המשפחתון
ילדים בבגדים לבנים עם זרים על הראש וטנא ביד חוגגים את שבועות
שבועות בגן בשנת 2010, לפני שניסו לגדל צרכנים עתידייםקרדיט: ירון קמינסקי
המשפחתון

// דנית ניצן

לקראת חג השבועות, בגן נעמ"ת בתל אביב תלו שלט שאומר "גם אני אוכל מוצרי חלב", והתקיימה פעילות חינוכית לעידוד צריכה של חלב ומוצריו. ימים ספורים לפני כן ראיתי על המדרכה ליד הבית שלי שלטים שהושלכו החוצה מגן הילדים הסמוך. השלטים היו חלק מפעילות משולבת של מועצת החלב, תנובה ועדן טבע מרקט, שכפי הנראה התקיימה בגן. המטרה ברורה: לגדל צרכנים עתידיים בעת שכל העולם מפנה את הגב לתעשיית החלב.

פוסטר זרוק על הרצפה מחוץ לגן ילדים ובו פרסומת משותפת למועצת החלב, תנובה ועדן טבע מרקט
על המדרכה ליד גן הילדיםצילום: דנית ניצן

לא עבר הרבה זמן עד שהמגיבים הרגילים כעסו, מי בגלל שקידום אינטרסים מסחריים בחסות מערכת החינוך מקומם אותם, מי בגלל שהאינטרס המקודם - חלב - שנוי מאוד במחלוקת, מי בגלל שפעילות לעידוד צריכת חלב ומוצריו היא לדעתו מפגן של חוסר רגישות כלפי ילדים אלרגים ללקטוז.

אני דווקא שמחתי קצת כשראיתי את השלטים הזרוקים ליד הבית שלי, וכששמעתי על הפעילות בגני נעמ"ת, כי הסימן הכי טוב לכך שמישהו מאבד אחיזה, זה כשהוא מנסה לדחוף את עצמו בכוח לגרון שלך. כמו מירי רגב ודגל ישראל בבתי הספר, ככה מועצת החלב והיוגורטים שלה בגני הילדים.

ובמיוחד שמחתי לגלות את הסיסמה של הקמפיין, כי בסיסמה הזו יש מילה אחת קטנה, שהמשמעות שלה, במקרה הזה, עצומה – המילה "גם" במשפט "גם אני אוכל מוצרי חלב". כל מפרסם יודע שאין כמו יצירת מצג שלפיו "כולם" קונים משהו או "כולם" עושים משהו – בשביל לגרום גם לאחרים לרצות להצטרף לעדר, ולכן "גם אני אוכל מוצרי חלב". אבל כולם יודעים שאם המפרסמים אומרים ש"כולם" חושבים ככה, או "כולם" עושים אחרת, זה הסימן הכי טוב לכך שכולם בעצם לא.

הרעיון להשפיע על ילדים לרצות משהו, בעזרת מסרים של "להיות כמו כולם", יכול לעבוד אולי בתחומים של אופנה או של מוצרי צריכה אחרים, אבל לא כשזה נוגע לבחירה בטבעונות. כי מה שמועצת החלב מפספסת זה שטבעונות היא לא טרנד שייעלם מהנוף, אלא עניין פוליטי לחלוטין. וכשמשהו נעשה פוליטי, הוא מקבל משמעות אחרת לגמרי בחיים שלנו ששום פעילות סביב יוגורטים בגן כבר לא תשנה.

כרזה ישנה של קק"ל ובה איור של ילד וילדה מחזיקים טנא מלא תבואה ופירות
כרזה ישנה לשבועות של הקרן הקיימת לישראלצילום: באדיבות דוד טרטקובר

מה הקשר בין טבעונות לבין פוליטיקה? מי שלא קונה חלב, ביצים ובשר בעצם אומר: אני לא משתף פעולה עם תעשייה שהיא מהפוגעניות והנצלניות בעולם כלפי העובדים שלהן; אני לא משתפת פעולה עם תעשייה שהיא גורם מוביל בזיהום האוויר, המים והאדמה; אני לא משתפת פעולה עם תעשייה שמשתמשת בלוביסטים, שפועלת בגני ילדים, שנעזרת במנגנוני שיווק מתוחכמים (לפני כשנה התברר שמועצת החלב שילמה 400 אלף שקל עבור פרסום תוכן שיווקי לילדים ב-ynet); אני לא תומך במי שדורס חקלאים מקומיים קטנים באמצעות הורדות מחירים שמתאפשרות אך ורק על ידי הורדת עלויות יצור (החזקת עובדים בתנאי מינימום והחזקת בעלי חיים בתת תנאים); אני לא תומך בתעשייה שמתבססת על שיטות אכזריות, חסרות כבוד והגינות כלפי בעלי החיים שבהם היא משתמשת; אני לא תומכת במי שהמוצרים שלו מכילים יותר אנטיביוטיקה והורמונים ממה שהייתי מוכנה לקבל מהרופא שלי.

כשאנשים מפנים את הגב לתעשיות המזון מהחי, הם לוקחים לעצמם בחזרה את ההשפעה על העולם שלהם; מפגינים מחויבות כלפי העולם שהם משאירים לילדים שלהם; מראים התנגדות לתאגידים בינלאומיים גדולים שמייצרים פה, משווקים שם, ומשלמים מסים במקום אחר בכלל (ראו לדוגמה את תנובה, שנרכשה על ידי תאגיד ברייטפוד הסיני לפני שנה).

אז התוכן השיווקי, ההפעלות בגן, והפרסומות לא יעזרו. כי טבעונות היא לא טרנד, היא עניין פוליטי,  כלכלי, אנושי, בריאותי, ובעיקר עניין של ערכים. וערכים זה לא דבר שקל לוותר עליו בשביל הנחת כמות על יוגורט או חוברת צביעה בגן.

דנית ניצן היא אמא לילדה בת 11, לשעבר עורכת בריאות בעתון הארץ ומעדיפה טחינה גולמית על מוצרי חלב

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ