המשפחתון
אמא וילדה משוחחות
איך להאריך את הפינג פונג עם הילדים
המשפחתון

// ד"ר קרן סדן

הילדים והילדות כבר שבוע שלישי בגן ואתם מתים לדעת איך הם מסתדרים ומה הם מרגישים. אתם שואלים - איך היה בגן? ומקבלים את התשובה הידועה - כיף. מה עשית היום בגן? אתם מנסים. שיחקת עם אורי? מנסים שאלה אחרת ונוקבים בשם של החבר/ה הכי טוב/ה שלהם. ועדיין התשובות שלהם קצרות, אם בכלל. הרבה פעמים הם פשוט מאבדים עניין בשיחה, עונים לנו משהו כמו - די אמא, או חוזרים לעסוק במה שהם עושים -  משחק, טלוויזיה או כל דבר אחר - ומתעלמים מאתנו לחלוטין.

כניסה לגן היא כמובן רק דוגמה אחת לפינג פונג הקצר הזה שיש לנו עם הילדים. אחת השאלות הנפוצות ביותר שהורים שואלים אותי, היא איך אנחנו יכולים להאריך את הפינג פונג הזה? כלומר את הדיאלוג והחשיבה עם הילדים. הסוד טמון בשני דברים: שאילת שאלות טובות והבחנה בין עניין למעניין.

את ההבחנה בין עניין למעניין עושה מרטין היידגר, פילוסוף מהמאה ה-20, כשהוא כותב על חשיבה. היידגר עושה את ההבחנה הזו בגרמנית, אבל גם אנגלית מבהירה את ההבדל היטב. הרעיון הוא ההבדל בין מה שהוא interesting למה שיש לנו בו עניין interest. הרבה דברים יכולים להיות מעניינים: הסיפור של השכנה על הטיול שלה, הפרסומת שמוצגת בטלוויזיה, משפט הידעת שקראנו, גמר תחרות ריאליטי כזו או אחרת. אנחנו יכולים להיות ממש מרותקים למה שמעניין, השאלה היא האם יש לנו בו עניין. זו למעשה הבחנה של זמן. מה שמעניין מתרחש ונעלם. כמו יין טוב או שאלה פילוסופית, מה שיש בו עניין משתבח עם השנים. שזו דרך אחרת לומר שהוא נשאר אתנו שנים והחשיבה שלנו עליו מתפתחת, מעמיקה ו/או מסתעפת, משתנה.

אחת הדרכים הטובות להסביר את ההבחנה בין מעניין לעניין היא הסרטון הנפלא הזה של לואי סי קיי בו הוא מסביר למה הוא לעולם לא יקנה לילדים שלו טלפון סלולרי.

נאמר כבר כל כך הרבה על התרבות של היום, ההיצמדות למסכים, חלוקת הקשב בין פייסבוק, אינסטגרם סמסים וואטסאפ ועוד. בסרטון המעולה הזה לואי סי קיי מדבר על כל אלו מזווית אחרת: חוסר היכולת להכיל שעמום. לכאורה אין צורך לדאוג. מי מאתנו רוצה להשתעמם? אבל חוסר יכולת להכיל שעמום משמעותה חוסר היכולת להכיל את החיים עצמם. ובריחה תמידית או חיים במישור של מה שמעניין. אנחנו כל הזמן צריכים שמשהו יתפוס את תשומת הלב שלנו, אז אנחנו קוראים חדשות – רק את הכותרות כמובן, מזפזפים בטלוויזיה, שולחים וואטסאפים, מבלים שעות באינסטגרם וכו'. לרגע לא שוקעים במה שמעניין – לא מפתחים עניין, בשום דבר. הרעיון הוא לא שמשהו יתפוס את תשומת הלב אלא שתשומת הלב שלנו תתפס, תתמקד ותשקע במשהו.

מתיו ליפמן ואן מרגרט שארפ נתנו לזה שם בפילוסופיה עם ילדים: חשיבה אכפתית. לחשיבה אכפתית שתי רגליים: רגל ראשונה היא היחס לאחר/ה, האכפתיות ממי שאנחנו מדברים איתו או איתה, ממה שהם חושבים, מרגישים וכדומה. הרגל השנייה היא אכפתיות מהנושא עליו אנחנו מדברים. היא הרגל, כלומר, של התפתחות העניין.

חשיבה אכפתית: איך מפתחים עניין ולא נשארים במעניין כשמדברים עם הילדים

הדבר הכי חשוב להתחיל בו זה המקום שלנו בדיאלוג ובחשיבה משותפת עם הילדים. לשם כך יש לשנות שני דברים שאנחנו נוהגים לעשות: לזנוח את האובססיה למעניין, כי מה שמעניין מאבד עניין בשנייה, ולהניח לרצון שלנו ללמד את הילדים משהו חדש כל הזמן. בשני המקרים אנחנו עוברים ממקום בו אנחנו מכתיבים את הדיאלוג למקום בו אנחנו קשובים לילדים ומאפשרים להם להראות לנו מה מעניין אותם.

כך נפסיק לחפש מה שנקרא רגע של הוראה teaching moment, ונתחיל לחפש רגעים של חשיבה. ובמקום לחפש איך לעניין את הילדים (כי אז אנחנו נופלים לדברים מעניינים) נקשיב למה שהם אומרים כדי לשמוע מה העניין העמוק או האמיתי שיש להם בנושא מסוים.

מפתיע אולי, אבל זה שתיכף החגים חוזרים ממש עוזר לנו לנסות את המעבר הזה שבגלל שהוא שינוי של הרגלים לרוב הוא מאתגר.

יש משהו מיוחד בזמן שלנו עם הילדים בחופשות החגים. נכון, החגים אומנם זורקים אותנו משיגרה מבורכת שכבר חיכינו לה כל כך באוגוסט ומכניסים אותנו שוב לסוג של מרוץ-פעילויות עם הילדים וניסיון נואש לשלב עבודה בזמן הזה, אבל כשאנחנו רוצים לפתח חשיבה מורכבת עם הילדים - החגים הם  שילוב של שלושה דברים שעבורנו הם הזדמנות: הם נותנים לנו זמן, הרבה זמן עם הילדים – כי כדי לעבור מהמעניין לעניין צריך לפתח דיאלוג ושיחה, והם נותנים לנו נושא שהילדים כבר חושבים עליו והוא קשור לחוויות שלהם בגן, והם מגיעים בזמן, קצת אחרי הכניסה לגן.

מלבד ההנאה של חשיבה עם הילדים, שהיא בעיניי עולם ומלואו ועומדת בפני עצמה, דיאלוג מורכב (מה שבפילוסופיה עם ילדים קוראים לו חקירה פילוסופית) עם הילדים על החגים יספר לנו הרבה מאוד על הכניסה שלהם לגן, מה מעסיק אותם, מעניין אותם, מטריד אותם וכדומה.

רצף של זמן שהחגים מאפשרים חשוב כאן, אבל גם חזרה לאותו נושא תאפשר התפתחות והעמקה של עניין ומחשבה. לכן החגים, שנפרשים על ימים, נותנים לנו אפשרות והזדמנויות שונות לחזור לנושא מסוים. יש לנו שפע הזדמנויות יומיומיות להעמיק באותו נושא דרך דיבור - פיתוח עניין - על דברים שצריך להביא לגן, ספרים שמדברים עליהם בגן וכמובן ארוחות החג.  

הרעיון הוא פשוט: אמירות מסוימות של הילדים ושאלות על החגים יגיעו. נסו לזכור שבשבילכם השאלות של הילדים הם הזדמנות לדיאלוג ושהרגעים היומיומיים האלו הם לא רגע של הוראה אלא רגע של חשיבה. הקשיבו לשאלות או למחשבות המורכבות מאחורי השאלות של הילדים ונסו לחשוב עליהן איתם. במקום להתמקד במה אוכלים בראש השנה או ממה בונים את גג הסוכה תשאלו או תשמעו שאלות כמו למה חוגגים ראש שנה ולא סוף שנה? האם אנחנו יכולים להרגיש מה שאחרים מרגישים, כשמדברים על ישיבה בסוכה כסמל לסוכות של יציאת מצרים. כשתשאלו שאלות כאלו שגורמות לחשיבה תראו ש"העובדות" נרכשות (יש סיכוי טוב שגג הסוכה וממה הוא בנוי ישתלב בשיחה על ידי הילדים או על ידיכם כשאתם מנסים להבין מה ישיבה בסוכה אומרת) והעניין נשמר ומתפתח.

בשונה מהסרטון של  לואי סי קיי, בפילוסופיה עם ילדים המעניין הוא לא בעיה, אלא הוא הזדמנות. יש סרטון מאוד פופולרי של פרופסור לפיזיקה מהרווארד שמצליח לרתק את הסטודנטים שלו על ידי הדגמות משעשעות או נדמות כמסוכנות של חוקי פיזיקה. באחד השיעורים, למשל, הוא מדגים את חוק שימור האנרגיה כשהוא משחרר כדור כבד הקשור לתקרה ונע בתנועת מטוטלת. כשהוא אומר שהוא כל כך בוטח בחוקי הפיזיקה שהוא מוכן להפקיד בידיהם את חייו הוא מצמיד את הכדור לסנטרו כדי להדגים שהכדור, כשהוא משוחרר ללא דחיפה, כשהוא חוזר בתנועת מטוטלת יעבור מרחק שווה או קטן יותר (בגלל חיכוך עם האוויר) מהמרחק אותו עבר בתנועה הראשונה. הסרטון הזה היה בזמנו לסרטון ויראלי והוא ייצג בעיניי רבים הוראה אחרת, בגובה העיניים, שמצליחה להסביר ולהדגים חוקי פיזיקה עלומים. 

בעיניי, סוד ההצלחה של אותו פרופסור אינו השואו שהוא נותן, אז היינו נשארים במישור של המעניין, אלא המעבר שהוא בונה בין המעניין לפיתוח עניין. כך הן בשבילנו האמירות והשאלות היומיומיות של הילדים בדיאלוג וחשיבה עם הילדים. בגלל זה החגים הם זמן נפלא בשבילנו, כי קל לנסות ולהתנסות בבניה של המעבר בין המעניין לעניין.

קרן סדן היא ד"ר לפילוסופיה. עוסקת בחינוך לחשיבה ופילוסופיה עם ילדים, יוזמת ומפתחת תכנית פילוסופיה שפעלה בגני ילדים של תל-אביב יפו ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים על איך לפתח ולעודד דיאלוג וחשיבה פילוסופית עם ילדים.

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ