המשפחתון
ילדה בסלון ביתה צופה בטלוויזיה
לבד בבית. בניית יחסי אמון
המשפחתון

// סיון ון דר פלאס

צחי ואורית אובדי עצות: יובל, בן 7 וחצי, חש שהוא כבר בוגר מדי לצהרון ומתחנן שיאפשרו לו לחזור מבית הספר הביתה לבד: "לא כיף לי שם! משעמם בצהרון ואף אחד מהחברים שלי לא הולך לשם". להורים קשה לראות אותו סובל, מה עוד שיובל מבטיח שוב ושוב שיסתדר לבד בבית. "מה הבעיה? תשאירו לי צלחת עם אוכל במקרר ואני אחמם במיקרו. גם שון, דניאל ורועי עושים ככה, להם מרשים".

צחי חושב שיובל צעיר מכדי להישאר לבד בבית. "ומה אם יקרה לו משהו?", הוא נחרד. ואילו אורית זוכרת שכשהיא הייתה בגיל הזה, היא הייתה חוזרת הביתה, פותחת את הדלת במפתח שהיה תלוי על צווארה ואוכלת מהסירים שאמה השאירה על הכיריים. "והנה, גדלתי בסדר, לא קרה לי כלום".

אז מאיזה גיל אפשר להשאיר את הילדים לבד בבית? ואיך ניתן להיות סמוכים ובטוחים שגם כשאנחנו לא איתם הם ינהגו באחריות, ידאגו לעצמם ולא יעשו דברים שיסכנו אותם? ויותר מכך, אם ייתקלו במצב מסוכן, האם יידעו איך לנהוג?

לצורך ההחלטה הזאת כדאי לוודא שמתקיימים לפחות ארבעה היבטים עיקריים:

החוק. כן, יש חוק במדינה שקובע מאיזה גיל מותר להשאיר ילד לבד בבית (גיל 6) ומי שעובר עליו צפוי לעונש מאסר של עד 5 שנים. ארגון הבטיחות "בטרם" מנסה להביא לשינוי החוק כך שיחול מגיל 10 לפחות. יש הבדל לא קטן בין גיל 6 לגיל 10, ובפער הזה יש מקום רב לשיקול דעת הורי. זה מביא אותנו לשלושת ההיבטים הבאים:
ההיכרות שלכם עם הילד: עד כמה הוא בוגר, עצמאי, אחראי ובעל מודעות לסכנות ויודע להיזהר ולהימנע מהן.
אופי התקשורת שלכם עם הילד, כלומר מהי רמת האמון ההדדי ביניכם. היבט זה הוא המורכב ביותר.
התנאים בבית: האם הם כאלה שמאפשרים לו להסתדר לבדו ללא השגחה, האם יש אחים נוספים, בוגרים או צעירים יותר שמשנים את התמונה.

היכרות עם הילד

איך יודעים אם הילד בוגר ואחראי מספיק כדי להישאר ללא השגחת מבוגר בבית? למרות האמור בחוק, גיל שש עשוי להיות מוקדם מידי להשאיר ילד לבדו בבית ללא השגחה. אך סביב גיל 8-9, אם הילד מפגין מספיק בגרות, אחריות ועצמאות אפשר לשקול זאת, באמצעות בחינת מספר שאלות:

האם הוא מודע לסכנות בבית ובחוץ ויודע כיצד להימנע מהן?
האם הוא הפנים את כללי הזהירות בעת חציית כביש?
האם הוא יודע ממה וכיצד עליו להיזהר בבית ובחוץ?
האם הוא מפגין יכולת ואחריות כשמטילים עליו מטלות?
האם הוא מסוגל להסתדר לבדו בבית?
האם יצליח להעסיק את עצמו מבלי להיות תלוי בכם לשם כך?
האם ידע למי לפנות לעזרה במקרה של סכנה, או מצבים בעייתיים?

אופי התקשורת ויחסי אמון

אחד היסודות ההכרחיים בחינוך ילדינו, המשרת מצוין גם אותנו, הוא בניית מערכת אמון הדדית. כאשר אנחנו לא במחיצתם, בין אם כשהם בבית הספר, אצל חבר או לבד בבית, יחסי האמון בינינו משמשים "סוכנים" של הנוכחות שלנו לידם. בניית יחסי אמון נעשית כבר בשלבים הראשונים של הקשר בין הורה לילד ודורשת זמן והתמדה.

איך עושים זאת? התייחסו אליהם כאל שותפים וכבדו אותם ואת רצונותיהם. כאשר לא ניתן לאפשר להם את מה שהם מבקשים (חטיף, משחק, צפייה בטלוויזיה וכד') הסבירו להם בקצרה ובהתאם לגילם מדוע, ואל תנחיתו עליהם פקודות וכללים בסגנון "ככה, כי אני מחליט".

ילדים זקוקים לכללים וגבולות ברורים ולהורים סמכותיים ועקביים, מכיוון שהדבר מעניק להם ביטחון ותחושת הגנה ושייכות. כאשר זה נעשה מתוך הקשבה והבנה לצרכיהם, אנו מעודדים בילדים תחושת ערך עצמי וגם יוצרים אצלם מוטיבציה לשיתוף פעולה. בסופו של דבר, כולנו רוצים שיראו אותנו ויתייחסו אלינו בכבוד, וכשנוהגים בנו כך, אנחנו משיבים באותה המטבע.

גם בעולמנו, מנהלים שמתייחסים לעובדיהם כאל שותפים לדרך, ולא כאל פיונים או חיילים נטולי אישיות, נהנים מעובדים משתפי פעולה ומיחסי אמון איתם. לכן יחסי אמון הם תנאי הכרחי להחלטה אם לאפשר לילד להישאר לבדו בבית.

ילד שמכיר את הכללים והגבולות בבית ומכבד אותם ואת הוריו שקבעו אותם - מבין מהר מאוד שהרבה יותר מתגמל לעמוד בהם מאשר לשבור אותם. ההערכה שהוא מקבל מההורים בעקבות עמידתו בכללים מחזקת את הדימוי העצמי שלו וגורמת לו להרגיש בוגר, עצמאי ובעל יכולת. כאן המקום להדגיש את החשיבות הרבה של החיזוק וההערכה שתעניקו לילד בכל פעם שהוא עומד בכללים שקבעתם ומצליח להסתדר בעצמו.

כך בונים את הבסיס ליחסי אמון עם ילדיכם, שיאפשרו לכם לסמוך עליהם גם כשהם לבד בבית.

כל הנאמר כאן תקף גם למתבגרים, שמרחיבים אט אט את תחומי הפעילות שלהם גם הרחק מחוץ לבית ומתמודדים לעתים עם סכנות ופיתויים לא פשוטים. נער או נערה שלמדו להפעיל בחיי היום-יום שלהם אחריות ושיקול דעת יעשו בהם שימוש גם בסיטואציות מורכבות וחדשות עבורם. הם יודעים שסומכים עליהם וכבר הפנימו את הקול ההורי, שידריך אותם בהתמודדויות השונות. מכיוון שכך, סביר שבשובם הביתה גם ישתפו אתכם ויתייעצו אתכם.

החלטתם לאפשר לילדכם להישאר לבד בבית. איך עושים את זה?

בין אם תחליטו שבתכם בת השמונה כבר כשירה להישאר לבדה בבית, או תדחו זאת לגיל 11 – חשוב להנחיל לילדה או לילד את כללי ההתנהלות בבית כשהם לבדם ולוודא שהתנאים בבית מתאימים לכך.      

בכל בית יש כללים שנקבעים למטרות בטיחות, נוחות, צרכים שונים, העדפות ועוד. ודאו שילדיכם בקיאים בחוקי הבית. אפשר ורצוי להכין רשימה (אם הילדים עדיין לא שולטים היטב בקריאה, הרשימה יכולה להיות מאוירת) שתעזור להם לזכור.

הנה דוגמה לכמה כללי בטיחות, בבית ובחוץ:

- סכמו מתי הם מתקשרים אליכם. למשל: סמס כשיוצאים מבית הספר, טלפון כשמגיעים הביתה, ועוד טלפון או סמס כשמסיימים לאכול/ להכין שיעורים. יש למצוא את המינון שיאפשר לכם להיות מעודכנים במתרחש בבית ועם זאת להמשיך לתפקד בעבודה וגם לאפשר להם מרחב של עצמאות ואחריות.
- כיצד מגיעים הביתה: ברגל, בהסעה, לבד או עם אחים/ חברים? האם וכיצד חוצים כביש? עם מי? האם מותר לשוחח עם זרים ברחוב וכד'.
- כללי מותר ואסור בהפעלת מכשירי חשמל, גז והוראות הפעלה וזהירות למכשירים המותרים (יש הורים שמשאירים צלחת מוכנה במקרר שאותה צריך רק להכניס למיקרוגל ולהפעילו).
- מותר ואסור וכללי זהירות בשימוש בסכין, מספריים וכלים חדים אחרים כשנמצאים ללא השגחת מבוגר.
- מה עושים אם מישהו זר דופק בדלת כשאין מבוגר בבית? האם פותחים? מה אם מדובר בשליח, דוור, טכנאי, איש מכירות או שכנה שצריכה קצת סוכר?
- הגדירו אביזרים, חדרים או אזורים בבית שהם מחוץ לתחום ואילו משחקים אינם מתאימים למשחק בתוך הבית.
- סכמו והגדירו מאיזו שעה אפשר להזמין חברים או ללכת אליהם, והדגישו כמובן שכללי הבית יחולו גם על החברים שמתארחים אצלם.
- מספרי הטלפון שלכם בוודאי יהיו בשימושם של הילדים גם למקרים כמו "אמא, הוא לקח לי" או "אבא, מתי אתה חוזר?", אבל לא די בהם: הכינו רשימה של מספרי טלפון חשובים למקרה חירום: משטרה, מד"א, מכבי אש, שכן/ שכנה שאפשר לפנות אליהם במקרה הצורך, דודים, סבים שגרים בקרבת מקום וכד'. הסבירו לילדים באיזה מקרה יש לפנות לכל אחד מהגורמים ותלו את הרשימה במקום בולט בגובה עיניהם.
- דאגו למזער מפגעים בטיחותיים בבית ובחצר.

מה עושים מתי

אחרי הדאגה לבטיחות הילדים, כדאי גם להנחות אותם כיצד להתנהל היטב בזמן העצמאי שעומד לרשותם. מומלץ מאוד להטיל עליהם משימות סבירות ומותאמות לגילם, שכרוכות באחריות. למשל: פינוי הצלחת מהשולחן לכיור או למדיח, טיפול בחיית המחמד, סידור החדר או עזרה לאחים קטנים וכד'.

כדי לעזור להם להתמודד עם המטלות, חשוב מאוד לקבוע איתם סדר יום ברור. ילד שחוזר הביתה לבדו צריך לדעת מה מצופה ממנו לעשות ומתי, אחרת קל מאוד להעביר את כל אחר הצהריים מול המסכים השונים. הכינו טבלה ברורה ונוחה וקבעו לוח זמנים מסודר. למשל כך:

13:00 מחממים במיקרו את הצלחת שבמקרר ויושבים לאכול ארוחת צהריים.
אחרי הארוחה (ופינוי הכלים לכיור/ מדיח), מותר לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב עד 14:00.
14:00 מכינים שיעורי בית.
16:00 יוצאים לחוג/ חברים וכד'.

זו כמובן רק דוגמה, שאפשר להתאים על פי צרכי הילד ומה שנהוג במשפחה.

אח או אחות גדולים שנמצאים בבית עם אחיהם הקטנים צריכים בנוסף גם הסברים והנחיות בנוגע לאחריות על אחיהם. חשוב להנחות אותם להיות ערים למה שעושים האחים הצעירים, לשמור על קשר עין ולוודא שהם ממלאים אחרי הכללים שנקבעו. גם האחים הקטנים צריכים לדעת שבהיעדר מבוגר, אחיהם או אחותם הגדולים הם האחראים ועליהם לשמוע בקולם.

לסיכום, ההחלטה לאפשר לילד צעיר להישאר לבד בבית אינה פשוטה ומורכבת משיקולים רבים. מרגע שהחלטתם לאפשר זאת, חשוב לזכור שהתייחסות אל הילד כאל שותף, תוך הענקת תנאים מתאימים, כלים, אחריות וחיזוק מתמיד על כל מאמץ והצלחה, מפתחת בו את היכולת ואת המוטיבציה לקחת אחריות ולעמוד בציפיות. כך תשיגו גם שקט נפשי וגם תספקו כלים משמעותיים לחיי הילדים בעתיד.

סיון ון דר פלאס היא אם לבן 17, מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, מתמחה בהפרעות קשב וריכוז, מנחת סדנאות הורים ומרצה במרכז "הורה דרך". לעמוד הפייסבוק

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ