המשפחתון
אישה מניקה תינוק מבקבוק בנמל תל אביב
יסורי מצפון נולדים עם הילדים?קרדיט: אייל טואג
המשפחתון

// רינת לפידות

מאיה מגיעה לפגישת ייעוץ אישית ומציגה את עצמה "לצערי אני סמנכ"לית שיווק בחברת היי-טק, וחוזרת בשעה מאוחרת הביתה בכל יום". שמתןם לב? סמנכ"לית שיווק. לצערה. יש להניח שמאיה עבדה קשה כדי לזכות בתפקיד, אך הדבר הראשון שיש לה לומר עליו שהיא מצטערת על זה. בהמשך סיפרה שכל היום היא מסתובבת עם רגשות אשם על שהיא לא מספיק טובה. לא מספיק טובה בעבודה בגלל הבית ולא מספיק טובה בבית בגלל העבודה. כתוצאה מכך, רגשות האשם צובעים את חיי היום-יום שלה בצבעים חזקים.

מכירות הורה שלא מסתובב עם רגשות אשם? מכירות אמא שלא מרגישה שהיא עושה משהו לא בסדר? כנראה שלא.

במפגש אמהות בחופשת לידה בו התארחתי כמרצה בשבוע שעבר, שאלתי את האמהות מהם ייסורי מצפון. התשובה הרווחת היתה "משהו שנולד יחד עם הילדים שלנו". כל המשתתפות האמינו באמת ובתמים שייסורי מצפון ורגשי אשמה הם חלק בלתי נפרד מההורות שלהן ושהם מלווים אותן בכל רגע ביום. לדעתן, מרגע לידת הבכור או הבכורה, נולד גם סט של רגשות אשמה. וכאשר השני מצטרף למשפחה, אנחנו זוכות בסט נוסף.

מהתשובות שלהן ומהדברים שמאיה אמרה לי, נראה  ש"אין מה לעשות" ו"צריך ללמוד לחיות עם זה". אני מציעה לבדוק את ההנחה הזאת.

רגע לפני שנמשיך את חיינו כהורים, בואו ניקח הפסקה קצרה לסרט או ספר. בסרטים, כאשר גבר חוזר הביתה עם זר פרחים, מיד עולה החשד שהוא בוגד. למה? כי כאשר אנחנו עושים משהו לא בסדר, פעמים רבות אנחנו מרגישים צורך לפצות על כך. הפרחים מהווים, לדעתו של הגבר (או של במאי הסרט), פיצוי על התנהגות לא הולמת. ההתנהגות הלא הולמת היא הבגידה. הפיצוי הוא זר פרחים. משוואה פשוטה והגיונית.

אז מה הם רגשות אשם? כאשר אנחנו מרגישים שעשינו משהו לא בסדר בזמן שהיתה לנו אפשרות לפעול אחרת. שימו לב לחלק השני של המשפט: היתה לנו אפשרות לבחור אחרת. זאת אומרת, היו לנו מספר אפשרויות לבחור מהן ובחרנו אפשרות שלדעתנו היא לא טובה. במקרה של הסרט, לגבר היתה אפשרות לבחור אם לבגוד או לא. הוא בחר לבגוד ולכן מרגיש צורך לפצות על החלטה לא ראויה שקיבל. כשמדובר על בגידה, ברור למה נוצרים רגשות האשם - כי יש אשמה. יכולנו לבחור משהו טוב ולא בחרנו בו. זה הרעיון.

מתי לא יכולים להופיע רגשות אשם? כאשר אין אפשרות בחירה, או כאשר בחרתי את האפשרות הכי טובה מבין כל האפשרויות הקיימות. אם בחרתי בצורה מושכלת, תוך בחינת האפשרויות העומדות בפניי, למה שארגיש אשמה? הרי כולנו אנשים בוגרים, והבנו כבר שאין דבר כזה "מושלם". לכל החלטה שלנו יש השלכות שונות. אם אנחנו מודעים להשלכות ובוחרים משהו במודע - אנחנו יודעים שוויתרנו על דבר אחר. ככה זה, גם כשבוחרים טעם בגלידה, אנחנו משאירים את כל שאר הטעמים בדוכן. לא כי הם לא טעימים או לא טובים, הם פחות מתאימים עכשיו.

ברור שבחירת גלידה היא לא הרת גורל ונוכל תמיד לחזור מחר ולקנות טעם אחר, אבל מה קורה  כאשר אנחנו מחפשים גן לילד או לילדה שלנו? אנחנו רוצות שהוא יהיה הכי קרוב לבית, עם הגננות הכי טובות, עם יחס נכון של אנשי צוות לילדים, עם מחיר שמתאים לתקציב, עם פעילות שמתאימה לערכים שלנו, עם ילדים שגרים קרוב כדי שיהיה נוח לבקר חברים ועוד.

אם אנחנו מתפשרות על משהו, מיד עלולים לצוץ רגשי אשמה שבחרנו משהו לא מספיק טוב עבור הילד. אמנם הגן בשכונה אבל הגננות לא לטעמנו, או שיש יחס טוב של אנשי צוות אבל הצעצועים ישנים וכדומה. הרגשה זו של אשמה תלווה אותנו גם בקליטה של הילד/ה בגן וגם בהתנהלות מול צוות הגן בהמשך.

אבל אם אנחנו יודעות מראש שאין אפשרות לענות על כל הצרכים, ומבינות שאין דבר כזה מושלם, צריך לחשוב לעומק לפני שמחליטים - מה הכי חשוב לנו, מספר קטן של ילדים? עמידה בתקציב המשפחתי? גננת מוסמכת? נגישות לבני משפחה נוספים שיעזרו בעת הצורך? המלצות של הורים? חוגים?

כל אחת יודעת מה הדברים החשובים לה ועל מה היא לא מוכנה להתפשר, ובדברים האלה היא צריכה להתמקד. ערכו רשימה ומצאו גן שעונה על שנים-שלושה מהדברים שנמצאים בראש הרשימה, וזהו. כשתבחרו, הניחו את רגשות האשם בצד. בחרתן את הדבר הכי טוב והכי מתאים למשפחה. אם ההשלכות כבדות מדי, נסו לחשוב איך אפשר לאזן אותן בחיי היום-יום. אם אתן עדיין מרגישים רגשות אשמה, בדקו שוב את הרשימה שלכן וודאו שאלו באמת הדברים החשובים לכן.

באותו אופן, כאשר מגיעה השעה לסיים את חופשת הלידה, בדקי (לבדך או בזוג) מה חשוב לך ומה מתאים ליכולות המשפחתיות. האם את יכולה להאריך את חופשת הלידה מבחינת התקציב המשפחתי? האם להחלטה תהיה השפעה על ההתקדמות המקצועית שלך? האם את אוהבת את מקום העבודה שלך וחשה סיפוק מקצועי? כל החלטה שתתקבל לאחר מחשבה עמוקה והבנה של ההשלכות היא החלטה ראויה. כעת מה שנותר הוא לחיות עם ההחלטה בשלום ולא להתייסר בגלל שהיא אינה מושלמת. זוכרת? אין דבר כזה מושלם.

דוגמא נוספת: אם אתם כהורים חושבים ומאמינים בכל ליבכם שעדיף לילד/ה לגדול עם אח/ים ולא כילד/ה יחיד/ה, מבחינת כישורים חברתיים, שיתוף בחוויות, למידה, הנאה, שייכות למשפחה ועוד, אין שום סיבה להרגיש רגשות אשם בהריון שני ולאחר הלידה. להיפך, הרי כבר החלטתם שהבחירה שלכם היא הדבר הטוב ביותר עבורו. אמנם החלטה זו מצריכה חשיבה מחודשת על ההערכות המשפחתית והסתגלות מסויימת לאיזון המשפחתי החדש, אבל אין זו החלטה שמצדיקה רגשי אשמה שמצריכים פיצוי.

זכרו, כאשר אנחנו כהורים חשים רגשות אשמה, מתלווה אליהם התחושה שעלינו לפצות בדרך כלשהי על התנהגותנו. רעיון הפיצוי משתלב נהדר עם התרבות המערבית-קפיטליסטית שמטפחת ללא הרף את התחושה שבכל רגע נתון אנחנו צריכים משהו נוסף שיתקן את חיינו ולכן זקוקים לפיצוי שימלא את צרכינו.

עצתי לכם: בדקו את הבחירות שלכן והיו שלמות איתן. אם אתן חושבות שיש לכן אפשרות אמיתית לבחור אחרת, אל תסתובבו עם רגשות אשם - תקנו את הבחירה שלכן. אם אין לכן אפשרות לשנות - קבלו והפנימו את זה. תראו שיהיה לכן קל יותר לשדר את זה לשאר העולם וכמובן גם לילדים.  

בנוסף, לבחירה ללדת ילד/ה, יש משמעות והשפעה על כל תחומי חיינו. אמנם הילדים מצטרפים לחיים שלנו, אותם בנינו בעמל רב לפני שהם הגיעו, אבל הם גם משפיעים עליהם. אם נתחשב רק במה שטוב ומתאים לנו ונרצה להמשיך בחיינו הקודמים ללא שום שינוי, אנחנו עשויים לפספס דברים רבים ואולי אפילו את הרעיון המרכזי של לגדל ילדים, כי כדי שילדים יגדלו באמת, גם פיסית וגם רגשית, הם זקוקים לליווי וטיפוח. כדי ללוות ולטפח, יש צורך בנוכחות בחיים שלהם. את מידת ואופן הנוכחות יש להתאים למשפחה, אבל אי אפשר להצליח במשימת הגידול אם בוחרים לוותר עליה לחלוטין.

רינת לפידות היא מדריכת הורים, בעלתMA  בחינוך והסמכה כמגשרת משפחתית. זוגתו של עמיעד ואמא של דניאל (12), בארי (9) וינאי (2.5). לעמוד הפייסבוק של רינת

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ