המשפחתון
ילדים בגן ילדים. משחקים על הריצפה
חשוב לזכור שכל אדם חווה ומתמודד אחרת, וגם אם הילד שלכם יעבור חוויות דומות לאלו שעברתם בילדותכם, ייתכן שיגיב להן ויתמודד איתן בדרך שונה משלכםקרדיט: אילן אסייג
המשפחתון

סיון ון דר פלאס/

לרותם, בתה הבכורה של ענת, מלאו לא מזמן שלוש שנים ובספטמבר היא אמורה להתחיל את דרכה בגן עירוני. לאחר שנתיים במשפחתון אינטימי של שלושה פעוטות, ענת מלאת חששות ופחדים בנוגע להשתלבות של בתה בגן. במשפחתון קיבלה רותם המון חום ופינוקים, ואילו בגן העירייה צפוי שינוי גדול במספר הילדים, בהרכב הצוות וגודלו, בדרישות ובמערך היחסים. ענת חוששת שלילדתה יהיה קשה מאוד לעשות את המעבר הזה.

זה אכן שינוי משמעותי, והחשש של ענת מובן. לפני שנעסוק בדרכים ובכלים להתמודדות והקלה על הכניסה לגן החדש, בואו נדבר רגע עלינו, ההורים, וננסה להבין ממה נובעים הדאגה והחשש שלנו מהמעבר והשינוי הצפוי לילדינו.

גן ילדים. שנת צהריים. מנוחה על המזרנים
חשוב לעדכן את הגננת בכל פרט רלוונטי על ילדיכם, כדי שהיא תוכל לתת לו את המענה המתאים, למשל במקרים של קושי כלשהו, רגישות, העדפות או כל צורך מיוחדצילום: חן גלילי חן גלילי

הסיפור של ענת התרחש בשנה שעברה. היא הגיעה אלי עם בן זוגה אייל עם המעבר לגן והמשכנו בתהליך עד להסתגלות המלאה של בתה בגן החדש. זה לקח זמן. בהתחלה הפרידות היו קשות מנשוא, הילדה היתה בוכה ומתחננת לאמה שלא תלך וענת היתה יוצאת מהגן גם היא בדמעות, אפופת רגשות אשמה. כמו בהתמודדויות רבות בהורות, גם כאן היה נחוץ לזהות ולהפריד את הקשיים של ההורים מאלו של הילדים.

וכך, במהלך פגישותי עם בני הזוג, עלה פתאום אצל ענת זיכרון מהגן שבו היתה כילדה. היא נזכרה בתחושת בדידות גדולה וסבל וסיפרה איך חיכתה כל היום לרגע שבו אמה תגיע כבר לקחת אותה הביתה. ברגע שהזיכרון הזה עלה לפני השטח, היא הבינה את חלקה בקושי של בתה להיפרד בגן. בגלל החוויה הקשה שלה כילדה והצורך שלה לגונן על בתה מסיטואציה דומה, היא התקשתה בעצמה להשאיר את בתה בלעדיה ושידרה לה באופן לא מודע מסר מפחיד ומאיים על הגן החדש. עכשיו קל יותר להבין מדוע הילדה לא רצתה להישאר שם.

חוה אלברשטיין כתבה ושרה: בְּכֹל פְּרֵדָה יֵשׁ מָוֶת/ לוֹחֶשֶׁת לְעַצְמָהּ הָאֵם/ בְּכֹל פְּרֵדָה יֶשְׁנָהּ לֵדָה/ צוֹעֵק הַיֶּלֶד הַחוֹלֵם".

גן ילדים. הילדים עם הגב למצלמה בשעת ריכוז
הפרידו את הקושי שלכם לשחרר, להיפרד ולהשאירם במסגרת, מן הקושי שהם עוברים בהסתגלות והשתלבות במקומם החדשצילום: תומר אפלבאום

גם אם אנחנו יודעים שפרידה היא חלק מהחיים, ושהיא חלק חשוב והכרחי בהתפתחות הילד – כשמדובר בילד הפרטי שלנו הידע והתובנות למיניהן לא בהכרח מונעים מאיתנו לדאוג (שלא לומר, להיתקף פאניקה קלה) מה גם שכל פרידה עשויה להדהד את הפרידות שחווינו במהלך חיינו גם כשאיננו מודעים לכך. וכששני אנשים נפרדים - הורה וילד - מדובר הרי בהדהוד כפול. זהו בלי ספק נושא מורכב מאד שאולי נתעמק בו קצת יותר בהזדמנות אחרת.

ועם זאת, חשוב לזכור שכל אדם חווה ומתמודד אחרת, וגם אם הילד שלכם יעבור חוויות דומות לאלו שעברתם בילדותכם, ייתכן שיגיב להן ויתמודד איתן בדרך שונה משלכם.

כאשר התחלתי לעבוד עם ענת על הפְרָדה בין ההתמודדויות של בתה לבין קשייה שלה, הפרידות בבקרים נעשו כמעט מיד רגועות יותר. לקח לה עוד זמן מה לשחרר ולסמוך על בתה ועל צוות הגן, אבל היא כבר הבינה וידעה מתי נדרשת עבודה עצמית שלה, ומתי עליה לסייע לבתה, או לפנות לתמיכת צוות הגן.

אין ספק שמעבר לגן חדש או לגן ראשון הוא חוויה מורכבת לילדים כה רכים. סביבה שונה, קבוצת הילדים, דמות סמכות חדשה, הרגלי אכילה, שינה ובילוי חדשים, וכמובן הפרידה (לפעמים לראשונה לזמן משמעותי) מההורים. היכולת של ילד פעוט להבין שאמא הולכת עכשיו ואחר כך תחזור מתחילה בגיל מוקדם ומתפתחת בהדרגה. תפקידנו לעזור לו להפנים זאת, אך גם לתת לו את ברכת הדרך בשביל החדש והעצמאי שהוא סולל לעצמו בסביבה שאליה נכנס, תוך מתן מקום גם לקושי שכרוך בהסתגלות ובמציאת מקומו שם וכמובן בתמיכה וחיזוק.

איך נעשה זאת?

בחירה ואמון: בוודאי השקעתם מחשבה רבה בבחירת הגן החדש, ביררתם פרטים על הגנים בסביבת מגוריכם בכל דרך אפשרית, התרשמתם מהצוות, מהמבנה ומהציוד. עכשיו חשוב שתהיו בטוחים ושלמים עם הבחירה שלכם ותשדרו זאת לילדיכם. אם אינכם בטוחים בבחירה, ילדיכם עלולים לחוש בכך ולחשוש עוד יותר. חשוב שתיתנו אמון בגננת ובצוות כדי שגם ילדיכם יוכלו לעשות זאת. ככל שתהיו רגועים ובטוחים בבחירה שלכם ותאמינו ביכולתם של ילדיכם להתמודד ולהסתגל, כך יהיה להם קל יותר.

הכנה: כמו עם כל דבר חדש, חשוב להכין אותם לקראת השינוי. שוחחו איתם וספרו להם על הגן והגננת, הסבירו מה זה גן ומה עושים שם, ספרו על המשחקים, היצירה, הסיפורים, החצר; ספרו על חוויות חיוביות שלכם מהגן, אם יש לכם תמונות שלכם מתקופת הגן הראו להם וספרו. קחו אותם לביקור והראו להם את המקום. לא תמיד ניתן לבקר בזמן פעילות בתוך גן.=?= במקרה כזה אפשר לבוא ולהכיר אותו מבחוץ. הפגישו אותם עם הגננת, לכו איתם והכירו להם את מסלול ההגעה לגן. חשוב שיגיעו ליום הכניסה לגן עם מושג מוחשי וחיובי על מה שמצפה להם.

שימו לב: בתקופה של שינוי משמעותי כמו מעבר לגן חדש רצוי מאוד להפחית ככל האפשר שינויים אחרים. זה לא הזמן האידיאלי להתחיל גמילה מחיתולים, מעבר דירה וכדומה.

הסתגלות: קחו נשימה עמוקה, התארגנו בעבודה ופנו לכם זמן, כי הימים הראשונים ידרשו מכם השקעה פיזית ורגשית לא קטנה. אל תצפו ל"זבנג וגמרנו". זהו תהליך שצריך לעבור והוא יכול לקחת זמן. כמה זמן? זה משתנה מילד לילד, אבל תקופת הסתגלות של עד חודשיים היא בתחום הסביר ולפעמים נדרש אף זמן נוסף. לחלופין, זה גם יכול לארוך הרבה פחות.

תמיד עדכנו את הילד מראש מי ומתי יבואו לקחת אותו מהגן. השתדלו שתמיד יהיו אלה דמויות מוכרות וקבועות. כדאי מאוד לייסד טקס פרידה קבוע וקצר שיסתיים ביציאה שלכם מהגן. למשל, מגיעים לגן, תולים את התיק במקום, נותנים נשיקה, אומרים מלה או משפט פרידה קבוע ויוצאים.

כשמותחים את הפרידה, הולכים וחוזרים, נפרדים ונשארים, המסר שעובר אל הילד הוא שההתמודדות הזאת היא מעל ליכולתו (ויכולתכם) וכי אינכם מאמינים שהוא מסוגל לעשות זאת בעצמו.

לילדים רבים יש חפץ אהוב שהם קשורים אליו במיוחד – חפץ מעבר. בררו את הכללים בגן ואם ניתן, אפשרו להם לקחת איתם את החפץ. ברגעים של התמודדות, חברתית או אחרת, אין כמו לחבק את הדובי או השמיכי מהבית כדי לקבל תמיכה, נחמה של משהו קרוב ומוכר בעולם החדש שלהם.

חשוב לעדכן את הגננת בכל פרט רלוונטי על ילדיכם, כדי שהיא תוכל לתת לו את המענה המתאים, למשל במקרים של קושי כלשהו, רגישות, העדפות או כל צורך מיוחד. אם עולים קשיים במהלך תקופת ההסתגלות ויש לכם התלבטויות כיצד להתמודד, שתפו את הגננת, התייעצו איתה והפכו אותה לבעלת ברית ושותפה שלכם ושל ילדיכם.

בסוף היום: כשתחזרו להיפגש, התעניינו ביום שעבר על הילד, אך לא בשאלות סגורות כמו "איך היה לך בגן?" (התשובה היא אגב: "כיף", בלי קשר למה שהיה), אלא בשאלות ממוקדות ופתוחות, כמו: במה שיחקת? עם מי שיחקת? (ובלי "לחפור" יותר מידי). אם הילד יספר לכם על קושי ועל חוויות לא נעימות, הקשיבו, התעניינו, אך אם לא מדובר במשהו קיצוני במיוחד, אל תהפכו זאת לאירוע מרכזי. גם כשהוא מספר על קושי שחווה, לצד ההקשבה וההשתתפות, הדגישו וחזקו את ההתמודדות וההתגברות שלו: אם פנה לגננת או לחבר בבקשת עזרה, או מצא דרך אחרת שעובדת בשבילו כדי להירגע, וחזקו אותו על כך באופן שישקף לו את הכוחות והיכולת שלו.

לא כדאי "לפצות" (או לפתות) את הילדים במתנות והפתעות אחרי הגן. הם עלולים לקבל את הרושם שהגן אינו מקום טוב, בטוח ונכון בשבילם, ו"מגיע להם" פיצוי על ששהו בו במשך היום.

אחת הדרכים המומלצת לעבד חוויות וקשיים היא קריאת סיפור. בשעה הנינוחה שאתם מתרווחים בחברת ילדכם עם ספר, בערב או בזמן אחר, אפשר למשל לבחור מן הספרים האלה (יש עוד רבים אחרים):

פוף מוצא חברים – נעמי בן גור (מגיל שנתיים וחצי)

עוד נשיקה אחת ודי - נאוה גייזנברג (מגיל שנתיים וחצי)

ליאור בכה כשאמא הלכה – מאת שולה מודן (מגיל 3)

תגידי איך קוראים לך – נירה הראל (מגיל 3)

חבר חדש בא לגן – בינה אופק (מגיל 3)

גן הבוכים – אסנת ישפה (לגיל 3-4)

מי רוצה להיות חבר שלי – נורית כהן (לגיל 3-4)

וחשוב מכל: הפרידו את הקושי שלכם לשחרר, להיפרד ולהשאירם במסגרת, מן הקושי שהם עוברים בהסתגלות והשתלבות במקומם החדש. שדרו להם שאתם סומכים עליהם ועל צוות הגן שבידיו השארתם אותם וחזקו אותם תוך שיקוף של הצלחותיהם וההתמודדות שלהם.

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ