הילד עובר ניתוח? כך תתכוננו

כשילד צריך לעבור ניתוח, לפעמים אנו שוכחים שככל שהוא ירגיש בטוח יותר – כך התהליך יעבור יותר בקלות. נ', אם לילד בן 4 שכבר עבר ארבעה ניתוחים, משתפת ונותנת עצות מניסיונה האישי

המשפחתון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילד מונשם בבית חולים
סתירה בין טובת הילד לתחושת האשמה
המשפחתון

// נ' (השם המלא שמור במערכת)

שום דבר לא הכין אותנו לחוויה המטלטלת שאילצה אותנו למסור את היקר לנו מכל לשולחן הניתוחים. הניסיון הראשון שלנו היה כשלבננו מלאו בקושי חצי שנה, הוא נזקק לצנתר שיזין אותו ישירות לווריד. כלומר היה צריך לחבר לו צינור לתוך בית החזה, שהוביל מזון משקית נוזלית חיצונית ישירות לגוף שלו דרך הווריד.

זה היה הליך יחסית פשוט, לא ניתוח מסובך, אך בכל זאת פעולה פולשנית שהצריכה הרדמה. בגלל שההליך היה פשוט יחסית הוא נעשה בחדר קטן בתל השומר (לצערנו חדר שהיה חלק ממחלקה אונקולוגית ילדים - מראות קשים לא פחות, שלא הוסיפו לחוויה). אחד ההורים נדרש להיכנס ולהחזיק את הילד, וזה היה הרגע הכי קשה. ישבתי על כיסא, מחזיקה בידיי את התינוק הקטן והשברירי שלי, אוחזת חזק את גופו ושומעת את הצרחות והיבבות שלו בזמן שמצמידים לו מסכה לפנים להרדמה. הורים רבים ודאי נתקלו בכך כשעשו לילדיהם אינהלציה לבד בבית - הסתירה המוחלטת בין הידיעה שזה לטובת הילד, לבין התחושה הנוראית שעושים משהו תוך הפעלת כוח ובניגוד לרצון הילד. הצרחות והיבבות שלהם לוחצות על כל כפתורי רגשות האשמה.

אך בשונה מאינהלציה, המסכה שמזרימה את חומר ההרדמה היא אחרת לחלוטין. כעבור חצי דקה - הארוכה ביותר בחיי - הילד הפסיק לנוע, הידיים שלו צנחו למטה וכל גופו נהיה רפוי בשניות. בבת אחת נפסקו הצעקות והצרחות – והזיכרון הקשה הזה גורם לי לבכות תוך כדי כתיבה.

את ההליך הלא פשוט הזה עברנו בינתיים ארבע פעמים, בהתחלה כי הוא הצליח לשלוף את הצנתר והיה צריך לעבור את הכל שוב, ובהמשך משום שהוא סובל מתסמונת נדירה שמתבטאת במומים בגפיים ונזקק לניתוחים רבים בכף היד.

ניתוחי כף היד של ילד קטן מאוד לא פשוטים אף למנתח עצמו. הניתוח הראשון היה בגיל שנה. כף יד קטנה כל כך שדורשת דיוק מירבי. ניתוח כזה מצריך כבר חדר ניתוח רציני ממש, כמו שרואים בסדרות טלוויזיה. בגיל שנה אין כל כך מה להכין את הילד, הוא לא יבין הרבה והוא יצעק ויבכה ולא משנה כמה ננסה להרגיע אותו.

ספרון הכנה לניתוח

לקראת הניתוח של גיל שלוש, בננו כבר נזקק להכנה. היה זה הניתוח השני בכף היד, מבין רבים בעתיד ככל הנראה. בתקופה זו הוא בדיוק סיים שנה שנייה בגן שיקומי, הצוות היה מאוד תומך ונעים ודאג להכין לו חוברת בה מוסבר מה יקרה לו כשייכנס לניתוח. אני בהחלט ממליצה להורים, אם ילדכם מספיק גדול - רצוי להכין לו ספרון או חוברת הכנה לניתוח. כזו שניתן לספר כמו סיפור כמה ימים לפני הניתוח, שיידע מה עומד להתרחש. הספרון צריך להיות מאוד ברור, מתומצת ומלווה באיורים פשוטים. אצלנו עשו שימוש בתמונות של מיטת חולים, פיג'מה של בית חולים, אחות, רופא, גבס – תוך פירוט מה יקרה תוך כדי ואחרי הניתוח, לצד דברים חיוביים שאינם קשורים ישירות לבית החולים, כדי לאזן את התמונה.

לקראת השהייה במחלקה

בדרך כלל מתאשפזים לילה לפני הניתוח. מעבירים לילה במיטת בית חולים, בחדר מוזר, לפעמים עם עוד ילדים ומשפחות, אוכלים אוכל של בית חולים, ובעיקר פוגשים הרבה מאוד אנשי מקצוע עד לרגע הניתוח - רופאים, אחיות, סטאז'רים, רופאים מומחים, מנקים (כן כן, כבר ב-7 בבוקר זה האדם הראשון שתפגשו, שיבקש מכם לפנות את החדר עד שיסיים לנקות), עובדי כוח עזר וכמובן ילדים מאושפזים אחרים ומשפחותיהם.

לכן מומלץ להתארגן מראש ולהתכונן למצבים אפשריים בשהייה בלילה במחלקה. הנה כמה נקודות בדרך שתוכלו לתכנן לפיהן:

קבלה במחלקה לאשפוז. הילד נדרש ללבוש את בגדי בית החולים, הבגדים לרוב לא מתאימים במידה והם מסורבלים. והוא עובר בדיקה של אח/ות ושל רופא/ה. לכן עזר שבני ידע מראש על התהליך. תחילה ידע שיפגוש אחות "נחמדה" (כפי שהיה כתוב לו בספר) שתמדוד לחץ דם, חום וכדומה. עזר גם שקנינו לו ערכת רופא כדי שיוכל לבדוק בחזרה את האחות או הרופא, בעיקר כדי שירגיש שגם הוא עושה מה שהם ולא רק עושים לו משהו. הוא גם שינן את שמות המכשירים - עד היום הוא מדקלם בגאווה אצל רופאת המשפחה מה זה סטטוסקופ ומה זה אוטוסקופ (מכשיר לבדיקת האוזניים), מה זה מד לחץ דם וכדומה. גם הבדיקות הפשוטות האלה לצורך קבלה במחלקה מבהילות לפעמים את הילדים.

בנוסף, כל ילד/ה צריכים להיות עם עירוי – כלומר שסתום שמחובר לווריד - שישמש בהמשך לניתוח או ללקיחת דם. לרוב זה נעשה כבר בקבלה למחלקה. גם זה הוסבר בספר ההכנה. אצל ילדים גדולים שעברו כבר בדיקות דם זו עלולה להיות דרמה גדולה. בניתוח האחרון של בני ביקשנו שיחדירו לו את העירוי בניתוח עצמו, גם משום שקשה למצוא אצלו וריד וגם כדי שלא יהיה עד לזה.

התמקמות בחדר. גם כאן, כמה פעולות פשוטות יכולות להפוך את השהייה הלא נעימה למעט יותר נוחה.

1. זה נשמע טיפשי, אבל ממליצה תמיד לבקש את המיטה הקרובה לחלון, בד"כ זה המיקום המרווח ביותר בחדר של שלושה ילדים.

2. בואו מוכנים עם כל החומר הרפואי הנדרש. בדיקות דם, מסמכים כמו טפסי 17 וסיכומי רופא.

3. כדאי להביא מצעים שהילד אוהב ומכיר מהבית. סט שלם של סדין, שמיכה וכרית. כמובן שכדאי איזה בובה או צעצוע אחר שעושים לו/לה טוב. תבחרו כמה צעצועים כדי שיהיה מגוון, אך תמיד אפשר לקנות משהו בחנות בבית החולים (או לקבל מתנות ממבקרים), וזה גם חלק מהחוויה. בספרון של בני, למשל, היה עמוד שנכתב בו שההורים ייקנו לו מתנה מיוחדת.

4. היערכו לקראת השהייה בבית החולים למספר ימים. אף אחד לא ישמור על ילדכם, אתם מתבקשים להישאר צמודים אליו וכמובן לישון לידו. בדרך כלל מותר לבן משפחה אחד להישאר איתו בלילה, אבל ישנם גם מקרים חריגים בהם מתאפשר לשני בני הזוג להישאר. יש הורים שמעדיפים לעבור את הכל ביחד, יש הורים שבוחרים לחלוק ביניהם את הימים, ויש הורים שמרגישים שהורה אחד יתפקד טוב יותר מהשני במצבים האלו. קחו בחשבון את מה שנכון עבורכם. כמה זמן נשארים? זה כמובן תלוי בניתוח ובהחלמה, ובמידה ויהיו סיבוכים תיאלצו להיערך בהתאם. ההורה שנשאר עם הילד נותר מעט מוגבל, במידה וצריך לשירותים או רוצה לקנות קפה. כדי לא להשאיר את הילד לבד אפשר לקחת אותו אתכם או להודיע לאחיות.

5. דאגו שהכל יהיה נגיש עבורכם: כלי רחצה, בגדים להחלפה, חיתולים, ממתקים, וכל היוצא בזה. הכינו רשימה כמו לפני חופשה וארזו רק מה שצריך, כי צריך גם לשמור על החפצים. דאגו גם לילד וגם לעצמכם לנוחות מירבית. במקום יהיה לכם, במקרה הטוב, ארונית קטנה לאחסון הדברים, ארון אחד משותף בחדר עם עוד משפחות, ומקרר משותף למחלקה. איכשהו תמיד קשה למצוא בבתי חולים כלי אוכל, אנחנו הבאנו מהבית, וגם כסאות כדי לשבת ליד מיטת הילד – תמיד נאלצנו "לגנוב" מחדרים אחרים.

6. הפגינו ביטחון. תנו לילד שלכם את התחושה שאתם בידיים טובות, הביעו אמון במערכת – זה יעזור להפחית חרדות ויקל על הילד את כל התהליך. במידה ויש לכם ביקורת על התנהלות המערכת, השתדלו לדבר עליה מחוץ לטווח השמיעה של הילד. 

שהייה במחלקה עד הניתוח. במחלקת הילדים יש תמיד תעסוקה ועניין, כמו למשל בנות שירות שמפעילות פינת משחקים ויצירה במהלך היום, ג'ימבורי ומתקני שעשועים אחרים, ליצנים שמסתובבים והמון ארגוני צדקה שמחלקים מתנות, אוכל ושתייה לשוהים במחלקה ולמשפחה (תמורת סכום סמלי לתרומה). תמיד מצאנו מה לעשות, אך ללא ספק קשה להעביר את הזמן. בני הרגיש שהוא כלא ורק חיכה לשוב הביתה. היה לו קשה להירדם ובשעה 4 לפנות בוקר כבר קם והסתובבנו הלוך ושוב בחיפושים אחר משהו מעניין לעשות. הוא רצה את המיטה שלו והבית שלו ו"הפיג'מה המיוחדת" כבר לא הלהיבה אותו כמו בהתחלה. לעומת זאת הלך בגאווה עם תיק הרופא והסטטוסקופ שלו בכל מקום.

צום לקראת הניתוח. הילדים מתבקשים להיות בצום לקראת ההרדמה והניתוח, וכאילו הצום עצמו לא קשה מספיק – לפעמים קורה ובגלל ניתוח חירום או מסיבות אחרות – הניתוח נדחה ונדחה והצום נמשך ונמשך. לכן השתדלו להסיח את דעתו של הילד, שחקו איתו וכמובן אל תאכלו לידו.

הגעה לחדר ניתוח

ילדים ומבוגרים מנותחים באותו מתחם. חדר ההמתנה לניתוח עבור ילדים הוא נפרד ושונה - בתל השומר היה זה חדרון קטן, צבעוני, מלא משחקים וספרים, רובם שבורים. בדרך כלל חיכינו עם עוד ילדים ותינוקות.

כשמגיע התור שלכם אח/ות ישאלו מספר שאלות וימלאו מסמך, חותמים שוב על הסכמה וממתינים לאיסוף. בן משפחה אחד מלווה את הילד, ונדרשתי ללבוש חלוק וכובע לקראת הכניסה לחדר ניתוח - הסברתי לבני שגם לי יש עכשיו פיג'מה מיוחדת - הוא לא ממש קנה את זה אבל זרם.

למרות ההכנות ככל שמתקרבים לחדר הניתוח הלחץ גובר, גם של הילד אבל גם שלנו, ההורים. ועדיין, אנו נדרשים להיות חזקים לידם, אך גם להכיל את הלחץ שלהם. נכנסנו כשהוא על הידיים שלי, הוא התרפק עלי, והמשכתי לדבר אליו בטון מרגיע ככל הניתן ולהגיד שהכל בסדר, הולכים לחדר ניתוח, תכף ישימו לך מסכה (יש כזה חלק בספרון שלו) ותלך לנוח קצת. כשנכנסנו הוא מיד קיבל מהצוות בלון שהיה עשוי מכפפת ניתוחים. מאלתרים מה שאפשר... ושוב הגענו לרגע ששובר אותי, הצרחות העמומות שנשמעות בתוך המסכה והצניחה המיידית של הגוף בגלל חומר ההרדמה - זה מבחינתי אחד החלקים הכי קשים.

ההמתנה לסיום הניתוח והתאוששות

למרבה האבסורד, ההמתנה למנותחים מזכירה אולם טיסות, עם לוח אלקטרוני עליו כתוב מי נכנס לניתוח ובאיזה סטטוס נמצא. בעלי ואני תמיד צחקנו (כי זה מה שנותר לעשות) שבננו בדיוק המריא לניתוח והנה כבר הוא נוחת.

הניתוח השני נמשך כמעט ארבע שעות. ההמתנה הייתה מייגעת – ממליצה להביא ספר, טאבלט, מטענים, אוכל, שתייה - כל מה שיכול לעזור לכם להעביר את הזמן. היערכו נפשית כדי להיות חזקים עבורכם ובעיקר עבור הילד שלכם, כי הוא צריך להרגיש בטוח, וזה תלוי בנו ההורים.

התאוששות. בשלב הזה באים לקרוא לכם להיות לצד הילד כשהוא מתעורר. המראה לא קל, הם עשויים להיות נפוחים בגלל צינור שהיה מחובר לגוף למשך הניתוח, חיוורים וחלשלושים מהצום, וחבושים. אתם תרגישו חוסר אונים ומיד תרצו לקחת אותו בידיים. אז לאט לאט, הקשיבו לאחיות ולרופאים ודברו אל הילד כדי שישמע אתכם ויתעורר לאט. כשבני פקח את העיניים הדבר הראשון שאמר בשיא הטשטוש זה: "זאת המיטה המיוחדת שלי, והפיג'מה המיוחדת שלי..." כלומר הספר הקטן והטיפשי ישב לו טוב טוב בראש.

התמודדות בבית

בדרך כלל אם הכל תקין משחררים באותו יום אחר הצהריים, אם לא מדובר במשהו שדורש השגחה במחלקה לתקופה יותר ארוכה. צריך להקשיב טוב טוב להנחיות בבית, אחר כך אין את מי לשאול. קחו בחשבון שיהיו כאבים כי ההרדמה פגה לאט לאט. גם החזרה לשגרה עשוייה לקחת זמן.

סיכום העצות לפני הניתוח:

1. לשאול את כל השאלות שיש לכם לגבי הניתוח, מה בדיוק יבוצע, איך, מתי, צום או לא, מסמכים וכדומה - ובואו ערוכים.

2. להכין ספרון לילד/ה - בשביל זה חשוב שתדעו איך כל התהליך מתבצע מהרגע שמתקבלים עד השחרור כדי שתוכן הספר יהיה תואם למה שקורה. לפעמים אפשר להשיג מידע כזה אצל הרופא המנתח.

3. לדבר עם הילד ולהקריא לו את הסיפור בכל פעם שמזדמן לא יותר מ-4 ימים לפני, הזיכרון של הקטנים מצויין, אבל אין לזה משמעות אם תדברו על זה חודש לפני.

4. לעודד את הילד לשאול שאלות לפני הניתוח. ילד שענו על שאלותיו מגיע רגוע ובטוח יותר.

5. להיעזר בגן שיתמכו וידברו על הנושא גם שם.

6. להכין דברים מראש לשהייה במחלקה.

7. להתכונן נפשית בעצמכם כהורים, להכין תשובות לשאלות שהילד/ה עלול/ה לשאול ולהיעזר בבני משפחה - גייסו את כולם כדי שזו תהיה חוויה כמה שיותר טובה.

החוויה לא פשוטה אבל בהחלט אפשרית עם הכנות מוקדמות.

המשפחתון | |המשפחתון

המשפחתון הוא בלוג בענייני הורות, ילדים ומשפחה. 

יעל קציר

אם יחידנית לאביגיל. עורכת את המשפחתון, מעצבת וכותבת במערכת עיתון הארץ וכעצמאית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב גרפי, חברה בתא העיתונאיות ובוועד עיתונאי הארץ-דה מרקר.

קישור לבלוג הקודם של יעל, "מבשלת הריון"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ