מדוע קשה כל כך לשלב ילד עם צרכים מיוחדים בגן רגיל?

על פי משרד החינוך, ילד עם צרכים מיוחדים אמור לקבל זכות קדימה לשיבוץ בחינוך רגיל על פני שיבוץ במסגרת של חינוך מיוחד. אך מה קורה כשהעיריות מערימות קשיים ומשבצות ילדים בכיתות שלא תואמות את יכולותיהם? או כשהגננת לא רוצה ילד מוגבל בגן? יעל מבט בטור אורח

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילדי גן יושבים בגבם למצלמה
אף אחת מהגננות לא רצתה לקבל את הילד לגןקרדיט: דודו בכר
המשפחתון

// יעל מבט

ביום רביעי האחרון קיבלתי, כמו כל ההורים בעיר תל אביב, את השיבוץ של הבן שלי לגן טרום-טרום חובה. זה קצת מרטיט להבין שהילדון הקטן, עדיין קצת תינוק, לא לגמרי גמול, ייכנס בשנה הבאה לגן עם עוד 30-35 ילדים. לקוות, ממש להתפלל, שהוא יסתדר לו שם בג'ונגל, שיאהבו אותו ושיהיה לו טוב. זה קשה ומפחיד לכל הורה, אבל פי כמה כשלילד שלך יש צרכים מיוחדים וכשהגן אליו הוא שובץ לא לגמרי מתאים לו.

הגשנו בקשה לגן מסויים לאחר שיחות עם הצוות המקצועי והתלבטויות אם נכון לצאת מהחינוך המיוחד, בו היינו בשנתיים האחרונות, לחינוך הרגיל. ההתלבטויות שלנו נבעו מהיכולת הפיזית והפסיכולוגית של ילד, שקטן לפחות בראש וחצי מבני גילו, להתמודד עם 35 ילדים, חלקם גדולים ממנו בגיל (הגן משולב עם טרום-חובה). חששנו, ויחד אתנו חששה גם הרופאה ההתפתחותית, שילד שהיה במעון שיקומי בכיתה עם 13 ילדים עליהם אחראים גננת, 4 סייעות וצוות פרא-רפואי ילך לאיבוד בתוך העומס של גן עירייה. פחדנו שילד אשר רגיל להיות היחיד שמדבר באופן שוטף בכיתתו, יתקשה מאוד במעבר לרעש-געש של גן עירייה. התייעצנו עם פסיכולוגית שהעבירה את המלצתה לאותו גן ספציפי שבו הצוות גדול יותר מהרגיל.

בסופו של דבר הילד שובץ לגן אחר. מדוע? הגן שביקשנו לא באזור הרישום שלנו. בתל אביב, ולא רק בתל אביב, הכל קם נופל על אזורי רישום. עד כדי כך שגם מנהלות האזור ורכזות הגנים הכי אמפתיות וקשובות מתקשות לעזור כשמדובר בשיבוץ לגן מחוץ לאזור הרישום.

יש הרבה הגיון, אני מוכרחה להודות, באזורי רישום. הם נועדו לשמור על קהילה, לאפשר להורים גישה נוחה לגן ולהקל על תקשורת ועל פיתוח קשרים חברתיים בין הילדים. ברוב המקרים נכון וראוי לדבוק בהם. אך לא כך במקרה של ילדים עם צרכים מיוחדים.

החינוך המיוחד בעיר מתפקד בצורה מאוד שקופה ויעילה. מעורבות ההורים נדרשת על מנת למצוא פתרונות ראויים לבעיות ולצרכים המיוחדים. לעומת זאת, בחינוך הרגיל ההחלטות מתקבלות מעל לראשנו, במנותק מצרכי הילד.

הפתרון של עיריית תל אביב לבעיה הוא לבחון אילו גנים נמצאים בתוך איזור הרישום שלנו ולנסות לתת לנו את הטוב מביניהם לדעתם, בלי כל קשר לחוות דעת הפסיכולוגית. לשיטת נציגי העירייה, יש להעדיף תמיד את אזורי הרישום ורק אם יש מקום פנוי אפשר לשקול להכניס ילד מאזור רישום אחר. במילים אחרות, אם יש גן שמתאים להמלצות המקצועיות אך הוא נמצא מחוץ לאזור הרישום שלכם, תצטרכו להתפלל שבאותו אזור אין הרבה ילדים בגילאים הרלוונטים.

כפי שלא הגיוני להכניס ילד בכסא גלגלים לגן עם מדרגות וללא נגישות, גם בכל מקרה אחר של צרכים מיוחדים חלה חובה להתבונן בצרכים המיוחדים של הילד ולשדך לו את הגן המתאים עבורו. החשיבות שניתנת לאזורי רישום יכולה להגיע לרמת אבסורד גבוהה, כפי שמעיד סיפור שסופר לי לאחרונה על ידי אמא שבנה אובחן על הספקטרום האוטיסטי: אחרי התלבטויות, המשפחה הגיעה למסקנה שהדבר הטוב ביותר עבור בנם הוא שילוב בגן רגיל. גם היא, כמוני, יצאה במסע כדי לחפש את הגן המתאים ביותר עבורו. במקרה שלהם, הדגש הושם על צוות מכיל ותומך, רצוי עם ניסיון קודם בשילוב. אותה אמא בדקה מעל עשרה גנים בשכונתה ואף אחת מהגננות לא רצתה לקבל את הילד לגן. האם לא התייאשה ולשמחתה מצאה גן מחוץ לאזור הרישום שלה, עם גננת בעלת ניסיון בשילוב שהסכימה לקבל את הילד.

סוף טוב? זהו שלא. העירייה לא הסכימה להכניס את הילד לגן הזה. למה? הוא מחוץ לאיזור הרישום וישנם מספיק גנים בתוכו. במקום זאת נמצא פתרון יצירתי: הילד שובץ לגן בו הגננת הייתה בחופשת מחלה ולכן לא הספיקה להביע התנגדות לשילוב. אולם בפועל אותה הגננת לא השלימה עם נוכחותו של הילד בגן, היא לא ידעה להכיל אותו ולשמש כגורם מתווך בינו לבין הילדים האחרים. חשוב לזכור, גם אם יש לילד סייעת אישית, כפי שלהרבה ילדים עם צרכים מיוחדים יש,  הגורם החינוכי הדומיננטי בגן היא הגננת, בסופו של דבר היא קובעת את הטון. אם לגננת אין מוטיבציה והיא איננה מחוייבת למהלך יחד עם ההורים, השילוב יכשל.

ואכן, השילוב כשל. אותה שנה הפכה עבור משפחה זו לסיוט מתמשך. הילד התקשה, לא מצא את מקומו, סבל מהצקות חוזרות ונשנות ומצא את עצמו דחוי ופגוע חברתית. שברון לב. ההורים נאלצו להוציא את הילד מהגן במהלך השנה והוא עצמו סבל מרגרסיה והחמרה בבעיות התנהגות. שנתיים לקח להם לתקן את הנזק שנגרם מכמה החודשים הללו, ובסך הכל שלוש שנים בהן התקדמותו נעצרה. שלוש שנים קריטיות בהן אופי מתעצב, שנים שבהם התערבות מוקדמת וחוויות חיוביות נחשבות לאפקטיביות ביותר. מחיר יקר.

יש שיאמרו שלעיתים העירייה אינה יכולה להתחשב, שלנגד עיניה עומדים שיקולים נוספים. בסדר. שיציעו אלטרנטיבות. שיציעו לי גן אחר שעונה לקריטריונים שהתוותה הפסיכולוגית. הייתי מצפה שעיריית תל אביב, אחת העיריות העשירות בישראל, תמצא את התקציב הזעום כדי להקים ועדה בה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים (או אוכלוסיות מוגדרות אחרות שיש להן קריטריונים יחודיים) יוכלו להגיש באופן מסודר את בקשותיהם יחד עם המסמכים המקצועיים הרלוונטיים. ועדה אליה ההורים יוכלו להגיע ולשטוח את טענותיהם, בה ההחלטות יתקבלו במשותף איתם ולא מעל לראשיהם. בסופו של יום, הורים כמוני עסוקים באינספור מלחמות, אם זו לא עירייה זו קופת חולים ואם לא קופת חולים אז ביטוח לאומי. לכן כשמציעים לנו פתרון רגיש והגיוני, אנחנו בדרך כלל שמחים לקבל אותו ולעבור הלאה למלחמה הבאה. לעומת זאת, כשהפתרון נוגד את השכל הישר (ולשבץ ילד בגן בו הוא אינו רצוי משום שהגננת לא הספיקה להתנגד או לרמוז להורים לעבור דירה בשוק הנדל"ן הנוכחי אלה פתרונות שנוגדים את השכל הישר) אין ברירה ואנחנו, כמו כל הורה, נעמדים על הרגלים האחוריות.

חברה שהכרתי לאחרונה טוענת ששילוב כפי שהוא נעשה היום מזכיר לה במידה מסויימת אינטגרציה, בה תלמידים מהדרום העיר מגיעים ללמוד בצפונה ומתהלכים שם כסוג של נטע זר. היא אומרת, וצודקת, ששילוב מוצלח מחייב שיתוף פעולה בין שלל גורמים, הבולטים שבהם הם ההורים, הצוות החינוכי בגן, והצוות הטיפולי המקצועי; הוא מחייב כימיה גבוהה בין ההורים לגננת; ומחוייבות מצד כל הגורמים לתוכנית מוגדרת ומוסכמת בה כל אחד יודע את תפקידו ואיפה קו הגבול. זה מתחיל בבחינה רצינית ועניינית של שיקולי ההורים ושל צוות מקצועי בעת בחירת מוסד חינוכי.

יעל מבט גרה בדרום תל אביב עם בן זוגה, חתול ג'ינג'י שונא אדם וילד מאוד מאוד מיוחד, בכל מובן אפשרי. 

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ