מאז שאביגיל חולה קשורים בניסיונות להרגיע את עצמי ואת רגשי האשמה שמזהמים את דרכי החשיבה שלי. לפני כמה לילות, כשאביגיל השתעלה רצוף במשך שעה וחצי, וניסיתי כל פתרון אפשרי כדי לעזור לה להתגבר על השיעול ולחזור לישון, הרגשתי שהשיעול שלה הופך היסטרי ומזין את עצמו. ידעתי שהיא חייבת להירגע, וכדי שהיא תצליח להירגע – קודם כל אני חייבת להירגע. אמרתי לעצמי שבמקרה הכי גרוע ניסע למיון ושם יתנו לה מה שצריך והכל יסתדר. נשמתי לאט ועמוק וחיבקתי אותה חזק, מנסה לארגן בראש את המחשבות של מה צריך לקחת ומה עלי לעשות כדי להגיע למיון. וזה עבד. גם עלי וגם עליה. שתינו הצלחנו להירגע, וחזרנו לישון בשקט.

למזלי, הרופאים המטפלים בה משתפים פעולה אתי וזה עם זה. כשאמרתי לרופאה הקונבנציונלית שאיבחנה את דלקת הריאות ורשמה טיפול אנטיביוטי שאנחנו בעיצומו של טיפול הומאופתי, היא אמרה שאפשר מבחינתה לדחות את מתן האנטיביוטיקה ולתת צ'אנס להומאופתיה. כשאמרתי להומאופתית שהטיפול שניתן כולל סטרואידים היא נתנה חומרים שיחזקו אותה וישלימו את הטיפול ולא הכבידה בדרישות לא ראליות להימנע מסטרואידים. הנכונות הזו של הרופאים לעבוד זה עם זה מקלה עלי להבחין בין חום שאפשר להוריד באמצעים טבעיים (אמבטיות ושתיה בעיקר) לבין חום עקשן שמצריך תרופה. והידיעה שהבחירה שלי נכונה ושאני מצליחה להגיב בצורה הגיונית ויעילה למצבה מספקת לי את הביטחון שלפעמים אמא בכל זאת יודעת משהו. לפחות בינתיים, עד שאביגיל תגיע לגיל המרד.

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ