המקום בו מאותגרי פוריות מוצאים מזור לנפשם

ב"מרכז פנים" עוזרים למתמודדים עם אתגרי פוריות כגון הפריות חוץ גופיות, הפלות מרובות ולידות שקטות לצאת מהטראומה

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אישה מזריקה לעצמה הורמונים
חוויות טראומטיות בניסיון להפוך לאמהות
המשפחתון

// יעל קציר

בחדר ההמתנה למוקד רפואי נשים, ישבנו חמש נשים ובהינו ברצפה, מגניבות מבטים. האם גם זו שיושבת לידי, מכונסת בעצמה, מדממת עכשיו? אולי האישה ליד החלון, עם בטן ההריון הגדולה, לא מרגישה תנועות עובר ולכן הגיעה למוקד? כולן מודאגות, חלקן מלוות בבני זוג. אישה אחת יוצאת מחדר הרופא בבכי מר, ולבי נוהה אחריה. רוצה לגשת ולחבק אותה, בלי להכיר אני מרגישה שהסיפור שלנו דומה: טיפולי פוריות שנמשכים זמן רב, הריון חדש, הפלה ספונטנית בשבוע מוקדם, ייתכן מאוד שלא ההפלה הראשונה. מאז שזה הסיפור שלי – גיליתי שזה גם הסיפור של עוד רבות מאתנו.

הסצנה הספציפית הזו התרחשה לפני כשלוש שנים, אך למעשה היא נשנית מדי יום במקומות שונים. כל אותן נשים (וזוגות) שעוברות (ועוברים) חוויות טראומטיות בניסיונן להפוך לאמהות.

על פי משרד הבריאות, נכון לשנת 2013 בוצעו בישראל מעל 39 אלף מחזורי הפריה חוץ גופית. מתוכם מתועדים 9,583 הריונות. מתוכן מתועדות 7,312 לידות. כלומר כ-30 אלף מחזורי IVF כלל לא הובילו להריון, ו-2,271 הריונות כלל לא הסתכמו בלידה.

אינפו נתונים על סיכויי נשים להריון ספונטני

אך עוד לפני הנתונים המדידים של הפריות חוץ גופניות, נשים רבות עוברות אתגרים קשים גם בניסיונות ספונטניים. על פי אמדן רפואי המפורסם על ידי האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה), לאישה כבת 23 יש 55% סיכוי להיכנס להריון ספונטני בקיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה בזמן הביוץ. אישה בת כ-27 כבר יש 40-50% סיכוי לכך. כלומר כמחצית מהנשים בגילאי הפוריות ייאלצו להמשיך לנסות שוב ושוב להתעבר, מבלי לדעת כמה זמן יעבור עד שיכנסו להריון.

חלק מנשים וזוגות אלו יפנו לטיפול אצל מומחה פריון, וחלק ניכר מהם יגיעו לטיפולי פוריות הכוללים הזרעות, הזרקת הורמונים והפריה חוץ גופית (IVF). הנתונים היבשים לא מפרטים מה עובר על נשים וזוגות אלו מבחינה רגשית, כשההתעברות מופקעת מהמרחב האינטימי של הזוגיות ושל יחסי המין, כשצריך לדבר על דברים שלרוב לא נהוג לדבר עליהם.

גם השינויים ההורמונליים והתלות הפיזית ברופאים גובים מחיר נפשי כבד, לצד בדיקות פולשניות, הפלות ספונטניות, לידות שקטות (הביטוי המצמרר ללידת עובר מת) והתעסקות יומיומית ומחזורית עם תקווה ואובדן. ניתן לפעמים למצוא קבוצות תמיכה למצבים אלו, אך רק מרכז אחד הוקם על מנת ללוות נשים וזוגות ולעזור להם להתמודד.

בדירה קטנה בשכונת קטמון שבירושלים, בלי שם על הדלת לשם הדיסקרטיות, שוכן חלל אינטימי אליו מגיעים זוגות או נשים שנאלצים להתמודד עם אתגר פוריות. חדרון המפגש נראה כמו חדר פסיכולוג קלאסי: שתי כורסאות וספה אחת, ארון ספרים גדול ובו ספרות פסיכולוגית בכל נושא הקשור בפוריות ובאובדן, וכמובן – שעון קטן מוצנע מאחורי ראשם של המטופלים. בדירה צמודה ממוקם חלל טיפולים קטן, שמשלים את התמונה והופך את המקום הזה ל"מרכז פנים".

המרכז הוקם בפברואר 2011 על ידי רחי היין, עובדת סוציאלית בהכשרתה, כעמותה שמטרתה "להעניק תמיכה נפשית ופיזית לנשים וזוגות המתמודדים עם אתגרי פוריות בשיטה רב-תחומית". היין, כיום בת 41, דתיה לאומית, חוותה לפני 17 שנים משהו ממה שעוברות המטופלות שלה. "בהתחלה חשבתי שלא אתחתן, ולא בגלל גילי המופלג. הייתי בת 25 כשהתחתנתי, אבל מה הסיכוי שתמצאי מישהו שתרצי לבלות איתו את שארית חייך?" היא שואלת בחיוך, וייתכן שיש לכך קשר לעובדה שאימה גידלה אותה לבד. "אחרי החתונה חשבתי שאכנס להריון מייד אבל זה לא קרה, וקרו לי דברים מוזרים בגוף".

אלו דברים מוזרים? "יש לי שחלות פוליציסטיות. יש את זה לאחוז מאוד גבוה מהאוכלוסייה, ואין לכך ביטוי בחיים, אז לא תמיד נשים יודעות על זה. גם אצלי לא היה שום ביטוי ביומיום, עד שלקחתי גלולות כדי לוודא שלא אהיה בנידה בחתונה, ואז התחילו אצלי תופעות של דימומים ושל מחזור לא סדיר", אומרת היין. "לא הסבירו לי מה זה. הגינקולוג אמר לי: 'את לא מבייצת, אז לכי הביתה'. כנראה שלא היה לו זמן להתחיל להסביר לי במה מדובר, אבל חשוב להסביר לאדם מה קורה עם גופו".

עם הניסיון והמחשבות הללו נבט אצל היין הרעיון לשלב את המקצוע שלמדה עם החוויה האישית שעברה, וליצור תיקון עבור נשים אחרות במצבים דומים. "היה לי חלון לאתגר פוריות", היא אומרת. "בעלי למד אז רפואה, וכל הדרך שעשיתי היתה במטרה להקים את המרכז. הכל נבע מהבנה שזה אתגר לזוגיות, ולא רק לאישה. בני הזוג לא עוברים את אותם דברים ברמה האישית והזוגית, והפגיעה מתבטאת בכל המעגלים החברתיים: במעגל האינטימי, במעגל הקרוב ובמעגל הרחוק".

במרכז פנים מטפלים בנשים ובזוגות בשני היבטים: גופני ונפשי. היין מתאימה לכל מטופלת או לכל זוג עובדת סוציאלית שתשוחח עמם במפגשים קבועים ומדריכת דמיון מודרך שנותנת מענה פסיכודינמי. לצד אלה משלבת היין טיפולי יוגה ועיסוי שמטרתם להנעים את הגוף על המטופלת. "בניגוד לזהות הפוריותית הבעייתית של האישה, הטיפולים פשוט עושים נעים בגוף, עם הרפיה, נשימה, קבלת הגוף והענקת תחושה שהגוף שלך 100%", אומרת היין. "לכל אחת יש צורך להגדיר את עצמה לא רק על פי השחלות שלה, אחרת זה יביא אותנו לריסוק".

המרכז, שהוא היחיד מסוגו בעולם, ממוקם בירושלים, אך מגיעות אליו מטופלות מאזורים שונים. מגיל 19 ועד 52, המטופלים הם זוגות או יחידניות, דתיים וחילונים, חרדים, חסידים או לא יהודיים, לסביות ודיפלומטים שמגיעים לארץ לצורך טיפולי פוריות. אנשים הנזקקים לתרומות ביצית או זרע, פונדקאיות ועוד. חלקם מגיעים לאחר שהופנו מבתי חולים או מרופאים, וחלקם שמעו ממטופלים אחרים.

"זה מרתק, כי את לא יודעת את מי תראי כשתפתחי את הדלת. בת האדמו"ר או קיבוצניקית מים המלח", אומרת היין. "לעבור טיפולים זה מייגע, מעבדתי, משימתי. זה משפיע על כל מהלך החיים, כי צריך להמשיך להתנהל כרגיל, אם משום שהחברה מצפה לכך או כדי לשמור על דיסקרטיות. אנשים נכנסים לחדר המתנה של החיים. יש נשים שחושבות 'אני אהיה שווה כשיהיו לי ילדים', ואת כל התקופה הזו – קצרה או ארוכה – הן עוברות בהמתנה".

ואיך את מלווה אותן? "אצלנו האישה יכולה ללמוד על עצמה. היא מתעמתת עם שאלות כמו מי את, מה הכוחות שלך, מה אבני היסוד שאת מכניסה לסיטואציה. הדגש הוא על כמה כוח יש בכל אחת מאתנו, כי הזוגות לא מקבלים מאתנו הבטחה שלא יהיה קושי, אלא לומדים לחיות עם הקושי. אנחנו הרי לא יודעים אם או מתי יכנס לשם ילד", אומרת היין. "זה לא רק שאישה אומרת 'קשה לי שאני לא נכנסת להריון' והמטפלת תגיד 'או, וואו'".

כמי שעברה טיפולי פוריות, מצאתי את האמירה הזו מרתקת במיוחד. זכור לי שאחרי כל מחזור טיפול שנכשל תמיד היו מי שעודדו אותי במלים "זה עוד יקרה". גם אני חזרתי ואמרתי לעצמי כמו מנטרה שעוד אהיה בהריון. אך לאורך כל הזמן ניקרה בי באכזריות המחשבה – ומה אם לא? כי איך בכלל אפשר לדעת למי זה יקרה ולמי לא? ואולי באמירה הבוטה וחסרת הרחמים שאיננו יודעים אם יהיה ילד או לא – טמון המפתח להתמודדות עם הקושי.

חשוב להיין ללמוד כמה שיותר על הצד הרפואי, כדי שהפונים אליה לא יצטרכו להסביר מונחים או חוויות שהם עוברים, ויוכלו להתרכז בללמוד ולגלות דברים על עצמם. "כולם רוצים תעודת ביטוח, שזה לא יקרה שוב. אפשר לעבוד עם כולם. זה מקום של תקווה שנותן מענה, זה מקום נעים שבו עוברים תהליך של עבודה רגשית". היין גם מזדהה מאוד עם המטופלות שלה. "כולנו נמצאים על הרצף של הכל, גם המטפלים: גרושים, בגידה, אובדן. מטפל שחושב שזה לא קשור אליו ולא יכול לקרות לו – זה מסוכן. לפעמים אני רואה אנשים ונדהמת מהכוחות ומהתהליך שהם עוברים. אנשים עוברים פה הרבה".

בנוסף למענה רגשי לעוברים טיפולי פוריות, מרכז פנים מטפל גם בנשים וזוגות שעברו לידה שקטה. בשנת 2013 נולדו בישראל 1,010 עוברים מתים מעל משקל 500 גר', מתוכם 604 מעל משקל 1 ק"ג. רוב הלידות של עוברים מתים נובעות ממות עובר תוך רחמי, וחלקן מתבצעות כלידות "רגילות" לכל דבר, פרט לעצב והדממה המלווה את הלידה, ומכאן כינויין.

בובה נראית כמו תינוק מת בתוך ערימת עלים
לידות שקטות. "אם אני צריכה להוכיח שעצוב לי, הביטוי לעצב יהיה יותר גדול"

בישראל, נשים שעברו לידה שקטה אחרי שבוע 22 להריון זכאיות לחופשת לידה מלאה, אך ההתמודדות עם הטראומה לעתים רבות נמשכת זמן רב, גם אם אינה מוחצנת. "בכל הקשור לשכול, לחברה יש שעון אחר מאשר לפרט, וזה מתבטא גם בלידות שקטות". היין מספרת שהמתאבלות מדברות על תחושה שמוקצב להן זמן מוגבל לאבל שבמהלכו החברה מתייחסת ונותנת לכך מקום, ושגם הבעל, בניגוד לאישה, לוחץ עליה לעתים קרובות להמשיך כבר הלאה. "זה מבהיל, בעל שרואה את אשתו שוכבת על הספה יותר משלושה חודשים, לא קמה מהספה או לא מפסיקה לבכות. הוא תוהה מתי זה יעבור לה, מתי זה יעבור לי, כי זה קורה לשניהם ועוצר את החיים של שניהם. הם מוטרדים מאנשים שחושבים שמשהו לא בסדר אתנו, כי אנחנו עוד שם".

"נשים צריכות להבין שיש זמן. שאין מגבלה מבחינת מתי זה יעבור לך. ככל שמנסים לקחת ממנה את האבל – האישה תרגיש את זה יותר חזק, כי אם אני צריכה להוכיח שעצוב לי, הביטוי לעצב יהיה יותר חריף. המקום הזוגי דורש ללמוד איך להתנהל סביב הדבר הזה". גם מבחינה הורמונלית-גופנית, הגוף צריך לחזור לעצמו בדיוק כמו אחרי כל לידה. חלק מתחושות העצב מועצמות בגלל השינוי ההורמונלי שעובר על הגוף, וגם המחשבה על טיפולי פוריות ועל לעבור שוב את הדרך עד להשגת הריון לעתים מתישה.

מגוון הנושאים בהם מטפל מרכז פנים משתנה בהתאם לרוח התקופה. לא רק זוגות ירושלמים דתיים וחרדים שעוברים טיפולי פוריות ומתמודדים עם אובדן, אלא גם יחידניות ולאחרונה אף פונדקאיות. "השנה יש אצלנו שלושה מקרי פונדקאות, כולל מקרה שהפונדקאית עצמה הגיעה אלינו", אומרת היין. "יש לי אג'נדה שהוועדה לפונדקאות תדחוף יותר לליווי רגשי. כרגע המנגנון לא עובד נכון. רופא מן המניין לא יודע איך להתנהל מול פונדקאית". היין מדגישה שאין לה ביקורת נגד רופאים, אלא "אני מאוד מאמינה במערכת הרפואית. אבל מצפים מרופאים להרבה – תפקוד רפואי, תפקוד אתי, וגם מענה רגשי, ויש תחרות היום בשוק. אבל רופא הוא לא פסיכולוג".

מי שביקרה בקליניקות של רופאי פוריות יודעת שהדבר הראשון שיקבל את פניה הוא תמונות של תינוקות על הקירות. המטופלת יכולה להתמודד עם הפלה או עם לידה שקטה, אחרי הניסיון המי יודע כמה להיכנס להריון, ללא צפי לגבי סיום התהליך לגביה, וצריכה להתעמת עם כל ההצלחות המתועדות על הקירות, שלא תמיד כתוב עליהן פירוט של התלאות שעברו בדרך.

"בעיני הצוות הרפואי זה מה שנותן תקווה, וזה מה שאנשים רוצים. הם לא מחפשים לעזור לאדם להכיר את כוחות הנפש שלו", אומרת היין. "גם אני הייתי הרבה פעמים בהריון בזמן הטיפול, וזה אף פעם לא נכנס לחדר. למשל כשהגיעה אלי מטופלת חדשה – הודעתי לה כבר בטלפון שאני בהריון שכבר רואים אותו, כדי שתוכל להחליט אם זה מפריע לה. וזה שחרר אותן, הן המשיכו להגיע". הנשים ממשיכות להגיע גם לקליניקה של מומחי הפריון. "ממילא מגילאים מסויימים במדינה שלנו כולן מסביב בהריון או עסוקים בכך. זה לא חריג, זה משהו שהנשים מתמודדות איתו באופן יומיומי גם מחוץ לחדר הטיפולים".

"המדינה משקיעה 4 מיליון שקלים בפוריות מדי שנה. אחוז מאוד גבוה של ילודים נולדים פה כל שנה מטיפולי פוריות. זה לא מתחת לפני השטח, שזה חשוב לחברה ושהערך שלך תלוי בזה. אני לא חושבת שזו אמירה נכונה, אבל מבינה מאיפה זה בא, ובמדינה שלנו אי אפשר לדלג על המחשבה הזו". 

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

תגובות