המשפחתון
שני ילדים מסתכלים על התעודות שקיבלו
ילדים מתבוננים בתעודות שקיבלו. לילדים אין קשר לכתבה
המשפחתון

// רתם שני

ברביעי בבוקר, הסבירה מיכל דליות בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 איך לא להביע אכזבה כשהילדים יציגו בבית תעודה ש... איך לומר את זה בעדינות, אין מה להתגאות בה. ואני חושבת על התלמידים האלה, שיגיעו היום הביתה ויחפשו איפה אפשר להחביא את התעודה. בלב הולם מרוב פחד, בתחושה הקשה הזו שנולדת מהידיעה ש- הנה, אני הולך לאכזב את ההורים שלי, שוב. 

אני חושבת על הרדיפה המיותרת אחר ציונים ועל הפוסט שמשותף כאן למטה, שמסתובב כבר כמה ימים בפייסבוק, שכתבה רוני מירויס, נערה חכמה בת 15, אחרי שקיבלה תעודת הצטיינות יתרה בלימודים. גם היא מבינה את מה שאני טוענת כבר שנים: יש קשר רופף (ולעתים אף זה לא) בין היכולת להשיג ציונים טובים במבחנים בבית הספר ובין היותך 'תלמיד טוב' ויותר מזה – אדם חכם ונבון.

ניחנת בזיכרון צילומי טוב? את מצליחה לשנן ולזכור עשרות פרטי מידע (שאת רובם הגדול לא תידרשו לדעת לעולם)? ברכות – תוכלו בלי ספק לקטוף ציון של תשעים ומעלה. ומה לתכונות אלה ולחכמה, אתם שואלים? ובכן – כלום ושום דבר. 

רובם הגדול של המבחנים בבית הספר אינם בודקים הבנה, יכולת ניתוח או הסקת מסקנות. את רוב מבחני הבגרות שלי צלחתי בזכות הזיכרון הצילומי שלי, בשילוב היכולת לקלוט כמות גדולה של מידע-בלתי-שימושי למשך זמן קצר. "פלטתי" את החומר על דף הנייר, ושלושה ימים אחר כך לא הייתי זוכרת כלום אם מישהו היה שואל אותי.

אני מתנגדת נחרצות לטקסים הבית ספריים שבהם מחולקות תעודות הצטיינות. על מה אנחנו משבחים את הילד, בעצם? (במעמד כל בית הספר וההורים). על הזיכרון הטוב שהתברך בו? על זה שהצליח לשנן היטב את החומר שכתוב במחברת שלו? האם מגיעה לו התעודה יותר מתלמיד אחר, שנולד עם בעיות בזיכרון, למשל? ככל שירצה לזכור את הפרטים, גם אם הבין את כל החומר על בוריו – הוא לא יצליח, מה לעשות. הזיכרון שלו מחורר כגבינה שווייצרית, וגם אם הוא לומד שלושה ימים ברצף לפני הבחינה – הוא מצליח בקושי לגרד את השישים. אני אחגוג אתו ביחד את השישים שלו, כי עבורו זה הישג נהדר שמשקף את ההשקעה הכבירה שהשקיע, לב ונשמה, לקויות למידה והכל. והתלמיד הזה לעולם לא יקבל תעודת הצטיינות. לכל היותר, יקבל "פרס ניחומים" שבבתי ספר שונים מקבל כותרת שונה. לפעמים הפרס נקרא "תעודת הצטיינות חברתית", לפעמים הוא נקרא "תעודת הצטיינות בהתנהגות". הסאבטקסט פשוט וגם ילדים ביסודי מבינים אותו בלי צורך בתרגום: 'אתה תלמיד גרוע וכולם יודעים את זה, אבל יופי שאתה מגיע תמיד עם שיעורי בית מוכנים'.

יש מדרג ברור בין תעודות ההצטיינות השונות, וכאמור – גם הילדים הקטנים מודעים לכך, גם אם זה לא נאמר במילים מפורשות. תעודת הצטיינות חברתית שווה פחות מתעודת הצטיינות לימודית. תעודת הצטיינות בתחום התלמידות נמצאת אי שם למטה, בתחתית הסולם. תלמיד בתוכנית השילוב בה אני מלמדת אמר לי פעם בהבעה כנה ועגומה שחדרה לי ללב ונשארה שם לתמיד: "מה זה משנה אם אלמד למבחן הזה או לא?" תהה במרירות. "גם ככה אכשל".

השבע לא מבין את הרעב, ככה זה תמיד וכך זה גם כאן. תלמידים ללא קשיים ולקויות למידה, תלמידים שיכולים לקרוא טקסט ולהבין אותו בלי שהאותיות יתבלבלו להם מול העיניים, תלמידים שזוכרים מידע שנכנס להם לראש, תלמידים שיכולים לפלוט את המידע הזה על דף ורגילים לראות את המאיות מתנוססות בצבע אדום בראש הדף, לעולם לא יוכלו להבין ללבם של אלו שיושבים שעות ארוכות בביתם (עם ההורים שנאלצים שוב לחוות מחדש את ימי בית הספר שלהם), טורחים ועמלים ומנסים ומשתדלים ונושכים שפתיים ומתוסכלים ובוכים וכל כך רוצים – ובסוף מקבלים את ה'בלתי מספיק' האיום והנורא הזה. 

כשילד מקבל 'בלתי מספיק', הוא לא מרגיש שמדובר בציון. הוא משוכנע שמדובר בו עצמו. הוא בלתי מספיק. הוא לא מספיק טוב. אני לא מאחלת לאף אחד בעולם להרגיש ככה, אף פעם.

הורים, הילדים שלכם מספיק טובים. הם הכי טובים שלכם. (הם בבואה שלכם, אבל זה כבר סיפור אחר). הילדים שלכם טובים ללא קשר לציון שהמורה החליטה להצמיד להם בתעודה. הילדים שלכם טובים בזכות הלב שלהם, שמכיל את כל מה שהכנסתם אליו במשך השנים. הם טובים בזכות הדוגמה האישית שהענקתם להם. יש להם אלף תכונות אחרות (שלא נהוג להעניק להן ציונים), שהופכות אותם לבני אדם טובים, ערכיים, רגישים, נבונים, חכמים ואוהבים. ושום תעודת הצטיינות לימודית לא מגיעה לקרסוליים שלהם.

רתם שני, מורה לחינוך מיוחד. עובדת כמורת שילוב בבי"ס יסודי, מאמינה שהוראה היא לא רק שליחות, אלא המקצוע החשוב בעולם. אמא למיקה (הולכת על ארבע) ולשירה (תלך על שתיים)

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ