המשפחתון
חנות הפיראט האדום בראשון לציון, צעצועים לילדים
המשפחתון

// יעל קציר

לפני כמה ימים ניגש אלינו אדם מבוגר בתחנת האוטובוס ושאל "בן כמה הוא". כשאמרתי שזו בת הוא אמר: אסור לפי התורה להלביש בת בכחול או בן בוורוד. אני אמנם אתאיסטית, אך מרוב הלם לא הצלחתי להוציא מהפה שום דבר חוץ מ"היא לובשת את כל הצבעים".

הרבה אנשים מתייגים ילדים לזכר ונקבה לפי צבעוניות מסוימת. סיווג לתבניות, וסיווג צבעוני בתוכו, יכול לעשות חיים קלים בשלב שבו כל התינוקות נראים אותו דבר. זה תמיד היה משונה בעיני, כי אני לא נוהגת להגביל את עצמי או את בתי לסקאלת צבעים כזו או אחרת, ונהנית להלביש לה בגדים בכחול וחום ולא רק ורוד, ואני רגילה שאנשים טועים ומתבלבלים, אבל טיעון כזה המגייס את אלוהים בכבודו ובעצמו לסוגיה הפעוטה - עוד לא שמעתי.

אחרי שהתאוששתי בדקתי קצת. מסתבר שיש איסור בתנ"ך על גברים ללבוש בגדי נשים ועל נשים ללבוש בגדי גברים, אך כמו שחברה אמרה לי: מי קובע מה הם בגדי נשים ומה הם בגדי גברים?

בתקופות התנ"ך השונות הלבוש המקובל לגברים היה שמלות, כאותה כתונת פסים מפורסמת. גלביות, אם תרצו. אבל בימינו ילד שלובש שמלה הוא קורבן לבדיחות וללעג, גם אם הוא בן שנתיים (בקישור: כתבה על אמהות המביעות תמיכה בילד שגורש מצהרון כי הגיע לבוש בשמלה של אלזה מלשבור את הקרח, תמיכתן מובעת בהעלאה לפייסבוק של תמונות של בנים לובשים שמלות).

בקבוצת הפייסבוק "כל הצבעים לכל המינים" ההורים מחליפים חוויות משעשעות או מרגיזות שהם חווים אחרי שילדיהם נתקלים בקירות אטומים בהקשר הצבעוני. אחת האמהות שיתפה לאחרונה שבעלה, שהביא את בנם הקטן לגן, היה צריך להתווכח עם הסייעת שמדובר בבן ולא בבת. למה להתווכח? כי כמה שאמר שזה בן היא חזרה ואמרה "לא, זו בת". האב נותר ללא מלים כשהסייעת הסבירה לו ש"קוראים לה נטע ויש לה בקבוק ורוד!"

גם כשהם משחקים, ילדים מתבקשים להתאים עצמם לתבניות שאנשים מסוימים בחרו בשבילם. בקבוצת הפייסבוק הנהדרת "כך מלמדים ילדותים מה המגדר שלהן", אמהות קובלות על חנויות המחלקות את הצעצועים לקטגוריות לפי "בנים" ו"בנות", ועל תגובות שהן מקבלות מהסביבה כשהילד שלהן רוצה, אבוי לצרה, לשחק בבובה, או כשהילדה מבקשת טרקטור במתנה מהסבתא.

חברת ברבי (הבעייתית בפני עצמה עם מודל נשיות לא ריאלי לילדים ולילדות) פרסמה בנובמבר 2015 קמפיין פרסומי ובו, רחמנא ליצלן, שתי בנות ובן נהנים ביחד מהברביות החדשות. היתה זו הפעם הראשונה מזה 56 שנים שילד מפרסם בובות ברבי, והציבור בארה"ב פשוט יצא מדעתו.

ומה הבעיה עם התבניות? בכתבה שבקישור מסבירים כי משחקים מוטים מינית מגבילים את מגוון תחומי העניין של ילדים, וכך הם עשויים להגביל את התפתחות כישוריהם. כשילדות בלבד מורשות לשחק עם בובות, כלי מטבח וכלים לניקיון – אנו מלמדים את ילדינו שמדובר במלאכות נשיות ושאנו מתנגדים לחלוקת נטל שווה. כשילדים בלבד משחקים באסטרונאוטים או בגיבורי על, המסר לשני המינים הוא שבנות לא יכולות להגיע רחוק, תרתי משמע, ושיש תפקידים שלא מתאימים לנשים.

כשהאחיינית שלי היתה בת שלוש היא ביקשה מסוק במתנה ליום הולדת. התגאיתי בה מאוד, ושאלתי אם היא רוצה להיות טייסת. תשובתה, "נשים לא יכולות להיות טייסות", החזירה אותנו לטרום ימי אליס מילר והעציבה אותי מאוד.

אי אפשר להפריז בחשיבות הנושא. ככל שילדים וילדות יקבלו מאתנו מגוון רחב יותר של אפשרויות – כך הם יממשו את הפוטנציאל שלהם ויוכלו לעשות מה שירצו. ככל שנימנע מלהגביל אותם – כך הם יגיעו רחוק יותר.

שריל סנדברג, סמנכ"לית בחברת פייסבוק, העלתה בנובמבר 2015 קישור לסרטון הקורא ליותר דמויות גיבורות על, תחת הסלוגן You Can't Be What You Can't See  מילולית: את לא יכולה להיות מה שאינך רואה.

בכוונתי לתת לבתי את מגוון האפשרויות הרחב ביותר. היא לובשת את כל הצבעים, משחקת במגוון רחב של צעצועים ומשחקים, צופה במשחקי כדורגל וכדורסל (עד כמה שיש לה עניין וסבלנות לכך בגילה הצעיר) ויום אחד אני מקווה שתדע לבקש לעצמה מסוק או חללית בלי לחשוב שיש דבר, שלא דורש פין, שנשים לא יכולות לעשות.

הנה קישור למגוון צעצועים שאינם מוטים מגדרית

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ